ח׳ באייר תשפ״ד – 15/05/2024

המדריך המעשי ללימוד וזכירת ההלכה

ניתן לנו באדיבותם הרבה של מכון דעת / כל הזכויות שמורות למרכז לימודי דעת

מבוא

  • האתגר המיוחד בלימוד הלכה השולחן ערוך
  • הקוד הגנטי של ההלכה
  • מרוב עצים לא רואים את היער
  • הדרך הנכונה ללימוד הלכה

המדריך המעשי

  • הדרכה מעשית ללימוד הלכה.
  • איך זוכרים את כל זה ???
  • 5 עובדות על הזיכרון.
  • 10 דרכים לשיפור הזיכרון.
  • טיפים ללמידה נכונה.

מי קלקל למרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל את ארוחת הבוקר…

לימודי דעת, המכון המוביל ללימודי הלכה, חולק לראשונה מניסיונו רב השנים בהדרכת לימוד ההלכה.
במדריך קצר ומעשי זה מונגשת לך 'השיטה' ללמידה יעילה, הפועלת בהצלחה רבה מזה 16 שנה, עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד במבחני הסמיכה. יחד עם ארגז כלים מותאם ומדויק, לסיכום וחזרה ולשיפור הזיכרון.
החזון שלנו הוא לאפשר ולקרב את לימוד ההלכה לכל דורש, ולהגיע לעוד ועוד בתים יהודיים, שימלאו באור התורה וההלכה.

–לימודי דעת, המכון המוביל ללימודי הלכה, חולק לראשונה מניסיונו רב השנים בהדרכת לימוד ההלכה.
במדריך קצר ומעשי זה מונגשת לך 'השיטה' ללמידה יעילה, הפועלת בהצלחה רבה מזה 16 שנה, עם אחוזי הצלחה גבוהים במיוחד במבחני הסמיכה. יחד עם ארגז כלים מותאם ומדויק, לסיכום וחזרה ולשיפור הזיכרון.
החזון שלנו הוא לאפשר ולקרב את לימוד ההלכה לכל דורש, ולהגיע לעוד ועוד בתים יהודיים, שימלאו באור התורה וההלכה-

הקדמה

לימוד הלכה מציב בפנינו אתגר מיוחד, מחד עלינו לדעת את הדין מהמקור, הלכה בטעמיה, ומאידך מוטל עלינו לשלוט בפועל באלפי פרטים באופן מסודר, הלכה למעשה.
איך עושים את זה?
בנוסף, כל דבר שאנחנו לומדים, רצוננו גם לזכור אותו לאורך זמן. זכירת הלימוד היא ענין רב ערך בלימוד התורה באופן כללי, ועל אחת כמה וכמה בלימוד ההלכה, שעיקר עניינה הוא לדעת היטב את פרטי הדין, ולזכור 'בזמן אמת' את פסק ההלכה. הזיכרון האנושי הוא מהדברים המרתקים והמאתגרים ביותר, שרבים חקרו אותו ועדיין לא הגיעו אל תכליתו. אולם, ממקורות רבים בש"ס ובהלכה ומתוך המחקרים וכן מן הניסיון, עולים עניינים רבים המועילים לזיכרון, הן בשעת הלימוד עצמו והן לאחריו, וכן דברים העלולים לגרום לשכחה שיש להימנע מהם.

במדריך שבידך תמצא פרקים מרתקים בנושא שיטות ללימוד הלכה, וסוד הזיכרון, לצד ארגז כלים ייחודי, ליישום מעשי צעד אחר צעד. הכלים הללו יתנו בידך מענה לבעיה המתוארת לעיל, תכנית עבודה מסודרת הפועלת בהצלחה רבה. מחד להעמיד את היסודות הנדרשים, לדעת הלכה מהשורש, ומאידך לנסח כללים ברורים שיאפשרו לנו לדעת את ההלכה בכל מקרה לגופו.
כמו כן, ריכזנו עבורך מגוון עצות ללמידה יעילה, איך ניגשים ללימוד, כיצד מסכמים חומר רב היקף בצורה ברורה, מה שיביא בס"ד לאפשרות ללמוד חומר נרחב, להבין ולדעת.

לפני שנתחיל, הערה כללית:

המדריך זה אינו מיועד לעיון רצוף, או ללמידה חד פעמית. באופן זה לא ניתן יהיה ליישם בצורה יעילה את כל האמור בו [וגם יהיה די קשה לזכור אותו…]. הוא גם אינו עשוי מקשה אחת, ואינו מהווה דרך אחת המורכבת מכל הפרטים יחד. המדריך אמור לשמש 'ארגז כלים' ללמידה יעילה ושיפור הזיכרון, שביישום כל אחד מהם יש תועלת כשלעצמה. בכל פעם שתתבוננו בו, תמצאו בס"ד עוד עצות טובות ומועילות. כל אחד יכול לקחת ממנו את המתאים ביותר עבורו. לפעמים יועיל גם לגוון בין השיטות והאמצעים הנתונים כאן. גיוון כשלעצמו הוא דרך מצוינת להתחדשות והתעוררות המשפרת את איכות הלמידה והזיכרון.

אנחנו מאחלים לכם הצלחה רבה, ללמוד וליישם, לשמור ולעשות ולקיים!

מבוא / פרק א


שולחן ערוך – הקוד הגנטי של ההלכה

או – למה צריך ללמוד הלכה מהשורש

הקוד הגנטי של ההלכה'?!

את ההגדרה הזאת שמעתי פעם מתלמיד חכם חשוב, בשיעור הדרכה ללימודי הלכה, וכשלעצמי תמהתי, כנראה שהוא לא כ"כ מבין בגנטיקה, כי בהלכה דווקא נראה שכן…

אבל, כשהתבוננתי בדבר, ברגע אחד של הארה, תפסתי.

מהו בעצם קוד גנטי? זה דבר שמכיל בתוכו אלפי פריטים, המביאים לתוצאה אחת. הוא קוד בסיסי הטבוע בכל המינים בעולם, בכל חלקיק מהם. במשך אלפי שנים הצטרפו אליו תוספות ושינויים רבים. הצירוף של הכול ביחד אחראי על תפקוד המין, בו נמצא גם 'קוד הייצור' האחראי על ההמשכיות. כל חסר של פריט, כל שינוי באחד המרכיבים, משפיע על התוצאה.

וזו, לכשתרצו, ההגדרה המדויקת ביותר לשולחן ערוך!

אם נבוא לדמות את השתלשלות ההלכה לעץ, יהיו בו שלושה מרכיבים; שורשים, גזע וענפים.
השורשים נעוצים בפסוקי התורה ומדרשי חז"ל, המשניות, הברייתות וסוגיות הגמרא, ומשם לדברי הראשונים והפוסקים. ממיצוי כל אלו נוצר השולחן ערוך, הוא הגזע הנראה לעין, המאחד בתוכו את כל השורשים, נותן כללים ברורים לכל מצוות התורה, ולהנהגת האדם בכל רגע נתון. סעיפי השו"ע מנוסחים בתמציתיות מדהימה ובדיוק מקסימלי.
מכאן החלה התפתחות אדירה, לשיטות שונות של פרשנות, למקרים מיוחדים שלא נידונו באופן מפורט, אלו יוצרים את הענפים והעלים, הממשיכים לצמוח ולהצמיח כל הזמן. ההלכה היא דבר דינאמי, המושתת על עקרונות מדויקים, שמהם – בדימוי נכון של 'מילתא למילתא' – נוצרות כל העת תתי הגדרות ופסקי הלכה בתחומים רבים ומגוונים.

השולחן ערוך כולל ארבעה חלקים, קרוב לאלפיים סימנים, ובהם רבבות סעיפים. כשמתבוננים בנושאי כלים המקיפים את דברי השו"ע, ובספרות הפסיקה הענפה שהתפתחה סביב, לאלפים ולרבבות, מבינים שהשו"ע הוא תמצית מזוקקת שבה טמון ומקופל אינסוף של פרטים ומקרים שונים. ד.נ.א. כבר אמרנו?
אדם שמעוניין ללמוד הלכה ברצינות, חייב להכיר את השורשים, את הפרטים המכילים את הקוד הגנטי של כל סעיף בשולחן ערוך. רק כך יוכל להגיע למסקנות נכונות במקרה העומד לפניו. כשלא יודעים את הבסיס להלכה, או את הסיבה לניסוח המסוים, המאוד מדויק, הסקת המסקנות תהיה שגויה במקרים רבים.

אז איך עושים את זה?

מבוא / פרק ב
מרוב עצים לא רואים את היער
או – התועלת בספרי הכללים והקיצורים.

ריבוי הפרטים והמקרים הנידונים בהלכה מביא לומדים רבים לתחושת ייאוש.

