ברכת המזון אשכנז

ביום חול קודם ברכת המזון אומרים:

עַל־נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַֽׁבְנוּ גַּם־בָּכִֽינוּ בְּזָכְרֵֽנוּ אֶת־צִיּוֹן: עַל־עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִֽינוּ כִּנֹּרוֹתֵֽינוּ: כִּי שָׁם שְׁאֵלֽוּנוּ שׁוֹבֵֽינוּ דִּבְרֵי־שִׁיר וְתוֹלָלֵֽינוּ שִׂמְחָה שִֽׁירוּ לָֽנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן: אֵיךְ נָשִׁיר אֶת־שִׁיר־יְהֹוָה עַל אַדְמַת נֵכָר: אִם־אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָֽםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם־לא אֶזְכְּרֵֽכִי אִם־לא אַעֲלֶה אֶת־יְרוּשָׁלַֽםִ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי: זְכֹר יְהֹוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָֽםִ הָאֹמְ֒רִים עָֽרוּ עָֽרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ: בַּת־בָּבֶל הַשְּׁ֒דוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְּ֒שַׁלֶּם־לָךְ אֶת־גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָֽנוּ: אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת־עֹלָלַֽיִךְ אֶל־הַסָּֽלַע:

שלושה שאכלו כאחד חייבין בזימון, וכך מזמנין:

המזמן אומר:רַבּוֹתַי נְבָרֵךְ:

המסובים עונים: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם:

וחוזר המזמן: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם:

וממשיך: בִּרְשׁוּת מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלהֵֽינוּ) שֶׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ:

המסובים עונים: בָּרוּךְ (בעשרה אֱלהֵֽינוּ) שֶֽׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ:

מי שלא אכל עונה: בָּרוּךְ (בעשרה או יותר אֱלֹהֵינוּ) וּמְבוֹרָךְ שְׁמוֹ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

וחוזר המזמן: בָּרוּךְ (בעשרה אֱלהֵֽינוּ) שֶֽׁאָכַֽלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִֽינוּ:

ויש המוסיפים: בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ:

ברכה זו משה רבינו ע"ה תקנה כשירד המן לישראל

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת־הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ בְּחֵן בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים הוּא נוֹתֵן לֶֽחֶם לְכָל־בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל תָּמִיד לא־חָסַר לָֽנוּ וְאַל־יֶחְסַר לָֽנוּ מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוּא אֵל זָן וּמְפַרְנֵס לַכֹּל וּמֵטִיב לַכֹּל וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל־בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַזָּן אֶת־הַכֹּל:

ברכה זו יהושע תקנה כשנכנסו ישראל לארץ

נוֹדֶה לְּךָ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ עַל שֶׁהִנְחַֽלְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ אֶֽרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה וְעַל שֶׁהוֹצֵאתָֽנוּ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם וּפְדִיתָֽנוּ מִבֵּית עֲבָדִים וְעַל בְּרִיתְ֒ךָ שֶׁחָתַֽמְתָּ בִּבְשָׂרֵֽנוּ וְעַל תּוֹרָתְ֒ךָ שֶׁלִּמַּדְתָּֽנוּ וְעַל חֻקֶּֽיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּֽנוּ וְעַל חַיִּים חֵן וָחֶֽסֶד שֶׁחוֹנַנְתָּֽנוּ וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס אוֹתָֽנוּ תָּמִיד בְּכָל־יוֹם וּבְכָל־עֵת וּבְכָל שָׁעָה:

בחנוכה ופורים אומרים כאן על הניסים. ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. ומכל מקום יוכל לאמרו בתוך שאר הרחמן. ויאמר הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה־לָּנוּ נִסִים וְנִפְלָאוֹת כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה וכו' בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ וכו' או בִּימֵי מָרְדְּכַי וכו'.

וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה:

בחנוכה אומרים:

בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן־יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

בפורים אומרים:

בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ:

וְעַל הַכֹּל יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מוֹדִים לָךְ וּמְבָרְ֒כִים אוֹתָךְ יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל־חַי תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד כַּכָּתוּב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־יְהֹוָה אֱלהֶֽיךָ עַל־הָאָֽרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה עַל־הָאָֽרֶץ וְעַל־הַמָּזוֹן:

בונה ירושלים דוד ושלמה תקנוה. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך. ושלמה תיקן ועל הבית הגדול וכו'.

רַחֵם יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירֶֽךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶֽךָ וְעַל־הַבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו אֱלהֵֽינוּ אָבִֽינוּ רְעֵֽנוּ זוּנֵֽנוּ פַּרְנְ֒סֵֽנוּ וְכַלְכְּ֒לֵֽנוּ וְהַרְוִיחֵֽנוּ וְהַרְוַח־לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מְהֵרָה מִכָּל־צָרוֹתֵֽינוּ וְנָא אַל־תַּצְרִיכֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ לא לִידֵי מַתְּ֒נַת בָּשָׂר וָדָם וְלא לִידֵי הַלְוָאָתָם כִּי אִם לְיָדְ֒ךָ הַמְּלֵאָה הַפְּ֒תוּחָה הַקְּ֒דוֹשָׁה וְהָרְ֒חָבָה שֶׁלא נֵבוֹשׁ וְלא נִכָּלֵם לְעוֹלָם וָעֶד:

בשבת מוסיפים:

רְצֵה וְהַחֲלִיצֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וּבְמִצְוַת יוֹם הַשְּׁ֒בִיעִי הַשַּׁבָּת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ הַזֶּה כִּי יוֹם זֶה גָדוֹל וְקָדוֹשׁ הוּא לְפָנֶֽיךָ לִשְׁבָּת בּוֹ וְלָנֽוּחַ בּוֹ בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶֽךָ וּבִרְצוֹנְ֒ךָ הָנִֽיחַ לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ שֶׁלא תְהֵא צָרָה וְיָגוֹן וַאֲנָחָה בְּיוֹם מְנוּחָתֵֽנוּ וְהַרְאֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ בְּנֶחָמַת צִיּוֹן עִירֶֽךָ וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ כִּי אַתָּה הוּא בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת:

בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן "יעלה ויבא":

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל־עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לְר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה

לְפֶסַח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

בשבועות: חַג הַשָּׁבֻעוֹת

לְסֻכּוֹת: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

לש"ע וש"ת: שְׁמִינִי עֲצֶֽרֶת הַחַג הַזֶּה

לר"ה: הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה

ילדים האוכלים ביו"כ: הַכִּפּוּרִים

זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

שכח לומר רצה בשבת או יעלה ויבא בראש חודש ויום טוב וחול המועד ונזכר קודם שאמר השם מברכת בונה ירושלים אומרו שם אבל אם אמר השם אם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב ראה להלן דיני שכחה:

וּבְנֵה יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר הַקֹּֽדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלָֽיִם, אָמֵן:

הטוב והמטיב ביבנה תקנוה ביום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה. הטוב שלא הסריחו. והמטיב שנתנו לקבורה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל אָבִֽינוּ, מַלְכֵּֽנוּ, אַדִּירֵֽנוּ בּוֹרְ֒אֵֽנוּ, גּוֹאֲלֵֽנוּ, יוֹצְ֒רֵֽנוּ, קְדוֹשֵֽׁנוּ קְדוֹשׁ יַעֲקֹב, רוֹעֵנוּ רוֹעֵה יִשְׂרָאֵל, הַמֶּֽלֶךְ הַטּוֹב, וְהַמֵּטִיב לַכֹּל, שֶׁבְּ֒כָל יוֹם וָיוֹם הוּא הֵטִיב, הוּא מֵטִיב, הוּא יֵיטִיב לָנוּ, הוּא גְמָלָֽנוּ, הוּא גוֹמְ֒לֵֽנוּ, הוּא יִגְמְ֒לֵֽנוּ לָעַד לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְרֶוַח הַצָּלָה וְהַצְלָחָה בְּרָכָה וִישׁוּעָה, נֶחָמָה, פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה, וְרַחֲמִים, וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְכָל־טוֹב, וּמִכָּל־טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּ֒רֵֽנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד:

הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁתַּבַּח לְדוֹר דּוֹרִים, וְיִתְפָּאַר בָּֽנוּ לָעַד וּלְנֵֽצַח נְצָחִים, וְיִתְהַדַּר בָּֽנוּ לָעַד וּלְעוֹלְ֒מֵי עוֹלָמִים:

הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְ֒סֵֽנוּ בְּכָבוֹד:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּֽנוּ מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ וְהוּא יוֹלִיכֵֽנוּ קוֹמְ֒מִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה בַּבַּֽיִת הַזֶּה וְעַל־שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַֽלְנוּ עָלָיו:

הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָֽנוּ אֶת־אֵלִיָּֽהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב, וִיבַשֶּׂר־לָֽנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת:

אם סמוך על שלחן אביו יאמר:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־(אָבִי מוֹרִי) בַּֽעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה, וְאֶת־(אִמִּי מוֹרָתִי) בַּעֲלַת הַבַּֽיִת הַזֶּה, אוֹתָם וְאֶת־בֵּיתָם וְאֶת־זַרְעָם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָהֶם

(ואם סמוך על שלחן עצמו יאמר:)

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי (וְאֶת־אִשְׁתִּי/בַּעֲלִי וְאֶת־זַרְעִי) וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לִי.

אוֹתָֽנוּ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר לָֽנוּ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְ֒כוּ אֲבוֹתֵֽינוּ, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב: בַּכֹּל, מִכֹּל, כֹּל, כֵּן יְבָרֵךְ אוֹתָֽנוּ כֻּלָּֽנוּ יַֽחַד, בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה, וְנֹאמַר אָמֵן:

אם אוכל על שלחן אחרים יברך לבעה"ב. ואפילו בנים הסמוכים על שלחן אביהם, וגם האב הנסמך על שלחן בניו וגם אשתו תאמר כן:

יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ וְלֹא יִכָּלֵם בַּעַל הַבַּֽיִת הַזֶּה לֹא בָעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא בָעוֹלָם הַבָּא וְיַצְלִֽיחַ בְּכָל־נְכָסָיו וְיִהְיוּ נְכָסָיו מוּצְלָחִים וּקְרוֹבִים לָעִיר וְאַל־יִשְׁלוֹט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו וְאַל יִזְדָקֵּק לְפָנָיו שׁוּם דְּבַר חֵטְא וְהַרְהוֹר עָוֹן מַעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

בַּמָּרוֹם יְלַמְּ֒דוּ עֲלֵיהֶם וְעָלֵֽינוּ זְכוּת שֶׁתְּ֒הֵא לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם, וְנִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְדָקָה מֵאֱלהֵי יִשְׁעֵֽנוּ, וְנִמְצָא חֵן וְשֵֽׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלהִים וְאָדָם:

בשבת אומר:

הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵֽנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים:

בראש חודש:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:

ביו"ט אומר:

הָרַחֲמָן הוּא יַנְחִילֵֽנוּ יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב:

בראש השנה:

הָרַחֲמָן הוּא יְחַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה:

בסוכות:

הָרַחֲמָן הוּא יָקִים לָֽנוּ אֶת־סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָֽלֶת:

הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּֽנוּ לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, מַגְדִּיל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ (בשבת וביו"ט אומר: מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ), וְעֹֽשֶׂה חֶֽסֶד לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד וּלְזַרְעוֹ עַד עוֹלָם: עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְראוּ אֶת־יְהֹוָה קְדוֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו: כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵֽבוּ, וְדוֹרְ֒שֵׁי יְהֹוָה לא־יַחְסְ֒רוּ כָל־טוֹב: הוֹדוּ לַיהוָֹה כִּי־טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: פּוֹתֵֽחַ אֶת־יָדֶֽךָ, וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָֹה, וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: נַֽעַר הָיִֽיתִי גַם־זָקַֽנְתִּי וְלא־רָאִֽיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב, וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ־לָֽחֶם: יְהֹוָה עוֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְהֹוָה יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַּשָּׁלוֹם:

עד כאן ברכת המזון אשכנז

דיני שכחה:

בשבת אומר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת:

בראש חודש:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן:

ביו"ט אומר:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה אֶת יוֹם חַג (פלוני) הַזֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּ֒מַנִּים:

ביו"ט שחל בשבת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית וְיָמִים טוֹבִים לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה אֶת יוֹם חַג (פלוני) הַזֶּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְהַזְּ֒מַנִּים:

בראש השנה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן יָמִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן:

בראש השנה שחל בשבת:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה לְאוֹת וְלִבְרִית וְיָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִכָּרוֹן: