תפילת שחרית ספרד

נכון לומר בבוקר קודם התפילה:

הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמֽוֹךָ:

כשיכנס לבית הכנסת, יאמר:

מַה טֹּֽבוּ אֹהָלֶֽיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּ֒נֹתֶֽיךָ יִשְׂרָאֵל: וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּ֒ךָ אָבוֹא בֵיתֶֽךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל־קָדְשְׁ֒ךָ בְּיִרְאָתֶֽךָ: יְהֹוָה אָהַֽבְתִּי מְעוֹן בֵּיתֶֽךָ וּמְקוֹם מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶֽךָ: וַאֲנִי אֶשְׁתַּחֲוֶה וְאֶכְרָֽעָה אֶבְרְ֒כָה לִפְנֵי יְהֹוָה עֹשִׂי: וַאֲנִי תְפִלָּתִי־לְךָ יְהֹוָה עֵת רָצוֹן אֱלֹהִים בְּרָב־חַסְדֶּֽךָ עֲנֵֽנִי בֶּאֱמֶת יִשְׁעֶֽךָ:

ויאמר פיוט ״אדון עולם״ המדבר ביחוד השם והשגחתו:

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶֽרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא:

לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶֽלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא:

וְאַחֲרֵי כִּכְ֒לוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא:

וְהוּא הָיָה וְהוּא הֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה:

וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּֽירָה:

בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה:

וְהוּא אֵלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּעֵת צָרָה:

וְהוּא נִסִּי וּמָנוֹס לִי, מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא:

בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִֽירָה:

וְעִם רוּחִי גְּוִיָּתִי, יְהֹוָה לִי וְלֹא אִירָא:

פיוט המיוסד על שלושה עשר עקרי האמונה. מיוחס לר' דניאל בן יהודה הרומי

מציאות השם

יִגְדַּל אֱלֹהִים חַי וְיִשְׁתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ:

אחדות השם

אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדּוּתוֹ:

שאינו גוף

אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשָּׁתוֹ:

קדמות השם

קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשֶׁר נִבְרָא, רִאשׁוֹן וְאֵין רֵאשִׁית לְרֵאשִׁיתוֹ:

שרק אותו ראוי לעבוד

הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר, יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ:

נבואה

שֶֽׁפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ, אֶל אַנְשֵׁי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ:

נבואת משה אמיתית

לֹא קָם בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה עוֹד, נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ:

תורה מן השמים

תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל, עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ:

נצחיות התורה

לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ, לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ:

השגחה

צוֹפֶה וְיוֹדֵֽעַ סְתָרֵֽינוּ, מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ:

שכר ועונש

גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶֽסֶד כְּמִפְעָלוֹ, נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ:

ביאת המשיח

יִשְׁלַח לְקֵץ הַיָּמִין מְשִׁיחֵֽנוּ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשׁוּעָתוֹ:

תחיית המתים

מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שֵׁם תְּהִלָּתוֹ:

ברכות השחר

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּ֒שָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָֽיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָֽרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדֽוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ שֶׁאִם יִפָּתֵֽחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמֹד לְפָנֶֽיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

אֱלֹהַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַֽתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא אַתָּה בְרָאתָהּ אַתָּה יְצַרְתָּהּ אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּ֒רָהּ בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִטְּ֒לָהּ מִמֶּֽנִּי וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבֹא, כָּל זְמַן שֶׁהַנְּ֒שָׁמָה בְקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲדוֹן כָּל הַנְּ֒שָׁמוֹת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים: שחרית לימות החול, ברכות התורה

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּ֒שָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה:

וְהַעֲרֶב נָא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְ֒ךָ בְּפִֽינוּ וּבְפִי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַֽחְנוּ וְצֶאֱצָאֵֽינוּ וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלָּֽנוּ יוֹדְ֒עֵי שְׁמֶֽךָ וְלוֹמְ֒דֵי תוֹרָתֶֽךָ לִשְׁמָהּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר דַבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:

יְבָרֶכְ֒ךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶֽךָ: יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ: יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אַבָרְכֵם:

אֵֽלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר הַפֵּאָה וְהַבִּכּוּרִים וְהָרְ֒אָיוֹן וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְתַלְמוּד תּוֹרָה: אֵֽלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּֽרֶן קַיֶּֽמֶת לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵֽלּוּ הֵן כִּבּוּד אָב וָאֵם וּגְמִילוּת חֲסָדִים וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית וְהַכְנָסַת אוֹרְ֒חִים וּבִקּוּר חוֹלִים וְהַכְנָסַת כַּלָּה וּלְוָיַת הַמֵּת וְעִיּוּן תְּפִלָּה וַהֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ ובֵין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶֽגֶד כֻּלָּם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַּנוֹתֵן לַשֶּֽׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָֽיְלָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי גּוֹי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי עָֽבֶד:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַֽׂנִי אִשָּׁה:

נשים אומרות:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשַֽׂנִי כִּרְצוֹנוֹ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם פּוֹקֵֽחַ עִוְרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם מַתִּיר אֲסוּרִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם זוֹקֵף כְּפוּפִים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם רוֹקַע הָאָֽרֶץ עַל הַמָּֽיִם:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָֽבֶר:

בט' אב ויוה"כ אין אומרים ברכה זו:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּֽחַ:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּעֲבִיר שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי: וִיהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתַּרְגִּילֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְדַבְּ֒קֵֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ, וְאַל תְּבִיאֵֽנוּ לֹא לִידֵי חֵטְא וְלֹא לִידֵי עֲבֵרָה וְעָוֹן וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן וְאַל יִשְׁלֹט בָּֽנוּ יֵֽצֶר הָרָע וְהַרְחִיקֵֽנוּ מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וְדַבְּ֒קֵֽנוּ בְּיֵֽצֶר הַטּוֹב וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְכוֹף אֶת יִצְרֵֽנוּ לְהִשְׁתַּעְבֶּד־לָךְ וּתְנֵֽנוּ הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶֽיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵֽינוּ וְתִגְמְ֒לֵֽנוּ חֲסָדִים טוֹבִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵֽנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּֽגַע רָע מֵעַֽיִן הָרָע, מִלָּשׁוֹן הָרָע, מִמַּלְשִׁינוּת. מֵעֵדוּת שֶֽׁקֶר, מִשִּׂנְאַת הַבְּ֒רִיּוֹת, מֵעֲלִילָה, מִמִּיתָה מְשׁוּנָה, מֵחֳלָיִם רָעִים, וּמִמִּקְרִים רָעִים וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּֽעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֺּם:

תפילת השחר ( לא יסיח דעת מהתפילין )

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ זָכְ֒רֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ וּפָקְ֒דֵֽנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁ֒מֵי שְׁמֵי קֶֽדֶם וּזְכָר לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ אֶת הַבְּ֒רִית וְאֶת הַחֶֽסֶד וְאֶת הַשְּׁ֒בוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּֽעְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִֽינוּ בְּהַר הַמֹּרִיָּה וְאֶת הָעֲקֵדָה שֶׁעָקַד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ:

וַיְהִי אַחַר הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת־אַבְרָהָם וַיֹּֽאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּֽאמֶר הִנֵּֽנִי: וַיֹּֽאמֶר קַח־נָא אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְ֒ךָ אֲשֶׁר־אָהַֽבְתָּ אֶת־יִצְחָק וְלֶךְ־לְךָ אֶל־אֶֽרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵֽהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶֽיךָ: וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּֽקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת־שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּֽקָם וַיֵּֽלֶךְ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אָֽמַר־לוֹ הָאֱלֹהִֽים: בַּיּוֹם הַשְּׁ֒לִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא אֶת־הַמָּקוֹם מֵרָחֹק: וַיֹּֽאמֶר אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו שְׁבוּ־לָכֶם פֹּה עִם־הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּֽעַר נֵלְ֒כָה עַד־כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשֽׁוּבָה אֲלֵיכֶם: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת־עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּֽשֶׂם עַל־יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת־הָאֵשׁ וְאֶת־הַמַּאֲכֶֽלֶת וַיֵּלְ֒כוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּֽאמֶר יִצְחָק אֶל־אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּֽאמֶר אָבִי וַיֹּֽאמֶר הִנֶּֽנִּי בְנִי וַיֹּֽאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָֽה: וַיֹּֽאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה־לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְ֒כוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיָּבֹֽאוּ אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָֽמַר־לוֹ הָאֱלֹהִים וַיִּֽבֶן שָׁם אַבְרָהָם אֶת־הַמִּזְבֵּֽחַ וַיַּעֲרֹךְ אֶת־הָעֵצִים וַיַּעֲקֹד אֶת־יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּֽשֶׂם אֹתוֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ מִמַּֽעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת־יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת־הַמַּאֲכֶֽלֶת לִשְׁחֹט אֶת־בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ יְהֹוָה מִן־הַשָּׁמַֽיִם וַיֹּֽאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּֽאמֶר הִנֵּֽנִי: וַיֹּֽאמֶר אַל־תִּשְׁלַח יָֽדְ֒ךָ אֶל־הַנַּֽעַר וְאַל־תַּֽעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַֽעְתִּי כִּי־יְרֵא אֱלֹהִים אַֽתָּה וְלֹא חָשַֽׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידְ֒ךָ מִמֶּֽנִּי: וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה־אַֽיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּ֒בַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּֽלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת־הָאַֽיִל וַיַּעֲלֵֽהוּ לְעֹלָה תַּֽחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא יְהֹוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהֹוָה יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל־אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן־הַשָּׁמָֽיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּֽעְתִּי נְאֻם־יְהֹוָה כִּי יַֽעַן אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַֽׂכְתָּ אֶת־בִּנְךָ אֶת־יְחִידֶֽךָ: כִּי־בָרֵךְ אֲבָרֶכְ֒ךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲךָ כְּכוֹכְ֒בֵי הַשָּׁמַֽיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל־שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַֽׁעַר אֹיְ֒בָיו: וְהִתְבָּרְ֒כוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָֽרֶץ עֵֽקֶב אֲשֶׁר שָׁמַֽעְתָּ בְּקֹלִי: וַיָּֽשָׁב אַבְרָהָם אֶל־נְעָרָיו וַיָּקֻֽמוּ וַיֵּלְ֒כוּ יַחְדָּו אֶל־בְּאֵר שָֽׁבַע וַיֵּֽשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָֽׁבַע:

ביום שאין אומרים תחנון אין אומרים זה:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כְּמוֹ שֶׁכָּבַשׁ אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת רַחֲמָיו לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְ֒ךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, כֵּן יִכְבְּ֒שׁוּ רַחֲמֶיךָ אֶת כַּעַסְךָ מֵעָלֵינוּ, וְיָגֺֽלּוֹ רַחֲמֶֽיךָ עַל מִדּוֹתֶֽיךָ: וְתִתְנַהֵג עִמָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּמִדַּת הַחֶֽסֶד וּבְמִדַּת הָרַחֲמִים, וּבְטוּבְ֒ךָ הַגָּדוֹל יָשׁוּב חֲרוֹן אַפְּ֒ךָ מֵעַמְּ֒ךָ וּמֵעִירְ֒ךָ וּמֵאַרְצְ֒ךָ וּמִנַחֲלָתֶֽךָ: וְקַיֶם לָֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת הַדָּבָר שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ כָּאָמוּר. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק, וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָֽרֶץ אֶזְכֹּר: וְנֶאֱמַר, וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶֽרֶץ אֹיְ֒בֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלּוֹתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיהֶם: וְנֶאֱמַר וְזָכַרְתִּי לָהֶם בְּרִית רִאשֺׁנִים אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֹתָם מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם, לְעֵינֵי הַגּוֹיִם לִהְיוֹת לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲנִי יְהֹוָה. וְנֶאֶמַר וְשָׁב יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ אֶת שְׁבוּתְ֒ךָ וְרִחֲמֶֽךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְ֒ךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ שָֽׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָֽיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְהֹוָה אֶלֹהֶֽיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶֽךָ: וְנֶאֶמַר וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ אֶל הָאָֽרֶץ אֲשֶׁר יָרְ֒שׁוּ אֲבֹתֶֽיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְ֒ךָ וְהִרְבְּ֒ךָ מֵאֲבֹתֶֽיךָ: וְנֶאֱמַר עַל יְדֵי נְבִיאֶֽךָ, יְהֹוָה חָנֵֽנוּ, לְךָ קִוִּֽינוּ הֱיֵה זְרוֹעָם לַבְּ֒קָרִים, אַף יְשׁוּעָתֵֽנוּ בְּעֵת צָרָה: וְנֶאֱמַר, וְעֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּֽנָּה יִוָּשֵֽׁעַ: וְנֶאֱמַר בְּכָל־צָרָתָם לוֹ צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּ֒לֵם וַיְנַשְּׂ֒אֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם: וְנֶאֱמַר, מִי אֵל כָּמֽוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל־פֶּֽשַׁע, לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא־הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ, כִּי חָפֵץ חֶֽסֶד הוּא: יָשׁוּב יְרַחְמֵֽנוּ יִכְבּוֹשׁ עֲוֺנוֹתֵֽינוּ, וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצוּלוֹת יָם כָּל־חַטֹּאתָם: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם: וְנֶאֱמַר, וַהֲבִיאוֹתִים אֶל־הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלוֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי, כִּי בֵיתִי בֵּית־תְּפִלָּה, יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים:

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם יְרֵא שָׁמַֽיִם בַּסֵּֽתֶר וּבַגָּלוּי וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ וְיַשְׁכֵּם וְיֹאמַר:

רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, לֹא עַל צִדְקוֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ כִּי עַל רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים, מָה אָֽנוּ מֶה חַיֵּֽינוּ מֶה חַסְדֵּֽנוּ, מַה צִּדְקוֹתֵֽינוּ, מַה יְּשׁוּעָתֵֽנוּ, מַה כֹּחֵֽנוּ מַה גְּבוּרָתֵֽנוּ, מַה נֹּאמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ הֲלֹא כָּל הַגִּבּוֹרִים כְּאַֽיִן לְפָנֶֽיךָ וְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם כְּלֹא הָיוּ וַחֲכָמִים כִּבְלִי מַדָּע וּנְבוֹנִים כִּבְלִי הַשְׂכֵּל כִּי רוֹב מַעֲשֵׂיהֶם תֹּֽהוּ וִימֵי חַיֵּיהֶם הֶֽבֶל לְפָנֶֽיךָ, וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּ֒הֵמָה אָֽיִן כִּי הַכֹּל הָֽבֶל: לְבַד הַנְשָׁמָה הַטְּ֒הוֹרָה שֶׁהִיא עֲתִידָה לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ וְכָל הַגּוֹיִם כְּאַֽיִן נֶגְדֶּֽךָ שֶׁנֶּאֶמַר הֵן גּוֹיִם כְּמַר מִדְּ֒לִי וּכְשַֽׁחַק מֹאזְ֒נַֽיִם נֶחְשָֽׁבוּ הֵן אִיִּים כַּדַּק יִטּוֹל:

אֲבָל אֲנַֽחְנוּ עַמְּ֒ךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ, בְּנֵי אַבְרָהָם אֹהַבְךָ שֶׁנִּשְׁבַּֽעְתָּ לּוֹ בְּהַר הַמֹּרִיָּה, זֶֽרַע יִצְחָק יְחִידוֹ שֶׁנֶּעֱקַד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּֽחַ, עֲדַת יַעֲקֹב בִּנְךָ בְּכוֹרֶֽךָ שֶׁמֵּאַהֲבָתְ֒ךָ שֶׁאָהַֽבְתָּ אוֹתוֹ וּמִשִּׂמְחָתְ֒ךָ שֶׁשָּׂמַֽחְתָּ בּוֹ קָרָֽאתָ אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל וִישֻׁרוּן:

לְפִיכָךְ אֲנַֽחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְשַׁבֵּחֲךָ וּלְפָאֶרְךָ וּלְבָרֵךְ וּלְקַדֵּשׁ וְלִתֵּן שֶֽׁבַח וְהוֹדָיָה לִשְׁמֶֽךָ: אַשְׁרֵֽינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵֽנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵֽנוּ וּמַה יָּפָה יְרֻשָּׁתֵֽנוּ: אַשְׁרֵֽינוּ כְּשֶׁאָֽנוּ מַשְׁכִּימִים וּמַעֲרִיבִים בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּמְיַחֲדִים שִׁמְךָ בְּכָל־יוֹם תָּמִיד וְאוֹמְ֒רִים פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

ויאמר בלחש:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ בְּכָל֯־לְ֯בָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָיוּ הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל֯־לְ֯בָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל֯־יָ֯דֶֽךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:

אַתָּה הוּא עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא מִשֶּׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אַתָּה הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאַתָּה הוּא לָעוֹלָם הַבָּא, קַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶֽךָ וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ בְּעֺלָמֶֽךָ, וּבִישׁוּעָתְ֒ךָ תָּרוּם וְתַגְבִּֽיהַּ קַרְנֵֽנוּ לְמַֽעְלָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בְּקָרוֹב לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ. בָּרוּךְ הַמְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ בָּרַבִּים:

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם הָעֶלְיוֹנִים, אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין אֱלֹהִים: קַבֵּץ נְפוּצוֹת קֺוֶֽיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְ֒פוֹת הָאָֽרֶץ, יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּ֒ךָ עֶלְיוֹן לְכֹל מַמְלְ֒כוֹת הָאָֽרֶץ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת הַשָּׁמַֽיִם וְאֶת הָאָֽרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וּמִי בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ בָּעֶלְיוֹנִים אוֹ בַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה, ומַה תִּפְעָל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם חַי וְקַיָם עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ וְקַיֶּם־לָֽנוּ יְהֺוָה אֶלֹהֵֽינוּ מַה־שֶּׁכָּתוּב, אֶת הַדָבָר שֶׁהִבְטַחְתָּֽנוּ עַל יְדֵי צְפַנְיָה חוֹזָךְ כָּאָמוּר, בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּ֒צִי אֶתְכֶם כִּי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָֽרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתֵיכֶם לְעֵינֵיכֶם אָמַר יְהֹוָה:

אמרו חכמים (מנחות קי.) מאי דכתיב זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם. כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. ולכן אין די באמירת הפסוקים לבד אלא יתבונן בטעמי הקרבנות ובדיניהם כפי השגתו.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־משֶׁה לֵּאמֹר: וְעָשִֽׂיתָ כִּיּוֹר נְחֽשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֽשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין־אֹֽהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּֽחַ וְנָתַתָּ שָֽׁמָּה מָֽיִם: וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּֽנּוּ אֶת־יְדֵיהֶם וְאֶת־רַגְלֵיהֶם: בְּבֹאָם אֶל־אֹֽהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ־מַֽיִם וְלֹא יָמֻֽתוּ אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיהוָֹה: וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻֽתוּ וְהָיְ֒תָה לָהֶם חָק־עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם:

תרומת הדשן קודמת לכל עבודות לפיכך יאמר פרשת תרומת הדשן קודם פרשת התמיד. ואומרה אף שלא האיר היום.

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְ֒דָה עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ כָּל־הַלַּֽיְלָה עַד־הַבֹּֽקֶר וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּֽחַ תּוּקַד בּוֹ: וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְ֒סֵי־בַד יִלְבַּשׁ עַל־בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת־הַדֶּֽשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ וְשָׂמוֹ אֵֽצֶל הַמִּזְבֵּֽחַ: וּפָשַׁט אֶת־בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת־הַדֶּֽשֶׁן אֶל־מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל־מָקוֹם טָהוֹר: וְהָאֵשׁ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ תּֽוּקַד־בּוֹ לֹא תִכְבֶּה וּבִעֵר עָלֶֽיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּֽקֶר בַּבֹּֽקֶר וְעָרַךְ עָלֶֽיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶֽיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁ֒לָמִים: אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ לֹא תִכְבֶּה:

אומרים פרשת התמיד. ואם אי אפשר לאומרה בצבור יכול לאומרה בביתו ולחזור לקרותה עם הצבור. ויכוין בפעם השנייה כקורא בתורה (טור). יש מי שמצריך לעמוד בשעת אמירת הקרבנות, דהקרבת קרבן אינו אלא בעמידה (מגן אברהם).