כל מקרה מבוסס על כמה עקרונות, שכל שינוי קטן בהם עשוי להביא לתוצאה שונה לחלוטין. בשונה מלימוד גמ' 'לשם לימוד', כאן כל טעות קטנה היא קריטית, עלולה להביא לתוצאות שגויות – 'הלכה למעשה'.
קחו לדוגמא סעיף אחד בהלכות שבת, המדבר על דיני 'שהייה והטמנה', או הלכה בהלכות איסור והיתר הדנה בהגדרת 'דבר חריף', ותבדקו כמה נידונים ותתי נידונים כלולים בהם, שכל אחד מהם יוצא ממנו נפקא מינה להלכה.

איזה סיכוי יש לי לשלוט בכל זה?

מה התועלת בלימוד פרטים כ"כ רבים, אם אין לי את הכלים לזכור ולדעת, ובעיקר למצות אותם ולהסיק מהם את המסקנות הנכונות.
לשם כך בדיוק יש היום הרבה ספרי 'קיצורי הלכה', המגישים את ההלכה למעשה, בכל מקרה לגופו, בדיוק ובפירוט רב. הנה, כך אוכל לדעת את ההלכה, ולא להגיע חלילה לטעות ושגיאה.
מי שלומד הלכה למעשה מתוך ספרי קיצורים, סעיף אחרי סעיף, בעצם יודע את ההלכה.
אבל, וכאן טמון האבל הגדול, בלי ידיעת השורש, בלי הבנת העקרונות מהם יוצאים הפרטים הרבים, לימוד זה לוקה בחסר רב, ואף עלול לגרום לטעויות בהלכה.

ולמה בעצם? בגלל שתי בעיות עיקריות:
א. אין סיכוי לדעת בע"פ פרטים רבים כ"כ, כשאין דבר המאחד אותם לכללים.

ב. בלי לדעת את שורשי ההלכה עלולה להיות טעות בהבנת העניין לאשורו, שתוצאתה הכמעט מוכרחת היא מסקנה שגויה במקרה מסוים, שאינו דומה לגמרי למקור.
הכרת שורשי ההלכה, לימוד הסוגיא בגמ' וניסוח נכון של הכללים, נותנים כלים לזכור ולדעת פרטים רבים, כאשר הם מסווגים לפי נושאים והגדרות בסיס.

ואם כך, שבנו לנקודת המוצא
מהי, אם כן, השיטה הנכונה ללמוד הלכה?

מבוא / פרק ג
הדרך הנכונה ללימוד הלכה
או – איך משלבים בין הרצוי והמצוי

לאסוקי שמעתתא – אליבא דהלכתא' – לימוד הלכה מורכב משני חלקים, 'לאסוקי שמעתתא', ו'אליבא דהלכתא'


כשאנחנו ניגשים ללימוד הלכה, עלינו לתת משקל נכון לשני המרכיבים. זה בלי זה אי אפשר. אי אפשר לדלג על השלב של לימוד יסודי מהשורש, אולם באותה מידה לא נוכל להישאר רק עם זה.
השיטה האידיאלית היא לשלב בצורה נכונה בין שני החלקים.

ראשית, עלינו להבין היטב את הסוגיא הנידונה, לנסח באופן ברור את המסקנות העולות ממנה, שהם העקרונות עליהם מושתתת ההלכה למעשה. ואז – רק אז – נוכל לגשת לחלק המעשי, 'אליבא דהלכתא', ללמידת הפרטים המעשיים היוצאים למעשה מהסוגיא.
נכון, אין קיצורי דרך. מי שרוצה ללמוד הלכה ברצינות, וגם לדעת, אינו יכול להתחיל ללמוד מספרי הקיצורים למיניהם. אולם מאידך קשה מאוד להקיף את כל העניינים מהשורש, זה כמעט בלתי אפשרי. אבל יש דרך ביניים, ללמוד את שורשי ההלכה, בצורה תמציתית, ולהגיע מהם להשתלשלות ההלכה, בצורה ברורה ומסודרת.

לימודי דעת, המכון הוותיק ללימוד הלכה, נולד מתוך הצורך לתת מענה לבעיה זו. לתת לכל אותם המבקשים ללמוד הלכה, בהיקף רחב, את האפשרות להתמקד בפרטים הנדרשים, לאזן בצורה נכונה בין הכרת הבסיס לידיעת פרטי ההלכה. בקיצור – ללמוד הלכה כמו שצריך.

אין כאן 'שיטה' חדשה, אלא דרך להגיע אל היעד, לשלב נכון בין הרצוי והמצוי.

בנוסף, בלימודי דעת עומד לצדך צוות של תלמידי חכמים, לכל שאלה או הבהרה, הן בדרכי הלימוד, והן בשאלות המתעוררות בלימוד עצמו. כך תוכל להיות בטוח שאתה בדרך הנכונה.
כל אדם שמסמן לעצמו מטרה, לדעת את הלכות איסור והיתר, להבחן על הלכות מקוואות, לדעת היטב את הלכות קידושין או גיטין, ועוד תחומים רבים ומגוונים בהלכה, ימצא את מבוקשו בקורסים הייחודיים ללימוד הלכה מבית לימודי דעת. הקורסים של לימודי דעת הם הדרך הקלה והבטוחה להגשים את החלום!

מדריך מעשי ללימוד הלכה

א – הסוגיא ושיטות הראשונים.

יסודות ההלכה מתחילים מסוגיית הגמרא ופירושי הראשונים. אולם, כדי להתמקד בעיקר, ולא להרגיש 'אבוד' בסוגיא מקיפה הכוללת לעתים כמה עניינים, רצוי לעיין תחילה בדברי הטור והבית יוסף, מהם נלמד מהי 'הנקודה' העיקרית שבה מתמקדת הסוגיא, ומיהם הראשונים שדבריהם מהווים 'אבן יסוד' להבנתה. נלמד את הסוגיא עם הראשונים הרלוונטיים, ופסקי הרי"ף והרא"ש.

ב – טור ובית יוסף.

כעת נוכל לשוב לדברי הטור והבית יוסף. נבחין כיצד פסק הטור להלכה, אלו שיטות בהסבר הסוגיא מביא הב"י, כיצד הוא מפרש אותן ואיזה משקל נתן לכל אחת מהן. כמו כן, נוכל להבחין בנפק"מ נוספות שהוציאו הראשונים להלכה מתוך דברי הגמ'. כמובן, ישנה אפשרות לדלג על השלב הראשון, ולהתחיל ישירות בלימוד הטור והב"י, אולם הניסיון מראה שכאשר לומדים את הסוגיא מתוך הגמרא והראשונים, ולא רק 'דרך' הטור והב"י, ההבנה המתקבלת היא אחרת לגמרי.

ג – סיכום.

בשלב זה כדאי מאד לעצור ולסכם בקצרה, אפשר בע"פ רצוי בכתב, מה הנידון העיקרי בסוגיא, מהם הנידונים המסתעפים ממנו, מה שיטת הראשונים ומה סברתם. דבר זה יקל מאד אח"כ על קליטת הדברים והבנת פסקי השולחן ערוך ונושאי כליו.

ד – הבנה.

יש הסבורים כי בלימוד הלכה אין צורך להשקיע כ"כ בהבנת העניין, אלא בעיקר ב'אגירת ידע', כך אומר פלוני וכך פלוני. הדבר מצוי בעיקר אצל הניגשים ישירות ללימוד ההלכה למעשה, ועשוי לקרות גם אצל מי שלומד ממקורות הגמ'. דבר זה הוא טעות, בלימוד התורה בכלל, ובלימוד הלכה בפרט, כיון שכל שינוי בהבנת הדבר גורר בהכרח שינוי במסקנה ההלכתית העולה ממנו. כמו כן, כשיודעים את טעמי ההלכה, זכירת פרטי הדין משתפרת לאין ערוך.

ה – שולחן ערוך ונושאי כליו.

בשלב זה ניגש ללימוד השו"ע והרמ"א, נתבונן כאיזו שיטה פסק השו"ע, האם הרמ"א חולק ומדוע, נלמד את ביאורי הנושאי כלים והאופנים שהתחדשו בדבריהם. בשולחן ערוך אורח חיים נלמד גם את דברי המשנה ברורה, לדעת כיצד נפסקה ההלכה למעשה.

ו – חיפוש נפקא מינה נוספות.

עצה טובה בשלב זה לנסות ולחפש נפק"מ נוספות שיכולות לעלות מתוך מחלוקות הפוסקים וההכרעה למעשה. רצוי שאלו יהיו בדברים הנוגעים לאדם בחיי היומיום, כך יוכל לבחון היטב אם נכונים דבריו, מלבד שיעזור לו הדבר לזכירה טובה.

איך זוכרים את כל זה?
או – קליטה, מיון, שליפה ומה שביניהן.

