קצובים לו מראש השנה – קונטרס להתענג פרק ד

א. ועל ידי שמתגבר על יצרו יורד לו ממדת הצער הקצובה לו.

ועוד זאת שימה עלינו להתבונן בעת שאדם עומד לפני ניסיון וכן אם אינו מרגיש חשק והתלהבות בלימוד התורה ועבודת ה,' ומצד שני רואה הוא את העולם הזה הנוצץ בחיצוניותה, וליבו מר לו למה עליו לעבור את כל הצער הזה. וכדאי להבין כמה מתיקות וטובה מונח מוסתר בתוך הקשיים האלה נרחיב את הדברים על דרך משלו המופלא של הדגל מחני אפרים שהבאנו לעיל.

בן יחיד הוא לאביו מלך העשיר ואדיר, כלום חסר מבית המלך מקטן ועד גדול, אביו ברוב אהבתו לבנו, יודע הוא שכדאי שיוכל באמת ליהנות ממנעמי המלוכה, ויוכל להמשיך את דרך אביו האדיר ולמשול בגבורה על כל נתיניו, לא יושג תכליתו אם ימשיך להתפנק בתענוגים, בלתי התאמצות, ולכן הביא לביתו מכל רחבי הממלכה המורים הגדולים ביותר, כדאי ללמד את בנו אהובו כל החכמות והמדעים, וכן מהו ההתנהגות הנאותה לבן מלך, ותכסיסי המלחמה וכו,' והנה אם בן המלך אינו משכיל אזי יסתכל על כל הדבר הזה כקושי ושיעבוד וכי למה שלח לו המלך את כל זה הרי טוב לו שימשיך בתפנוקי מעדניו, ולמה לו להתאמץ כל היום בלימודים וכו,' ומאידך אם חכם הוא בן המלך אזי ידע ויבין כי הכל שנשלח לו מאת המלך הוא לטובתו כי רק אם יעזוב את כל תפנוקיו, יהיה לו הצלחה ויוכל לעשות חיל.

למה הדבר דומה למצבינו אנו: אנו בניו ויציר כפיו של הקב"ה, אהבתו של הקב"ה אלינו בניו אהוביו הוא בלי גבול ואין לתאר ולשער עוצם אהבתו אלינו וכמו שמפליג בזוה"ק (פרשת שמות) "אלמלי הוו ידעין בני נשא רחימותא דרחים קוב"ה לישראל, הוו שאגי ככפיריא למרדף אבתריה" אמנם הקב"ה ברוב חכמתו הבין כי עלינו לעבור ייסורים בעולם הזה והוא לטובתנו ואף שאין אנו מבינים למראית עין, ולב מי לא ידמע בראותנו כל הצרות העוברים על בני ישראל, אחר הדברים האלה נפשנו בשאלתינו מה יש לאל ידינו לעשות כדאי שנזכה אנו בזה לחיים של אושר בעוה"ז ובעולם הבא, כי הלא מי יאמר זכיתי לבי מחטאי וכי מי יצדק לפניו בדין. וא"כ איזהו דרך שיבור לו האדם שיזכה שיתמרקו חטאיו בלא שיצטרך לייסורים לא בעוה"ז ולא בעולם הבא. ברם ברוב אהבת ה' לבניו אהוביו, נתן לנו שנוכל לבחור היאך לקבל היסורים

ונחזי אנן במדרש (פרשת מקץ) וז"ל "אמר רבי יוחנן אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו. אין לך אדם בלא יסורים אשרי מי שיסוריו באים לו מן התורה' ומבארים בספרים הקדושים שידוע שלאדם נקצב סכום מסוים של צער ויסורים שיעבור בו במשך כל ימי חייו כמ"ש 'בזיעת אפיך תאכל לחם,' וכן 'אדם לעמל יולד' וגם אם נצרך לכפרת עוונות ח"ו, ואם זוכה להמית עצמו בתורה ועבודת ה' הרי שיורד לו ממידת הצער הקצוב לו, ובואו ונחשב שכר מצוה והתגברות על עבירה אפי' בעת נסיון וקושי כי יורד ממנו צער ויסורים שהיה צריכים לבוא אליו, ונתאר לעצמינו בעת עומדינו בנסיון לומר לשון הרע או להעביר על מידותיו או כשאין לנו חשק ללמוד תורה וכדו,' כי אילו ח"ו נגזר עלינו גזירה, בעת הזו שאנו מתגברים על הניסיון והקושי יורד לנו מסאת היסורים המגיעה לנו… ובוודאי שאין לשער שכר המצוה או ההתאפקות מהעבירה כשבאה בעת צער דהרי אמרו חז"ל (אבות דרבי נתן) "טוב אחת בצער ממאה שלא בצער" וא"כ השכר שיקבל עבור תורה כזה הוא כפול ומכופל, וזהו דברי המדרש 'אשרי מי שיסוריו באים לו מן התורה' שעל האדם לשים על לב שהרי בין כך יבואו אליו היסורים ואשרי האיש אשר ישכיל להחליפם בעסקו בתורת ה' או בלהעביר על מידותיו ושמירת עיניו בקדושה וכן בכל ענייני עבודת ה,' כי מלבד מה שהרוויח את עצם לימוד התורה הרי שכרו גדול פי מאה ואלף…

ב. סיפור נורא בענין זה שקרה בדור האחרון.

ומעשה נורא שקרה בימינו סיפר הגה"ח ר' יעקב גאלינסקי זצ"ל "פעם בשהותי בבית החולים הגיע אלי רופא, וסיפר שלפני כמה ימים הגיע לאדם שהתייסר בייסורים קשים ומרים שאין הדעת סובלתן, ונאנח ונאנק, ורח"ל אפסה כל תקוה, הוא נשאר בחיים אודות להמכשירים שנתנו בו חיות כלשהן, באסיפת הרופאים הוחלט שאין טעם להשאירו בחיים, והמנהל הורה לי לנתק אותו מה'מאשינען,' ואכן כך עשיתי, לא עבר כמה שעות והחולה הלך לעולמו, ל"ע.

'אמש בא אלי אותו חולה בחלום הלילה וצעק לעברי בתערומת 'מה זאת עשית לי'? 'גאלתי אותך מיסוריך' ניסיתי לעמוד על שלי 'למה עשית את זה? דע לך שכשנשמתי עלתה למרום הודיעינו שנקבעו לי עוד ד' ימי התייסרות בעולם הזה כדאי למרק את כל עוונותי, ואילו הייתי משלימם היה נפתחים לי שערי גן עדן אבל בגללך הסתלקתי בטרם עתי ואצטרך עתה לסבול, ומי יודע כמה זמן עוד אמשיך בגיהנום'?

הרופא השלים את סיפורו ושאל אותי מה ההבדל אם עובר את היסורים בעולם הזה או בעולם הבא?

אמרתי לו שכידוע עולם הזה נקרא בשם 'עולם הצמצום' והעושה מצוה אחת בזה העולם פועל גדולות ונצורות בעולם העליון, ועבירה קטנה כאן פוגמת ומחשיכה עולמות. כך גם יסורים קטנים כאן חוסכים הרבה מהגיהנום, והרמב"ן כתב בהקדמה לספר איוב ששעה גיהנום נוראה יותר מחיים שלימים של יסורי איוב.

ואספר לך פעם ישב הגר"א עם תלמידיו ולמדו 'ראשית חכמה' בענין הגיהנום ואמר להם – דעו נא שכל מה שנאמר ב'ראשית חכמה' אודות היסורים הנוראים של הגיהנום הכל אמת לאמיתו, ולא כדאי להפחיד אמר כן, אדרבה, זה גרוע עוד יותר אש וגפרית ממש.

הדברים  הרעישו את תלמידיו עד כדאי שאחד מתלמידיו חלה מרוב פחד, באו והודיעו להגר"א והלך אליו לבקרו, החברים חשבו בליבם שבוודאי יסביר לו שאין הדברים חמורים כל כך … אך הוא אמר לו "דע לך שכל מה שאמרתי בעניין הגיהנום הוא אמת ונכון, וזהו רק אפס קציהו ואין לנו היכולת להשיג את נוראות ענין הגיהנום לאמיתם, אבל שכחתי להוסיף דבר אחד והוא שאין לנו מושג כמה אנו חוסכים ביסורים שמתייסרים בעולם הזה."

וכן כתב החסיד הקדוש רבינו יונה (שערי תשובה שער ד יא) כש"ישית עמלו בתורה וטרחו בה עד אשר תידד שנתו מעיניו יעלה במקום יסורים וכו' ."

ועפי"ז נבין דברי הספה"ק שע"י ההתגברות על היצר זוכים לכל ההשפעות טובות, והגה"ק בעל ה'בית אברהם' מסלאנים זי"ע אמר כן על הפסוק (בראשית מג, לא) 'ויתאפק – ויאמר שימו לחם' שהמתגבר על יצרו בשעת נסיון זוכה בשכר זה לפרנסה בהרחבה, והיינו "ויתאפק" שכאשר האדם מתאפק ובולם פיו בשעת מריבה, עוצם עיניו מראות ברע וכדו' דמבטל רצונו מפני רצון ה,' זוכה עי"ז ל'שימו לחם' היינו לפרנסה בהרחבה.

ג. ביאור הענין שרבי לא נהנה מהעולם הזה אפי' באצבע קטנה.

הנה באבות (פ"ו משנה ח) 'רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בן יוחאי אומר, הנוי, והכוח והעושר והכבוד, והחכמה והזיקנה, והשיבה, והבנים, – נאה לצדיקים ונאה לעולם" ובמשנה שלאחריה "אמר רבי שמעון בן מנסיא אלו שבע מידות שמנו חכמים לצדיקים כולם נתקיימו ברבי ובבניו" ולפום ריהטיה דלישנא נבין שרבי זכה לחיים טובים חיים של עושר ואושר, ומאידך גרסינן בגמ' (כתובות קד). "בשעת פטירתו של רבי, זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר ריבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה ולא נהניתי אפי' באצבע קטנה," הרי שלא זכה לשום הנאה גשמית באי עלמא ונמצא שתי המימרות סותרות זו את זו.

ומבאר הגה"ק ר' שלמ'קע מזוויעהל זי"ע, ביסוד הנ"ל דקודם יצירת הוולד נקצב לאדם סכום קצוב במשקל הנאותיו כמה יהיו בעולם הזה, אבל בעבודת האדם תלוי באיזה אופן יתמלא סאת הנאתו, שאם יבחר ליהנות ח"ו ממילי דאיסורא הרי יקופח הנאתו שבאה לו ממקום אחר וחלף בחיים טובים חיים של תורה ובנים צדיקים מאירים בתורה וירא"ש… אם באה דבר עבירה לידו והקריב את הנאתו זו מפני רצון ה' הרי יבוא לו הנאתו ממקום אחר ומידה טובה מרובה שהרי היה קצוב לו הנאה שלא השתמש בה, ועל כן ישלימו לו מן השמים השפעות טובות כדאי שיזכה להשלים הנאה זו.

ולפי זה יתיישבו דברי הגמ' הנ"ל כמין חומר שאכן רבינו הקדוש הגיעו לו הנאות שהיהצריך לקבל, והיות שלא נהנה מן העולם הזה אפי' באצבע קטנה היינו שלא נהנה בכהוא זה מהעושר שנשפע עליו וראה בזה רק בדרך לעבוד את ה' בהרבת הדעת, ומשום כן זכה ל"שבע המידות שמנו חכמים לצדיקים, הנוי והכוח והעושר וכו' " (באר החיים חנוכה.)