יש שאין אומרים 'יהי רצון' בשבת ויום טוב

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּ֒רַחֵם עָלֵֽינוּ וְתִמְחָל לָֽנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵֽינוּ וּתְכַפֶּר לָֽנוּ אֶת כָּל עֲוֹנוֹתֵֽינוּ וְתִסְלַח לָֽנוּ עַל־כָּל פְּשָׁעֵֽינוּ וְשֶׁתִּבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְנַקְרִיב לְפָנֶֽיךָ קָרְבַּן הַתָּמִיד שֶׁיְּ֒כַפֵּר בַּעֲדֵֽנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַֽבְתָּ עָלֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, מִפִּי כְבוֹדֶֽךָ כָּאָמוּר:

וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל־משֶׁה לֵּאמֹר: צַו אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת־קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵֽיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְ֒רוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ: וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִֽיבוּ לַיהוָֹה כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַֽיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד: אֶת־הַכֶּֽבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּֽקֶר וְאֵת הַכֶּֽבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּֽיִם: וַֽעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹֽלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶֽׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין: עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵֽיחַ נִיחֹֽחַ אִשֶּׁה לַיהוָֹה: וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּֽבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּֽדֶשׁ הַסֵּךְ נֶֽסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָֹה: וְאֵת הַכֶּֽבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּֽיִם כְּמִנְחַת הַבֹּֽקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵֽיחַ נִיחֹֽחַ לַיהוָֹה:

וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶֽרֶךְ הַמִּזְבֵּֽחַ צָפֹֽנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־דָּמוֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ סָבִיב:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ, יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁתְּ֒הֵא אֲמִירָה זוּ, חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּֽלֶת, וּמְרֻצָּה לְפָנֶֽיךָ, כְּאִלּוּ הִקְרַֽבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ, וּבִמְ֒קוֹמוֹ וּכְהִלְכָתוֹ:

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ שֶׁהִקְטִֽירוּ אֲבוֹתֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ אֶת קְטֹֽרֶת הַסַּמִּים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָ אוֹתָם עַל יְדֵי משֶׁה נְבִיאֶֽךָ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ:

וַיֹּֽאמֶר יְהֹוָה אֶל־משֶׁה קַח־לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵֽלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה: וְעָשִֽׂיתָ אֹתָהּ קְטֹֽרֶת רֹֽקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵֽחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹֽדֶשׁ: וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּֽנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּֽנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹֽהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָֽׁמָּה קֹֽדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם: וְנֶאֱמַר

וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹֽרֶת סַמִּים בַּבֹּֽקֶר בַּבֹּֽקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת־הַנֵּרֹת יַקְטִירֶֽנָּה: וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת־הַנֵּרֹת בֵּין הָֽעַרְבַּֽיִם יַקְטִירֶֽנָּה קְטֹֽרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהֹוָה לְדֹרֹתֵיכֶם:

תָּנוּ רַבָּנָן פִּטּוּם הַקְּ֒טֹֽרֶת כֵּיצַד שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וּשְׁמוֹנָה מָנִים הָיוּ בָהּ, שְׁלֹש מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וַחֲמִשָּׁה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה מָנֶה לְכָל יוֹם, פְּרַס בַּשַּׁחֲרִית וּפְרַס בֵּין הָעַרְבָּֽיִם, וּשְׁלשָׁה מָנִים יְתֵרִים שֶׁמֵּהֶם מַכְנִיס כֹּהֵן גָּדוֹל מְלֹא חָפְנָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וּמַחֲזִירָן לְמַכְתֶּֽשֶׁת בְּעֶֽרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשׁוֹחֲקָן יָפֶה יָפֶה כְּדֵי שֶׁתְּ֒הֵא דַקָּה מִן הַדַּקָּה, וְאַחַד עָשָׂר סַמָּנִים הָֽיוּ בָהּ, וְאֵֽלּוּ הֵן הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּֽרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּ֒בוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה, מוֹר וּקְצִיעָה שִׁבֹּֽלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה, הַקּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר וְקִלּוּפָה שְׁלשָׁה וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה, בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין, יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא, וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק, מֶֽלַח סְדוֹמִית רֹֽבַע הַקָּב, מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא, רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא, וְאִם נָֽתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶֽיהָ חַיָּב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּ֒טָף, בֹּרִית כַּרְשִׁינָה שֶׁשָׁפִין בָּה אֶת הַצִפֹּרֶן כִּדֵי שֶׁתְּ֒הֵא נָאָה יֵין קַפְרִיסִין שֶׁשׁוֹרִין בּוֹ אֶת הַצִפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּ֒הֵא עַזָּה, וַהֲלֹא מֵי רַגְלַֽיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַֽיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַכָּבוֹד:

תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא שׁוֹחֵק אוֹמֵר הָדֵק הֵיטֵב הֵיטֵב הָדֵק מִפְּ֒נֵי שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּ֒שָׂמִים, פִּטְּ֒מָהּ לַחֲצָאִין כְּשֵׁרָה לִשְׁלִישׁ וְלִרְבִֽיעַ לֹא שָׁמַֽעְנוּ: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה זֶה הַכְּ֒לָל אִם כְּמִדָּתָהּ כְּשֵׁרָה לַחֲצָאִין וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶֽיהָ חַיָּב מִיתָה:

תַּנְיָא בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר אַחַת לְשִׁשִּׁים אוֹ לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיְ֒תָה בָאָה שֶׁל שִׁירַֽיִם לַחֲצָאִין: וְעוֹד תָּנֵי בַּר קַפָּרָא אִלּוּ הָיָה נוֹתֵן בָּהּ קוֹרְ֒טוֹב שֶׁל דְּבַשׁ אֵין אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד מִפְּ֒נֵי רֵיחָהּ וְלָֽמָּה אֵין מְעָרְ֒בִין בָּהּ דְּבַשׁ מִפְּ֒נֵי שֶׁהַתּוֹרָה אָמְ֒רָה כִּי כָל־שְׂאֹר וְכָל־דְּבַשׁ לֹא־תַקְטִֽירוּ מִמֶּֽנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָֹה:

אומר ג' פעמים:

יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ מִשְׂגַּב־לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

אַתָּה סֵֽתֶר לִי מִצַּר תִּצְּ֒רֵֽנִי רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְ֒בֵֽנִי סֶֽלָה: וְעָרְ֒בָה לַיהוָֹה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת:

אַבַּיֵּי הֲוָה מְסַדֵּר סֵֽדֶר הַמַּעֲרָכָה מִשְּׁ֒מָא דִגְמָרָא וְאַלִּבָּא דְאַבָּא שָׁאוּל, מַעֲרָכָה גְדוֹלָה קוֹדֶֽמֶת לְמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹֽרֶת, וּמַעֲרָכָה שְׁנִיָּה שֶׁל קְטֹֽרֶת קוֹדֶֽמֶת לְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים, וְסִדּוּר שְׁנֵי גִזְרֵי עֵצִים קֽוֹדֶם לְדִשּׁוּן מִזְבֵּֽחַ הַפְּ֒נִימִי, וְדִשּׁוּן מִזְבֵּֽחַ הַפְּ֒נִימִי קֽוֹדֶם לְהַטָּבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת, וְהַטָּבַת חָמֵשׁ נֵרוֹת קוֹדֶֽמֶת לְדַם הַתָּמִיד, וְדַם הַתָּמִיד קֽוֹדֶם לְהַטָּבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת, וְהַטָּבַת שְׁתֵּי נֵרוֹת קוֹדֶֽמֶת לִקְטֹֽרֶת, וּקְטֹֽרֶת קוֹדֶֽמֶת לְאֵבָרִים, וְאֵבָרִים לְמִנְחָה, וּמִנְחָה לַחֲבִתִּין, וַחֲבִתִּין לִנְסָכִין, וּנְסָכִין לְמוּסָפִין, וּמוּסָפִין לְבָזִיכִין, וּבָזִיכִין קוֹדְ֒מִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּֽיִם, שֶׁנֶּאֱמַר וְעָרַךְ עָלֶֽיהָ הָעֹלָה וְהִקְטִיר עָלֶֽיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁ֒לָמִים, עָלֶֽיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם:

ואח"כ יאמר תפלת רבי נחוניא בן הקנה:

אָֽנָּא בְּכֹֽחַ גְּדֻלַּת יְמִינְ֒ךָ תַּתִּיר צְרוּרָה: קַבֵּל רִנַּת עַמְּ֒ךָ שַׂגְּ֒בֵֽנוּ טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: נָא גִבּוֹר דּוֹרְ֒שֵׁי יִחוּדְ֒ךָ כְּבָבַת שָׁמְ֒רֵם: בָּרְ֒כֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵם צִדְקָתְ֒ךָ תָּמִיד גָּמְ֒לֵם: חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרֹב טוּבְ֒ךָ נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּ֒ךָ פְּנֵה, זוֹכְ֒רֵי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה צִוִּיתָֽנוּ לְהַקְרִיב קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וְלִהְיוֹת כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, וְעַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵֽינוּ חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבֻטַּל הַתָּמִיד וְאֵין לָֽנוּ לֹא כֹהֵן בַּעֲבוֹדָתוֹ וְלֹא לֵוִי בְּדוּכָנוֹ וְלֹא יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדוֹ. לָכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיְּ֒הֵא שִֽׂיחַ שִׂפְתוֹתֵֽינוּ חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה לְפָנֶֽיךָ כְּאִלּוּ הִקְרַֽבְנוּ קָרְבַּן הַתָּמִיד בְּמוֹעֲדוֹ וְעָמַֽדְנוּ עַל מַעֲמָדוֹ. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר וּנְשַׁלְּ֒מָה פָרִים שְׂפָתֵֽינוּ: וְנֶאֶמַר וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶֽרֶךְ הַמִּזְבֵּֽחַ צָפֹֽנָה לִפְנֵי יְהֹוָה וְזָרְ֒קוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת־דָּמוֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ סָבִיב: וְנֶאֱמַר זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶֽבַח הַשְּׁ֒לָמִים:

בראש חודש מוסיפים:

וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִֽיבוּ עֹלָה לַיהוָֹה פָּרִים בְּנֵי־בָקָר שְׁנַֽיִם וְאַֽיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם: וּשְׁלשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹֽלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּֽׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁ֒נֵי עֶשְׂרֹנִים סֹֽלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּֽׁמֶן לָאַֽיִל הָאֶחָד: וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹֽלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּֽׁמֶן לַכֶּֽבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵֽיחַ נִיחֹֽחַ אִשֶּׁה לַיהוָֹה: וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַֽיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּֽבֶשׂ יָֽיִן זֹאת עֹלַת חֹֽדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה: וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַיהוָֹה עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:

קבעו לשנות אחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל כדי שיזכה כל אדם ללמוד בכל יום מקרא משנה וגמרא. דברייתא דרבי ישמעאל הוי במקום גמרא, שהמדרש כגמרא: (שו"ע או"ח נ, א)

הא דתקינו לשנות פרק 'איזהו מקומן', לפי שאין בכל אותו פרק מחלוקת והיא משנה ברורה למשה מסיני. (ב"י)

משנה א אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרֹֽכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּֽבֶת: שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּֽחַ הַחִיצוֹן אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב:

משנה ב פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרֹֽכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּֽבֶת: שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּֽחַ הַחִיצוֹן אִם לֹא נָתַן לֹא עִכֵּב אֵֽלּוּ וָאֵֽלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדָּֽשֶׁן:

משנה ג חַטֹּאת הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד אֵֽלּוּ הֵן חַטֹּאת הַצִּבּוּר שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת, כֵּיצַד עָלָה בַכֶּֽבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב וּבָא לוֹ לְקֶֽרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִי וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּ֒לָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַֽיְלָה עַד חֲצוֹת:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אִם נִתְחַיַּֽבְתִּי חַטָּאת שֶּׁתְּ֒הֵא אֲמִֽירָה זוּ מְרֻצָּה לְפָנֶֽיךָ כְּאִֽלּוּ הִקְרַֽבְתִּי חַטָּאת:

משנה ד הָעוֹלָה קֹֽדֶשׁ קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּֽוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים:

יְהִי רָצוֹן כְּאִֽלּוּ הִקְרַֽבְתִּי עוֹלָה:

משנה ה זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת, אֵֽלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת אֲשַׁם גְּזֵלוֹת אֲשַׁם מְעִילוֹת אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה אֲשַׁם נָזִיר אֲשַׁם מְצוֹרָע אָשָׁם תָּלוּי, שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּ֒לָעִים לְזִכְרֵי כְהֻנָּה בְּכָל מַאֲכָל לְיוֹם וָלַֽיְלָה עַד חֲצוֹת:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אִם נִתְחַיַּֽבְתִּי אָשָׁם שֶּׁתְּ֒הֵא אֲמִֽירָה זוּ מְרֻצָּה לְפָנֶֽיךָ כְּאִֽלּוּ הִקְרַֽבְתִּי אָשָׁם:

משנה ו הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל־מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל־הָעִיר לְכָל־אָדָם בְּכָל־מַאֲכָל לְיוֹם וָלַֽיְלָה עַד־חֲצוֹת, הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

יְהִי רָצוֹן כְּאִֽלּוּ הִקְרַֽבְתִּי תּוֹדָה:

משנה ז שְׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר לְכָל אָדָם בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַֽיְלָה אֶחָד: הַמּוּרָם מֵהֶם כַּיּוֹצֵא בָהֶם אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם:

יְהִי רָצוֹן כְּאִֽלּוּ הִקְרַֽבְתִּי שְׁלָמִים:

משנה ח הַבְּ֒כוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּֽסַח קָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אֶחָת וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶֽגֶד הַיְסוֹד, שִׁנָּה בַאֲכִילָתָן הַבְּ֒כוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם, וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר בְּכָל מַאֲכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַֽיְלָה אֶחָד: הַפֶּֽסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַלַּֽיְלָה וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי: שחרית לימות החול, ברייתא דר' ישמעאל

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בִּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הַתּוֹרָה נִדְרֶֽשֶׁת בָּהֵן: מִקַּל וָחֹֽמֶר, וּמִגְּ֒זֵרָה שָׁוָה, מִבִּנְיַן אָב מִכָּתוּב אֶחָד, וּמִבִּנְיַן אָב מִשְּׁ֒נֵי כְתוּבִים, מִכְּ֒לָל וּפְרָט, וּמִפְּ֒רָט וּכְלָל, כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּ֒רָט, מִכְּ֒לָל שֶׁהוּא צָרִיךְ לִפְרָט וּמִפְּ֒רָט שֶׁהוּא צָרִיךְ לִכְלָל, כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא מִן הַכְּ֒לָל לְלַמֵּד לֹא לְלַמֵּד עַל עַצְמוֹ יָצָא אֶלָּא לְלַמֵּד עַל הַכְּ֒לָל כֻּלּוֹ יָצָא, כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעֹן טֹֽעַן אֶחָד שֶׁהוּא כְעִנְיָנוֹ יָצָא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחֲמִיר, כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִטְעֹן טֹֽעַן אַחֵר שֶׁלֹּא כְעִנְיָנוֹ יָצָא לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כָּל דָּבָר שֶׁהָיָה בִּכְלָל וְיָצָא לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ אִי אַתָּה יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִכְלָלוֹ עַד שֶׁיַּחֲזִירֶֽנּוּ הַכָּתוּב לִכְלָלוֹ בְּפֵרוּשׁ, דָּבָר הַלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ וְדָבָר הַלָּמֵד מִסּוֹפוֹ, וְכֵן שְׁנֵי כְתוּבִים הַמַּכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה עַד שֶׁיָּבֹא הַכָּתוּב הַשְּׁ֒לִישִׁי וְיַכְרִֽיעַ בֵּינֵיהֶם:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת:

מה שאנו אומרין הקדיש בלשון תרגום, יש אומרים מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה ואם יבינו המלאכים זה יקטרגו עלינו, על כן אומרים אותו בלשון שלא יבינו, שאינן מכירין ארמית. ויש מפרשים הטעם לפי שהיו רגילין לומר אותו אחר הדרשה והיו שם עמי הארץ שאינן מכירין אלא ארמית שהוא לשונם לכן נהגו לאומרו בלשון שהכל מבינין בו (ע"פ טור או"ח נו)

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְעֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן:

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְ֒קִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין וְחַיִּין אֲרִיכִין וּמְזוֹנָא רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: שחרית לימות החול, הודו

דרש ר' שמלאי לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחרי כן יתפלל. לפיכך תקנו לומר 'פסוקי דזמרה' קודם תפלה. וקבעו ברכה אחת לפניהם ואחת לאחריהם, והן ברכות 'ברוך שאמר' ו'ישתבח'. וצריך ליזהר שלא להפסיק ביניהם בדיבור. ויש מקומות שנוהגין לומר 'הודו לה' קראו בשמו' כאשר הוא כתוב בדברי הימים, לפי שדוד קבעו לאומרו בכל יום לפני הארון. ויש שמוסיפים עוד פסוקים אחרים, וכל מקום ומקום כמנהגו (ע"פ טור או"ח נ"א)

הוֹדוּ לַיהוָֹה קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִֽיעוּ בָעַמִּים עֲלִילֹתָיו: שִֽׁירוּ לוֹ זַמְּ֒רוּ־לוֹ שִֽׂיחוּ בְּכָל־נִפְלְ֒אוֹתָיו: הִתְהַלְּ֒לוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהֹוָה: דִּרְשׁוּ יְהֹוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּ֒שׁוּ פָנָיו תָּמִיד: זִכְרוּ נִפְלְ֒אֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְ֒תָיו וּמִשְׁפְּ֒טֵי־פִֽיהוּ: זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו: הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּכָל־הָאָֽרֶץ מִשְׁפָּטָיו: זִכְרוּ לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶֽלֶף דּוֹר: אֲשֶׁר כָּרַת אֶת־אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶֽהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם: לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶֽרֶץ־כְּנָעַן חֶֽבֶל נַחֲלַתְכֶם: בִּהְיוֹתְ֒כֶם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ: וַיִּתְהַלְּ֒כוּ מִגּוֹי אֶל־גּוֹי וּמִמַּמְלָכָה אֶל־עַם אַחֵר: לֹא־הִנִּֽיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּֽוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים: אַל־תִּגְּ֒עוּ בִּמְשִׁיחָי וּבִנְבִיאַי אַל־תָּרֵֽעוּ: שִֽׁירוּ לַיהוָֹה כָּל־הָאָֽרֶץ בַּשְּׂ֒רוּ מִיּוֹם־אֶל־יוֹם יְשׁוּעָתוֹ: סַפְּ֒רוּ בַגּוֹיִם אֶת־כְּבוֹדוֹ בְּכָל־הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו: כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְנוֹרָא הוּא עַל־כָּל־אֱלֹהִים: כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהוָֹה שָׁמַֽיִם עָשָׂה:

הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ: הָבוּ לַיהוָֹה מִשְׁפְּ֒חוֹת עַמִּים הָבוּ לַיהוָֹה כָּבוֹד וָעֹז: הָבוּ לַיהוָֹה כְּבוֹד שְׁמוֹ שְׂאוּ מִנְחָה וּבֹֽאוּ לְפָנָיו הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָֹה בְּהַדְרַת־קֹֽדֶשׁ: חִֽילוּ מִלְּ֒פָנָיו כָּל־הָאָֽרֶץ אַף־תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל־תִּמּוֹט: יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָֽרֶץ וְיֹאמְ֒רוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ: יִרְעַם הַיָּם וּמְלוֹאוֹ יַעֲלֹץ הַשָּׂדֶה וְכָל־אֲשֶׁר־בּוֹ: אָז יְרַנְּ֒נוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי יְהֹוָה כִּי־בָא לִשְׁפּוֹט אֶת־הָאָֽרֶץ: הוֹדוּ לַיהוָֹה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ וְהַצִּילֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וַיֹּאמְ֒רוּ כָל־הָעָם אָמֵן וְהַלֵּל לַיהוָֹה:

רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ:

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא־יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ: אַתָּה יְהֹוָה לֹא־תִכְלָא רַחֲמֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי חַסְדְּ֒ךָ וַאֲמִתְּ֒ךָ תָּמִיד יִצְּ֒רֽוּנִי: זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶֽיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה: תְּנוּ עֹז לֵאלֹהִים עַל־יִשְׂרָאֵל גַּאֲוָתוֹ וְעֻזּוֹ בַּשְּׁ֒חָקִים: נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶֽׁיךָ אֵל יִשְׂרָאֵל הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת לָעָם בָּרוּךְ אֱלֹהִים: אֵל־נְקָמוֹת יְהֹוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִֽיעַ: הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל־גֵּאִים: לַיהוָֹה הַיְשׁוּעָה עַל־עַמְּ֒ךָ בִרְכָתֶֽךָ סֶּֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

הוֹשִֽׁיעָה אֶת־עַמֶּֽךָ וּבָרֵךְ אֶת־נַחֲלָתֶֽךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂ֒אֵם עַד־הָעוֹלָם: נַפְשֵֽׁנוּ חִכְּ֒תָה לַיהוָֹה עֶזְרֵֽנוּ וּמָגִנֵּֽנוּ הוּא: כִּי־בוֹ יִשְׂמַח לִבֵּֽנוּ כִּי בְשֵׁם קָדְשׁוֹ בָטָֽחְנוּ: יְהִי־חַסְדְּ֒ךָ יְהֹוָה עָלֵֽינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ: הַרְאֵֽנוּ יְהֹוָה חַסְדֶּֽךָ וְיֶשְׁעֲךָ תִּֽתֶּן־לָֽנוּ: קֽוּמָה עֶזְרָֽתָה לָּנוּ וּפְ֒דֵֽנוּ לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ: אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם הַרְחֶב־פִּֽיךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו: וַאֲנִי בְּחַסְדְּ֒ךָ בָטַֽחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ אָשִֽׁירָה לַיהוָֹה כִּי גָמַל עָלָי:

מזמור זה אמרו שלמה בשעה שהכניס הארון לבית קודש הקודשים, ולא נענה עד שהזכיר זכות דוד. ולפי שכל פסוקי דזמרה הם פסוקי דוד המלך, לפיכך הקדימו מקודם מזמור זה שבו נגלה צדקתו (ערוה"ש נ, ד)

מִזְמוֹר שִׁיר־חֲנֻכַּת הַבַּֽיִת לְדָוִד: אֲרוֹמִמְךָ יְהֹוָה כִּי דִלִּיתָֽנִי וְלֹא־שִׂמַּֽחְתָּ אֹיְ֒בַי לִי: יְהֹוָה אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶֽיךָ וַתִּרְפָּאֵֽנִי: יְהֹוָה הֶעֱלִֽיתָ מִן־שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַֽנִי מִיָּרְ֒דִי־בוֹר: זַמְּ֒רוּ לַיהוָֹה חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵֽכֶר קָדְשׁוֹ: כִּי רֶֽגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶֽרֶב יָלִין בֶּֽכִי וְלַבֹּֽקֶר רִנָּה: וַאֲנִי אָמַֽרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל־אֶמּוֹט לְעוֹלָם: יְהֹוָה בִּרְצוֹנְ֒ךָ הֶעֱמַֽדְתָּה לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּֽרְתָּ פָנֶֽיךָ הָיִֽיתִי נִבְהָל: אֵלֶֽיךָ יְהֹוָה אֶקְרָא וְאֶל־אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן: מַה־בֶּֽצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָֽׁחַת הֲיוֹדְ֒ךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּֽךָ: שְׁמַע יְהֹוָה וְחָנֵּֽנִי יְהֹוָה הֱיֵה־עֹזֵר לִי: הָפַֽכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּ֒אַזְּ֒רֵֽנִי שִׂמְחָה: לְמַֽעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ:

יְהוָֹה מֶֽלֶךְ, יְהוָֹה מָלָֽךְ, יְהוָֹה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד: יְהוָֹה מֶֽלֶךְ, יְהוָֹה מָלָֽךְ, יְהוָֹה יִמְלֹךְ, לְעֹלָם וָעֶד: וְהָיָה יְהוָֹה לְמֶֽלֶךְ עַל־כָּל־הָאָֽרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָֹה אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד:

הֽוֹשִׁיעֵֽנוּ יְהוָֹה אֱלֹהֵֽינוּ, וְקַבְּ֒צֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ, לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ: בָּרוּךְ יְהוָֹה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מִן־הָֽעוֹלָם וְעַד הָֽעוֹלָם, וְאָמַר כָּל־הָעָם אָמֵן, הַֽלְ֒לוּיָהּ: כֹּל הַנְּ֒שָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, הַֽלְ֒לוּיָהּ:

לַמְנַצֵּֽחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר: אֱלֹהִים יְחָנֵּֽנוּ וִיבָרְ֒כֵֽנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּֽנוּ סֶֽלָה: לָדַֽעַת בָּאָֽרֶץ דַּרְכֶּֽךָ בְּכָל־גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶֽךָ: יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדֽוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: יִשְׂמְחוּ וִירַנְּ֒נוּ לְאֻמִּים כִּי־תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר וּלְאֻמִּים בָּאָֽרֶץ תַּנְחֵם סֶֽלָה: יוֹדֽוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם: אֶֽרֶץ נָתְ֒נָה יְבוּלָהּ יְבָרְ֒כֵֽנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵֽינוּ: יְבָֽרְ֒כֵֽנוּ אֱלֹהִים וְיִירְ֒אוּ אוֹתוֹ כָּל־אַפְסֵי־אָֽרֶץ:

ברוך שאמר צריך לאומרו בניגון ובנעימה כי הוא שיר נאה ונחמד. וכתב בספר היכלות שיש בו פ"ז תיבות וסי' ראשו כתם פז (טור או"ח נא)

בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, בָּרוּךְ הוּא, בָּרוּךְ עֹשֶׂה בְרֵאשִׁית, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, בָּרוּךְ גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הָאָֽרֶץ, בָּרוּךְ מְרַחֵם עַל הַבְּ֒רִיּוֹת, בָּרוּךְ מְשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לִירֵאָיו, בָּרוּךְ חַי לָעַד וְקַיָּם לָנֶֽצַח, בָּרוּךְ פּוֹדֶה וּמַצִּיל, בָּרוּךְ שְׁמוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הָאֵל הָאָב הָרַחֲמָן הַמְּ֒הֻלָּל בְּפֶה עַמּוֹ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר בִּלְשׁוֹן חֲסִידָיו וַעֲבָדָיו וּבְשִׁירֵי דָוִד עַבְדֶּֽךָ, נְהַלֶּלְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בִּשְׁבָחוֹת וּבִזְמִירוֹת נְגַדֶּלְךָ וּנְשַׁבֵּחֲךָ וּנְפָאֶרְךָ וְנַזְכִּיר שִׁמְךָ וְנַמְלִיכְךָ מַלְכֵּֽנוּ אֱלֹהֵֽינוּ, יָחִיד, חֵי הָעוֹלָמִים מֶֽלֶךְ מְשֻׁבָּח וּמְפֹאָר עֲדֵי עַד שְׁמוֹ הַגָּדוֹל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת:

מזמור לתודה יש לאומרו בנגינה שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה (ראה ויק"ר ט,ז). ואין אומרים מזמור לתודה בשבת ויו"ט, או בימי פסח שאין תודה קריבה בהם משום חמץ, ולא בערב פסח.

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִֽיעוּ לַיהוָֹה כָּל־הָאָֽרֶץ: עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה בֹּֽאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה: דְּעוּ כִּי־יְהֹוָה הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָֽׂנוּ וְלוֹ (וְלֹא) אֲנַֽחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: בֹּֽאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הֽוֹדוּ לוֹ בָּרְ֒כוּ שְׁמוֹ: כִּי־טוֹב יְהֹוָה לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד־דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ:

שמונה עשר פסוקי יהי כבוד כנגד שמונה עשרה ברכות דשמונה עשרה. ולפיכך הכניסום בתוך פסוקי דזמרה. (ערוך השולחן, אורח חיים נ, ד)

יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו: יְהִי שֵׁם יְהֹוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם: מִמִּזְרַח־שֶֽׁמֶשׁ עַד־מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהֹוָה: רָם עַל־כָּל־גּוֹיִם יְהֹוָה עַל הַשָּׁמַֽיִם כְּבוֹדוֹ: יְהֹוָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם יְהֹוָה זִכְרְ֒ךָ לְדֹר־וָדֹר: יְהֹוָה בַּשָּׁמַֽיִם הֵכִין כִּסְאוֹ וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָֽׁלָה: יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַֽיִם וְתָגֵל הָאָֽרֶץ וְיֹאמְ֒רוּ בַגּוֹיִם יְהֹוָה מָלָךְ: יְהֹוָה מֶֽלֶךְ יְהֹוָה מָלָךְ יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה מֶֽלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְ֒דוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ: יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת־גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים: רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב־אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם: עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: כִּי הוּא אָמַר וַיֶּֽהִי הוּא־צִוָּה וַיַּעֲמֹד: כִּי בָחַר יְהֹוָה בְּצִיּוֹן אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ: כִּי־יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ: כִּי לֹא יִטּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא־יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ: יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ:

צריך לכוין בתהלה לדוד דא"ר אלעזר כל האומר תהלה לדוד בכל יום ג"פ מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ויותר יכוין בפסוק פותח את ידך, שעיקר מה שקבעוהו לומר בכל יום הוא בשביל אותו פסוק, שמזכיר בו שבחו של הקב"ה שמשגיח על בריותיו ומפרנסן. ונהגו לומר קודם לכן אשרי יושבי ביתך משום דילפינן מיניה שצריך אדם לישב שעה אחת קודם שיתפלל. ואחריו נהגו לומר ואנחנו נברך יה (טור, אורח חיים נ"א)

אַשְׁרֵי יוֹשְׁ֒בֵי בֵיתֶֽךָ עוֹד יְהַלְ֒לֽוּךָ סֶּֽלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֹהָיו: תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ וַאֲבָרְ֒כָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל־יוֹם אֲבָרְ֒כֶֽךָּ וַאֲהַלְ֒לָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ וְדִבְרֵי נִפְלְ֒אֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְ֒אֹתֶֽיךָ יֹאמֵרוּ וּגְדֻלָּתְ֒ךָ אֲסַפְּ֒רֶֽנָּה: זֵֽכֶר רַב־טוּבְ֒ךָ יַבִּֽיעוּ וְצִדְקָתְ֒ךָ יְרַנֵּֽנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְדָל־חָֽסֶד: טוֹב־יְהֹוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו: יוֹדֽוּךָ יְהֹוָה כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְ֒כֽוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְ֒ךָ יֹאמֵרוּ וּגְבוּרָתְ֒ךָ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְבוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְ֒ךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּ֒ךָ בְּכָל־דּוֹר וָדֹר: סוֹמֵךְ יְהֹוָה לְכָל־הַנֹּפְ֒לִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּ֒פוּפִים: עֵינֵי־כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּֽרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵֽחַ אֶת־יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו: קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל־קֹרְ֒אָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְהֹוָה אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְ֒שָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְ֒לוּיָהּ:

זה המזמור מעורר לאדם לעשות תשובה ומעשים טובים בחיים חיותו בעוד שיש נשמתו בו ואל יבטח בבני אדם שאינם יכולים להושיע לעצמם כי בפתע פתאום תצא רוחם מהם לכך מן הראוי לבטוח בהקב"ה שבידו לקיים מה שרוצה לעשות.

הַלְ֒לוּיָהּ הַלְ֒לִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֹוָה: אֲהַלְ֒לָה יְהֹוָה בְּחַיָּי אֲזַמְּ֒רָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי: אַל־תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן־אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה: תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ בַּיּוֹם הַהוּא אָבְ֒דוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו: אַשְׁרֵי שֶׁאֵל יַעֲקֹב בְּעֶזְרוֹ, שִׂבְרוֹ עַל־יְהֹוָה אֱלֹהָיו: עֹשֶׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּם, הַשֹּׁמֵר אֱמֶת לְעוֹלָם: עֹשֶׂה מִשְׁפָּט לַעֲשׁוּקִים נֹתֵן לֶֽחֶם לָרְ֒עֵבִים יְהֹוָה מַתִּיר אֲסוּרִים: יְהֹוָה פֹּקֵֽחַ עִוְרִים יְהֹוָה זֹקֵף כְּפוּפִים יְהֹוָה אֹהֵב צַדִּיקִים: יְהֹוָה שֹׁמֵר אֶת־גֵּרִים יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד וְדֶֽרֶךְ רְשָׁעִים יְעַוֵּת: יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְ֒לוּיָהּ:

המזמור הזה מדבר מן הגאולה העתידה במהרה בימינו

הַלְ֒לוּיָהּ כִּי־טוֹב זַמְּ֒רָה אֱלֹהֵֽינוּ, כִּי־נָעִים נָאוָה תְהִלָּה: בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַֽםִ יְהֹוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס: הָרוֹפֵא לִשְׁבֽוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּ֒בוֹתָם: מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים לְכֻלָּם שֵׁמוֹת יִקְרָא: גָּדוֹל אֲדוֹנֵֽינוּ וְרַב־כֹּֽחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר: מְעוֹדֵד עֲנָוִים יְהֹוָה מַשְׁפִּיל רְשָׁעִים עֲדֵי־אָֽרֶץ: עֱנוּ לַיהוָֹה בְּתוֹדָה זַמְּ֒רוּ לֵאלֹהֵֽינוּ בְכִנּוֹר: הַמְכַסֶּה שָׁמַֽיִם בְּעָבִים הַמֵּכִין לָאָֽרֶץ מָטָר הַמַּצְמִֽיחַ הָרִים חָצִיר: נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹרֵב אֲשֶׁר יִקְרָֽאוּ: לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה: רוֹצֶה יְהֹוָה אֶת־יְרֵאָיו אֶת־הַמְ֒יַחֲלִים לְחַסְדּוֹ: שַׁבְּ֒חִי יְרוּשָׁלַֽםִ אֶת יְהֹוָה הַלְ֒לִי אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן: כִּי־חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרָֽיִךְ בֵּרַךְ בָּנַֽיִךְ בְּקִרְבֵּךְ: הַשָּׂם־גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵֽלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: הַשֹּׁלֵֽחַ אִמְרָתוֹ אָֽרֶץ עַד־מְהֵרָה יָרוּץ דְּבָרוֹ: הַנֹּתֵן שֶֽׁלֶג כַּצָּֽמֶר כְּפוֹר כָּאֵֽפֶר יְפַזֵּר: מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד: יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיַמְסֵם יַשֵּׁב רוּחוֹ יִזְּ֒לוּ־מָֽיִם: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל: לֹא עָֽשָׂה כֵן לְכָל־גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל־יְדָעוּם הַלְ֒לוּיָהּ:

בפרק זה התחיל המשורר מעולם הגדול ועד עולם הקטן עיין נוראים מבריאת הקב"ה העליונים והתחתונים כולם עומדים בכוחו

הַלְ֒לוּיָהּ הַלְ֒לוּ אֶת־יְהֹוָה מִן הַשָּׁמַֽיִם הַלְ֒לֽוּהוּ בַּמְּ֒רוֹמִים: הַלְ֒לֽוּהוּ כָּל־מַלְאָכָיו הַלְ֒לֽוּהוּ כָּל־צְבָאָיו: הַלְ֒לֽוּהוּ שֶֽׁמֶשׁ וְיָרֵֽחַ הַלְ֒לֽוּהוּ כָּל־כּֽוֹכְ֒בֵי אוֹר: הַלְ֒לֽוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָֽיִם וְהַמַּֽיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָֽיִם: יְהַלְ֒לוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה כִּי הוּא צִוָּה וְנִבְרָֽאוּ: וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק־נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר: הַלְ֒לוּ אֶת־יְהֹוָה מִן־הָאָֽרֶץ תַּנִּינִים וְכָל־תְּהֹמוֹת: אֵשׁ וּבָרָד שֶֽׁלֶג וְקִיטוֹר רֽוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ: הֶהָרִים וְכָל־גְּבָעוֹת עֵץ פְּרִי וְכָל־אֲרָזִים: הַחַיָּה וְכָל־בְּהֵמָה רֶֽמֶשׂ וְצִפּוֹר כָּנָף: מַלְכֵי־אֶֽרֶץ וְכָל־לְאֻמִּים שָׂרִים וְכָל־שֹׁפְטֵי אָֽרֶץ: בַּחוּרִים וְגַם־בְּתוּלוֹת זְקֵנִים עִם־נְעָרִים: יְהַלְ֒לוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל־אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם: וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְ֒לוּיָהּ:

המזמור הזה מדבר לעתיד בביאת משיחנו

הַלְ֒לוּיָהּ שִֽׁירוּ לַיהוָֹה שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים: יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו בְּנֵי־צִיּוֹן יָגִֽילוּ בְמַלְכָּם: יְהַלְ֒לוּ שְׁמוֹ בְמָחוֹל בְּתֹף וְכִנּוֹר יְזַמְּ֒רוּ־לוֹ: כִּי־רוֹצֶה יְהֹוָה בְּעַמּוֹ יְפָאֵר עֲנָוִים בִּישׁוּעָה: יַעְלְזוּ חֲסִידִים בְּכָבוֹד יְרַנְּ֒נוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָם: רוֹמְ֒מוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶֽרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים: לֶאְסֹר מַלְכֵיהֶם בְּזִקִּים וְנִכְבְּדֵיהֶם בְּכַבְלֵי בַרְזֶל: לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב הָדָר הוּא לְכָל־חֲסִידָיו הַלְ֒לוּיָהּ:

במזמור הזה יש שלשה עשר הלולים. רמז לי"ג מדות.

הַלְ֒לוּיָהּ הַֽלְ֒לוּ־אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְ֒לֽוּהוּ בִּרְקִֽיעַ עֻזּוֹ: הַלְ֒לֽוּהוּ בִּגְבוּרֹתָיו הַלְ֒לֽוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ: הַלְ֒לֽוּהוּ בְּתֵֽקַע שׁוֹפָר הַלְ֒לֽוּהוּ בְּנֵֽבֶל וְכִנּוֹר: הַלְ֒לֽוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְ֒לֽוּהוּ בְּמִנִּים וְעֻגָב: הַלְ֒לֽוּהוּ בְצִלְצְלֵי־שָֽׁמַע הַלְ֒לֽוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה: כֹּל הַנְּ֒שָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְ֒לוּיָהּ: כֹּל הַנְּ֒שָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְ֒לוּיָהּ:

קבעו פסוקים אלו אחר כל הנשמה משום שאלו הכתובים מצינו אותם כתובים בסוף ספרי תהלים. לכן תקנו לאמרם בהשלמת פסוקי דזמרה (א"ר סי' נ"א)

בָּרוּךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן: בָּרוּךְ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָֽםִ הַלְ֒לוּיָהּ: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כָּל־הָאָֽרֶץ אָמֵן וְאָמֵן:

הטעם שנהגו לומר ויברך דוד ושירת הים לפי שכל אותם חמשה עשר לשונות של שבח הסדורין בברכת ישתבח דורש במכלתין מתוך שירת הים ומתוך פסוקים של ויברך דוד (אבודרהם). כשמגיע לואתה מושל בכל יתן ג' פרוטות לצדקה הב׳ בבת אחת ואח״כ השלישית וסודם נשגב (צפורן שמיר)

בויברך דויד יעמוד עד שיאמר אתה הוא ה' האלהים ועד בכלל

וַיְבָֽרֶךְ דָּוִיד אֶת־יְהֹוָה לְעֵינֵי כָּל־הַקָּהָל וַיֹּֽאמֶר דָּוִיד בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִֽינוּ, מֵעוֹלָם וְעַד־עוֹלָם: לְךָ יְהֹוָה הַגְּ֒דֻלָּה וְהַגְּ֒בוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד כִּי־כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: וְהָעֽשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְּ֒פָנֶֽיךָ וְאַתָּה מוֹשֵׁל בַּכֹּל, וּבְיָדְ֒ךָ כֹּֽחַ וּגְבוּרָה, וּבְיָדְ֒ךָ לְגַדֵּל וּלְחַזֵּק לַכֹּל: וְעַתָּה אֱלֹהֵֽינוּ מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ וּמְהַלְ֒לִים לְשֵׁם תִּפְאַרְתֶּֽךָ:

אַתָּה־הוּא יְהֹוָה לְבַדֶּֽךָ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַֽיִם שְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם וְכָל־צְבָאָם, הָאָֽרֶץ וְכָל־אֲשֶׁר עָלֶֽיהָ הַיַּמִּים וְכָל־אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת־כֻּלָּם וּצְ֒בָא הַשָּׁמַֽיִם לְךָ מִשְׁתַּחֲוִים: אַתָּה הוּא יְהֹוָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַֽרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים וְשַֽׂמְתָּ שְׁמוֹ אַבְרָהָם: וּמָצָֽאתָ אֶת־לְבָבוֹ נֶאֱמָן לְפָנֶֽיךָ

וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּ֒רִית לָתֵת אֶת־אֶֽרֶץ הַכְּ֒נַעֲנִי הַחִתִּי הָאֱמֹרִי וְהַפְּ֒רִזִּי וְהַיְבוּסִי וְהַגִּרְגָּשִׁי לָתֵת לְזַרְעוֹ וַתָּֽקֶם אֶת־דְּבָרֶֽיךָ כִּי צַדִּיק אָֽתָּה: וַתֵּֽרֶא אֶת־עֳנִי אֲבֹתֵֽינוּ בְּמִצְרָֽיִם וְאֶת־זַעֲקָתָם שָׁמַֽעְתָּ עַל־יַם־סוּף: וַתִּתֵּן אֹתֹת וּמֹפְ֒תִים בְּפַרְעֹה וּבְכָל־עֲבָדָיו וּבְכָל־עַם אַרְצוֹ כִּי יָדַֽעְתָּ כִּי הֵזִֽידוּ עֲלֵיהֶם וַתַּֽעַשׂ־לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה: וְהַיָּם בָּקַֽעְתָּ לִפְנֵיהֶם וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ־הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְאֶת־רֹדְ֒פֵיהֶם הִשְׁלַֽכְתָּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אֶֽבֶן בְּמַֽיִם עַזִּים:

תקנו לומר וישע ה' ביום ההוא ושירת הים והוא זכר ליציאת מצרים. וכופלין פסוק ה' ימלוך לעולם ועד מפני שהוא סוף השירה (אבודרהם). כל האומר שירת הים בשמחה ובעצמו שיער כאלו הוא ניצול מהים ופרעה וחילו הם נטבעו ואמר שירה מכפרים לו עונותיו (צפורן שמיר)

וַיּֽוֹשַׁע יְהֹוָה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת־יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָֽיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־מִצְרַֽיִם מֵת עַל־שְׂפַת הַיָּם: וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת־הַיָּד הַגְּ֒דֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה בְּמִצְרַֽיִם וַיִּירְ֒אוּ הָעָם אֶת יְהֹוָה וַיַּאֲמִֽינוּ בַּיהוָֹה וּבְמשֶׁה עַבְדּוֹ:

אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָֹה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִֽׁירָה לַיהוָֹה כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְ֒בוֹ רָמָה בַיָּם: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְ֒הִי־לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵֽהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְ֒מֶֽנְהוּ: יְהֹוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהֹוָה שְׁמוֹ: מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּ֒עוּ בְיַם־סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻֽמוּ יָרְ֒דוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ־אָֽבֶן: יְמִינְ֒ךָ יְהֹוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּֽחַ יְמִֽינְ֒ךָ יְהֹוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב: וּבְרֹב גְּאוֹנְ֒ךָ תַּהֲרֹס קָמֶֽיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְ֒ךָ יֹֽאכְ֒לֵמוֹ כַּקַּשׁ: וּבְרֽוּחַ אַפֶּֽיךָ נֶֽעֶרְמוּ מַֽיִם נִצְּ֒בוּ כְמוֹ־נֵד נֹזְ֒לִים קָפְ֒אוּ תְהֹמֹת בְּלֶב־יָם: אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵֽמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵֽׁמוֹ יָדִי: נָשַֽׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּֽמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶֽרֶת בְּמַֽיִם אַדִּירִים: מִי־כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה־פֶֽלֶא: נָטִֽיתָ יְמִינְ֒ךָ תִּבְלָעֵֽמוֹ אָֽרֶץ: נָחִֽיתָ בְחַסְדְּ֒ךָ עַם־זוּ גָּאָֽלְתָּ נֵהַֽלְתָּ בְעָזְּ֒ךָ אֶל־נְוֵה קָדְשֶֽׁךָ: שָֽׁמְ֒עוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁ֒בֵי פְּלָֽשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹֽאחֲזֵֽמוֹ רָֽעַד נָמֹֽגוּ כֹּל ישְׁ֒בֵי כְנָֽעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָֽתָה וָפַֽחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּ֒מוּ כָּאָֽבֶן עַד־יַֽעֲבֹר עַמְּ֒ךָ יְהֹוָה עַד־יַֽעֲבֹר עַם־זוּ קָנִֽיתָ: תְּבִאֵֽמוֹ וְתִטָּעֵֽמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְ֒ךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּ֒ךָ פָּעַֽלְתָּ יְהֹוָה מִקְּ֒דָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְ֒נוּ יָדֶֽיךָ: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד: יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא: כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּֽשֶׁב יְהֹוָה עֲלֵהֶם אֶת־מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְ֒כוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּֽם: כִּי לַיהוָֹה הַמְּ֒לוּכָה וּמשֵׁל בַּגּוֹיִם: וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת־הַר עֵשָׂו, וְהָיְ֒תָה לַיהוָֹה הַמְּ֒לוּכָה: וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל־כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

ברכה זו אינה פותחת בברוך מפני שסמוכה היא לברוך שאמר. ופסוקים שבנתים לא הוו הפסק. (אבודרהם)

יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ, כִּי לְךָ נָאֶה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ (לְעוֹלָם וָעֶד) שִׁיר וּשְׁבָחָה הַלֵּל וְזִמְרָה עֹז וּמֶמְשָׁלָה נֶֽצַח גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה תְּהִלָּה וְתִפְאֶֽרֶת קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת, בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וּמְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת אֵל הַהוֹדָאוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת בּוֹרֵא כָּל הַנְּ֒שָׁמוֹת רִבּוֹן כָּל הַמַעֲשִׂים הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה מֶֽלֶךְ יָחִיד אֵל חֵי הָעוֹלָמִים:

בעשרת ימי תשובה מוסיפין:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִֽיךָ יְהֹוָה: אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי תִּהְיֶֽינָה אָזְנֶֽיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי: אִם־עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי־עִמְּ֒ךָ הַסְּ֒לִיחָה לְמַֽעַן תִּוָּרֵא: קִוִּיתִי יְהֹוָה קִוְּתָה נַפְשִׁי וְלִדְ֒בָרוֹ הוֹחָֽלְתִּי: נַפְשִׁי לַאדֹנָי מִשֹּׁמְ֒רִים לַבֹּֽקֶר שֹׁמְ֒רִים לַבֹּֽקֶר: יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהֹוָה כִּי־עִם־יְהֹוָה הַחֶֽסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת: וְהוּא יִפְדֶּה אֶת־יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנוֹתָיו:

ואומר החזן חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא

לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְ֒עֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן, שחרית לימות החול, ק"ש וברכותיה

המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל לומר ברכו לפני פריסת שמע. ואין לאומרו בפחות מעשרה שכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה (אבודרהם).

ואומר שליח צבור:

בָּרְ֒כוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ:

ועונין הקהל:

בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

אין להפסיק כלל בין ברכו ליוצר אור אפילו לדבר מצוה (לבוש). איתא בכתבים בתחלת יוצר אור צריך למשמש בתפילין. לכן כשיאמר יוצר אור ימשמש בשל יד. ובורא חושך ימשמש בשל ראש (פע"ח).

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֽשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל:

הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֽׂיתָ, מָלְ֒אָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ: הַמֶּֽלֶךְ הַמְּ֒רוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּ֒שֻׁבָּח וְהַמְּ֒פֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם: אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ: אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים רוֹמְ֒מֵי שַׁדַּי, תָּמִיד מְסַפְּ֒רִים כְּבוֹד אֵל וּקְ֒דֻשָּׁתוֹ: תִּתְבָּרֵךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הַאָֽרֶץ מִתָּֽחַת עַל כָּל שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ וְעַל מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ הֵֽמָּה יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה:

תִּתְבָּרֵךְ לָנֶצַח צוּרֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְ֒תִים, וַאֲשֶׁר מְשָׁרְ֒תָיו כֻּלָּם עוֹמְ֒דִים בְּרוּם עוֹלָם וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַֽחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם: כֻּלָם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְכֻלָּם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם: וְכֻלָּם פּוֹתְ֒חִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּמְבָרְ֒כִין וּמְשַׁבְּ֒חִין וּמְפָאֲרִין וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִּישִׁין וּמַמְלִיכִין:

אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא: וְכֻלָּם מְקַבְּ֒לִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְ֒נִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְ֒רָם בְּנַֽחַת רֽוּחַ בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְ֒רִים בְּיִרְאָה

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת. מְלֹא כָל־הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂ֒אִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּ֒חִים וְאוֹמְ֒רִים:

בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָה מִמְּ֒קוֹמוֹ:

לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּֽנוּ, לַמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵֽרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִֽיעוּ, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת עֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת בַּֽעַל מִלְחָמוֹת זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת בּוֹרֵא רְפוּאוֹת נוֹרָא תְהִלּוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת: הַמְ֒חַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: כָּאָמוּר לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (וְהִתְקִין מְאוֹרוֹת מְשַׂמֵּֽחַ עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר בָּרָא.) אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּֽנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הַמְּ֒אוֹרוֹת:

בברכה זו נכללים דברים רבים כי השם אהב אותנו מכל האומות ונתן לנו תורה ולהאמין בייחודו ושהוא אדון הכל. וכתב בעל המנהגות מה שסמכו אהבת עולם ליוצר המאורות לפי שבה מזכיר יחוד שמו של הקב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות. שהשמש אינו מאיר אלא ביום והתורה ביום ובלילה (אבודרהם).

אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַֽלְתָּ עָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְ֒חוּ בְךָ וַתְּ֒לַמְּ֒דֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְ֒ךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם כֵּן תְּחָנֵּֽנוּ וּתְלַמְּ֒דֵֽנוּ: אָבִֽינוּ אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם עָלֵֽינוּ וְתֵן בְּלִבֵּֽנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹֽעַ לִלְמוֹד וּלְ֒לַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל דִּבְרֵי־תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ בְּאַהֲבָה: וְהָאֵר עֵינֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְדַבֵּק לִבֵּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְיַחֵד לְבָבֵֽנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, לְמַֽעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁ֒ךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָּטָֽחְנוּ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְ֒חָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ: וְרַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֶלֹהֵֽינוּ וַחֲסָדֶֽיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבֽוּנוּ נֶֽצַח סֶֽלָה וָעֶד: מַהֵר וְהָבֵא עָלֵֽינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָֽרֶץ וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ וְתוֹלִיכֵֽנוּ מְהֵרָה קוֹמְ֒מִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ: כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָֽתָּה וּבָֽנוּ בָחַֽרְתָּ מִכָּל־עַם וְלָשׁוֹן וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

ואומר שמע ישראל. ונהגו לאומרו בקול רם כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. ולא יאריך באל"ף של אחד ולא יחטוף בחי"ת. ויאריך בדל"ת כשיעור שימליכהו בארבע רוחות העולם (אבודרהם). כל מקום שנרשם עגול כזה (°) הוא כדי להורות לתת ריוח בכל תיבה שתחלתה כסוף האות שלפניה.

יחיד אומר

אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

יש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קבול עול מלכות שמים היא פסוק ראשון. ויאמר בלחש:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ בְּכָל֯־לְ֯בָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָיוּ הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל֯־לְ֯בָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל֯־יָ֯דֶֽךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:

וְהָיָה אִם־שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְ֒עוּ אֶל־מִצְוֹתַי אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל֯־לְ֯בַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁ֒כֶם: וְנָתַתִּי מְטַר֯־אַ֯רְצְ֒כֶם בְּעִתּוֹ֯ י֯וֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ וְתִירשְׁ֒ךָ וְיִצְהָרֶֽךָ: וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב֯ בְּ֯שָׂדְ֒ךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ: הִשָּׁמְ֒רוּ לָכֶם פֶּן֯־יִ֯פְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים֯ אֲ֯חֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף־יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר֯ אֶ֯ת־הַשָּׁמַֽיִם וְלֹּא֯־יִ֯הְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת֯־יְ֯בוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם֯ מְ֯הֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר֯ יְ֯הֹוָה נֹתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם֯ אֶ֯ת־דְּבָרַי֯ אֵֽ֯לֶּה עַל֯־לְ֯בַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁ֒כֶם וּקְשַׁרְתֶּם֯ אֹ֯תָם לְאוֹת עַל֯־יֶ֯דְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם֯ אֹ֯תָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ: לְמַֽעַן֯ יִ֯רְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל־הָאָֽרֶץ:

וַֽיֹּאמֶר֯ יְ֯הֹוָה֯ אֶ֯ל־משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר֯ אֶ֯ל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְ֒פֵי בִגְ֒דֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְ֒נוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף֯ פְּ֯תִיל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם֯ אֹ֯תוֹ וּזְכַרְתֶּם֯ אֶ֯ת־כָּל־מִצְוֹת֯ יְ֯הֹוָה וַעֲשִׂיתֶם֯ אֹ֯תָם וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר֯־אַ֯תֶּם זֹנִים֯ אַ֯חֲרֵיהֶם: לְמַֽעַן תִּזְכְּ֒רוּ וַעֲשִׂיתֶם֯ אֶ֯ת־כָּל־מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם֯ אֲ֯שֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם֯ מֵ֯אֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים֯ אֲ֯נִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם֯:

יש לצרף אֱלֹהֵיכֶם לאֱמֶת

אֱ֯מֶת

שליח ציבור:

יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם֯ אֱ֯מֶת:

כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (ברכות יא:) ופירש"י שברכת אמת ויציב כלה על חסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם.

וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּֽנוּ צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ, לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּֽמֶת: וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְ֒מֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵֽינוּ עַל בָּנֵֽינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵֽינוּ וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ:

עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חוֹק וְלֹא יַעֲבֹר: אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ גֹּאֲלֵֽנוּ גֹּאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ יוֹצְ֒רֵֽנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵֽנוּ פּוֹדֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶֽךָ וְאֵין לָֽנוּ עוֹד אֱלֹהִים זוּלָתֶֽךָ סֶֽלָה:

עֶזְרַת אֲבוֹתֵֽינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם מָגֵן וּמוֹשִֽׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶֽךָ וּמִשְׁפָּטֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָֽרֶץ: אֶמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶֽיךָ וְתוֹרָתְ֒ךָ וּדְבָרְ֒ךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ: אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּֽךָ וּמֶֽלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לאָבוֹת וּבָנִים: אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ: אֱמֶת מִמִּצְרַֽיִם גְּאַלְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָֽנוּ: כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָֽגְתָּ וּבְכוֹרְ֒ךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָֽלְתָּ וְיַם סוּף בָּקַֽעְתָּ וְזֵדִים טִבַּֽעְתָּ וִידִידִים הֶעֱבַֽרְתָּ וַיְכַסּוּ מַֽיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: עַל זֹאת שִׁבְּ֒חוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְ֒מוּ לָאֵל וְנָתְ֒נוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָֽרֶץ וּמַגְבִּֽיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּ֒עָם אֵלָיו:

תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ, משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְ֒רוּ כֻלָּם:

מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא:

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּ֒חוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ:

יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

צוּר יִשְׂרָאֵל קֽוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּפְדֵה כִנְאֻמֶֽךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, גֹּאֲלֵֽנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו. ואם אינו יכול לכוין פירוש המילות לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפילה בדברים המכניעים את הלב ומכוונים את לבו לאביו שבשמים. יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינן אלא אחת. ויזהר להתפלל בלחש. ולא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושה וברכו (קיצשו"ע יח) שחרית לימות החול, עמידה

אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶֽךָ:

אבות

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה:

בעשי"ת:

זָכְרֵֽנוּ לְחַיִּים מֶֽלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים וְכָתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹהִים חַיִּים:

אם לא אמר זכרנו ונזכר לאחר שכבר אמר בא"י אינו חוזר אבל אם נזכר קודם שאמר השם אף שאמר ברוך אתה אומר זכרנו כו' מלך עוזר כסדר. הטועה ומזכיר זכרנו בשאר ימות השנה אם נזכר קודם שאמר וכתבנו פוסק ומתחיל מלך עוזר וגו' אבל אם אמר וכתבנו חוזר לראש התפלה. (דה"ח)

מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מָגֵן אַבְרָהָם:

גבורות

אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם אֲדֹנָי מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה רַב לְהוֹשִֽׁיעַ:

בקיץ: מוֹרִיד הַטָּל בחורף: מַשִּׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּֽשֶׁם:

טעה ולא אמר בחורף משיב הרוח ומוריד הגשם אם נזכר קודם שאמר הברכה מחיה המתים אומרו במקום שנזכר. אבל אם לא נזכר עד לאחר שסיים הברכה מחיה המתים צריך לחזור לראש התפלה. ואם נסתפק לו אם אמר משיב הרוח או לא אמר. אם הוא לאחר שלושים יום חזקתו שגם עתה התפלל כראוי. אבל בתוך שלושים יום צריך לחזור ולהתפלל (קיצור שו"ע יט)

מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים סוֹמֵךְ נוֹפְ֒לִים וְרוֹפֵא חוֹלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר, מִי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דּֽוֹמֶה לָּךְ מֶֽלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָה:

בעשי"ת: מִי כָמֽוֹךָ אָב הָרַחַמָן זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים:

אם שכח לומר מי כמוך דינו כמו בזכרנו.

וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְחַיֵּה הַמֵּתִים:

בחזרת הש"ץ אומרים כאן קדושה:

קדושה

קהל וחזן:

נַקְדִישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹֽעַם שִֽׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֽוֹדֶשׁ הַמְּ֒שַׁלְּ֒שִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶֽךָ וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר:

קהל וחזן:

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

שליח ציבור:

לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּ֒חִים וְאוֹמְ֒רִים:

קהל וחזן:

בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּ֒קוֹמוֹ:

שליח ציבור:

וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:

קהל וחזן:

יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם אֱלֹהַֽיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר: הַלְ֒לוּיָהּ:

קדושת השם

אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְ֒לֽוּךָ סֶּֽלָה: כִּי אֵל מֶֽלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָֽתָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:

בעשי"ת מסיים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:

אם טעה וסיים האל הקדוש אם נזכר בתוך כדי דיבור ואמר המלך הקדוש יצא ואם לאו צריך לחזור לראש התפלה וה"ה אם מסופק אם אמר צריך לחזור לראש. ובימות השנה אם אמר המלך הקדוש אינו חוזר.

בינה

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּֽעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה: חָנֵּֽנוּ מֵאִתְּ֒ךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָּעַת בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חוֹנֵן הַדָּֽעַת:

תשובה

הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ וְקָרְ֒בֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:

סליחה

סְלַח לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי חָטָֽאנוּ מְחַל לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי פָשָֽׁעְנוּ כִּי אֵל טוֹב וְסַלָח אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֽוֹחַ:

גאולה

רְאֵה נָא בְעָנְיֵֽנוּ וְרִֽיבָה רִיבֵֽנוּ וּגְאָלֵֽנוּ גְאוּלָה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל:

(בתענית ציבור אומר כאן הש"ץ עֲנֵֽנוּ)

רפואה

רְפָאֵֽנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְנִוָּשֵֽׁעָה כִּי תְהִלָּתֵֽנוּ אָֽתָּה וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵֽינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵֽינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵֽינוּ

מי שרוצה להתפלל על החולה יאמר כאן תחנה זו:

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתִּשְׁלַח מְהֵרָה רְפוּאָה שְׁלֵמָה מִן הַשָּׁמַֽיִם, רְפוּאַת הַנֶּֽפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, לַחוֹלֶה (פלוני/פלונית) בֶּן/בַּת (פלונית) בְּתוֹךְ שְׁאָר חוֹלֵי יִשְׂרָאֵל:

כִּי אֵל מֶֽלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָֽתָּה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

ברכת השנים

בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֶת־הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת־כָּל־מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה, וְתֵן

בימות החמה:

בְּרָכָה

בימות הגשמים:

טַל וּמָטָר לִבְרָכָה

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וְשַׂבְּ֒עֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ כִּי אֵל טוֹב ומֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָׁנִים בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים:

אם שכח לומר טַל וּמָטָר ונזכר קודם שהתחיל תְּקַע אומרו במקום שנזכר. התחיל לומר תְּקַע יאמרנה בשׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה. ואם לא נזכר בש"ת יאמרנה בין ש"ת לרְצֵה. שכח גם שם אם נזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברכת השנים ויתחיל בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ ויתפלל כסדר. ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה.

קיבוץ גליות

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵֽנוּ וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ יַֽחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ לְאַרְצֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל:

דין

הָשִֽׁיבָה שׁוֹפְ֒טֵֽינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵֽינוּ כְּבַתְּ֒חִלָּה וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה וּמְלוֹךְ עָלֵֽינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּ֒ךָ בְּחֶֽסֶד וּבְרַחֲמִים וְצַדְּ֒קֵֽנוּ בְּצֶֽדֶק וּבְמִשְׁפָּט:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מֶֽלֶךְ אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:

בעשי"ת יסיים:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמֶּֽלֶךְ הַמִּשְׁפָּט:

בכל השנה אם אמר המלך המשפט יצא וא"צ לחזור. ובעשי"ת אם טעה ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט אם נזכר תוך כדי דבור אומר המלך המשפט. ואם לאחר כ"ד לא יאמר ואין מחזירין אותו.

ברכת המינים

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה וְכָל הָרִשְׁעָה כְּרֶגַע תֺּאבֵד וְכָל־אֹיְ֒בֶֽיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵֽתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וּתְכַלֵם וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹבֵר אֹיְ֒בִים וּמַכְנִֽיעַ זֵדִים:

צדיקים

עַל־הַצַּדִּיקִים וְעַל־הַחֲסִידִים וְעַל־זִקְנֵי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל־פְּלֵיטַת (בֵּית) סוֹפְ֒רֵיהֶם וְעַל־גֵּרֵי הַצֶּֽדֶק וְעָלֵֽינוּ יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל־הַבּוֹטְ֒חִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת וְשִׂים חֶלְקֵֽנוּ עִמָּהֶם וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָֽחְנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים:

בנין ירושלים

וְלִירוּשָׁלַֽיִם עִירְ֒ךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב וְתִשְׁכּוֹן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּֽרְתָּ וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְּיָמֵֽינוּ בִּנְיַן עוֹלָם וְכִסֵּא דָוִד עַבְדֶּךָ, מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם:

מלכות בית דוד

אֶת־צֶֽמַח דָּוִד עַבְדְּ֒ךָ מְהֵרָה תַצְמִֽיחַ וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶֽךָ, כִּי לִישׁוּעָתְ֒ךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה מַצְמִֽיחַ קֶֽרֶן יְשׁוּעָה:

קבלת תפלה

אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָֽתָּה וּמִלְּ֒פָנֶֽיךָ מַלְכֵּֽנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ, חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָתֵֽנוּ* כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלָּה:

* תפלה שיתפלל על מזונו קודם כִּי אַתָּה:

אַתָּה הוּא יְהֺוָה הָאֱלֹהִים הַזָּן וּמְפַרְנֵס וּמְכַלְכֵּל מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִנִּים. הַטְרִפֵֽנִי לֶֽחֶם חֻקִּי וְהַמְצֵא לִי וּלְכָל בְּנֵי בֵיתִי מְזוֹנוֹתַי קֽוֹדֶם שֶׁאֶצְטָרֵךְ לָהֶם, בְּנַֽחַת וְלֹא בְצַֽעַר, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזָּיוֹן, לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, מִשֶּֽׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, וּמִשֶּֽׁפַע בְּרֵכָה עֶלְיוֹנָה, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וְלַעֲסוֹק בְּתוֹרָתֶֽךָ וּלְקַיֵּם מִצְוֺתֶֽיךָ. וְאַל תַּצְרִיכֵֽנִי לִידֵי מַתְּ֒נַת בָּשָׂר וָדָם. וִיקֻיַּם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב פּוֹתֵֽחַ אֶת יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן. וְכָתוּב הַשְׁלֵךְ עַל יְהֺוָה יְהָבְ֒ךָ וְהוּא יְכַלכְּךָ:

עבודה

רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל, וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

בראש חדש ובחול המועד אומרים זה:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ יַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ וְזִכְרוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרוֹן יְרוּשָׁלַֽיִם עִיר קָדְשֶֽׁךָ וְזִכְרוֹן כָּל עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶֽיךָ, לִפְלֵיטָה לְטוֹבָה לְחֵן וּלְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם

לר"ח: רֹאשׁ הַחֹֽדֶשׁ הַזֶּה

לפסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה

לסכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה

זָכְרֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָקְדֵֽנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים, וּבִדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּֽנוּ, וְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

שכח ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שאמר יהיו לרצון חוזר ומתחיל רצה. ואפלו אם נזכר קודם שהתחיל מודים כיון שסים ברכת המחזיר שכינתו לציון צריך להתחיל רצה. אך אם נזכר קודם ברכת המחזיר שכינתו לציון אומרו שם ומסים ותחזינה עינינו וכו'. ואם לא נזכר עד לאחר יהיו לרצון וגו' חוזר לראש התפלה.

וְתֶחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשׁוּבְ֒ךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן:

הודאה

כשאומר מודים כורע ראשו וגופו כאגמון עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. וכשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחת וכשהוא זוקף זוקף בנחת ראשו תחלה ואחר כך גופו שלא תהא עליו כמשאוי (שו"ע או"ח סי' קיג)

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד צוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶֽךָ עַל חַיֵּֽינוּ הַמְּ֒סוּרִים בְּיָדֶֽךָ וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּ֒קוּדוֹת לָךְ וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל־יוֹם עִמָּֽנוּ וְעַל־נִפְלְ֒אוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּ֒כָל־עֵת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצָהֳרָֽיִם, הַטּוֹב כִּי לֹא־כָלוּ רַחֲמֶֽיךָ וְהַמְרַחֵם כִּי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ:

כשיגיע שליח צבור למודים וכורע כל העם שוחין ואומרין הודאה קטנה המתחלת כמו כן במודים. שאין דרך העבד להודות לרבו ולומר לו אדוני אתה על ידי שליח אלא כל אדם צריך לקבל בפיו עול מלכות שמים ואם יקבל על ידי שליח אינה קבלה גמורה שיוכל להכחיש ולומר לא שלחתיו. (אבודרהם)

מוֹדִים אֲנַֽחְנוּ לָךְ שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ אֱלֹהֵי כָל בָּשָׂר יוֹצְ֒רֵֽנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ עַל שֶׁהֶחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ כֵּן תְּחַיֵּֽינוּ וּתְקַיְּ֒מֵֽנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ לִשְׁמוֹר חֻקֶּֽיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְעָבְדְּ֒ךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם עַל שֶׁאָֽנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת:

בחנוכה ופורים אומרים על הנסים. שכח לומר על הנסים ונזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב שמך אפילו אמר ברוך אתה חוזר ואומר על הנסים. אבל אם כבר סיים הברכה או שאמר ברוך א"י אינו חוזר (דה"ח תרפ"ב ותרצ"ג).

וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּ֒בוּרוֹת וְעַל הַתְּ֒שׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְּ֒מַן הַזֶּה:

בחנוכה:

בִּימֵי מַתִּתְיָֽהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְ֒דָה מַלְכוּת יָוָן הָרְ֒שָׁעָה עַל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶֽךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶֽךָ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים עָמַֽדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם רַֽבְתָּ אֶת־רִיבָם דַּֽנְתָּ אֶת־דִּינָם נָקַֽמְתָּ אֶת־נִקְמָתָם מָסַֽרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְ֒קֵי תוֹרָתֶֽךָ וּלְךָ עָשִֽׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶֽךָ וּלְעַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל עָשִֽׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה וְאַחַר־כַּךְ בָּֽאוּ בָנֶֽיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶֽךָ וּפִנּוּ אֶת־הֵיכָלֶֽךָ וְטִהֲרוּ אֶת־מִקְדָּשֶֽׁךָ וְהִדְלִֽיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶֽׁךָ וְקָבְ֒עוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵֽלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל:

בפורים:

בִּימֵי מָרְדְּ֒כַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּ֒הוּדִים מִנַּֽעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹֽדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹֽדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז: וְאַתָּה בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים הֵפַֽרְתָּ אֶת־עֲצָתוֹ וְקִלְקַֽלְתָּ אֶת־מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבֽוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת־בָּנָיו עַל־הָעֵץ:

וְעַל־כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵׂא שִׁמְךָ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד:

בעשי"ת:

וּכְתוֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ:

אם שכח לומר וכתוב אם נזכר קודם שאמר השם מברכת הטוב חוזר ואם לא נזכר עד לאחר שאמר השם אינו חוזר כמו שנתבאר לעיל אצל זכרנו ומי כמוך. (דה"ח סי' תקפ"ב)

וְכֹל הַחַיִּים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה וִיהַלְ֒לוּ וְיבָרְ֒כוּ אֶת־שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאֱמֶת לְעוֹלָם כִּי טוֹב הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה הָאֵל הַטּוֹב: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת:

ברכת כהנים

שליח ציבור:

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ בָּרְ֒כֵֽנוּ בַבְּ֒רָכָה הַמְּ֒שֻׁלֶּֽשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּ֒תוּבָה עַל יְדֵי משֶׁה עַבְדֶּֽךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶֽׁךָ כָּאָמוּר:

יְבָרֶכְ֒ךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְ֒רֶֽךָ:

יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וִיחֻנֶּֽךָּ:

יִשָּׂא יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:

לאחר ברכת כהנים יאמרו הציבור:

אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְ֒בוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶֽרֶת שָׁלוֹם:

שלום

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה חַיִים חֵן וָחֶֽסֶד וְרַחֲמִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ, בָּרְ֒כֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶֽיךָ כִּי בְאוֹר פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶֽסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם, וְטוֹב יִהְיֶה בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרְ֒כֵֽנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת־כָּל־עַמְּ֒ךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל־עֵת וּבְכָל־שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ (בְּרוֹב עוֹז וְשָׁלוֹם).

בעשי"ת:

בְּסֵֽפֶר חַיִּים בְּרָכָה וְשָׁלוֹם וּפַרְנָסָה טוֹבָה וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶֽיךָ אֲנַֽחְנוּ וְכָל עַמְּ֒ךָ בֵּית־יִשְׂרָאֵל לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם:

בעשי"ת אומרים בספר חיים. ואם לא אמר כיון שסיים הברכה או רק בא"י אינו חוזר. ונ"ל דבזה ראוי לומר בספר תיכף כשסיים המברך את עמו ישראל בשלום קודם יהיו לרצון כיון שכבר גמר התפלה. (דהא לר"ת לעולם אומרים בסוף ברכה אפילו בדבר שאין מחזירין אלא דהחולקים סוברים כיון דא"צ לחזור א"כ הוי הפסק באמצע תפלה מה שאין כן כאן.) (חיי אדם כלל כ"ד סעי' כ"ה)

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַמְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם:

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְ֒רֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

אֱלֹהַי נְצוֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע וּשְׂפָתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה וְלִמְקַלְ֒לַי נַפְשִׁי תִדּוֹם וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶֽךָ וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדּוֹף נַפְשִׁי וְכָל הַקָמִים וְהַחוֹשְׁ֒בִים עָלַי רָעָה מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחֲשַׁבְתָּם: (יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה קִנְאַת אָדָם עָלַי וְלֹא קִנְאָתִי עַל אֲחֵרִים וְשֶׁלֹּא אֶכְעֺס הַיּוֹם וְשֶׁלֹּא אַכְעִיסֶֽךָ וְתַצִּילֵנִי מִיֵּֽצֶר הָרָע וְתֵן בְּלִבִּי הַכְנָעָה וַעֲנָוָה. מַלְכֵּֽנוּ וֵאלֹהֵֽינוּ יַחֵד שִׁמְךָ בְּעוֹלָמֶֽךָ, בְּנֵה עִירְ֒ךָ, יַסֵּד בֵּיתֶֽךָ, וְשַׁכְלֵל הֵיכָלֶֽךָ. וְקַבֵּץ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, וּפְדֵה צֺאנֶֽךָ וְשַׂמַּח עֲדָתֶֽךָ.) עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָתֶֽךָ, עֲשֵׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ. לְמַֽעַן יֵחָלְ֒צוּן יְדִידֶֽיךָ הוֹשִֽׁיעָה יְמִינְ֒ךָ וַעֲנֵֽנִי: יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

עֹשֶׂה (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְתֵן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ: וְשָׁם נַעֲבָדְ֒ךָ בְּיִרְאָה כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: וְעָרְ֒בָה לַיהוָֹה מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָֽםִ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת: שחרית לימות החול, תחנון

( לא יסיח דעת מהתפילין )

בר"ח וחולו של מועד וחנוכה אומרים כאן הלל לאחר חזרת הש"ץ. בת"צ אומרים סליחות. בימים שאין אומרים בהם תחנון יאמר הש"ץ חצי קדיש.

טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צריך לומר אשמתי בגדתי וכו'. אך העניין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חברו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים רבים. אם כן לזה ראוי לאדם שיתוודה בלשון רבים כדי שיתוודה גם על חברו. (שער הכונות)

אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ תָּבֹא לְפָנֶֽיךָ תְּפִלָּֽתֵֽנוּ, וְאַל־תִּתְעַלַּם מִתְּ֒חִנָּתֵֽנוּ שֶׁאֵין אָֽנוּ עַזֵּי פָנִים וּקְשֵׁי עֹֽרֶף לוֹמַר לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ צַדִּיקִים אֲנַֽחְנוּ וְלֺא חָטָֽאנוּ אֲבָל אֲנַֽחְנוּ וַאֲבוֹתֵֽינוּ חָטָֽאנוּ:

אָשַֽׁמְנוּ. בָּגַֽדְנוּ. גָּזַֽלְנוּ. דִּבַּֽרְנוּ דֹּֽפִי. הֶעֱוִֽינוּ. וְהִרְשַֽׁעְנוּ. זַֽדְנוּ. חָמַֽסְנוּ. טָפַֽלְנוּ שֶֽׁקֶר. יָעַֽצְנוּ רָע. כִּזַּֽבְנוּ. לַֽצְנוּ. מָרַֽדְנוּ. נִאַֽצְנוּ. סָרַֽרְנוּ. עָוִֽינוּ. פָּשַֽׁעְנוּ. צָרַֽרְנוּ. קִשִּֽׁינוּ עֹֽרֶף. רָשַֽׁעְנוּ. שִׁחַֽתְנוּ. תִּעַֽבְנוּ. תָּעִֽינוּ. תִּעְתָּֽעְנוּ:

סַֽרְנוּ מִמִּצְוֹתֶֽיךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶֽיךָ הַטּוֹבִים וְלֺא שָֽׁוָה לָֽנוּ. וְאַתָּה צַדִּיק עַל כָּל הַבָּא עָלֵֽינוּ. כִּי אֱמֶת עָשִֽׂיתָ וַאֲנַֽחְנוּ הִרְשָֽׁעְנוּ:

אֵל אֶֽרֶךְ־אַפַּֽיִם אַתָּה. וּבַֽעַל הָרַחֲמִים נִקְרֵֽאתָ. וְדֶֽרֶךְ תְּשׁוּבָה הוֹרֵֽיתָ: גְּדֻלַּת רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ. תִּזְכֺּר הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם לְזֶֽרַע יְדִידֶֽיךָ: תֵּֽפֶן אֵלֵֽינוּ בְּרַחֲמִים. כִּי אַתָּה הוּא בַּֽעַל הָרַחֲמִים: בְּתַחֲנוּן וּבִתְ֒פִלָּה פָּנֶֽיךָ נְקַדֵּם. כְּהוֹדַֽעְתָּ לֶעָנָיו מִקֶּֽדֶם: מֵחֲרוֹן אַפְּ֒ךָ שׁוּב. כְּמוֹ בְּתוֹרָתְ֒ךָ כָּתוּב: וּבְ֒צֵל כְּנָפֶֽיךָ נֶחֱסֶה וְנִתְלוֹנָן. כְּיוֹם וַיֵֽרֶד יְהֺוָה בֶּעָנָן: תַּעֲבֺר עַל־פֶּֽשַׁע וְתִמְחֶה אָשָׁם. כְּיוֹם וַַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם: תַּאֲזִין שַׁוְעָתֵֽנוּ וְתַקְשִׁיב מֶֽנוּ מַאֲמַר. כְּיוֹם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְהֹוָה, וְשָׁם נֶאֱמַר:

קהל וש"ץ:

וַיַּעֲבֹר יְהֺוָה עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא:

יְהֺוָה יְהֺוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב־חֶֽסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶֽשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה:

וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵֽנוּ וּלְ֒חַטָּאתֵֽנוּ וּנְ֒חַלְתָּֽנוּ: סְלַח־לָֽנוּ אָבִֽינוּ כִּי־חָטָֽאנוּ. מְחַל־לָֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ כִּי־פָשָֽׁעְנוּ: כִּי־אַתָּה אֲדֺנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב־חֶֽסֶד לְכָל־קוֹרְ֒אֶֽיךָ:

כשנופל על פניו יש נוהגים להטות על צד ימין משום דכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד. ויש נוהגים להטות על צד שמאל משום דהסבת שמאל שמה הסבה הלכך באותו צד שהוא נראה כבן מלך צריך ליכנע לפני המקום. וכבר נהגו ליפול בשחרית על צד ימין ובמנחה על צד שמאל.

וַיֹּֽאמֶר דָּוִד אֶל־גָּד צַר־לִי מְאֹד נִפְּ֒לָה־נָּא בְיַד־יְהֹוָה כִּי־רַבִּים רַחֲמָיו וּבְ֒יַד־אָדָם אַל־אֶפֹּֽלָה:

רַחוּם וְחַנּוּן חָטָֽאתִי לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה מָלֵא רַחֲמִים רַחֵם עָלַי וְקַבֵּל תַּחֲנוּנָי:

יְהֹוָה אַל־בְּאַפְּ֒ךָ תוֹכִיחֵֽנִי וְאַל־בַּחֲמָתְ֒ךָ תְיַסְּ֒רֵֽנִי: חָנֵּֽנִי יְהֹוָה כִּי אֻמְלַל אָֽנִי רְפָאֵֽנִי יְהֹוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי: וְנַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד וְאַתָּה יְהֹוָה עַד־מָתָי: שׁוּבָה יְהֹוָה חַלְּ֒צָה נַפְשִׁי הוֹשִׁיעֵֽנִי לְמַֽעַן חַסְדֶּֽךָ: כִּי אֵין בַּמָּֽוֶת זִכְרֶךָ בִּשְׁ֒אוֹל מִי־יוֹדֶה לָּךְ: יָגַֽעְתִּי־בְּאַנְחָתִי אַשְׂחֶה בְכָל־לַֽיְלָה מִטָּתִי בְּדִמְעָתִי עַרְשִׂי אַמְסֶה: עָשְׁ֒שָׁה מִכַּֽעַס עֵינִי עָתְ֒קָה בְּכָל־צוֹרְ֒רָי: סֽוּרוּ מִמֶּֽנִּי כָּל־פֹּֽעֲלֵי אָוֶן כִּי־שָׁמַע יְהֹוָה קוֹל בִּכְיִי: שָׁמַע יְהֹוָה תְּחִנָּתִי יְהֹוָה תְּפִלָּתִי יִקָּח: יֵבֽשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל־אֹיְ֒בָי יָשֻֽׁבוּ יֵבֽשׁוּ רָֽגַע: שחרית לימות החול, אבינו מלכנו

בתענית ציבור ובעשי"ת אומרים כאן אבינו מלכנו. גודל מעלת אבינו מלכנו הובא בספרים. ויסדה רבי עקיבא. ונתקן כנגד ברכות אמצעיות דתפלת י"ח דחול. ולפי שיש בו מעין י"ח אין אומרים בשבת.

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ אֶלָּא אָֽתָּה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ:

בעשי"ת:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חַדֵּשׁ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה:

בתענית ציבור:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בָּרֵךְ עָלֵֽינוּ שָׁנָה טוֹבָה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בַּטֵּל מֵעָלֵֽינוּ כָּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בַּטֵּל מַחְשְׁ֒בוֹת שׂוֹנְ֒אֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָפֵר עֲצַת אוֹיְ֒בֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כַּלֵּה כָּל צַר וּמַשְׂטִין מֵעָלֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ סְתוֹם פִּיּוֹת מַשְׂטִינֵֽנוּ וּמְ֒קַטְרִיגֵֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כַּלֵּה דֶּֽבֶר וְחֶֽרֶב וְרָעָב וּשְׁ֒בִי וּמַשְׁחִית וְעָוֹן וּשְׁ֒מַד מִבְּ֒נֵי בְרִיתֶֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ סְלַח וּמְ֒חַל לְכָל עֲוֹנוֹתֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מְחֵה וְהַעֲבֵר פְּשָׁעֵֽינוּ וְחַטֹּאתֵֽינוּ מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מְחוֹק בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים כָּל שִׁטְ֒רֵי חוֹבוֹתֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְ֒שׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ שְׁלַח רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְחוֹלֵי עַמֶּֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ קְרַע רֹֽעַ גְּזַר דִּינֵֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכְ֒רֵֽנוּ בְּזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶֽיךָ:

בעשרת ימי תשובה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כָּתְ֒בֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר חַיִּים טוֹבִים:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כָּתְ֒בֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר גְּאֻלָּה וִישׁוּעָה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כָּתְ֒בֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר פַּרְנָסָה וְכַלְכָּלָה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כָּתְ֒בֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר זְכֻיּוֹת:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ כָּתְ֒בֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר סְלִיחָה וּמְ֒חִילָה:

בתענית ציבור

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכְ֒רֵֽנוּ לְחַיִּים טוֹבִים:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכְ֒רֵֽנוּ לִגְ֒אֻלָּה וִישׁוּעָה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכְ֒רֵֽנוּ לְפַרְנָסָה וְכַלְכָּלָה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכְ֒רֵֽנוּ לִזְ֒כֻיּוֹת:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכְ֒רֵֽנוּ לִסְ֒לִיחָה וּמְ֒חִילָה:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הַצְמַח לָֽנוּ יְשׁוּעָה בְּקָרוֹב:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָרֵם קֶֽרֶן יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ הָרֵם קֶֽרֶן מְשִׁיחֶֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מַלֵּא יָדֵֽינוּ מִבִּרְ֒כוֹתֶֽיךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מַלֵּא אֲסָמֵֽינוּ שָׂבָע:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ שְׁמַע קוֹלֵֽנוּ חוּס וְרַחֵם עָלֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ קַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְ֒רָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ פְּתַח שַׁעֲרֵי שָׁמַֽיִם לִתְ֒פִלָּתֵֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ זָכוֹר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ נָא אַל תְּשִׁיבֵֽנוּ רֵיקָם מִלְּ֒פָנֶֽיךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ תְּהֵא הַשָּׁעָה הַזֹּאת שְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חֲמוֹל עָלֵֽינוּ וְעַל עוֹלָלֵֽינוּ וְטַפֵּֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן הֲרוּגִים עַל שֵׁם קָדְשֶֽׁךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן טְבוּחִים עַל יִחוּדֶֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן בָּאֵי בָאֵשׁ וּבַמַּֽיִם עַל קִדּוּשׁ שְׁמֶֽךָ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ נְקוֹם לְעֵינֵֽינוּ נִקְ֒מַת דַּם עֲבָדֶֽיךָ הַשָּׁפוּךְ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְ֒ךָ אִם לֺא לְמַעֲנֵֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַעַנְ֒ךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ עֲשֵׂה לְמַֽעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ:

אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ: שחרית לימות החול, לשני וחמישי

בשני וחמישי יאמר והוא רחום. בשאר ימים שאומרים בהם תחנון יאמר שומר ישראל.

נוהגים להרבות בתחנונים בשני וחמישי משום דאמרינן במדרש דמרע"ה עלה בחמישי לקבל לוחות אחרונות וירד בשני. ואומרים והוא רחום. ויש במדרש דג' זקנים תקנוהו. שתפשם מלך אחד ונתנם בג' ספינות בלא מנהיג. ושלחם לים ונתפזרו למרחקים. ולמקום שבאו הציר להם מאד ועמדו בתפלה וכל אחד יסד מקצת. ובכל חלק י"ח שמות כנגד תפלת י"ח. וימת אותו מלך שהציר להם בתחלואים רעים. ושלחו תפלתם בכל תפוצות ישראל לאמרה בשני וחמישי (ע"פ מחזור מכל השנה)

וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא־יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ: אַתָּה יְהֹוָה לֺא תִכְלָא רַחֲמֶֽיךָ מִמֶּֽנּוּ חַסְדְּ֒ךָ וַאֲמִתְּ֒ךָ תָּמִיד יִצְ֒רֽוּנוּ: הוֹשִׁיעֵֽנוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְ֒הִלָּתֶֽךָ: אִם־עֲוֺנוֹת תִּשְׁמָר־יָהּ אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד: כִּי־עִמְּ֒ךָ הַסְּ֒לִיחָה לְמַֽעַן תִּוָּרֵא: לֺא כַחֲטָאֵֽינוּ תַּעֲשֶׂה־לָּֽנוּ וְלֹא כַעֲוֺנֹתֵֽינוּ תִּגְמֹל עָלֵֽינוּ: אִם־עֲוֺנֵֽינוּ עָֽנוּ בָֽנוּ יְהֹוָה עֲשֵׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: זְכָר־רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶֽיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה: יַעֲנֵֽנוּ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגְּ֒בֵֽנוּ שֵׁם אֱלֺהֵי יַעֲקֹב: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם־קָרְאֵֽנוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה כְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: אֲדוֹנֵֽינוּ אֱלֺהֵֽינוּ שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵֽינוּ וּזְ֒כָר־לָֽנוּ אֶת־בְּרִית אֲבוֹתֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ:

וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֺהֵֽינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵֽאתָ אֶת־עַמְּ֒ךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּֽעַשׂ־לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָֽאנוּ רָשָֽׁעְנוּ: אֲדֹנָי כְּכָל־צִדְ֒קֹתֶֽיךָ יָֽשָׁב־נָא אַפְּ֒ךָ וַחֲמָתְ֒ךָ מֵעִירְ֒ךָ יְרוּשָׁלַֽםִ הַר־קָדְשֶֽׁךָ כִּי בַחֲטָאֵֽינוּ וּבַעֲוֺנוֹת אֲבֹתֵֽינוּ יְרוּשָׁלַֽםִ וְעַמְּ֒ךָ לְחֶרְפָּה לְכָל־סְבִיבֹתֵֽינוּ: וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֺהֵֽינוּ אֶל־תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל־תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶֽיךָ עַל־מִקְדָּשְׁ֒ךָ הַשָּׁמֵם לְמַֽעַן אֲדֹנָי:

הַטֵּה אֱלֺהַי אָזְנְךָ וּשְׁ֒מָע פְּקַח עֵינֶֽיךָ וּרְ֒אֵה שֹׁמְ֒מוֹתֵֽינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶֽיהָ כִּי לֺא עַל־צִדְ֒קֹתֵֽינוּ אֲנַֽחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵֽינוּ לְפָנֶֽיךָ כִּי עַל־רַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים: אֲדֹנָי שְׁמָֽעָה אֲדֹנָי סְלָֽחָה אֲדֹנָי הַקְשִֽׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל־תְּאַחַר: לְמַעַנְ֒ךָ אֱלֺהַי כִּי־שִׁמְךָ נִקְרָא עַל־עִירְ֒ךָ וְעַל־עַמֶּֽךָ: אָבִֽינוּ אָב הָרַחֲמָן הַרְאֵֽנוּ אוֹת לְטוֹבָה וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְ֒פוֹת הָאָֽרֶץ: יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל־הַגּוֹיִם כִּי אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ: וְעַתָּה יְהֹוָה אָבִֽינוּ אָֽתָּה אֲנַֽחְנוּ הַחֹֽמֶר וְאַתָּה יֹצְ֒רֵֽנוּ וּמַעֲשֵׂה יָדְ֒ךָ כֻּלָּֽנוּ: הוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ צוּרֵֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ: חֽוּסָה יְהֹוָה עַל־עַמֶּֽךָ וְאַל־תִּתֵּן נַחֲלָתְ֒ךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל־בָּם גּוֹיִם: לָֽמָּה יֹאמְ֒רוּ בָעַמִּים אַיֵּה (נָא) אֱלֺהֵיהֶם: יָדַֽעְנוּ יְהֺוָה כִּי חָטָֽאנוּ וְאֵין מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵֽנוּ אֶלָּא שִׁמְךָ הַגָּדוֹל יַעֲמָד־לָֽנוּ בְּעֵת צָרָה: יָדַֽעְנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים צְדָקָה עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: כְּרַחֵם אָב עַל־בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם יְהֹוָה עָלֵֽינוּ וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: חֲמוֹל עַל עַמֶּֽךָ רַחֵם עַל נַחֲלָתֶֽךָ חֽוּסָה־נָּא כְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ חָנֵּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ כִּי לְךָ יְהֹוָה הַצְּ֒דָקָה עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת בְּכָל עֵת:

הַבֶּט־נָא רַחֶם־נָא וְהוֹשִֽׁיעָה־נָא צֹאן מַרְעִיתֶֽךָ וְאַל יִמְשָׁל־בָּֽנוּ קֶֽצֶף כִּי לְךָ יְהֹוָה הַיְ֒שׁוּעָה: בְּךָ תוֹחַלְתֵּֽנוּ אֱלֽוֹהַּ סְלִיחוֹת אָנָּא סְלַח־נָא כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָֽתָּה:

אָנָּא מֶֽלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם זְכוֹר וְהַבֵּט לִבְ֒רִית בֵּין הַבְּ֒תָרִים וְתֵרָאֶה לְפָנֶֽיךָ עֲקֵדַת יָחִיד וּלְ֒מַֽעַן יִשְׂרָאֵל אָבִֽינוּ: אַל־תַּעַזְ֒בֵֽנוּ אָבִֽינוּ וְאַל־תִּטְּ֒שֵֽׁנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְאַל־תִּשְׁכָּחֵֽנוּ יוֹצְ֒רֵֽנוּ וְאַל־תַּֽעַשׁ עִמָּֽנוּ כָּלָה בְּגָלוּתֵֽנוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָֽתָּה:

אֵין כָּמֽוֹךָ חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ אֵין כָּמֽוֹךָ אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב חֶֽסֶד וֶאֱמֶת: הוֹשִׁיעֵֽנוּ וְרַחֲמֵֽנוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים מֵרַֽעַשׁ וּמֵרֺֽגֶז הַצִּילֵֽנוּ: זְכֺר לַעֲבָדֶֽיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְ֒יַעֲקֹב אַל־תֵּֽפֶן אֶל־קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל־רִשְׁעוֹ וְאֶל־חַטָּאתוֹ: שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ: וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמָּֽוֶת כִּי רַחוּם אָֽתָּה: כִּי כֵן דַּרְכֶּֽךָ עֹשֶׂה חֶֽסֶד חִנָּם בְּכָל־דּוֹר וָדוֹר: חֽוּסָה יְהֹוָה עַל־עַמֶּֽךָ וְהַצִּילֵֽנוּ מִזַּעְמֶֽךָ: וְהָסֵר מִמֶּֽנּוּ מַכַּת הַמַּגֵּפָה וּגְ֒זֵרָה קָשָׁה כִּי אַתָּה שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל: לְךָ אֲדֹנָי הַצְּ֒דָקָה וְלָֽנוּ בּֽשֶׁת הַפָּנִים: מַה־נִּתְאוֹנֵן וּמַה־נֹּאמַר מַה־נְּדַבֵּר וּמַה־נִּצְטַּדָּק: נַחְפְּשָׂה דְרָכֵֽינוּ וְנַחְקֺֽרָה וְנָשֽׁוּבָה אֵלֶֽיךָ כִּי יְמִינְ֒ךָ פְשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים: אָֽנָּא יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה נָּא אָֽנָּא יְהֹוָה הַצְלִיחָה נָא: אָֽנָּא יְהֹוָה עֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵֽנוּ: לְךָ יְהֹוָה חִכִּֽינוּ לְךָ יְהֹוָה קִוִּינוּ לְךָ יְהֹוָה נְיַחֵל אַל תֶּחֱשֶׁה וּתְ֒עַנֵּֽנוּ כִּי נָאֲמוּ גוֹיִם אָבְ֒דָה תִקְוָתָם: כָּל־בֶּֽרֶךְ לְךָ תִכְרַע וְכָל־קוֹמָה לְפָנֶֽיךָ לְבַד תִּשְׁתַּחֲוֶה:

הַפּוֹתֵֽחַ יָד בִּתְ֒שׁוּבָה לְקַבֵּל פּוֹשְׁ֒עִים וְחַטָּאִים נִבְהֲלָה נַפְשֵֽׁנוּ מֵרוֹב עִצְּ֒בוֹנֵֽנוּ אַל־תִּשְׁכָּחֵֽנוּ נֶֽצַח קֽוּמָה וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ: אַל־תִּשְׁפּוֹךְ חֲרוֹנְ֒ךָ עָלֵֽינוּ כִּי אֲנַֽחְנוּ עַמְּ֒ךָ בְּנֵי בְרִיתֶֽךָ: אֵל הַבִּֽיטָה דַּל כְּבוֹדֵֽנוּ בַּגּוֹיִם וְשִׁקְּ֒צֽוּנוּ כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה: עַד־מָתַי עֻזְּ֒ךָ בַּשְּׁ֒בִי וְתִפְאַרְתְּ֒ךָ בְּיַד־צָר: עוֹרְ֒רָה גְבוּרָתְ֒ךָ וְהוֹשִׁעֵֽנוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ: אַל־יִמְעֲטוּ לְפָנֶֽיךָ תְּלָאוֹתֵֽינוּ: מַהֵר יְקַדְּ֒מֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ בְּעֵת צָרוֹתֵֽינוּ, לֺא לְמַעֲנֵֽנוּ אֶלָּא לְמַעַנְ֒ךָ פְעַל, וְאַל תַּשְׁחִית אֶת־זֵֽכֶר שְׁאֵרִיתֵֽנוּ, כִּי לְךָ מְיַחֲלוֹת עֵינֵֽינוּ כִּי אֵל מֶֽלֶךְ חַנוּן וְרַחוּם אָֽתָּה: וּזְ֒כוֹר עֵדוּתֵֽנוּ בְּכָל־יוֹם תָּמִיד אוֹמְ֒רִים פַּעֲמַֽיִם בְּאַהֲבָה: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ:

הַבֵּט מִשָּׁמַֽיִם וּרְ֒אֵה כִּי הָיִֽינוּ לַֽעַג וָקֶֽלֶס בַּגּוֹיִם: נֶחְשַֽׁבְנוּ כַּצֹּאן לָטֶֽבַח יוּבָל, לַהֲרוֹג וּלְ֒אַבֵּד וּלְ֒מַכָּה וּלְ֒חֶרְפָּה: וּבְכָל־זֹאת שִׁמְךָ לֺא שָׁכָֽחְנוּ נָא אַל־תִּשְׁכָּחֵֽנוּ:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ:

זָרִים אוֹמְ֒רִים אֵין תּוֹחֶֽלֶת וְתִקְוָה: חוֹן אוֹם לְשִׁמְךָ מְקַוֶּה: טָהוֹר, יְשׁוּעָתֵֽנוּ קָרְ֒בָה, יָגַֽעְנוּ וְלֺא הֽוּנַח־לָֽנוּ: רַחֲמֶֽיךָ יִכְבְּ֒שׁוּ אֶת־כַּעַסְ֒ךָ מֵעָלֵֽינוּ: אָנָּא שׁוּב מֵחֲרוֹנְ֒ךָ וְרַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחָֽרְתָּ:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ:

חֽוּסָה יְהֹוָה עָלֵֽינוּ בְּרַחֲמֶֽיךָ, וְאַל תִּתְּ֒נֵֽנוּ בִּידֵי אַכְזָרִים: לָֽמָּה יֹאמְ֒רוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה־נָא אֱלֺהֵיהֶם לְמַעַנְ֒ךָ עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ חֶֽסֶד וְאַל תְּאַחַר: אָנָּא שׁוּב מֵחֲרוֹנְ֒ךָ וְרַחֵם סְגֻלָּה אֲשֶׁר בָּחָֽרְתָּ:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ:

קוֹלֵֽנוּ תִשְׁמַע וְתָחוֹן וְאַל־תִּטְּ֒שֵֽׁנוּ בְּיַד אֹיְ֒בֵֽינוּ לִמְחוֹת אֶת־שְׁמֵֽנוּ: זְכוֹר אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ, כְּכוֹכְ֒בֵי הַשָּׁמַֽיִם אַרְבֶּה אֶת־זַרְעֲכֶם וְעַתָּה נִשְׁאַֽרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה: וּבְכָל־זֹאת שִׁמְךָ לֺא שָׁכָֽחְנוּ נָא אַל תִּשְׁכָּחֵֽנוּ:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ:

עָזְ֒רֵֽנוּ אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ עַל־דְּבַר כְּבוֹד־שְׁמֶֽךָ וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּֽךָ וְהִנָּחֵם עַל־הָרָעָה לְעַמֶּֽךָ:

שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל שְׁמוֹר שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל וְאַל יֹאבַד יִשְׂרָאֵל הָאֹמְ֒רִים שְׁמַע יִשְׂרָאֵל:

שׁוֹמֵר גּוֹי אֶחָד שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם אֶחָד וְאַל יֹאבַד גּוֹי אֶחָד הַמְ֒יַחֲדִים שִׁמְךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

שׁוֹמֵר גּוֹי קָדוֹשׁ שְׁמוֹר שְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ וְאַל יֹאבַד גּוֹי קָדוֹשׁ הַמְ֒שַׁלְּ֒שִׁים בְּשָׁלשׁ קְדֻשּׁוֹת לְקָדוֹשׁ:

מִתְרַצֶּה בְּרַחֲמִים וּמִתְפַּיֵּס בְּתַחֲנוּנִים הִתְרַצֶּה וְהִתְפַּיֵּס לְדוֹר עָנִי כִּי אֵין עוֹזֵר: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָנֵּֽנוּ וַעֲנֵֽנוּ כִּי אֵין בָּֽנוּ מַעֲשִׂים עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ צְדָקָה וָחֶֽסֶד וְהוֹשִׁיעֵֽנוּ:

וַאֲנַֽחְנוּ לֺא נֵדַע מַה נַּעֲשֶׂה כִּי עָלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ: זְכֹר רַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה וַחֲסָדֶֽיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵֽמָּה: יְהִי חַסְדְּ֒ךָ יְהֹוָה עָלֵֽינוּ כַּאֲשֶׁר יִחַֽלְנוּ לָךְ: אַל תִּזְכָּר לָֽנוּ עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים מַהֵר יְקַדְּ֒מֽוּנוּ רַחֲמֶֽיךָ כִּי דַלּֽוֹנוּ מְאֹד: עֶזְרֵֽנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וְאָֽרֶץ: חָנֵּֽנוּ יְהֹוָה חָנֵּֽנוּ כִּי־רַב שָׂבַֽעְנוּ בוּז: בְּרֺֽגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר: בְּרֹֽגֶז עַקֵדָה תִּזְכּוֹר, בְּרֹֽגֶז תְּמִימוֹת תִּזְכּוֹר: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה, הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵֽנוּ: כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵֽנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָֽחְנוּ: עָזְ֒רֵֽנוּ אֱלֺהֵי יִשְׁעֵֽנוּ עַל־דְּבַר כְּבוֹד־שְׁמֶֽךָ וְהַצִּילֵֽנוּ וְכַפֵּר עַל־חַטֹּאתֵֽינוּ לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ:

ש"ץ אומר חצי קדיש:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא

לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְ֒עֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן:

אשרי ובא לציון. כשמכריזים דבר יש להכריז קודם שיתחיל החזן אשרי (מגן אברהם סי' קלב) שחרית לימות החול, קריאת התורה

אין אומרים אא"א לא בר"ח ולא בע"פ ולא בערב יו"כ ולא בחנוכה ולא בשני ימים של פורים קטן וגדול. ויש נוהגים שאין אומרים אותו בכל יום שאין אומרים בו תחנון. אין אומרים אא"א בבית האבל. וצריך לאומרו מעומד.

אֵל אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּמָלֵא רַחֲמִים, אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנוּ: חֽוּסָה יְהֹוָה עַל־יִשְׂרָאֵל עַמֶּֽךָ וְהַצִּילֵֽנוּ מִכָּל־רָע: חָטָֽאנוּ לְךָ אָדוֹן, סְלַח נָא כְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ אֵל:

משה רבינו ונביאים שעמו תקנו שיהו קורין בתורה בשני וחמישי. כדי שלא ישהו ישראל שלשה ימים בלא תורה. ושני וחמישי הם ימי רצון. שבשני עלה משרע"ה לקבל לוחות אחרונים וירד בחמישי. ומתקנת עזרא שיהו קורין תלתא גברי. וכשמוציאין ס"ת צריך לנהוג בו כבוד הרבה ויביט בו משעה שמוציאין אותו מהארון עד שמניחין אותו במקומו. ולא ידבר דברים ושיחה בטילה. כי זה הוא ביזוי התורה. (דה"ח)

כשפותחין הארון הקדוש אומרים זה:

וַיְהִי בִּנְ֒סֹֽעַ הָאָרֹן וַיּֽאמֶר משֶׁה קוּמָה יְהֹוָה וְיָפֻֽצוּ אֹיְ֒בֶֽיךָ וְיָנֻֽסוּ מְשַׂנְאֶֽיךָ מִפָּנֶֽיךָ: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְ֒בַר יְהֹוָה מִירוּשָׁלָֽםִ: בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְ֒דֻשָּׁתוֹ:

איתא בזהר (ויקהל דף ר"ו.) אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי ביה מפתחי תרעי דשמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא ואיבעי ליה לבר נש למימר הכי:

בְּרִיךְ שְׁמֵהּ דְּמָרֵא עָלְ֒מָא בְּרִיךְ כִּתְרָךְ וְאַתְרָךְ, יְהֵא רְעוּתָךְ עִם עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל לְעָלָם, וּפֻרְקַן יְמִינָךְ אַחֲזֵי לְעַמָּךְ בְּבֵית מַקְדְּ֒שָׁךְ וּלְ֒אַמְטוּיֵי לָנָא מִטּוּב נְהוֹרָךְ וּלְ֒קַבֵּל צְלוֹתָֽנָא בְּרַחֲמִין, יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתוֹרִיךְ לָן חַיִּין בְּטִיבוּתָא, וְלֶהֱוֵי אֲנָא פְקִידָא בְּגוֹ צַדִּיקַיָּא, לְמִרְחַם עָלַי וּלְ֒מִנְטַר יָתִי וְיַת כָּל דִּי לִי וְדִי לְעַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, אַנְתְּ הוּא זָן לְכֹלָּא וּמְ֒פַרְנֵס לְכֹלָּא, אַנְתְּ הוּא שַׁלִּיט עַל כֹּלָּא, אַנְתְּ הוּא דְּשַׁלִּיט עַל מַלְ֒כַיָּא וּמַלְכוּתָא דִּילָךְ הִיא, אֲנָא עַבְדָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּסָגִֽידְנָא קַמֵּהּ וּמִקַּמֵּהּ דִּיקַר אוֹרַיְ֒תֵהּ בְּכָל עִדָּן וְעִדָּן, לָא עַל אֱנָשׁ רָחִיצְנָא, וְלָא עַל בַּר אֱלָהִין סָמִיכְנָא, אֶלָּא בֶּאֱלָהָא דִשְׁ֒מַיָּא, דְּהוּא אֱלָהָא קְשׁוֹט, וְאוֹרַיְ֒תֵהּ קְשׁוֹט, וּנְ֒בִיאוֹהִי קְשׁוֹט, וּמַסְגֵּא לְמֶעְבַּד טַבְוָן וּקְ֒שׁוֹט, בֵּהּ אֲנָא רָחִיץ וְלִשְׁ֒מֵהּ קַדִּישָׁא יַקִּירָא אֲנָא אֵמַר תֻּשְׁבְּחָן, יְהֵא רַעֲוָא קֳדָמָךְ דְּתִפְתַּח לִבָּאִי בְּאוֹרַיְתָא, וְתַשְׁלִים מִשְׁאֲלִין דְּלִבָּאִי, וְלִבָּא דְכָל עַמָּךְ יִשְׂרָאֵל, לְטַב וּלְ֒חַיִּין וְלִשְׁ֒לָם:

שליח ציבור:

גַּדְּ֒לוּ לַיהוָֹה אִתִּי וּנְ֒רוֹמְ֒מָה שְׁמוֹ יַחְדָּו:

והקהל עונים:

לְךָ יְהֹוָה הַגְּ֒דֻלָּה וְהַגְּ֒בוּרָה וְהַתִּפְאֶֽרֶת וְהַנֵּֽצַח וְהַהוֹד כִּי כֹל בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ לְךָ יְהֹוָה הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא: רוֹמְ֒מוּ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ:

אָב הָרַחֲמִים הוּא יְרַחֵם עַם עֲמוּסִים, וְיִזְכֹּר בְּרִית אֵיתָנִים, וְיַצִּיל נַפְ֒שׁוֹתֵֽינוּ מִן הַשָּׁעוֹת הָרָעוֹת, וְיִגְעַר בְּיֵֽצֶר הָרָע מִן הַנְּ֒שׂוּאִים, וְיָחוֹן אוֹתָֽנוּ לִפְ֒לֵטַת עוֹלָמִים, וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתֵֽינוּ בְּמִדָּה טוֹבָה יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים:

חזן:

וְתִגָּלֶה וְתֵרָאֶה מַלְכוּתוֹ עָלֵֽינוּ בִּזְ֒מַן קָרוֹב וְיָחוֹן פְּלֵטָתֵֽנוּ וּפְ֒לֵטַת עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְחֵן וּלְ֒חֶֽסֶד וּלְ֒רַחֲמִים וּלְ֒רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן, הַכֹּל הָבוּ גֹֽדֶל לֵאלֺהֵֽינוּ וּתְ֒נוּ כָבוֹד לַתּוֹרָה, כֹּהֵן קְרָב, יַעֲמֹד (פב"פ) הַכֹּהֵן, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בִּקְ֒דֻשָּׁתוֹ:

והקהל עונים:

וְאַתֶּם הַדְּ֒בֵקִים בַּיהוָֹה אֱלֺהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּ֒כֶם הַיּוֹם:

כשקורין אותו לתורה יאמר זה:

בָּרְ֒כוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ:

קהל ועולה:

בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

ויאמר העולה:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּֽחַר בָּֽנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

לאחר הקריאה מברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

ארבעה צריכים להודות יורדי הים כשעלו ממנה והולכי מדברות כשיגיעו ליישוב ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. ואומרה על הס"ת לאחר ברכה אחרונה. אם איחר יש לו תשלומין לברך כל זמן שירצה ונכון שלא לאחר שלשה ימים (שו"ע או"ח ריט).

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּ֒מָלַֽנִי כָּל טוֹב:

והקהל עונים:

מִי שֶׁגְּ֒מָלְ֒ךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְ֒ךָ כָּל־טוֹב סֶֽלָה:

ברכת ברוך שפטרני

מי שהגיע בנו לבן י"ג שנה ויום אחד יברך האב בשעה שבנו עולה לתורה פעם ראשונה ברכה זו בלא שם ומלכות:

בָּרוּךְ שֶׁפְּ֒טָרַֽנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה:

בעת הגבהת ס"ת לאחר הקריאה היה האר"י ז"ל מסתכל באותיות היטב עד שהיה מכירם לקרות והיה אומר שנמשך אור גדול על האדם ע"י הסתכלות התורה מקרוב עד שיוכל לקרות האותיות היטב. לכן המגביה הס"ת גולל הס"ת על ג' דפין ומגביה ומראה כתיבתה לעם. ובעת ראייתם יש לכרוע ולומר וזאת התורה. ואין לומר וזאת התורה רק נגד הכתב של הס"ת:

וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי יְהֹוָה בְּיַד משֶׁה:

עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְ֒כֶֽיהָ מְאֻשָּׁר: דְּרָכֶֽיהָ דַּרְ֒כֵי נֹֽעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם: אֹֽרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂ֒מֹאלָהּ עֽשֶׁר וְכָבוֹד: יְהֹוָה חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

בשני וחמישי כשאומרים תחנון בשעה שהגולל גולל הס"ת קודם שמכניסין הס"ת להיכל יאמר הש"ץ יְהִי רָצוֹן כו'. וראוי ונכון להזהיר לעם שיאמרו אמן אחר כל יהי רצון כי בקשות גדולות הם:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּֽינוּ וּלְ֒הָשִׁיב אֶת שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹכֵֽנוּ בִּמְ֒הֵרָה בְיָמֵֽינוּ וְנֹאמַר אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְרַחֵם עָלֵֽינוּ וְעַל פְּלֵטָתֵֽנוּ וְלִמְנֹֽעַ מַשְׁחִית וּמַגֵּפָה מֵעָלֵֽינוּ וּמֵעַל כָּל עַמּוֹ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנֹאמַר אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם לְקַיֵּם בָּֽנוּ חַכְ֒מֵי יִשְׂרָאֵל הֵם וּנְ֒שֵׁיהֶם וּבְ֒נֵיהֶם וּבְ֒נוֹתֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם וְתַלְמִידֵי תַלְמִידֵיהֶם בְּכָל מְקוֹמוֹת מֹושְׁ֒בוֹתֵיהֶם וְנֹאמַר אָמֵן:

יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת וִיקַבֵּץ נִדָּחֵֽינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְ֒פוֹת הָאָֽרֶץ וְנֹאמַר אָמֵן:

אַחֵֽינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּ֒תוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְ֒דִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְ֒וָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְ֒אֻלָּה הַשְׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְנֹאמַר אָמֵן: שחרית לימות החול, אשרי

אַשְׁרֵי יוֹשְׁ֒בֵי בֵיתֶֽךָ עוֹד יְהַלְ֒לֽוּךָ סֶּֽלָה: אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁכָּֽכָה לּוֹ אַשְׁרֵי הָעָם שֶׁיְהֹוָה אֱלֺהָיו: תְּהִלָּה לְדָוִד אֲרוֹמִמְךָ אֱלוֹהַי הַמֶּֽלֶךְ וַאֲבָרְ֒כָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: בְּכָל־יוֹם אֲבָרְ֒כֶֽךָ וַאֲהַלְ֒לָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד: גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד וְלִגְ֒דֻלָּתוֹ אֵין חֵֽקֶר: דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְ֒בוּרֹתֶֽיךָ יַגִּֽידוּ: הֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶֽךָ וְדִבְרֵי נִפְלְ֒אֹתֶֽיךָ אָשִֽׂיחָה: וֶעֱזוּז נוֹרְ֒אוֹתֶֽיךָ יֹאמֵֽרוּ וּגְ֒דֻלָּתְ֒ךָ אֲסַפְּ֒רֶֽנָּה: זֵֽכֶר רַב־טוּבְ֒ךָ יַבִּֽיעוּ וְצִדְ֒קָתְ֒ךָ יְרַנֵּֽנוּ: חַנּוּן וְרַחוּם יְהֹוָה אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וּגְ֒דָל־חָֽסֶד: טוֹב־יְהֹוָה לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל־כָּל־מַעֲשָׂיו: יוֹדֽוּךָ יְהֹוָה כָּל־מַעֲשֶֽׂיךָ וַחֲסִידֶֽיךָ יְבָרְ֒כֽוּכָה: כְּבוֹד מַלְכוּתְ֒ךָ יֹאמֵֽרוּ וּגְ֒בוּרָתְ֒ךָ יְדַבֵּֽרוּ: לְהוֹדִֽיעַ לִבְנֵי הָאָדָם גְּבוּרֹתָיו וּכְ֒בוֹד הֲדַר מַלְכוּתוֹ: מַלְכוּתְ֒ךָ מַלְכוּת כָּל־עֹלָמִים וּמֶמְשַׁלְתְּ֒ךָ בְּכָל־דּוֹר וָדֹר: סוֹמֵךְ יְהֹוָה לְכָל־הַנֹּפְ֒לִים וְזוֹקֵף לְכָל־הַכְּ֒פוּפִים: עֵינֵי־כֹל אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּֽרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן־לָהֶם אֶת־אָכְלָם בְּעִתּוֹ: פּוֹתֵֽחַ אֶת־יָדֶֽךָ וּמַשְׂבִּֽיעַ לְכָל־חַי רָצוֹן: צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל־דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל־מַעֲשָׂיו: קָרוֹב יְהֹוָה לְכָל־קֹרְ֒אָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻֽהוּ בֶאֱמֶת: רְצוֹן־יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת־שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע וְיוֹשִׁיעֵם: שׁוֹמֵר יְהֹוָה אֶת־כָּל־אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל־הָרְ֒שָׁעִים יַשְׁמִיד: תְּהִלַּת יְהֹוָה יְדַבֶּר פִּי וִיבָרֵךְ כָּל־בָּשָׂר שֵׁם קָדְשׁוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: וַאֲנַֽחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְ֒לוּיָהּ:

אלו ימים שאין אומרים בהם למנצח ואל ארך אפים. ר"ח חנוכה ופורים ערב פסח וערב יו"כ ותשעה באב. והוא הדין ביום י"ד וט"ו באדר ראשון. גם אין אומרים אותם בבית האבל דכללא הוא דאא"א ולמנצח דינם שוה. (דה"ח)

מה שתקנו לאומרו בסוף התפלה מפני שאומר במדרש תלים אמר ר' שמעון בר אבא אתה מוצא י"ח מזמורים מראש הספר ועד פסוק זה ואשרי האיש ולמה רגשו גוים חד הוא כנגד י"ח ברכות שאדם מתפלל בכל יום. אדם אומר לחבירו תתעני צלותך כך דוד המלך לאחר ששר י"ח שירות ותושבחות אמר יענך ה' ביום צרה והכי איתא בירושלמי. ובשבתות ובימים טובים אין אומרים אותו מפני שהוא מזמור של תחנה וגם הוא מתחיל יענך ה' ביום צרה ושבתות וימים טובים אינם ימי צרה אלא ימי שמחה. (אבודרהם)

לַמְנַצֵּֽחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְ֒ךָ יְהֹוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְ֒ךָ שֵׁם אֱלֺהֵי יַעֲקֹב: יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּֽדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶֽךָּ: יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶֽיךָ וְעוֹלָתְ֒ךָ יְדַשְּׁ֒נֶה סֶּֽלָה: יִתֶּן לְךָ כִלְ֒בָבֶֽךָ וְכָל עֲצָתְ֒ךָ יְמַלֵּא: נְרַנְּ֒נָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ וּבְ֒שֵׁם אֱלֺהֵֽינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא יְהֹוָה כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ: עַתָּה יָדַֽעְתִּי כִּי הוֹשִֽׁיעַ יְהֹוָה מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵֽהוּ מִשְּׁ֒מֵי קָדְשׁוֹ בִּגְ֒בוּרוֹת יֵֽשַׁע יְמִינוֹ: אֵֽלֶּה בָרֶֽכֶב וְאֵֽלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַֽחְנוּ בְּשֵׁם יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ נַזְכִּיר: הֵֽמָּה כָּרְ֒עוּ וְנָפָֽלוּ וַאֲנַֽחְנוּ קַֽמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: יְהֹוָה הוֹשִׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵֽנוּ:

מה שתקנו סדר קדושה בסוף התפלה בעבור עמי הארץ המאחרים לבא לתפלה שלא יפסידו שמיעת הקדושה. דאמרינן בשלהי סוטה אמאי קאי עלמא אסדרא דקדושה ואיהא שמיה רבה דאגדתא. ולכך תקנו לתרגם סדר קדושה זה כדי שיבינו עמי הארץ שאין מכירים לדבר בלשון הקדש אלא בלשון תרגום שהיו רגילין לדבר בו באותו זמן. (אבודרהם)

וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְ֒שָׁבֵי פֶֽשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם יְהֹוָה: וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אֹתָם אָמַר יְהֹוָה רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶֽיךָ וּדְ֒בָרַי אֲשֶׁר שַֽׂמְתִּי בְּפִֽיךָ לֺא יָמֽוּשׁוּ מִפִּֽיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶֽרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְהֹוָה מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל: וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת מְלֺא כָל הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

וּמְ֒קַבְּ֒לִין דֵּין מִן דֵּין וְאָמְ֒רִין קַדִּישׁ בִּשְׁ֒מֵי מְרוֹמָא עִלָּאָה בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עוֹבַד גְּבוּרְתֵּהּ קַדִּישׁ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא יְהֹוָה צְבָאוֹת, מַלְיָא כָל אַרְעָא זִיו יְקָרֵהּ:

וַתִּשָּׂאֵֽנִי רֽוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַֽעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּ֒קוֹמוֹ:

וּנְ֒טָלַתְנִי רוּחָא וּשְׁמָעִית בַּתְרַי קָל זִֽיעַ סַגִּיא דִּמְ֒שַׁבְּ֒חִין וְאָמְ֒רִין בְּרִיךְ יְקָרָא דַיהוָֹה מֵאֲתַר בֵּית שְׁכִינְתֵּהּ:

יְהֹוָה יִמְלֺךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

יְהֹוָה מַלְכוּתֵהּ קָאֵים לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא:

יְהֹוָה אֱלֺהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ שָׁמְ֒רָה זֹאת לְעֹלָם לְיֵֽצֶר מַחְשְׁ֒בוֹת לְבַב עַמֶּֽךָ וְהָכֵן לְבָבָם אֵלֶֽיךָ: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֺא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֺא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ: כִּי אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב חֶֽסֶד לְכָל קֹרְ֒אֶֽיךָ: צִדְ֒קָתְ֒ךָ צֶֽדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְ֒ךָ אֱמֶת: תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶֽסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּֽעְתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מִֽימֵי קֶֽדֶם: בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם יַעֲמָס לָֽנוּ הָאֵל יְשׁוּעָתֵֽנוּ סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת עִמָּֽנוּ מִשְׂגָּב לָֽנוּ אֱלֺהֵי יַעֲקֹב סֶֽלָה: יְהֹוָה צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵֽחַ בָּךְ: יְהֹוָה הוֹשִֽׁיעָה הַמֶּֽלֶךְ יַעֲנֵֽנוּ בְיוֹם קָרְאֵֽנוּ:

בָּרוּךְ הוּא אֱלֺהֵֽינוּ שֶׁבְּ֒רָאָֽנוּ לִכְ֒בוֹדוֹ וְהִבְדִּילָֽנוּ מִן הַתּוֹעִים וְנָֽתַן לָֽנוּ תּוֹרַת אֱמֶת וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵֽנוּ הוּא יִפְתַּח לִבֵּֽנוּ בְּתוֹרָתוֹ וְיָשֵׂם בְּלִבֵּֽנוּ אַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְ֒עָבְ֒דוֹ בְּלֵבָב שָׁלֵם לְמַֽעַן לֺא נִיגַע לָרִיק וְלֺא נֵלֵד לַבֶּהָלָה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ וֵאלֺהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁנִּשְׁמֹר חֻקֶּֽיךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִזְכֶּה וְנִחְיֶה וְנִרְאֶה וְנִירַשׁ טוֹבָה וּבְ֒רָכָה לִשְׁ֒נֵי יְמוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְ֒חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא: לְמַֽעַן יְזַמֶּרְ֒ךָ כָבוֹד וְלֺא יִדֹּם יְהֹוָה אֱלֺהַי לְעוֹלָם אוֹדֶֽךָּ: בָּרוּךְ הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָֹה וְהָיָה יְהֹוָה מִבְטַחוֹ: בִּטְ֒חוּ בַיהוָֹה עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְהֹוָה צוּר עוֹלָמִים: וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְ֒עֵי שְׁמֶֽךָ כִּי לֺא עָזַֽבְתָּ דֹרְ֒שֶֽׁיךָ יְהֹוָה: יְהֹוָה חָפֵץ לְמַֽעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר:

(יְהֺוָה אֲדוֹנֵֽינוּ, מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָֽרֶץ: חִזְ֒קוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְ֒כֶם כָּל הַמְ֒יַחֲלִים לַיהֹוָה:)

כל ימות השנה כשאין מוסף אומר הש"ץ קדיש תתקבל אחר ובא לציון. אבל כשיש מוסף אומר הש"ץ רק חצי קדיש על סדר קדושה ומתפללין מוסף. ובר"ח חולצין התפילין קודם תפלת מוסף.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְ֒עֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן,

תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְ֒הוֹן וּבָעוּתְ֒הוֹן דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁ֒מַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן

בשני ובחמישי ושאר ימים שמוציאין ספר תורה אומרים יהללו כשמחזירים הס"ת למקומו. ואומר החזן:

יְהַלְ֒לוּ אֶת־שֵׁם יְהֹוָה כִּי־נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ:

קהל:

הוֹדוֹ עַל־אֶֽרֶץ וְשָׁמָֽיִם: וַיָּֽרֶם קֶֽרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְ֒לוּיָהּ:

לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָֹה הָאָֽרֶץ וּמְ֒לוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֽשְׁ֒בֵי בָהּ: כִּי־הוּא עַל־יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל־נְהָרוֹת יְכוֹנְ֒נֶֽהָ: מִי־יַעֲלֶה בְהַר־יְהֹוָה וּמִי יָקוּם בִּמְ֒קוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר־לֵבָב אֲשֶׁר לֺא־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֺא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְ֒דָקָה מֵאֱלֺהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דּוֹרְ֒שָׁיו מְבַקְ֒שֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב סֶֽלָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂ֒אוּ פִּתְ֒חֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂ֒אוּ פִּתְ֒חֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד סֶֽלָה:

בשעת הכנסת ס"ת להיכל אומרים זה:

וּבְ֒נֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה יְהֹוָה רִבְ֒בוֹת אַלְ֒פֵי יִשְׂרָאֵל: קוּמָה יְהֹוָה לִמְ֒נוּחָתֶֽךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּֽךָ: כֹּהֲנֶֽיךָ יִלְבְּ֒שׁוּ צֶֽדֶק וַחֲסִידֶֽיךָ יְרַנֵּֽנוּ: בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּֽךָ אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶֽךָ: כִּי לֶֽקַח טוֹב נָתַֽתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹֽבוּ: עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְ֒כֶֽיהָ מְאֻשָּׁר: דְּרָכֶֽיהָ דַּרְ֒כֵי נֹֽעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶֽיהָ שָׁלוֹם: הֲשִׁיבֵֽנוּ יְהֹוָה אֵלֶֽיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵֽינוּ כְּקֶֽדֶם: שחרית לימות החול, בית יעקב

בימים שאין אומרים תחנון אין אומרים תְּפִלָּה לְדָוִד רק מתחילים מן בֵּית יַעֲקֹב וכו'. ובימים שאין אומרים גם אל ארך אפים גם בית יעקב אין אומרים רק מתחילים שיר של יום.

תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה־יְהֺוָה אָזְנְךָ עֲנֵֽנִי כִּי־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָֽנִי: שָׁמְ֒רָה נַפְשִׁי כִּי־חָסִיד אָֽנִי הוֹשַׁע עַבְדְּךָ אַתָּה אֱלֹהַי הַבּוֹטֵֽחַ אֵלֶֽיךָ: חָנֵּֽנִי אֲדֹנָי כִּי־אֵלֶֽיךָ אֶקְרָא כָּל־הַיּוֹם: שַׂמֵּֽחַ נֶֽפֶשׁ עַבְדֶּֽךָ כִּי־אֵלֶֽיךָ אֲדֹנָי נַפְשִׁי אֶשָּׂא: כִּי־אַתָּה אֲדֹנָי טוֹב וְסַלָּח וְרַב־חֶֽסֶד לְכָל־קֹרְ֒אֶֽיךָ: הַאֲזִֽינָה יְהֺוָה תְּפִלָּתִי וְהַקְשִֽׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי: בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶֽךָּ כִּי תַעֲנֵֽנִי: אֵין־כָּמֽוֹךָ בָאֱלֹהִים | אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶֽׂיךָ: כָּל־גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִֽׂיתָ יָבֽוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶֽיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּ֒דוּ לִשְׁמֶֽךָ: כִּי־גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּֽךָ: הוֹרֵֽנִי יְהֺוָה דַּרְכֶּֽךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּֽךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶֽךָ: אוֹדְ֒ךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל־לְבָבִי וַאֲכַבְּ֒דָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם: כִּי־חַסְדְּ֒ךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּֽלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁ֒אוֹל תַּחְתִּיָּה: אֱלֹהִים זֵדִים קָֽמוּ־עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְ֒שׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמֽוּךָ לְנֶגְדָּם: וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל־רַחוּם וְחַנּוּן אֶֽרֶךְ אַפַּֽיִם וְרַב־חֶֽסֶד וֶאֱמֶת: פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּֽנִי תְּנָה־עֻזְּ֒ךָ לְעַבְדֶּֽךָ וְהוֹשִֽׁיעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ: עֲשֵׂה־עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה וְיִרְאוּ שׂנְ֒אַי וְיֵבֽשׁוּ כִּי־אַתָּה יְהֺוָה עֲזַרְתַּֽנִי וְנִחַמְתָּֽנִי:

בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְ֒כָה בְּאוֹר יְהוָֹה: כִּי כָּל־הָעַמִּים יֵֽלְ֒כוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֺֽהָיו, וַֽאֲנַֽחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם־יְהוָֹה אֱלֹהֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: יְהִי יְהוָֹה אֱלֹהֵֽינוּ עִמָּֽנוּ כַּֽאֲשֶׁר הָיָה עִם־אֲבוֹתֵֽינוּ, אַל־יַֽעַזְ֒בֵֽנוּ וְאַל־יִטְּ֒שֵֽׁנוּ: לְהַטּוֹת לְבָבֵֽנוּ אֵלָיו, לָלֶֽכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו, וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו, וְחֻקָּיו, וּמִשְׁפָּטָיו, אֲשֶׁר צִוָּה אֶת־אֲבֹתֵֽינוּ: וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵֽלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּֽנְתִּי לִפְנֵי יְהוָֹה, קְרֹבִים אֶל יְהוָֹה אֱלֹהֵֽינוּ יוֹמָם וָלָֽיְלָה, לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר־יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַֽעַן דַּֽעַת כָּל־עַמֵּי הָאָֽרֶץ, כִּי יְהוָֹה הוּא הָֽאֱלֹהִים, אֵין עוֹד:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד לוּלֵי יְהֺוָה שֶׁהָֽיָה לָֽנוּ יֹֽאמַר־נָא יִשְׂרָאֵל: לוּלֵי יְהֺוָה שֶׁהָֽיָה לָֽנוּ בְּקוּם עָלֵֽינוּ אָדָם: אֲזַי חַיִּים בְּלָעֽוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּֽנוּ: אֲזַי הַמַּֽיִם שְׁטָפֽוּנוּ נַֽחְלָה עָבַר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ: אֲזַי עָבַר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ הַמַּֽיִם הַזֵּידוֹנִים: בָּרוּךְ יְהֺוָה שֶׁלֹּא נְתָנָֽנוּ טֶֽרֶף לְשִׁנֵּיהֶם: נַפְשֵֽׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְ֒שִׁים הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַֽחְנוּ נִמְלָֽטְ֒נוּ: עֶזְרֵֽנוּ בְּשֵׁם יְהֺוָה עֹשֵׂה שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ: שחרית לימות החול, שיר של יום

נהגו לומר בכל ימי השבוע השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. ומקורו במס' סופרים (מס' סופרים י"ח, א) לפיכך נהגו העם לומר מזמורים בעונתן. דתנינן תמן (תמיד פ"ז מ"ד) השיר שהיו הלוים אומרים בביהמ"ק וכו'. שכל המזכיר פסוק בעונתו מעלה עליו כאילו בונה מזבח חדש ומקריב עליו קרבן. ע"כ. (עץ יוסף)

בראשון בשבת:

הַיּוֹם יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְ֒וִיִּם אוֹמְ֒רִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

לְדָוִד מִזְמוֹר לַיהוָֹה הָאָֽרֶץ וּמְ֒לוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֽשְׁ֒בֵי בָהּ: כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְ֒נֶֽהָ: מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהֹוָה וּמִי יָקוּם בִּמְ֒קוֹם קָדְשׁוֹ: נְקִי כַפַּֽיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֺא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֺא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה: יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהֹוָה וּצְ֒דָקָה מֵאֱלֺהֵי יִשְׁעוֹ: זֶה דּוֹר דּוֹרְ֒שָׁיו מְבַקְ֒שֵׁי פָנֶֽיךָ יַעֲקֹב סֶֽלָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂ֒אוּ פִּתְ֒חֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה עִזּוּז וְגִבּוֹר יְהֹוָה גִּבּוֹר מִלְחָמָה: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂ֒אוּ פִּתְ֒חֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד: מִי הוּא זֶה מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד יְהֹוָה צְבָאוֹת הוּא מֶֽלֶךְ הַכָּבוֹד סֶֽלָה:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בשני בשבת:

הַיּוֹם יוֹם שֵׁנִי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְ֒וִיִּם אוֹמְ֒רִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹֽרַח: גָּדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֺהֵֽינוּ הַר קָדְשׁוֹ: יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָֽרֶץ הַר צִיּוֹן יַרְכְּתֵי צָפוֹן קִרְיַת מֶֽלֶךְ רָב: אֱלֺהִים בְּאַרְמְנוֹתֶֽיהָ נוֹדַע לְמִשְׂגָּב: כִּי הִנֵּה הַמְּ֒לָכִים נוֹעֲדוּ עָבְ֒רוּ יַחְדָּו: הֵֽמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָֽהוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּֽזוּ: רְעָדָה אֲחָזָֽתַם שָׁם חִיל כַּיּוֹלֵדָה: בְּרֽוּחַ קָדִים תְּשַׁבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ: כַּאֲשֶׁר שָׁמַֽעְנוּ כֵּן רָאִֽינוּ בְּעִיר יְהֹוָה צְבָאוֹת בְּעִיר אֱלֺהֵֽינוּ אֱלֺהִים יְכוֹנְ֒נֶֽהָ עַד עוֹלָם סֶֽלָה: דִּמִּֽינוּ אֱלֺהִים חַסְדֶּֽךָ בְּקֶֽרֶב הֵיכָלֶֽךָ: כְּשִׁמְךָ אֱלֺהִים כֵּן תְּהִלָּתְ֒ךָ עַל קַצְוֵי אֶֽרֶץ צֶֽדֶק מָלְ֒אָה יְמִינֶֽךָ: יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵֽלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַֽעַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ: סֹֽבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפֽוּהָ סִפְ֒רוּ מִגְדָּלֶֽיהָ: שִֽׁיתוּ לִבְּ֒כֶם לְחֵילָה פַּסְּ֒גוּ אַרְמְ֒נוֹתֶֽיהָ לְמַֽעַן תְּסַפְּ֒רוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן: כִּי זֶה אֱלֺהִים אֱלֺהֵֽינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵֽנוּ עַל מוּת:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בשלישי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם שְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְ֒וִיִּם אוֹמְ֒רִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֺהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶֽרֶב אֱלֺהִים יִשְׁפֹּט: עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָֽוֶל וּפְ֒נֵי רְשָׁעִים תִּשְׂ֒אוּ סֶֽלָה: שִׁפְ֒טוּ דָל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּֽיקוּ: פַּלְּ֒טוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּֽילוּ: לֺא יָדְ֒עוּ וְלֺא יָבִֽינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּֽכוּ יִמּֽוֹטוּ כָּל מֽוֹסְ֒דֵי אָֽרֶץ: אֲנִי אָמַֽרְתִּי אֱלֺהִים אַתֶּם וּבְ֒נֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּ֒כֶם: אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן וּכְ֒אַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּֽלוּ: קוּמָה אֱלֺהִים שָׁפְ֒טָה הָאָרֶץ כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

ברביעי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם רְבִיעִי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְ֒וִיִּם אוֹמְ֒רִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

אֵל נְקָמוֹת יְהֹוָה אֵל נְקָמוֹת הוֹפִֽיעַ: הִנָּשֵׂא שֹׁפֵט הָאָֽרֶץ הָשֵׁב גְּמוּל עַל גֵּאִים: עַד מָתַי רְשָׁעִים יְהֹוָה עַד מָתַי רְשָׁעִים יַעֲלֺֽזוּ: יַבִּֽיעוּ יְדַבְּ֒רוּ עָתָק יִתְאַמְּ֒רוּ כָּל פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן: עַמְּ֒ךָ יְהֹוָה יְדַכְּ֒אוּ וְנַחֲלָתְ֒ךָ יְעַנּוּ: אַלְמָנָה וְגֵר יַהֲרֹֽגוּ וִיתוֹמִים יְרַצֵּֽחוּ: וַיֹּאמְ֒רוּ לֺא יִרְאֶה יָהּ וְלֺא יָבִין אֱלֺהֵי יַעֲקֹב: בִּֽינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם וּכְ֒סִילִים מָתַי תַּשְׂכִּֽילוּ: הֲנֹֽטַע אֹֽזֶן הֲלֺא יִשְׁמָע אִם יוֹצֵר עַֽיִן הֲלֺא יַבִּיט: הֲיֹסֵר גּוֹיִם הֲלֺא יוֹכִֽיחַ הַמְ֒לַמֵּד אָדָם דָּֽעַת: יְהֹוָה יֹדֵֽעַ מַחְשְׁ֒בוֹת אָדָם כִּי הֵֽמָּה הָֽבֶל: אַשְׁרֵי הַגֶּֽבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּ֒רֶֽנּוּ יָהּ וּמִתּוֹרָתְ֒ךָ תְלַמְּ֒דֶֽנּוּ: לְהַשְׁקִיט לוֹ מִֽימֵי רָע עַד יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָֽׁחַת: כִּי לֺא יִטּשׁ יְהֹוָה עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֺא יַעֲזֹב: כִּי עַד צֶֽדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט וְאַחֲרָיו כָּל יִשְׁ֒רֵי לֵב: מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּֽעֲלֵי אָֽוֶן: לוּלֵי יְהֹוָה עֶזְרָֽתָה לִּי כִּמְ֒עַט שָׁכְ֒נָה דוּמָה נַפְשִׁי: אִם אָמַֽרְתִּי מָֽטָה רַגְלִי חַסְדְּ֒ךָ יְהֹוָה יִסְעָדֵֽנִי: בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי תַּנְחוּמֶֽיךָ יְשַׁעַשְׁ֒עוּ נַפְשִׁי: הַיְ֒חָבְרְךָ כִּסֵּא הַוָּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק: יָגֽוֹדּוּ עַל נֶֽפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִֽׁיעוּ: וַיְ֒הִי יְהֹוָה לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֺהַי לְצוּר מַחְסִי: וַיָּֽשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם וּבְ֒רָעָתָם יַצְמִיתֵם יַצְמִיתֵם יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ: לְכוּ נְרַנְּ֒נָה לַיהוָֹה נָרִֽיעָה לְצוּר יִשְׁעֵֽנוּ: נְקַדְּ֒מָה פָנָיו בְּתוֹדָה בִּזְמִרוֹת נָרִֽיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה וּמֶֽלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֺהִים:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בחמישי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם חֲמִישִׁי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְ֒וִיִּם אוֹמְ֒רִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

לַמְנַצֵּֽחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף: הַרְנִֽינוּ לֵאלֺהִים עֻזֵּנוּ הָרִֽיעוּ לֵאלֺהֵי יַעֲקֹב: שְׂאוּ זִמְרָה וּתְ֒נוּ תֹף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָֽבֶל: תִּקְ֒עוּ בַחֹֽדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּֽסֶה לְיוֹם חַגֵּֽנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֺהֵי יַעֲקֹב: עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל אֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם שְׂפַת לֺא יָדַֽעְתִּי אֶשְׁמָע: הֲסִירֽוֹתִי מִסֵּֽבֶל שִׁכְמוֹ כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹֽרְ֒נָה: בַּצָּרָה קָרָֽאתָ וָאֲחַלְּ֒צֶֽךָ אֶעֶנְךָ בְּסֵֽתֶר רַֽעַם אֶבְחָנְ֒ךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶֽלָה: שְׁמַע עַמִּי וְאָעִֽידָה בָּךְ יִשְׂרָאֵל אִם תִּשְׁמַע לִי: לֺא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְלֺא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל נֵכָר: אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ הַמַּעַלְ֒ךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרָֽיִם הַרְחֶב פִּֽיךָ וַאֲמַלְ֒אֵֽהוּ: וְלֺא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי וְיִשְׂרָאֵל לֺא אָֽבָה לִי: וָאֲשַׁלְּ֒חֵֽהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם יֵלְ֒כוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם: לוּ עַמִּי שֹׁמֵֽעַ לִי יִשְׂרָאֵל בִּדְ֒רָכַי יְהַלֵּֽכוּ: כִּמְ֒עַט אוֹיְ֒בֵיהֶם אַכְנִֽיעַ וְעַל צָרֵיהֶם אָשִׁיב יָדִי: מְשַׂנְ֒אֵי יְהֹוָה יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם לְעוֹלָם: וַיַּאֲכִילֵֽהוּ מֵחֵֽלֶב חִטָּה וּמִצּוּר דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָּ:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.)

בשישי בשבת:

הַיּוֹם יוֹם שִׁשִּׁי בַּשַּׁבָּת שֶׁבּוֹ הָיוּ הַלְ֒וִיִּם אוֹמְ֒רִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ:

יְהֹוָה מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ יְהֹוָה עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָֽתָּה: נָשְׂ֒אוּ נְהָרוֹת יְהֹוָה נָשְׂ֒אוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂ֒אוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: מִקֹּלוֹת מַֽיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּ֒רֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם יְהֹוָה: עֵדֹתֶֽיךָ נֶאֶמְ֒נוּ מְאֹד לְבֵיתְ֒ךָ נָאֲוָה קֹֽדֶשׁ יְהֹוָה לְאֹֽרֶךְ יָמִים:

הוֹשִׁיעֵֽנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵֽנוּ וְקַבְּ֒צֵֽנוּ וְהַצִּילֵֽנוּ מִן־הַגּוֹיִם לְהוֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶֽׁךָ לְהִשְׁתַּבֵּֽחַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ: בָּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן־הָעוֹלָם וְעַד הָעֹלָם וְאָמַר כָל־הָעָם אָמֵן הַלְ֒לוּיָה. בָּרוּךְ יְהֹוָה מִצִּיּוֹן שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָֽיִם הַלְ֒לוּיָהּ: בְּרוּךְ יְהֹוָה אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ: וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן: שחרית לימות החול, ברכי נפשי

נוהגין בספרד לומר מזמור ברכי נפשי בראש חדש לפי שיש בו עשה ירח למועדים (טור אורח חיים תכג)

בָּרְ֒כִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֹוָה יְהֹוָה אֱלֺהַי גָּדַֽלְתָּ מְאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָֽשְׁתָּ: עֹֽטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַֽיִם כַּיְ֒רִיעָה: הַמְ֒קָרֶה בַמַּֽיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם־עָבִים רְכוּבוֹ, הַמְ֒הַלֵּךְ עַל־כַּנְ֒פֵי־רֽוּחַ: עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת, מְשָׁרְ֒תָיו אֵשׁ לֺהֵט: יָסַד אֶֽרֶץ עַל־מְכוֹנֶֽיהָ, בַּל־תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:

תְּהוֹם כַּלְּ֒בוּשׁ כִּסִּיתוֹ, עַל־הָרִים יַֽעַמְ֒דוּ מָֽיִם: מִן־גַּעֲרָתְ֒ךָ יְנוּסוּן, מִן־קוֹל רַעַמְ֒ךָ יֵחָפֵזוּן: יַעֲלוּ הָרִים יֵרְ֒דוּ בְקָעוֹת, אֶל־מְקוֹם זֶה יָסַֽדְתָּ לָהֶם: גְּבוּל־שַֽׂמְתָּ בַּל־יַעֲבֹרוּן, בַּל־יְשֻׁבוּן לְכַסּוֹת הָאָֽרֶץ:

הַמְ֒שַׁלֵּֽחַ מַעְיָנִים בַּנְּ֒חָלִים, בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן: יַשְׁקוּ כָּל־חַיְ֒תוֹ שָׂדָי, יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם: עֲלֵיהֶם עוֹף־הַשָּׁמַֽיִם יִשְׁכּוֹן, מִבֵּין עֳפָאִים יִתְּ֒נוּ־קוֹל: מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו, מִפְּ֒רִי מַעֲשֶֽׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָֽרֶץ:

מַצְמִֽיחַ חָצִיר לַבְּ֒הֵמָה וְעֵֽשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם, לְהוֹצִיא לֶֽחֶם מִן־הָאָֽרֶץ: וְיַֽיִן יְשַׂמַּח לְבַב־אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּֽׁמֶן, וְלֶֽחֶם לְבַב־אֱנוֹשׁ יִסְעָד: יִשְׂבְּ֒עוּ עֲצֵי יְהֹוָה אַרְ֒זֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע: אֲשֶׁר־שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּֽנוּ, חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ: הָרִים הַגְּ֒בֹהִים לַיְּ֒עֵלִים, סְלָעִים מַחְסֶה לַשְּׁ֒פַנִּים:

עָשָׂה יָרֵֽחַ לְמוֹעֲדִים שֶֽׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ: תָּֽשֶׁת חֽשֶׁךְ וִיהִי לָֽיְלָה, בּוֹ־תִרְמֹשׂ כָּל־חַֽיְ֒תוֹ־יָֽעַר: הַכְּ֒פִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּֽרֶף, וּלְ֒בַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם: תִּזְרַח הַשֶּֽׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן, וְאֶל־מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן: יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ, וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי־עָֽרֶב:

מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ יְהֹוָה כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֽׂיתָ, מָלְ֒אָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ: זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְ֒חַב יָדָֽיִם שָׁם־רֶֽמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם־גְּדֹלוֹת: שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן, לִוְיָתָן זֶה יָצַֽרְתָּ לְשַֽׂחֶק־בּוֹ: כֻּלָּם אֵלֶֽיךָ יְשַׂבֵּרוּן, לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ: תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן, תִּפְתַּח יָדְ֒ךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב: תַּסְתִּיר פָּנֶֽיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן, וְאֶל־עֲפָרָם יְשׁוּבוּן: תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן, וּתְ֒חַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:

יְהִי כְבוֹד יְהֹוָה לְעוֹלָם, יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו: הַמַּבִּיט לָאָֽרֶץ וַתִּרְעָד, יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָֽׁנוּ: אָשִֽׁירָה לַּיהוָֹה בְּחַיָּי, אֲזַמְּ֒רָה לֵאלֺהַי בְּעוֹדִי: יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי, אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָֹה: יִתַּֽמּוּ חַטָּאִים מִן־הָאָֽרֶץ וּרְ֒שָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְ֒כִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֹוָה הַלְ֒לוּיָהּ:

(הושיענו וכו'. קדיש יתום.) שחרית לימות החול, לדוד ה'

מנהג טוב לומר אחר כל תפלה מזמור לדוד ה׳‬ אורי וישעי. ובפרט מר״ח אלול עד הושענא רבא (מורה באצבע סי' לז).

לְדָוִד יְהֹוָה אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא יְהֹוָה מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד: בִּקְ֒רֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי צָרַי וְאֹיְ֒בַי לִי הֵֽמָּה כָשְׁ֒לוּ וְנָפָֽלוּ: אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֺא יִירָא לִבִּי אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵֽחַ: אַחַת שָׁאַֽלְתִּי מֵאֵת יְהֹוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהֹוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹֽעַם יְהֹוָה וּלְ֒בַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: כִּי יִצְפְּ֒נֵֽנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵֽנִי בְּסֵֽתֶר אָהֳלוֹ בְּצוּר יְרוֹמְ֒מֵֽנִי: וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְ֒בַי סְבִיבוֹתָי וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ זִבְחֵי תְרוּעָה אָשִֽׁירָה וַאֲזַמְּ֒רָה לַיהוָֹה: שְׁמַע יְהֹוָה קוֹלִי אֶקְרָא וְחָנֵּֽנִי וַעֲנֵֽנִי: לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּ֒שׁוּ פָנָי אֶת פָּנֶֽיךָ יְהֹוָה אֲבַקֵּשׁ: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶֽיךָ מִמֶּֽנִּי אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּֽךָ עֶזְרָתִי הָיִֽיתָ אַל תִּטְּ֒שֵֽׁנִי וְאַל תַּעַזְ֒בֵֽנִי אֱלֺהֵי יִשְׁעִי: כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבֽוּנִי וַיהוָֹה יַאַסְ֒פֵֽנִי: הוֹרֵֽנִי יְהֹוָה דַּרְכֶּֽךָ וּנְ֒חֵֽנִי בְּאֹֽרַח מִישׁוֹר לְמַֽעַן שׁוֹרְ֒רָי: אַל תִּתְּ֒נֵֽנִי בְּנֶֽפֶשׁ צָרָי כִּי קָֽמוּ בִי עֵֽדֵי שֶֽׁקֶר וִיפֵֽחַ חָמָס: לוּלֵא הֶאֱמַֽנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְהֹוָה בְּאֶֽרֶץ חַיִּים: קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהֹוָה:

(קדיש יתום)

בבית האבל בבוקר אחר שיר של יום ואחר מנחה בימים שיש בהם תחנון אומרים זה:

לַמְנַצֵּֽחַ לִבְנֵי קֹֽרַח מִזְמוֹר: שִׁמְ֒עוּ זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִֽינוּ כָּל יֽשְׁ֒בֵי חָֽלֶד: גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ יַֽחַד עָשִׁיר וְאֶבְיוֹן: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת: אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי: לָֽמָּה אִירָא בִּֽימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּֽנִי: הַבֹּטְ֒חִים עַל חֵילָם וּבְ֒רֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּֽלוּ: אָח לֺא פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֺא יִתֵּן לֵאלֺהִים כָּפְרוֹ: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם: וִיחִי עוֹד לָנֶֽצַח לֺא יִרְאֶה הַשָּֽׁחַת: כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמֽוּתוּ יַֽחַד כְּסִיל וָבַֽעַר יֹאבֵֽדוּ וְעָזְ֒בוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם: קִרְבָּם בָּתֵּֽימוֹ לְעוֹלָם מִשְׁכְּ֒נֹתָם לְדוֹר וָדֹר קָרְ֒אוּ בִשְׁמוֹתָם עֲלֵי אֲדָמוֹת: וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּ֒הֵמוֹת נִדְמוּ: זֶה דַרְכָּם כֶּֽסֶל לָֽמוֹ וְאַחֲרֵיהֶם בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶֽלָה: כַּצֹּאן לִשְׁ֒אוֹל שַׁתּוּ מָֽוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּֽקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּ֒בֻל לוֹ: אַךְ־אֱלֺהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד שְׁאוֹל כִּי יִקָּחֵֽנִי סֶֽלָה: אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבוֹד בֵּיתוֹ: כִּי לֺא בְמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל לֺא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ: כִּי־נַפְשׁוֹ בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיוֹדֻֽךָ כִּי־תֵיטִיב לָךְ: תָּבוֹא עַד־דּוֹר אֲבוֹתָיו עַד־נֵֽצַח לֺא יִרְאוּ אוֹר: אָדָם בִּיקָר וְלֺא־יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּ֒הֵמוֹת נִדְמוּ:

(קדיש יתום)

ובימים שאין בהם תחנון אומרים זה:

מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵֽנִי אֵל כִּי־חָסִֽיתִי בָךְ: אָמַֽרְתְּ לַיהֺוָה אֲדֹנָי אָֽתָּה טוֹבָתִי בַּל־עָלֶֽיךָ: לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר־בָּאָֽרֶץ הֵֽמָּה וְאַדִּירֵי כָּל־חֶפְצִי־בָם: יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָֽרוּ בַּל־אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל־אֶשָּׂא אֶת־שְׁמוֹתָם עַל־שְׂפָתָי: יְהֺוָה מְנָת־חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי: חֲבָלִים נָֽפְלוּ־לִי בַּנְּעִמִים אַף־נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי: אֲבָרֵךְ אֶת־יְהֺוָה אֲשֶׁר יְעָצָֽנִי אַף־לֵילוֹת יִסְּרֽוּנִי כִלְיוֹתָי: שִׁוִּיתִי יְהֺוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל־אֶמּוֹט: לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּֽגֶל כְּבוֹדִי אַף־בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶֽטַח: כִּי לֹא־תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא־תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָֽׁחַת: תּוֹדִיעֵֽנִי אֹֽרַח חַיִּים שֽׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת־פָּנֶֽיךָ נְעִימוֹת בִּימִינְךָ נֶֽצַח:

קדיש יתום
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְ֒עֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן,

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: שחרית לימות החול, קוה

קַוֵּה אֶל יְהֹוָה חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל יְהֹוָה: אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ: כִּי מִי אֱלוֹהַּ מִבַּלְעֲדֵי יְהֹוָה וּמִי צוּר זוּלָתִי אֱלֹהֵינוּ:

אֵין כֵּאלֹהֵינוּ. אֵין כַּאדוֹנֵנוּ. אֵין כְּמַלְכֵּנוּ. אֵין כְּמוֹשִׁיעֵנוּ: מִי כֵאלֹהֵינוּ. מִי כַאדוֹנֵנוּ. מִי כְמַלְכֵּנוּ. מִי כְמוֹשִׁיעֵנוּ: נוֹדֶה לֵאלֹהֵינוּ. נוֹדֶה לַאדוֹנֵנוּ. נוֹדֶה לְמַלְכֵּנוּ. נוֹדֶה לְמוֹשִׁיעֵנוּ: בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ. בָּרוּךְ אֲדוֹנֵנוּ. בָּרוּךְ מַלְכֵּנוּ. בָּרוּךְ מוֹשִׁיעֵנוּ: אַתָּה הוּא אֱלֹהֵינוּ. אַתָּה הוּא אֲדוֹנֵנוּ. אַתָּה הוּא מַלְכֵּנוּ. אַתָּה הוּא מוֹשִׁיעֵנוּ. אַתָּה תוֹשִׁיעֵנוּ אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד

אַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁהִקְטִרוּ אֲבוֹתֵינוּ לְפָנֶיךָ אֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים: פִּטּוּם הַקְּ֒טֺרֶת הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְ֒בְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנָה. מוֹר וּקְ֒צִיעָה שִׁבֹּלֶת נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה עָשָׂר שִׁשָּׁה עָשָׂר מָנֶה. הַקּשְׁטְ שְׁנֵים עָשָׂר וְקִלּוּפָה שְׁלֹשָׁה וְקִנָּמוֹן תִּשְׁעָה. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה תִּשְׁעָה קַבִּין. יֵין קַפְרִיסִין סְאִין תְּלָתָא וְקַבִּין תְּלָתָא. וְאִם אֵין לוֹ יֵין קַפְרִיסִין מֵבִיא חֲמַר חִוַּרְיָן עַתִּיק. מֶלַח סְדוֹמִית רֹבַע הַקָב. מַעֲלֶה עָשָׁן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי נָתָן הַבַּבְלִי אוֹמֵר אַף כִּפַּת הַיַּרְדֵּן כָּל שֶׁהוּא. וְאִם נָתַן בָּהּ דְּבַשׁ פְּסָלָהּ וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב מִיתָה:

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא שְׂרָף הַנּוֹטֵף מֵעֲצֵי הַקְּ֒טָף. בֹּרִית כַּרְשִׁינָה לָמָּה הִיא בָאָה כְּדֵי לְיַפּוֹת בָּהּ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּ֒הֵא נָאָה. יֵין קַפְרִיסִין לָמָּה הוּא בָא כְּדֵי לִשְׁרוֹת בּוֹ אֶת הַצִּפֹּרֶן כְּדֵי שֶׁתְּ֒הֵא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם בַּמִּקְדָּשׁ מִפְּ֒נֵי הַכָּבוֹד:

תָּנָא דְבֵי אֵלִיָּֽהוּ כָּל הַשּׁוֹנֶה הֲלָכוֹת בְּכָל יוֹם מֻבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן עוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ אַל תִּקְרֵי הֲלִיכוֹת אֶלָּא הֲלָכוֹת:

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַרְבִּים שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר וְכָל בָּנַֽיִךְ לִמּוּדֵי יְהֹוָה וְרַב שְׁלוֹם בָּנָֽיךְ: אַל תִּקְרֵי בָּנָֽיךְ אֶלָּא בּוֹנָֽיךְ: שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶֽךָ וְאֵין לָֽמוֹ מִכְשׁוֹל: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְּנוֹתָֽיךְ לְמַֽעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ: לְמַֽעַן בֵּית יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ אֲבַקְ֒שָׁה טוֹב לָךְ:

קדיש דרבנן:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ. בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְ֒עֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן:

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, וְעַל כָּל מָאן דְּעָסְ֒קִין בְּאוֹרַיְתָא, דִּי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמִין וְחַיִּין אֲרִיכִין וּמְזוֹנָא רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דְבִשְׁמַיָּא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים טוֹבִים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: שחרית לימות החול, עלינו

אחר כל התפלות אומר עלינו לשבח. בפרק ר׳ אליעזר אומר שבח גדול יש בעלינו לשבח על כן צריך לאומרו מעומד ותמצא עלינו עולה בגימטריא ומעומד. ושמעתי שיהושע תקנו בשעה שכבש יריחו וחתם בו שם קטנותו למפרע. (כל בו)

עָלֵֽינוּ לְשַׁבֵּֽחַ לַאֲדוֹן הַכֹּל לָתֵת גְּדֻלָּה לְיוֹצֵר בְּרֵאשִׁית שֶׁלֺּא עָשָֽׂנוּ כְּגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת וְלֺא שָׂמָֽנוּ כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה שֶׁלֺּא שָׂם חֶלְקֵֽנוּ כָּהֶם וְגוֹרָלֵֽנוּ כְּכָל הֲמוֹנָם: שֶׁהֵם מִשְׁתַּחֲוִים לָהֶֽבֶל וָרִיק וּמִתְפַּלְּ֒לִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִֽׁיעַ, וַאֲנַֽחְנוּ כּוֹרְ֒עִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים לִפְנֵי מֶֽלֶךְ מַלְ֒כֵי הַמְּ֒לָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא נוֹטֶה שָׁמַֽיִם וְיוֹסֵד אָֽרֶץ, וּמוֹשַׁב יְקָרוֹ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל, וּשְׁ֒כִינַת עֻזּוֹ בְּגָבְ֒הֵי מְרוֹמִים, הוּא אֱלֺהֵֽינוּ אֵין עוֹד, אֱמֶת מַלְכֵּֽנוּ אֶֽפֶס זוּלָתוֹ כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתוֹ וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶֽךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֺהִים בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הָאָֽרֶץ מִתָּֽחַת אֵין עוֹד:

(וְ)עַל כֵּן נְקַוֶּה לְךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ לְהַעֲבִיר גִּלּוּלִים מִן הָאָֽרֶץ וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן לְתַקֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי וְכָל בְּנֵי בָשָׂר יִקְרְאוּ בִשְׁ֒מֶֽךָ, לְהַפְנוֹת אֵלֶֽיךָ כָּל רִשְׁ֒עֵי אָֽרֶץ, יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל יוֹשְׁ֒בֵי תֵבֵל כִּי לְךָ תִכְרַע כָּל בֶּֽרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן: לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֺהֵֽינוּ יִכְרְעוּ וְיִפֹּֽלוּ, וְלִכְ֒בוֹד שִׁמְךָ יְקָר יִתֵּֽנוּ, וִיקַבְּ֒לוּ כֻלָּם אֶת עֹל מַלְכוּתֶֽךָ, וְתִמְלֺךְ עֲלֵיהֶם מְהֵרָה לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי הַמַּלְ֒כוּת שֶׁלְּ֒ךָ הִיא וּלְ֒עֽוֹלְ֒מֵי עַד תִּמְלוֹךְ בְּכָבוֹד, כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ יְהֹוָה יִמְלֺךְ לְעֹלָם וָעֶד: וְנֶאֱמַר וְהָיָה יְהֹוָה לְמֶֽלֶךְ עַל כָּל הָאָֽרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהֹוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד:

אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתאֹם וּמִשֹׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא עֻֽצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּ֒רוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: וְעַד זִקְנָה אֲנִי הוּא וְעַד שֵׂיבָה אֲנִי אֶסְבֹּל: אֲנִי עָשִֽׂיתִי וַאֲנִי אֶשָׂיא וַאֲנִי אֶסְבֹּל וַאֲמַלֵּט:

כתב הלבוש בסי קל"ג אחר עלינו אומרים קדיש יתום. ואפילו אין יתום של תוך י"ב חודש בבית הכנסת יאמר אותו אחר מי שאין לו אב ואם. והטעם שהרי לעולם צריכין לומר קדיש אחר שאמרו פסוקים. ובעלינו יש גם כן פסוקים וצריכים קדיש אחריו. אלא שנהגו בקדיש זה להניחו ליתום שמת אביו ואמו תוך שנה זו. מפני שיש יתומים קטנים או אפילו גדולים שאינם יכולין להיות שלוחי ציבור ולומר קדיש וברכו אחר אביו ואמו. וכבר ידענו ממעשה דרבי עקיבא [במס' כלה רבתי פ"ב] תועלת הגדולה שיש למתים כשיש להם בן האומר קדיש וברכו ויותר בתוך שנה ראשונה. לכך תקנו והניחו קדיש זה. שאין צריך שום דבר יותר ליתומים הן קטנים הן גדולים. ומפני שתקנוהו ליתומים אין נוהגין לאמרו כלל מי שיש לו אב או אם שמא אביו או אמו יקפידו בכך משום אל יפתח אדם פיו לשטן ויאמר אתה מקוה למיתתנו. לפיכך אם אין אביו או אמו מקפידין בכך יכול לאומרו אפילו מי שיש לו אב ואם. ע"כ.

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְ֒מָא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פּוּרְ֒קָנֵהּ וִיקָרֵב (קֵץ) מְשִׁיחֵהּ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן:

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְ֒מֵי עָלְ֒מַיָּא:

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא לְעֵֽלָּא (בעשי"ת וּלְ֒עֵֽלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְ֒מָא, וְאִמְרוּ אָמֵן, יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן תוספות אחרי שחרית, שש זכירות

כתבו המקובלים מצות עשה על כל אדם להזכיר בפה אלו הזכירות ויהיה מובטח לו שהוא בן עוה"ב.

זכירת יציאת מצרים

לְמַֽעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְ֒ךָ מֵאֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיךָ:

זכירת מעמד הר סיני

רַק הִשָּֽׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁ֒ךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּ֒בָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶֽיךָ וּפֶן יָסֽוּרוּ מִלְּ֒בָבְ֒ךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּֽיךָ, וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְלִבְנֵי בָנֶֽיךָ: יוֹם אֲשֶׁר עָמַֽדְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ בְּחֹרֵב:

זכירת מחיית עמלק

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּֽרֶךְ בְּצֵאתְ֒כֶם מִמִּצְרָֽיִם: אֲשֶׁר קָרְ֒ךָ בַּדֶּֽרֶךְ וַיְ֒זַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶֽיךָ, וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵֽעַ, וְלֺא יָרֵא אֱלֺהִים: וְהָיָה בְּהָנִֽיחַ יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ לְךָ, מִכָּל אֹיְ֒בֶֽיךָ מִסָּבִיב, בָּאָֽרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת זֵֽכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָֽיִם, לֺא תִּשְׁכָּח:

זכירת מעשה העגל

זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַֽפְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ בַּמִּדְבָּר:

זכירת מעשה מרים

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהֹוָה אֱלֺהֶֽיךָ לְמִרְיָם, בַּדֶּֽרֶךְ בְּצֵאתְ֒כֶם מִמִּצְרָֽיִם:

זכירת השבת

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּ֒שׁוֹ: תוספות אחרי שחרית, שלשה עשר עיקרים

יש נוהגין לומר אחר התפלה י"ג עיקרי הדת כפי שסדרם הרמב"ם ז"ל בריש פרק חלק.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּ֒רוּאִים וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא יָחִיד וְאֵין יְחִידוּת כָּמֽוֹהוּ בְּשׁוּם פָּנִים וְהוּא לְבַדּוֹ אֱלֺהֵֽינוּ הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֵינוֹ גוּף וְלֺא יַשִּׂיגֽוּהוּ מַשִּׂיגֵי הַגּוּף וְאֵין לוֹ שׁוּם דִּמְיוֹן כְּלָל:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לוֹ לְבַדּוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל וְאֵין לְזוּלָתוֹ רָאוּי לְהִתְפַּלֵּל:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל דִּבְ֒רֵי נְבִיאִים אֱמֶת:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁנְּ֒בוּאַת משֶׁה רַבֵּֽנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיְ֒תָה אֲמִתִּית וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּ֒בִיאִים לַקּוֹדְ֒מִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הַמְּ֒צוּיָה עַתָּה בְיָדֵֽינוּ הִיא הַנְּ֒תוּנָה לְמשֶׁה רַבֵּֽנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁזֹּאת הַתּוֹרָה לֺא תְהֵא מֻחְלֶֽפֶת וְלֺא תְהֵא תוֹרָה אַחֶֽרֶת מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יוֹדֵֽעַ כָּל מַעֲשֵׂה בְנֵי אָדָם וְכָל מַחְשְׁ֒בוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר הַיֹּצֵר יַֽחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְ֒רֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְ֒רֵי מִצְוֹתָיו:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּבִיאַת הַמָּשִֽׁיחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁיִּתְמַהְמֵֽהַּ עִם כָּל זֶה אֲחַכֶּה לּוֹ בְּכָל יוֹם שֶׁיָּבוֹא:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְ֒נֵֽצַח נְצָחִים:

לִישׁוּעָתְ֒ךָ קִוִּיתִי יְהֹוָה, קִוִּיתִי יְהֹוָה לִישׁוּעָתְ֒ךָ, יְהֹוָה לִישׁוּעָתְ֒ךָ קִוִּיתִי: לְפֻרְקָנָךְ סַבְּ֒רִית יְהֹוָה, סַבְּ֒רִית יְהֹוָה לְפֻרְקָנָךְ, יְהֹוָה לְפֻרְקָנָךְ סַבָּרִית: