נסיונות בעבודת השם – קונטרס להתענג

עבודת ה' מתוך שמחה וטוב לבב

דברים היוצאים מן הלב…

"עומד אני ולבי רוגש במחשבות, נזכר אני בעת שהתחלתי הלימוד בכולל, עם כמה חשק והתלהבות זה היה, השאיפה היתה אחת שבתי בבית ה' כל ימי חיי' ללמוד כראוי ובהתמדה, והתפילות… לחזות בנועם ה', בכמה געגועים עם לב טהור ורצון תמים לעבודתו יתברך, והנה עכשיו אכן זוכה אני להישאר באהלה של תורה אבל היכן הוא ההתלהבות…
מוחי קודח בכל מיני מחשבות והבלי עוה"ז גם דאגות פרנסה אינם חסרים, אני מרגיש רחוק מה' כי הרי למה לבי מושכנו לדברים בטלים ולא לעבודת ה', ואחרי זה באה הרגשה שמסתמא אין לו להקב"ה כל כך חשיבות בעבודתי…"

"ב"ה הזמן התחיל… באתי לישיבה בהתחדשות ושאיפות שבזמן זה אשתדל בכל כוחי לעמול בתורה… להתפלל כראוי… להתנהג כראוי בבין אדם לחברו…. אך לצערי לא ארכו הימים והנה הכל בא כבתחילה, ואין לי חשק וכוח לכלום. ואת הכל אני עושה מצוות אנשים מלומדה, לומד ומתפלל מה שצריך, אבל אני מרגיש יבש בלי חשק והתלהבות… כמה פעמים כבר התחלתי והחלטתי בקבלות חזקות ואכן עמדתי בהם כמה ימים בהתמדה, אך ככל שעבר הזמן אבד החשק וההתלהבות… לבי נשבר בקרבי…"

רגשי הלב
לך ידיד נפשנו כל מאוויינו… עוצם תשוקתך בליבנו קשורה
וכתר מלכותך על ראשנו עטרה"
(הגה"ק בעל ה'חרדים' בפיוט לשמחת תורה)

הנה לב יודע מרת נפשו כמה משתוקק הוא לעבודת ה' כמה שואף הוא ללמוד בתורה ולעבוד את ה' כראוי אבל משועבדים אנו בעול היצר הרע "הבוער בקרבינו תמיד לא יניח ולא ישקוט עד אשר מביאנו אל תאוות העולם השפל הזה ואל הבליו… " (מתוך תפילת הגה"ק הרבי רבי אלימלך מליזענסק זי"ע")
ואם הדברים אמורים בכל יום בפרט יש תקופות שנקראו בספרים הקדושים 'ימי השנאה' אשר בהם מרגיש האדם טמטום הלב ומרגיש רחוק מהקב"ה, וכשמגיע לעבודת ה' מרגיש כבדות בלבו לעשות רצון קונו כראוי, ובפרט בעת התפילה ולימוד התורה, וכן מוקפין אנו בחבילי טרדין שטורדין אותנו מעבודתו.
ב"ה בפרקים הבאים נעלה על הכתב, מדברי הספה"ק, לבאר ולברר גודל מעלת העבודה בעת נסיון, סגולתה וחשיבותה, ואיזהו דרך ישרה שיבור לו האדם שיוכל לעלות במסילה העולה בית קל, ולעבוד את ה' בשמחה וטוב לבב.
וזאת למודעי כי מפאת קוצר הזמן המאמר לא הוגה כראוי, ויתכן שיהיו טעיות וחסרים, ובע"ה בקרוב נוציא לאור מהדורה חדשה ומתוקנת עם הרבה הוספות. ואיתכם הסליחה.
המו"ל

מאמר קשיים ונסיונות בעבודת ה'

פרק א
בעבודת ה' מתוך קושי מראים אנו אהבתינו את ה'
"והנה עכשיו אכן זוכה אני להישאר
באהלה של תורה אבל היכן הוא ההתלהבות…
למה ליבי מושכני לדברים בטלים ולא לעבודת ה'…"

א. עיקר מטרת היצר הוא להביא אותנו לעצבות ויאוש.
בווארשע בירת פולין שלפני מלחמת העולם השניה מצויים היו גנבים שמידי לילה פרצו וגנבו מכל אשר בא לידם, ולכן כל איש אשר לו חנות או בית מלאכה
היה ממנה שומר מפני הגנבים והגזלנים, כמובן שאלו הגנבים שאיבדו את מקור פרנסתם' (?) לא השלימו עם המצב, ונתאספו לטכס עצה כדת מה לעשות, והנה באסיפה העלה אחד מהם עצה איך להתחכם על שומר והבעה"ב גם יחד ולבוז את
שללם, וכולם הסכימו איתו פה אחד, מה עשו?
ביום אחד פורץ לו הגנב בחנות של כסף וזהב, וחיש מהר תופס בידו מנורה עשויה כסף טהור וינס ויצא החוצה, השומר שראה את מעשה הגנבה התחיל לרדוף אחריו וכן בעל הבית הצטרף איתו ובשצף קצף התחיל לרדוף גם הוא אחרי הגנב השפל, והנה לא עובר הרבה זמן ולשמחתם כי רבה תפסו את הגנב, ואחרי שהלקוהו מכות נמרצות תפסו מידו את המנורה וילכו בחזרה לחנות, אולם מהר מאוד נהפך להם שמחתם ליגון בהקרבם לחנות והנה רואים הם שכל החנות ריק מכל הסחורה היקרה, התברר כי הגנב היה חלק מחבורת גנבים שהיות שלא היה ביכולתם לפרוץ לבד בפחדם מהשומר ולכן החליטו כי יעשו את עצמם כאילו מטרתם הוא לדבר אחד והיה כשהשומר יאבד את עשתונותיו וירדוף אחרי הגנב אז יהיה דרכם חפשי לגנוב ככל
העולה על רוחם.
משל זה אמר הרה"ק בעל אמרי אמת (ויסוד הענין הובא במדרש שה'יצר הרע דומה לכלבי רומי') לבאר כי כן הוא דרכו של היצר הוא מלאך המוות שבראותו את האדם מתקרב אל ה' ומקיים מצוותיו כראוי מפתיהו בכל כוחותיו שיפול באיזה עבירה, ויותר ממה שמטרתו להביא אותו לידי עבירה ח"ו, מטרתו האמיתית להביא את האדם לידי עצבות וברגע זה יהיה לו כבר את האדם בידו, כי אז כשיתעצב ויקח אל לבו ישבר לבו בקרבו לחשוב לעצמו כי עבודתו אינו חשובה כלל ח"ו, ואז תוצאותיו מי ישורנה.
אמנם עלינו לדעת שלא כן הוא הדבר ועבודתנו חשובה מאוד אצל הקב"ה, וכל דבר גדול וקטן שאנו זוכים לעשות גורם לו נחת רוח מרובה, ואין להיבהל מזה שנעלמה ממנו ההתלהבות והחשק לעבודתו ית"ש, [ואפי' אם נכשלנו ח"ו בעבירה בוודאי שצריך לייחד זמן להשיב אל ה' ולהעתיר בפניו כי יסלח לו על זה אבל לא זו הדרך להיות בעצבות שלא בשעת מעשה, -עיין תניא פרק כו] וידע נאמנה כי כן הוא דרך בעבודת ה' וכמו שכתב הגה"ק בעל 'אוהב ישראל' זי"ע "והנה בתחילת הארת אדם הישראלי אל ה' אב הרחמים אז הבורא ברוך הוא וברוך שמו ברוב טובו וחסדו הגדול מגלה על האדם יד הרמה אור קרן הוד המאיר ובא אל האדם כל אחד לפי בחינתו ונשמתו… ואז נגאלו מן המיצר, אמנם בחינת גאולה זו הוא רק על מעט זמן כי אחר כך נלקח מאיתו זה הבחינה אשר הערה והבהירה בקרבו תחושת עבדות הבורא ברוך הוא וברוך שמו ואז ניתן לו הבחירה חפשית…" אוהב ישראל מסעי ד"ה והנה בתחילת") וכן כותב הר"ת ספר הישר שער ו') "כי האהבה והשנאה נלחמים שניהם, פעם יגבר האחד ופעם יגבר השני… וכו' אל יהא נואש בעבודה, רק ידע כי קץ לימים תחלוף…"

ב. עיקר עבודת ה' הוא בעת נסיונות וקשיים.

ועלינו לדעת כי "עיקר עבודת ישראל הוא התחזקות בענייני עבודת ה', אף אם יתבונן האדם במצבו כי רע הוא, עם כל זה בל יאמר לנפשו נואש, מה לי עוד תורתי ועבודתי הלא מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום, רק יחזק ויאמץ נפשו בתקוות צור ישועתו שאיננו פוסל תפילת כל בריה, וכמו שכתב אחי אדמו"ר הק' זצללה"ה [הגה"ק בעל הישמח ישראל זי"ע], על הכתוב (משלי יד, יב.) 'ואחריתה דרכי מות', מי שחושב שהוא
בעומק האחרית שאבד תקוותו, זה הוא דרכי מוות חלילה.
וכן בקבלת התורה כשבא משה רבינו ע"ה ואמר להם, ואתם תהיון לי ממלכת כהנים וגוי קדוש והייתם לי סגולה, קיימו וקיבלו עליהם ואמרו נעשה ונשמע, נכונים אנחנו לעבוד את ה' בקדושה וטהרה ובדעת, ומשה רבינו ע"ה הבין את מחשבתם, ויתייצבו בתחתית ההר, שהראה להם אף כשהאדם הוא בשפל המצב בענייני גשמיות ובתחתית ההר בשפלות בענייני רוחניות, ומשועבד בגלות בלחץ ודוחק, עם כל זה
צריך להגות בתורת ה'.
ואז חזרו ישראל מהנעשה ונשמע באמרם במצב כזה וכשנהיה מוטרד בגלות, איך נוכל לעבוד את ה', וגם כשחטא ופגם איך נוכל לגשת עוד אל הקודש ולהרים ראש, ועל זה כפה עליהם הר כגיגית שיקבלו עליהם אף על המצב הזה, ובל יאמרו נואש כי ואחריתה מי שסובר שהוא בעומק האחרית הוא דרכי מוות, וז"ש ואם לאו כשלא תקבלו גם על אופן כזה יתאמרו נואש, שם תהא קבורתכם, כי זהו דרכי מוות חלילה." תפארת שמואל' שבועות טז)

ג. ביאור הענין למה יש בדרכינו נסיונות וקשיים בעבודת ה'.

עתה הראית לדעת שכך הוא דרכה של תורה, שמגיע 'ימי שנאה' שבו מרגישים אנו חוסר חשק והתלהבות בעבודה, וכי גם בעת קושי וניסיונות צריכים אנו לעבוד
את ה', ונפשינו בשאלתינו מה סיבת הדבר? ומה טעם יש בה?
ולפני שנבאר את הדברים יש לנו להתבונן בדברי הגמ' נדרים נ. דמסופר שם על רבי עקיבא שלאחר שגורש מביתו של כלבא שבוע בעירום ובחוסר כל, ורבי עקיבא
עבד את ה' ולמד תורה מתוך הדחק, והיו ישנים בין התבן, ומסופר שם "אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדית איתתי ולית לי מידהם לאגונא" [-בא אליהו ונדמה להם כאיש ודפק בדלת וביקש 'תנו לי קצת תבן, שאשתי ילדה ואין לה על מה לישכב'] ומבאר הר"ן דאליהו הנביא בא אליהם "כדאי לחזקם ולהראות שיש עניים יותר מהם'. כשראה זאת רבי עקיבא אמר לאשתו "חזו גברא דאפי' תיבנא לית ליה…" [-ראה שיש אנשים שאפי' תבן אין להם]
ועמדו על כך במפרשים דאם שלח הקב"ה אליו מלאך שיושיעו מצרותיו, היה יכוללשולחו ובידו אוצר הלא כלום חסר מבית המלך – מלכו של עולם.
וביאור הדבר מצינו בדבריו הקדושים של הגה"ק בעל ה'דגל מחני אפרים' פרשת וילך ד"ה ואנוכי) "אך דהנה המשל הוא למלך שעשה כמה מחיצות באחיזת עיניים לפני היכלו שלא יוכלו להיכנס אליו ונסתתר שם ועשה חומת אש ונהרות באחיזת עיניים הכל לפני בניו, והנה מי שהיה חכם נתן לב לדבר איך אפשר שאביו הרחמן לא יתרצה פניו לבניו וידידיו, אין זה כי אם אחוזת עיניים והאב רוצה לנסות אם ישתדל הבן לבוא אליו, ובאמת אין שום הסתרה, והנה מיד כשמסר נפשו לילך בנהר נסתר אחיזת עיניים ועבר בו, וכן בכל המחיצות עד שבא להיכל המלך, ויש טיפש שירא להתחיל לעבור
המחיצות, ויש שעובר המים וחוזר מפני החומות ומפני האש".
והוא הדין לעניינינו כשאבינו רוצה לראות עד כמה אהבתינו אליו, מציב בפנינו ניסיונות וקשיים שלמראית עין נראה ריחוק ממנו אבל אם נתבונן בזה נבין דלא יתכן כדבר הזה כי איך אפשר שאבינו הרחמן לא ירצה בעבודת בנו אהובו, ועל כרחך עלינו להבין כי "אין זה כי אם אחוזת עיניים" ואבינו רוצה לנסות כמה נשתדל ונתאמץ לעבדו גם בתוך הקשיים, ומסיק הדגל "והנה מי שמוסר נפשו ועובר בכל המחיצות ודוחק עצמו עד שבא אל המלך, אז יבוא למעלה יותר גדול מקודם" ובזה מבאר מה שנאמר (בראשית מו, ד) 'אנוכי ארד עמך' כשתתן לב ותבין שאפי' בירידה גם כן אנוכי היינו ההסתרה שנסתתר עצמו ממך היינו עמך הוא גם כן לטובתך, אז ואנוכי אעלך גם עלה, היינו שתזכה למעלה יתירה וזהו 'גם עלה'.
ובזה נבין למה לא שלח הקב"ה לרבי עקיבא בידי שלוחו לעזור לו מעניותו כי אינו דומה העבודה של לימוד התורה ועבודת ה' בריווח, למדרגה של לימוד תורה שאדם מתוך הדחק מתוך עמל ויגיעה וכל מיני הפרעות ביום יום, כשמתאמץ על כולנא ושובר את חומת הברזל, ורק הודות לעמלו זכה להיות תנא אלוקי, ומזה נאלף בינה דכך הוא דרכה של תורה ועבודת ה' לעבדו אף בתוך הקשיים וניסיונות- שאין אנו מרגישים טעם וחשק בזה, ואדרבא דווקא בלימוד תורה כעין זה יזכה לעלות
מעלה במעלות קדושים וטהורים.
וז"ל הרמב"ן האמונה והביטחון פ"ו): "לא נשתבח אברהם אבינו על מה שקיים כל התורה כמבואר בגמ'- יומא כח:) כי רבים קיימו את המצוות כולן ולא נתגלו במדריגות כמוהו,אלא כל זאת היה בזכות עמידתו בגבורה בעשרה נסיונות, וכדאמרו במשנה עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולן – להודיע כמה חיבתו".
היוצא לנו מדבריהם הקדושים שבעת שאנו מרגישים חוסר חשק ובלי התלהבות לעבודת ה', עלינו לדעת שכל זה הוא רק באחיזת עיניים שאבינו בגודל אהבתו אותנו רוצה לראות את התגברותנו על הניסיונות העומדים לנו למוקש בגודל אהבתינו אותו.

המשך >>>