לימוד התורה וההלכה כשלעצמו הוא מצוה, שערכה רב ועצום, בין אם זוכרים את הנלמד בין אם לאו. כמובא בגמ' מסכת עבודה זרה [דף יט, א] "לעולם ליגרס איניש אע"ג דמשכח". עוד אמרו חז"ל [מדרש משלי פרק י], כי לפני פטירת האדם מן העולם יזכירו לו כל מה שלמד, שלא יבוש לעתיד לבוא.
שכחת הלימוד היא דבר טבעי, שניתן לנו – לטובתנו !!! כך לימדונו חז"ל [מדרש קהלת פ"ג סי' י], אילו היה אדם זוכר את כל מה שלמד, היה עוסק בתורה שנתיים שלוש, ואח"כ פורש לעסקיו ולענייניו. לזה ניתנה לו השכחה, כמתנה מיוחדת, שעל ידה יוכרח לדבוק בלימוד התורה כל ימי חייו, לחזור ולשנן את לימודו ללא הרף, וכמו שהליצו על כך את המימרא בגמ' – "כל ימיו בעמוד והחזר קאי".
בגמ' עירובין [נג, א] מובא בעניין זה דבר מדהים. הדורות הראשונים היה לבם פתוח כאולם', בכוח הסברא והזיכרון, ואילו דורות האחרונים של האמוראים חותמי התלמוד, מעידים על עצמם כי – "כשאנו מסיימין המסכתא ומתחילין האחרת מיד שוכחין הראשונה" [לשון התוס' שם].

אולם, לצד זה יש מצוה מיוחדת על זכירת התורה וידיעתה, ואיסור לאו על 'שכחת התורה'. במשנה באבות [פ"ג משנה ח] נאמר "כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". איסור זה לא נאמר על שכחה טבעית, שנחשבת כאונס, אלא על הימנעות מדברים העשויים לשמר את הזיכרון, או עשיית פעולות הגורמות לשכחה. [ההבטחה המובאת בחז"ל שלעתיד לבוא יזכירו לאדם כל מה שלמד, אף היא מותנית בזה, שהוא מצדו עשה כל שביכולתו על מנת לזכור את הלימוד. כך כותב הגר"ח קנייבסקי שליט"א בקונטרס 'ספר זיכרון'].
האיסור על שכחת התורה כולל בתוכו כמובן גם את החיוב על זכירתה, כלומר ללמוד מלכתחילה בצורה יעילה, באופן המועיל לזיכרון, ולהשתדל בעשיית דברים הטובים לזיכרון.

5 עובדות על הזיכרון

לפני שנדבר על עצות מועילות לזיכרון,
נביא כמה הנחות נפוצות ונבחן אותן אחת לאחת.


א. זיכרון הוא תכונה מולדת, לא נרכשת.
נכון ולא נכון. זיכרון ברמת הנטייה הוא אכן תכונה מולדת, יש טובים בזה מטבעם ויש שפחות. אולם, גם למי שנולד עם זיכרון חלש יחסית, יש בהחלט מה לעשות כדי לשפר אותו, הן בתחום ייעול הלמידה והקליטה, הן בעשיית דברים המועילים לזיכרון ובהימנעות מדברים הפוגמים בו.
ב. דבר שאדם מבין יותר טוב, הוא גם יזכור אותו יותר טוב.
נכון בלי ספק. בניגוד לדעה הרווחת, שכדי לזכור פרטים רבים רצוי 'לדקלם' אותם בלא הבנה. ההיפך הוא הנכון – ככל שתגדל הבנת הדבר כך יגדל הסיכוי לזכור אותו. בתלמוד ירושלמי מובא – "הסובר תלמודו" – כלומר המבין טעמי הדבר וסברתו – "לא במהרה הוא משכח".
ג. זיכרון הוא רק ענין של שליפה, ואינו תלוי ברמת הקליטה.
לא נכון. בוודאי שהזיכרון הוא גם ענין של יכולת שליפה, ומאמץ להיזכר בדבר מסוים יכול בהחלט להזכיר נשכחות, אולם עיקר כוח הזיכרון תלוי באיכות הקליטה של הדבר. ככל שהדברים נקלטו בשעתם באופן חזק, ובצורה מאורגנת ונוחה לשליפה, כך יקל עלינו לשלוף אותם בעת הצורך.
ד. זיכרון תלוי ברמת החיבור שלי לעניין.
נכון מאוד. חיבור רגשי לדבר מסוים, יחס של כבוד וחשיבות, כמו גם ריבוי החושים המעורבים בקליטתו, יחקקו אותו בזיכרוננו ברמה אחרת לגמרי. ולענייננו, רמת החשיבות שאנחנו נייחס ללימוד, האתגר והרגש שנכניס לעניין, ישפיעו באופן מכריע על איכות הלימוד וזכירתו.
ה. הדבר נמחק מזיכרוני – האמנם?
אין כזה דבר. כל דבר שאדם ראה או חווה בחייו, נקלט במוחו ונשאר בו לעד. ההבדל בין דבר שאותו נזכור לנצח לדבר אותו נשכח במהרה, הוא ברמת הקרבה שלו אל 'פני השטח' של המוח. ענין זה עשוי להשתנות מעת לעת, גם כלפי אותו פריט זיכרון עצמו, ותלוי בעיקר ביחס שלנו אל אותו פריט.

להרחבת העניין מומלץ לעיין בדברי המכתב מאליהו, ח"א עמ'129

10 דרכים לשיפור הזיכרון

א. ערך.
החשיבות שאנחנו מייחסים לדבר גורמת לו להישאר תמיד קרוב לסף ההכרה. הרב דסלר זצ"ל נותן דוגמא לדבר. הידע של צירוף אותיות למילים והבנתן, אינו דבר שאנחנו צריכים לשלוף' מהזיכרון – למרות היותו מורכב מפרטים רבים, ולמרות שלמדנו אותו לפני שנים רבות – וזאת כיון שהחשיבות הרבה שלו אצלנו מותירה אותו תמיד מעל לסף ההכרה. לעומת זאת, דבר לא טוב שקרה לנו אנו נוטים לשכוח, כיון שלאחר תקופה קצרה אנו מבינים שכבר אין לזה שום משמעות אמתית, והמוח מעביר זאת אל מתחת לסף ההכרה [מי שלא מכיר את זה מומלץ לנסות…]

כך הדבר גם בלימוד התורה, לימוד מתוך הכרת הערך, הענקת חשיבות ויקרות לכל חידוש או דבר הלכה, ישאירו לנו את הדברים מעל לסף ההכרה וממילא נזכור אותם ללא מאמץ מיוחד.

ב. לימוד רב חושי.

שיתוף מירב החושים בלמידה הוכח כתורם רבות לקליטת החומר, הבנתו וזכירתו. קריאה בקול ובנעימה, שמיעת הדברים, תנועות הידיים ואף נענוע הגוף בשעת הלימוד, כל אלה חוברים ללימוד, על ידם הוא הופך מאמצעי טכני לאגירת ידע, לחוויה, למשהו שהוא חלק ממני.

ג. הבנה.

הבנת טעמי ההלכה, יסוד גדול בזכירת הפרטים. כשהדבר מובן הוא מתיישב על הלב ונחקק בו, ועוד שפעמים רבות ע"י שמבין את הסברא יוכל בנקל לשחזר את פרטי הדין העולים ממנה.
וכיצד אדע שאני אכן מבין את ההלכה היטב? מקובל בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל, שכאשר אדם אינו מצליח להסביר את הדברים, אות הוא כי הוא אינו מבין אותם היטב. כל דבר שאתה לומד, בדוק את עצמך האם תוכל להסביר אותו במילים שלך, בדוק את היכולת שלך לכתוב אותו באופן ברור, נסה להסביר לחברותא, או עדיף לילד בן10 , כך תדע שהבנת את הדבר לאשורו.
בחינה נוספת היא ע"י שאלות. שאל את עצמך שאלות על הנלמד. עצם ניסוח השאלות יש בו כבר תועלת רבה בבחינת ההבנה ובמיקוד בפרטים המעשיים. סיכום וחזרה על הנלמד בדרך שאלה ותשובה, יביא אותך לקנין אמתי בחומר הנלמד וליכולת שליטה בהיקף גדול בדרך קצרה.

ד. סדר.

המוח הוא כמו מחסן, יש דברים הנמצאים קרוב לפתח ויש שנמצאים בעומק. אם הדברים מסודרים בארונות, וכל ארון שייך לנושא מסויים [עם תווית ברורה המעידה על תכולתו…], כשנצטרך משהו יקל עלינו לקחת אותו גם מעומק המחסן, פשוט לגשת ולשלוף. בלימוד הלכה חשוב במיוחד שהדברים יהיו מסודרים דבר דבור על אופניו, מה הנושא המדובר, השיטות שנאמרו בו, מה נפסק להלכה, איזו נפק"מ נוספת יוצא מזה, מה ברור לי ומה עדיין אינו ברור כל הצורך.
את סידור הדברים אפשר לעשות הן בע"פ והן בכתב. הסידור בע"פ חשוב בייחוד בשלב הבנת העניין, אולם לאחר שהדברים התבררו והתלבנו כל צרכם זו העת להעלותם על הכתב באופן מסודר.

ה. חזרה.

כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה – דומה לאדם שזורע ואינו קוצר" [סנהדרין צט, א]. בהמשך הגמ' שם מובא המקור לעניין זה – "שנאמר נפש עמל עמלה לו… הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר". למדנו מכאן חידוש נפלא, כי עיסוק מתמיד בחזרה, עוזר לזכירת כל התורה שלמדנו. מלבד סגולתה הטבעית של החזרה לזכור את אותם דברים שאני חוזר עליהם, יש בה ענין נוסף, סגולי, לזכירת הלימוד בכלל [כיון שאדם משתדל במה שמוטל עליו, מקבל סייעתא דשמיא לזכור הכל!].

חזרה היא הערובה היחידה לזכור ולדעת, בלעדיה לא יועילו כל העצות האחרות. כך ראינו אצל כל גדולי ישראל, שחזרו ושיננו תלמודם ללא הרף. מסופר על הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, שפעם אחת שאלו תלמיד איך הוא עונה במהירות כזאת על שאלות סבוכות בנושאים שונים בהלכה, ענהו ר' משה, כשאתה תלמד 400 פעם את השו"ע תדע גם אתה לענות כן… עוד מספרים בשם הגאון הרוגאצ'ובי, שאמר על עמיתו הגאון ר' מאיר שמחה מדווינסק, כי מה שהוא זוכר את הש"ס כולו בעיון, אין זה 'קונץ' מיוחד, שכן הוא למד את זה ממש עכשיו…
זו בעצם העצה הראשונה והבסיסית ביותר לזיכרון. הסיבה שהבאנו אותה רק בשלב זה, כי קודם כל עלינו ללמוד כמו שצריך, עם תחושת חשיבות הלימוד ויקרתו, עם הבנה טובה וסיכום נכון של הדברים, ורק כך נוכל להתמיד בחזרות, לחזור עליהם בצורה נכונה ויעילה.
אופן החזרה הרצוי הוא שינון מסודר של מסקנת הדברים העולים מהגמ' והפוסקים, אין צורך לחזור עליהם כלשונם. אמנם כשיש קושיא או ראיה יסודית כדאי לכלול אותן בחזרה, אולם רק על תוכן הדברים ולא על הלשון.

ו. עשיית סימנים.
אין התורה נקנית אלא בסימנין, שנאמר שימה בפיהם, אל תיקרי שימה אלא סימנה" [עירובין נד, ב]. המשניות כתובות ובנויות במבנה ובנוסח הנוח לזיכרון, וכך בגמרא יש ראשי תיבות ורמזים לרוב, לסדרת קושיות או הלכות. סימנים הם כוח עזר מיוחד בזכירת פרטי הלימוד וההלכה. כך וכך מקרים פטור וכך וכך חייב, ראשי תיבות מעניינים, חרוזים, כל סימן שהוא.

ז. לימוד בקול.

הגמ' בעירובין מספרת על ברוריה אשת רבי מאיר, שראתה תלמיד אחד שלומד בשקט, בעטה בו ואמרה לו שילמד בקול, שע"י כך תורתו תשתמר. עוד מספרת הגמ' שם על תלמיד שלמד בשקט ואחר ג' שנים שכח תלמודו. הלימוד בקול מביא להבנה טובה יותר ולהפנמה אל הלב.

ח. כוח הדמיון והציור.

וראיתם אותו – וזכרתם". מצות ציצית תכליתה זכירת כל מצוות התורה. הא כיצד? אומרת הגמ' – "תכלת דומה לים ים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד". ע"י כוח הציור והדמיון הדבר נחקק ופועל בנפש, וכך מגיע האדם לזיכרון. לא בכדי נבחרו פרקי מסכת בבא קמא ובבא מציעא לתחילת לימוד הגמ', בהיותם מוחשיים וקרובים לעולמנו; ארבעה אבות נזיקין, שור שנגח את הפרה, שנים אוחזין בטלית, המפקיד אצל חברו. החיבור הנוצר ע"י כוח הציור והדמיון יש לו משקל רב בהחדרת הלימוד ובזכירתו. תועלת נוספת שיש בציור המקרה באופן מוחשי, שעל ידו מתעוררים לבחון פרטים ואופנים שונים, מה יהיה הדין אם ישתנה פרט זה או אחר, וכדומה.

כל הלכה שאתה לומד – תצייר לעצמך את המקרה באופן מוחשי, ויותר טוב – דמה את עצמך עומד באותה סיטואציה. לדוגמא, הלכות בורר, דמיין שאתה יושב בביתך לסעודת שבת ומגישים לך דג לאכול, והנה אתה פוגש בעצם בתוך הדג, כיצד תאכל את הדג בלא להיכשל באיסור בורר?

ט. שמירת הגוף.

על שמירת הגוף נצטווינו בתורה הקדושה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". מלבד זאת, שמירת הגוף באכילה בריאה, שינה מספקת, פעילות נכונה, הם עזרים נכבדים לריענון המוח והזיכרון.

י. תפילה.

לפני הכל ואחרי הכל – תפילה. כל העצות טובות ומוצלחות, אולם בלי סייעתא דשמיא לא יועילו כלום. חז"ל אומרים [נדה ע, ב] "הרבה עשו כן ולא עלתה בידם, אלא – יבקש רחמים ממי שהחכמה שלו". וכן אמרו [מגילה ו, ב] "לאוקמי גירסא – שלא תשתכח הימנו – סייעתא מן שמייא הוא".

מי קלקל למרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל את ארוחת הבוקר…

מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, חיבר קונטרס מיוחד על ענייני זיכרון, נדפס בספרו שיח השדה חלק א, בו הוא מפרט דברים רבים המועילים לזיכרון ודברים הקשים לשכחה. רבים מהדברים שמנינו לעיל כתובים בקונטרס זה.
בתוך דבריו מצאנו חידוש מרתק, כי הדברים הטובים לזיכרון והדברים הקשים לשכחה, השפעתם על בני אדם משתנה לפי תכונתם הטבעית. לבעלי זיכרון טוב וחזק מטבעם, הדברים המועילים לזיכרון ישפיעו הרבה לשיפור כוח הזיכרון, והדברים הקשים לשכחה ישפיעו עליהם מעט. לעומת זאת מי שהוא בעל זיכרון חלש בטבעו, הדברים הקשים לשכחה יחלישו הרבה את כוח זיכרונו, והדברים המועילים לזיכרון יועילו בו רק במעט.
מכוח הנחה זו מחדש הגר"ח הלכה למעשה. בגמ' מובא כי שמן זית הוא טוב לזיכרון, אכילתו מזכירה לימוד של שבעים שנה !!! לזיתים לעומת זאת יש השפעה הפוכה, הם קשים לשכחה', ואכילתם עלולה להשכיח לימוד של שבעים שנה. מכאן מקור המנהג הרווח לאכול זיתים עם שמן זית, שע"י כך השפעת שמן הזית מבטלת את השפעת הזיתים.
אולם, לפי ההנחה הנ"ל כותב הגר"ח כי אין נכון לנהוג כך, כי ההשפעות אינן שוות, והם אינם בהכרח 'מבטלים זה את זה', שכן לבעלי זיכרון חלש הדבר הטוב לזיכרון יועיל בו רק במעט, ואילו הדבר הקשה לשכחה ישפיע בו הרבה להחליש הזיכרון.
מספרים, כי הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, היה רגיל באכילת זיתים עם שמן זית, בהנחה שהדבר אינו מזיק לזיכרון. אולם, משקיבל לידיו את ספרו של הגר"ח קנייבסקי ובו החידוש הנ"ל, קיבל את סברתו וחדל ממנהגו, ואף פנה אליו במכתב, ובו כתב לו כי הוא
קלקל לו את ארוחת הבוקר'…
במאמר המוסגר נציין, כי לבעל זיכרון נדיר כמרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל, בוודאי אין לחשוש מצירוף זה…, הוא עדיין יישאר עם תועלת מרובה…, אולם הוא כנראה לא ראה עצמו ככזה, או שחשש אפילו להחלשה כלשהי של הזיכרון].

נביא כאן כמה דברים נוספים מתוך קונטרס זה [למקורות והרחבת דברים כדאי לעיין במקור].
דברים הטובים לזיכרון:
יראת שמים, ענווה, מיעוט תענוג, ללמוד מתוך הספר, ללמוד בבית הכנסת, ללמוד עם תלמידים, ללמוד בצנעא, לחדש חידושים, אכילת פת שחרית, התבוננות בפני צדיק, הרגיל ביין ובשמים, גירסא דינקותא, זהירות מלהרהר בד"ת במקומות או בזמנים שאסור להרהר, ועוד.
דברים הקשים לשכחה:
כעס, דאגה, מי שאינו עומד בפני רבו, המכניס לראשו דברים בטלים, חוסר זהירות בנטילת ידיים, אכילה מדבר שאכל ממנו עכבר חתול או כלב, אכילת לב של בהמה, הרגיל באכילת זיתים, שתיית מים של שיורי רחיצה, המניח בגדיו תחת לראשו כשישן, העובר בין שתי נשים, אשה העוברת בין שני אנשים, הסתכלות בפני מת, הסתכלות בכתב בולט שע"ג קבר, הלובש ב' בגדים יחד, המנגב ידיו בחלוקו, המניח ספר לימודו פתוח ויוצא, המתבונן בפני אדם כועס, ועוד.

מאמרים נוספים

נושאים שונים

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי