תקיעת שופר בראש השנה להמתיק הדין – לקראת ראש השנה החדשה שנת ה' אלפים תשפ"ב לבריאת העולם הבאה עלינו לטובה, דבר בעתו מה טוב לקיים מה שלימד אותנו רבינו הקדוש במשנה (ברכות נד.): "נותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד". וצריך ביאור מה שבחר לומר "וצועק על העתיד", ולא אמר "ומבקש על העתיד". ויש לומר שהתכוון ללמדנו בזה, כי כשנותן הודאה על העבר, אל יטעה לחשוב שאם הקב"ה נתן לו דבר טוב מן הסתם הוא ראוי לכך, וזה יגרום לו לבקש גם על העתיד בחושבו שזה מגיע לו, אלא ידע נאמנה שכל מה שקיבל היה מתנת חינם במדת החסד ובמדת הרחמים. לכן דקדק רבינו הקדוש לומר "וצועק על העתיד", שענין הצעקה הוא כשאדם מבקש מהקב"ה הגם שאינו מגיע לו, על דרך שכתוב (תהלים לד-יז): "פני ה' בעושי רע
להכרית מארץ זכרם, צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם". דבר זה למדתי מדברות קדשו של הרמב"ם (הלכות ברכות פ"י הכ"ו): "כללו של דבר לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים, ויתן הודיה על מה שעבר ויודה וישבח כפי כוחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח". הרי שדקדק לומר "לעולם יצעק אדם על העתיד לבוא ויבקש רחמים", ללמדנו שענין הצעקה פירושו בקשת רחמים שאינו מגיע לו במדת הדין. ואם בכל דבר צריך לבקש רחמים על העתיד, על אחת כמה וכמה בחכמת התורה שצריך לבקש רחמים מהקב"ה "המלמד תורה לעמו ישראל", כמו ששנינו בגמרא (נדה ע:) שאנשי אלכסנדריא שאלו את רבי יהושע בן חנניה: "מה יעשה אדם ויחכם, אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם, אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר (משלי ב-ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ובכן אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו, על עוד שנה שלימה של מאמרים מדי שבוע בשבוע, על פרשיות השבוע ועל החגים ומועדים, אשר יסודתם בקודש על הקדמות יקרות מאירות עינים מרבותינו הקדושים הקדמונים והאחרונים, ונצעק על העתיד בבקשת רחמים ממי שהחכמה שלו שיאיר עינינו בתורתו, ונזכה להמשיך בעבודת הקודש לזכות את הרבים מתוך בריאות הגוף והנפש לאורך ימים ושנים טובות, ונזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה ולשנת גאולה וישועה במהרה בימינו אמן.