פה | פלא יועץ | קדושים תהיו תפילין מהודרים

פה

כתיב (קהלת ו ז) כל עמל האדם לפיהו. ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה ד ב) שכל המצות ומעשים טובים שיעשה, אין מספיקים לכפר על מה שחוטא בפה. וכתיב (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. וכתיב (שם יח כא) מות וחיים ביד לשון. וכמה עוונות וחטאים תלויים בפה, אשר הן בעוון דשו בהם רבים ונעשו כהתר, כגון: לשון הרע, חנפה, ליצנות, נבלות הפה, שקר, שבועת שוא, הזכרת השם לבטלה וכהנה רעות רבות ודברים בטלים כנגד כלם, אשר עושה אלה אינו חושב שחוטא והן עברות חמורות, כמו שמפרש בדברי רבותינו ז"ל, והזכרנו קצת מהם במקומן:

צא ולמד ממה שאמרו על אסור שיחה בטלה, שאמרו במדרש (שמות רבה יג א) אמר הקדוש ברוך הוא, בריאת העולס אינה יגיעה לפני, שנאמר (ישעיה מ כח) לא ייעף ולא ייגע. במה אני יגע, במי שהוא מכעיס לפני בדברים בטלים, כמה דאת אמר (מלאבן ב יז) הוגעתם ה' בדבריכם. ואם זהו בדברים בטלים, על אחת כמה וכמה בהתערב עמהן אסורין אחרים, שהוא חמור מאד כעבות העגלה. על זה ידוו כל הדווים ולבבות יכאבו, איך נשתכחה תורת אסורין אלו, ולא די שנעשה כהתר, אלא שמחזיקין לשלמות להיות בא באנשים ולהיות יודע דבר חדושי עולם. ומה גם אם יודע להרבות שחוק ושמחת מרעות, יהללו בשערים שהוא בדחן, ואליו יום יום ידרושון וביתו פתוח לרוחה, בליל מוצאי שבת קדש הבית ימלא עשן וקאפ"י ונאספו שמה עדרים עדרים לעבר השעה עד חצות. וכשיכלו החדושים ונשארים דוממים, אומרים, מה זו שתיקה, ומחשבים ומחפשים מה לדבר, הבלי עולם או דבורים אסורים, כי ברב דברים לא יחדל פשע (משלי י יט), כדי לעבר השעה, אוי לנו מיום הדין, שבמקום שראוי לחוש על הזמן יקר הערך, ואם היינו יכולים לעכב השעה בשתי ידים שלא תעבר, כדי לעבד בה את בוראנו, כי יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא (אבות ד יז), ולו יחיה גבר שנין אלפין לא יוכל לצאת ידי חובתו ולהכין צידה לדרכו ואין פוטר אותו, כמאמר רבי ישמעאל לבן אחותו ששאל לו, כגון אני שלמדתי כל התורה כלה, מהו ללמד חכמה יונית, והשיבו, צא ובדק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה (מנחות צט ב). ואנו החטאים בנפשותינו מבקשים לעבר השעה וזמן זמנים בשבועות וקלות ראש ודברים בטלים:

ואם יאמר איש, ומי יוכל עשות זאת תכף במוצאי שבת לקח ספר ושלא להרבות בדברים ולהיות רק עסוק בתורה ובדברים ההכרחיים, הס, כי לא להזכיר, ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמע, שכשם שמצוה לומר דבר הנשמע וכו' (יבמות סה, ב). אי לזאת, אמינא כמאמר החכם אדבר למאה, ואם לא, לעשרה, ואם לא, לאחד, ואם לא, לעצמי. כי בודאי הגמור אין טענה זו מוציא את האדם מידי עברה ואין פוטר אותו מיום הדין, כי זה פתויי היצר הרע. וכל אשר יחפץ האיש יעשה, ולפם צערא אגרא (אבות סוכ"ה), ומי שאינו חס על כבוד קונו ועל נפשו, הרי זה מתחיב בנפשו:

ואם יאמר איש, הלוא ראינו שלמים וכן רבים, גדולי ישראל הם המדברים דברים בטלים וכדומה, אף אתה אמר לו, הנח להם לגדולי ישראל שהם יודעים אשר עושים, ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו זכרונם לברכה הקדושים שהם אמת ודבריהם אמת. ומה טוב ומה נעים להתועד בעתות הפנאי בבית תלמיד חכם או יודע ספר שבעיר, שיקרא להם דברי תורה בכתב או בעל פה ויספרו ספורים שיוצא מהם למוד נפלאותיו יתברך וליראה ולאהבה את השם ושאר תועליות טובים, דברי פי חכם חשוב וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהי"ם ואדם: