י״ט באדר ב׳ תשפ״ד – 28/03/2024
Getting your Trinity Audio player ready...

קונטרס להתענג פרק ו'

ועכשיו נבוא לבאר, איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם ויוכל לעמוד בעבודת ה,' ולהתגבר על היצר.

א. יזכור כי כל ההתחלות קשות

הדבר הראשון הוא שעלינו להכיר זה שאכן בהתחלת העבודה יש הרבה קשיים וניסיונות, אבל עלינו לזכור כי היות שענין הנסיונות הוא כדאי לראות כמה הוא אהבתינו אל ה,' א"כ הרי אחרי שהאדם מתגבר על הנסיונות והקשיים, משבר את המסכים המבדילים בינו לבין אבינו שבשמים, כי הרי הראה כבר את אהבתו לה,' ועלינו לזכור כי בע"ה אחר שירבה בעבודת ה' יזכה להרגיש ולו במעט נועם זיו מתיקות התורה ועבודת ה,' וכמו שמעיד דוד המלך ע"ה טעמו וראו כי טוב ומבאר הרה"ק ר' זושע מאניפאלי זי"ע שהוא כמשל האם שרוצה להאכיל את בנה הקטן, והוא מסרב לפתוח את פיו – אומרת לו אמו 'טעם מעט מן המאכל ותראה שזה ערב לחיך ואז תרצה לאכול עוד,' הוא הדין בנידון דידן אומר לנו דוד המלך אע"פ שמתחילה לא תרגיש חשק והתלהבות לימוד התורה ועבודת ה' אל לך להיבהל, כי אם תטעם תראה כי טוב הוא, וכלשונו הנפלא של הגה"ק בעל אור החיים זי"ע "אם היו בני אדם מרגישין מתיקות ועריבות זיו התורה, היו משתגעין ומתלהטין אחריה ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למהומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם."

דרך השם

וכן כתב הגה"ק ר' אייזיק'ל קאמארנער בספר 'נתיב מצוותיך:' "ואמר לי הגאון הקדוש מוהרא"ד מבוטשאטש בילדותי בני אומר לך את דרך ה,' כתיב (ישעיה מט, ט) 'לאמר לאסורים צאו,' ודרשינן (תנדב"א רבה – פיסקא כז) "לאסורים – אלו תלמידי חכמים שאוסרין עצמם למקרא למשנה ולהגדה," מה היה הוה אמינא שתלמידי חכמים לא יצאו מהגלות, אלא תלמיד חכם בילדותו אוסר עצמו לתורה, היצר מקטרג מאוד לבטל מדברי תורה, והתורה עליו כעול קשה כמוות, והוא יושב וממית עצמו על דברי תורה, להגות בגמרא ופוסקים, ומצפה שיזכה ללמוד לשמה בנועם זיו השכינה, והן הן סיגופים גדולים מכל הסיגופים שבעולם, ללמוד תורה יומם ולילה, ולפום צערא כך הוא השכר, ושלמה אמר (קהלת ב, ט) אף חכמתי שלמד באף וטורח ויגיעות עמדה לי בעת דוחקי, וכל זה הצער, כל זמן שנפשו גולה בגלות המר של יצר הרע, אבל כשיזכה לבחינת קרבה אל נפשי גאלה בפרטיות, וכן לעתיד בכללות כל העולם, כשיתגלה נועם ואור, עריבות מתיקות, ידידות התורה, אז תלמידי חכמים יוצאין מן המאסר והגלות, עכד"ק ודפח"ח מתוק לנפש."

וכדאי לחזק אותנו בעבודת ה' אף בעת שעדיין נראה שקשה עליו כברזל נביא מעשה שהיה שהתרחש בדורינו ומובא בספר שיחות בעבודת ה' 'ועובדא נפלאה בענין זה, שמעתי מבעל העובדא בעצמו, שלפני כחמישים שנה היה ילד כבן שתים עשרה –שלש עשרה שנה, ולא היה מצליח כלל בלימודיו, כל מה שהמגיד שיעור ניסה להסביר לו, שום דבר לא היה נכנס למוחו, והיה פשוט מבלה הימים והשנים בישיבה בבטילה גמורה, יום אחד הופיע המגי"ש בביתו וביקש מאביו שרוצה לדבר עמו כמה מילים, נכנסו שנים לחדר וגם האם עמדה מן הצד לשמוע מה בפיו, ופתח ואמר לצערי הרב צריך אני לומר לכם בשורה לא נעימה כי בינכם היקר למרות כל המידות טובות ושאר המעלות שניחן בהם, בלימוד התורה אינו מסוגל להצליח כלל והוא יושב ומבלה את ימיו בישיבה ללא שום תועלת, ופשוט איננו יכול להמשיך איתו אפילו יום אחד כי חבל על הזמן על הטירחא להסביר לו כל דבר מאה פעמים ללא שום תועלת, וזאת עצתי לכם כדאי שתפיקו ממנו את התועלת המלאה שאפשר להשיג ממנו, שתלמדו אותו עבודת חלוקת הכתבי עת ברחובות העיר, ללכת מבית לבית ולהכניס ממנו, ובעבודה זו יכול להצליח מאוד, ולמלאות תפקידו בעולם, באופן שיהיה מזה גם לכם איזה הכנסה כספית מידי חודש בחודשו, אבל ליותר מזה איננו מסוגל כלל וכלל וחבל על כל ההשקעה בו… בדברים אלו סיים את דבריו, כשפורס בשלומם הטוב ומאחל להם הצלחה רבה ועוזב את ביתם.

ההורים  שנשארו עומדים משתאים על מקומם לשמע דברים כאלה על בנם היקר, ניצול השואה שכל כך ציפו לראות ממנו הצלחה בתורה, אחרי כל כך הרבה עינויים וצרות שעברו עליהם במלחמת העולם, ועתה זהו חלקם ונחלתם, פשוט פרצו בבכי ותמרורים על הבשורה הכואבת והמצערת שנתבשרו, ועל מר גורלם אשר פקד עליהם, כשנחלי דמעות ירדו מעיניהם ללא הפוגה, הבן הנ"ל בעמדו מחוף לחדרם ושמע את קול נאקתם, נכנס ושאל אותם מה אירע שהם כל כך מתאבלים מרה, והם גילו לו את בשורת המגיד שיעור על עתיד ימי חייו עלי אדמות, בשמעו את הדברים הצטרף גם הוא לבכייתם הרבה, ושלושתם עמדו ובכו הלבבות נשברים ונדכאים עד למאוד.

פתאום פתח הנער את פיו, ואמר בקול נהי ובכי, "אבי היקר, אמי היקרה, אני מבטיח לכם שעוד יהיה לכם הרבה נחת דקדושה ממנו… מנעו קולכם מבכי ועיניכם מן דמעה, ומעתה אתאמץ ואשתדל במסירות נפש להצליח בלימודי ולעשות פרי, הננו מבטיח לכם זאת, ועוד תרוו הרבה נחת ממנו."… ההורים נרגעו קצת לשמע דברים אלו, אבל עדיין לא ידעו לעשות עמו אחר שרבו זרקו מהישיבה, והחליטו שהיות שיש להם עוד בן מבוגר ממנו בישיבה גדולה, אם הוא יסכים להקצות בכל יום איזה שעות לאחיו הצעיר אולי יצמח ממזה איזה תקוה לאחריתו.

כמובן שהאח הגדול בוודאי הסכים לזה בחפץ לב, והתחיל ללמוד איתו בכל יום ויום כשמתאמץ מאוד בכל כוחותיו להבין את הנלמד ואינו סוגר את הגמ' כלל, אלא מתייגע ומתייגע שוב ושוב, במסירות נפש ממש, וכך עברה איזה תקופה עד שהתחיל לראות הצלחה בלימודו, ולא עבר זמן רב עד שהילד הזה נכנס לישיבה ללמוד כתלמיד מן המנין, ועלה ונתעלה כל כך, עד שנעשה ה"מצוין" והעילוי" שבישיבה, וכהיום נמנה בין גדולי הרבנים וראשי ישיבות בארה"ב… ובמקום להביא 'כתבי עת' לכל בית ובית, הרי הוא מאיר ומכניס להם תורה וקדושה בבתיהם.'

ומוסר גדול נלמד מזה ולעניינינו אנו נראה שאל לאדם להתייאש אפי' הוא בדיוטא התחתונה ונראה שאין תקוה לאחריתו אל התייאש עצמו ויאמין שאם יעמול בזה יצליח ואף שבהתחלה יהיה לו קשה…

ב. יאמין שיש בכוחו לעמוד בהנסיונות

ראיתי בספר אחד שיש עוף בכרכי הים שהנחשים והשרפים רוצים מאוד לטרפו ולאכול מבשרו, אולם העוף עומד בראש האילן והנחש אינו יכול להשיגו, מה עושה הנחש פותח את פיו המלא הרס ובזה גורם להבהיל את העוף ומגודל הפחד הרי הוא נופל לתוך לוע הנחש ושם מוצא את מותו. (ספר לקט אמרים ח"ב עמוד קמ. הו"ד בבאר החיים חנוכה.)

הבה נתבונן בנעשה, הרי אין באמת שום דרך להנחש להגיע להעוף ואם העוף יתחזק ויעמוד על עמדו הרי כי אז הכל על מקומו יבוא בשלום, וכל נפילתו הוא בזה שמפחד כי אולי לא יהיה בכוחו לעמוד בזה, ואולי … וכך נופל כפרי בשל בידי טרפו.

וממש  דומה המשל לנמשל, לחיינו עלי אדמות ונקדים בדברי המדרש "שאל אפיקורס אחד את רבי יהושע בן לוי, וכי יש הרבה אלוקים שנאמר 'השמע עם קול אלוקים מדבר' [למה נאמר אלוקים שהוא לשון רבים] אמר לו והלא הכתוב אומר מדבר [לשון יחיד] אמרו לו תלמידיו אותו דחית בקש לנו מה תאמר אמר להם שנאמר קול ה' בכוח – בכוחו לא נאמר מלמד שבשעה שאמר הקב"ה אנוכי ה' אלוקיך לא אמר לפי כוחו אלא לפי כוחו של כל אחד ואחד גדולים לפי כוחם קטנים לפי כוחם, אנשים לפי כוחם ונשים לפי כוחם, ואף משה רבינו לפי כוחו."

ונוראות יש ללמוד מדברי המדרש שהקב"ה שיודע כל התעלומות ויודע בדיוק מהו כוחו של אדם וכמה יוכל לעמוד בניסיונות, והנה בואו ונחשוב חשבונו של עולם, הרי רצונינו הוא לעשות רצונו יתברך, וכנ"ל יש בכוחנו בכוחו של כל אחד ואחד לעמוד בנסיון וא"כ באיזה דרך יכול היצר הרע לרפות את ידינו, הרי נתן בנו הקב"ה את הכוחות לנצחו, אלא שעצה זה יש בידו שאומר לאדם הרי אין בכוחך לעמוד בניסיונות ומצייר לו אותם גדולים וחזקים כפי כוחו… ואפילו אם תעמוד בהם היום מאן יימר שמחר יהיה בכוחך לעמוד בזה, וברגע שאין האדם מאמין בכוחו לנצח בוודאי שלא יוכל לנצח ומשל למה הדבר דומה לשני יריבים שנלחמים זה בזה הרי אפילו שאחד מהם חזק מחברו אם הוא מאמין שאין בידו לנצח אזי אין ספק שלא יצליח בקרב (עיין בליקוטי אמרים – תניא פרק כו) וזו טענת הבן הרשע (דברי שמואל פסח עמוד קלה) שאומר הרי מסובך אני בניסיונות קשים ובתאוות רעות וקשות, ואומר לאביו אילו הייתי במקומי כי אז לא יכולת עמוד בזה , כי חזק הוא ממנו. והיינו כי בזה הוא נפילתו של הרשע כי אינו מאמין שבכוחו לעמוד בניסיונות, ובזה נחלש לבו ומתייאש, עד שמגיע למצבו.

אבל העצה הוא – וכן אנו אומרים לבן הרשע (דברי שמואל שם) – 'ואף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי' דהרי הקב"ה נותן ניסיונות לאדם רק במה שיוכל לעמוד בהם, ובעבור זה נתן לו הקב"ה אותן הניסיונות כי יכול הוא לעמוד בזה, וכשישים האדם אל לבו שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואם נתן לו את הניסיונות נתן לו גם הכוחות לעמוד בזה ויחזור לעצמו כי אין הדבר תלוי אלא בו.

וביסוד זה אמר הגה"ק ר' מענדל מקאצק זי"ע לבאר מהו דאמרי' (כתובות לג): "אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא," דהיינו אילו היו מכים את חנניה מישאל ועזריה לא היו יכולין לעמוד בנסיון, ואמר על כך שלכן לא הכו אותם כי גלו וידוע לפני יודע תעלומות בכמה יוכלו לעמוד ובזה ניסה אותם, אבל בזה שלא היה בכוחם לא ניסה אותם.

אמר הגה"ק בעל ה'אמרי אמת' זי"ע, לבאר, דהנה במרגלים כתיב שאמרו 'כי חזקהוא ממנו' ודרשוהו רבותינו ז"ל "אפילו בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם" ובפשטות הכוונה היינו שאפילו כביכול לא יכול לעמוד נגדם ח"ו, ואמר לבאר שכשהמרגלים נכנסו לארץ ישראל וראו את יושביה, אנשי כנען אשר היו רעים וחטאים לה' מאוד, חששו המרגלים שמא כשבני ישראל יבואו לאותו הארץ לא יוכלו לעמוד בניסיונות הטומאה שיהיה להם בארץ ישראל, אבל הם חטאו בזה שלא האמינו שאין הקב"ה מביא נסיון לאדם אלא א"כ יכול להתגבר על זה, ואם כן הכי נמי אם רצה הקב"ה להכניסן לארץ כנען ואמר להם (ויקרא יח, ג) 'כמעשי ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו וגו,' בוודאי נתן להם את הכוחות הנצרכין לזה ושפיר יוכלו לעמוד בנסיון.

ועלינו לדעת כי אף שנראה לנו שאין בכוחינו עמוד בזה עלינו לעשות את המוטל עלינו ואז יעזור השי"ת שאכן נצליח, וכן כתב ב'ייטב פנים' (חנוכה נח,) שהצד השווה ביוסף הצדיק בעת עמדו בנסיון, ונס חנוכה הוא, שהם עשו כל מה שיכלו לעשות כדאי להתגבר בנסיון עד כדאי מסירות נפש ורק אחר שכבר עשו את כל מה שביכולתם זכו לסייעתא דשמיא מיוחדת ולניסים גדולים, וכן היה ביוסף הצדיק שמצינו שהתגבר על יצרו במסי"נ אחרי שדמות דיוקנו של אביו נראית לו (סוטה לו): ובזכותו ניצל מן החטא, וא"כ לכאורה מה הרבותא של יוסף הצדיק, אבל האמת הוא שמכיוון שהוא עשה כל מה שהיה אפשר לו לעשות עד כדאי מסירות נפש, לכך זכה לסייעתא דשמיא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו ועל ידי כך עמד בנסיון וכמו כן החשמונאים היו מתי מספר ואף על פי כן למען כבוד שמו ית' הלכו למלחמה במסירות נפש נגד המוני יוונים ובוודאי עשו כפי כוח האנושי לעמוד כנגדם אבל אח"כ כשפסק כוחם זכו ל"ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם"…

ויש לנו להתבונן בזה כי יוסף בעת עמדו בנסיון ידע שאין בכוחו לעמוד בזה, והיה מקום להתייאש, כי למה לו להתגבר על יצרו אם בין כך יפול בסוף לרשתו, אבל יוסף לא עשה חשבונות ועשה ככל שביכלתו, ולכן זכה למה שזכה, ומובא בספה"ק (עיין זכרון שמואל להגה"ק ר' שמערי'ל מאסטראווצע זי"ע, הו"ד בנטעי אשל) שבעמדו בניסיון הועיל לא רק לעצמו אלא אף ליהודים בכל הדורות, שבכוחו ובזכותו של עמידתו בנסיון יוכלו למאן ולעמוד בניסיון ולסרב ליצר הרע, וכן החשמונאים שעמדו קומץ יהודים לומדי תורה, שאינם בקיאים בדרכי המלחמה, והיו צריכים להילחם עם צבא גדולה מהם הרבה שיודע ומכיר בתכסיסי מלחמה, והיו יכולים להתייאש ולומר מה לנו ולמלחמה הזאת, אבל הם הלכו ועשו כל מה שביכלתם עד שנצחו את היונים ובנו את ההיכל, ועד היום זוכים אנו לההשפעות מאותו ההתגברות… .

ג. ללכת בהדרגה

פעם ישבו חבורת אנשים צעירים ודיברו בהתפעלות בעשירותו של פלוני, אחד סיפר על גודל הצלחתו במכירת אלפי אלפים חפצים מהדברים שהוא עשה, ואילו השני סיפר על מאות דירות וקרקעות שיש ברשותו, וכן המשיכו כל אחד לתאר את גדלו ואת עשירותו, והנה השומעים המה ראו כן תמהו כי לאדם אחד יש כל כך הרבה נכסים, והתפעלו מגדלותו וכוחו, היה שם חכם אחד וקרא ואמר אני איני מתפלא על הצלחתו הרבה כיום, כי הרי בוודאי מי שיש לו כ"כ הרבה דירות וחניות הרי מן הדין שירוויח אלפי אלפים, אבל התפעלותי הוא על ההתחלה של אותו פלוני, זוכרני כשנ־ כנס לראשונה בעסק, כמעט שלא הרוויח לפרנסתו כי אם לחם צר ומים לחץ, ובמסי־ רות צירף בידו פרוטה לפרוטה מן המעט שהיה לו כדאי להקים את בית העסק וגם אז בהתחלה לא ראה הצלחה בעסקיו, אבל הוא לא אמר נואש והמשיך עד שהגיע למד־ רגתו כיום.

המורם לנו מזה כי הצלחה הוא אינו ענין שבא בבת אחת ועוד לא נולד האדם שנולד לאיש מצליח, כי אם לכל אחד היה התחלות קשות ונפילות ורק כשהתגבר על עצמו ולא אמר נואש, הגיע למה שהגיע. והנה אם אחד שרואה הצלחתו של מאן דהו רוצה להיות כמותו והוא עושה את אותן הדברים שהגביר עושה, בוודאי לא יצליח כי דרך ההצלחה הוא דווקא כשמתחיל בדבר קטן ובמעט מעט מוסיף והולך.

ומבאר  הישמח משה שכן הוא הדבר ברוחניות, שכשאנו מתחילים בעבודת ה' ורוצים להגיע לשלימות הנרצית עלינו לדעת כי אי אפשר להגיע לשם כי אם במדריגות אחת לאחת ולא יפליג יותר מידי, וכך יוכל לבוא בע"ה לשלימות הרצויה.

סיפר הרב החסיד ר' אברהם מרדכי מלאך (בעת סעודת מצוה בסיום מסכת פסחים בחבורת יסודי התורה:) הכרתי יהודי שגר בבני ברק, אשר לא מכבר הלך לעולמו זקן ושבע ימים, היהודי הנ"ל היה ירא שמים מרבים, ובמיוחד היה ניכר בו התמדתו המיוחדת בתורת ה' ולא מש מפיו יומם ולילה, ואפילו בהיותו על ערש דוי לא עזב את התורה ובכל רגע עסק בה, בהזדמנות שאלתי אותו איך זכה להתמדה היוצא מן הכלל, ענה לי 'הכל בא מכוחו של אותו הדרשה ששמעתי בבחרותי,' וסיפר לי מעשה שהיה כן היה.

אחרי המלחמה הנוראה כשעוד היינו שבורים ורצוצים מעומק המכה אשר היכנו, נתקבצנו קבוצה של בחורים צעירים שנשארו מן הפליטה, התחזקנו האחד בחבירו באמונה ועבודת ה,' והימים ימי הדין המתקרבים ובאים וגמרנו בדעתנו להתאסף ביחד ולהתפלל את התפילה ברוב עם, כבשנים קדמוניות, בינינו היה יהודי אחד שגם הוא היה אוד מוצל מאש, ומידי דברי בו ראינו שהוא תלמוד חכם גדול, והפצרנו בו שהוא יהיה לנו לראש בעת התפילות וישא דברי חיזוק, הוא הסכים בקשתינו, יכול אתה לתאר לעצמך את התפילות שנאמרו מלב נשבר ונדכה, דמעות נשפכו כמים, וההתעוררות היה גדולה, ואז לפני תקיעת שופר ניגש היהודי הנ"ל לשאת 'תקיעת שופר דרשה.' לא היה זה דרשה של מילים כי אם בכיות ויללות, נהרי נחלי דמעות נשפכו במעמד הגדול הזה כל אחד נזכר בצרותיו שלו וביחד התפללנו לעתיד חדש, כך היה גם ביום ב' דראש השנה.

הגיע יום כיפור לפני כל נדרי וכיבדנו גם הפעם את המגיד לשאת דברים, אז היה כבריותר רגוע, והוא התחיל בקול נרגש לדבר על אודות חשיבותנו הגדולה בהיותנו אודים מוצלים מאש ונשארנו באמונתנו כבימי קדם למרות הניסיונות הגדולים והעצומים שעמדו ועומדים בפנינו, הפצרנו בו שידבר דברי כיבושים כנהוג, ואז אחר התבוננות קצרה פתח ואמר אספר לכם מה שקורה עכשיו בשמים ממעל. – "עכשיו לאחר המלחמה" אמר "היה בשמים אסיפה מיוחדת. והסיבה שבשנים האחרונות יש שקט בגיהנום המקום ריק מאנשים, כי הלא כל היהודים שנעקדו על קידוש ה' בידי העמלקים ימ"ש יצאו מן העולם הזה נקיים, ומיד בהגיעם לעולם הבא נפתחו להם שערי גן עדן, בראותו את המצב ה'מר' כינס הס"מ את שליחיו לאסיפה לידע את המעשה אשר יעשון כדאי חלילה להביא אנשים לגיהנום, עמד אחד ויעץ שיתנו בלב היהודים המוצלים את תאוות הממון ובכך להטרידם מן העולם, אולם עצתו לא התקבלה 'הרי אין תקוה לזה, כי הרי היהודים האלו בודדים הם בעולמם הרי נשארו בעולם אחד מעיר ושניים ממשפחה, וכי למה להם כסף'… נענה השני ואמר כי לדעתו צריך לנסותם בשמירת עינים, אבל גם לזה לא הסכימו 'הרי מדובר כאן בבחורים שאיבדו את עולמם, נתייסרו בכל צער ויסורים שבעולם ונשארו נאמנים לה' ולתורתו הק,' ובוודאי גם על זה הניסיון יתגברו.

ואז נעמד ראש המסובים הלא הוא הס"מ בכבודו ובעצמו ואמר 'הטו אוזנכם ושמעו לעצתי שנעזוב להם לנפשם ללמוד ולהתפלל, להתנהג בחסידות וכו,' ואם תשאלו וכי איך נצודם ברשתנו, עצתי נאמנה לכם הוא, שנעבוד רק על זה שיקבלו עליהם הרבה קבלות טובות אבל 'למחר.'

על זה הודו כולם והסכימו בפה שלם כי מוטב שיקבלו עליהם קבלות גדולות למחרובלבד שלא יקבלו קבלות קטנות להיום. כך סיים המגיד את סיפורו, והסיק כי עלינו לדעת כי אם נרצה להצליח לבנות מחדש את העולמות שחרבו, הרי שיותר טוב לנו אם נקבל על עצמינו קבלות קטנות שביודעינו ומכירינו שנוכל לעמוד בזה, מלקבל דברים גדולים למחר, וכמבואר בספה"ק 'צא הלחם בעמלק מחר' שיש לנו להילחם עם עמלק הוא היצר הרע של המחר שעצתו לנו הוא לקבל על עצמינו קבלות גדולות למחר.

ואמר  אז משמיה דהגה"ק ר' ישראל סאלאנטער שאמר שהיצר מסכים שהאדם ילמד חמש שעות למחר משנלמד חמש דקות להיום, כי אז בטוח הוא בהיום הזה, ולמחר כבר נקל יהיה עליו להתגבר על האדם שגם בזה לא יוכל עמוד. – 'זהו סוד הצלחתי' הסיק היהודי אלי ואמר 'אז ברגעים הללו הבנתי כמה חשוב בעיני ה' כל רגע ואכן כך עשיתי וקבלתי על עצמי קבלות קטנות שיכולתי לעמוד בהם וכך עליתי ממדרגה למדרגה.'…

ויסוד זה עלינו לשום אל לבבינו כי מטבע הדברים כשהאדם הוא בהתחלה ומרגיש בהתלהבות וחשק רצון עז לעבוד את ה' יותר ויותר, וכן כשנתעורר לעבודת ה' אחרי שלמד בספרי יראה וכדו,' הרי נפשו חולת אהבה ומשתוקק בלבו לעבוד את ה,' ומקבל על עצמו דברים גדולים שלא יוכל לעמוד בזה, וזו הוא מעצת היצר. שכתב וזהו לשונו: ו"בעינינו ראינו רבים מן החסידים שנעשו משוגעים חס ושלום, או בעלי מרה שחורה, ומאין נמצא הדבר הזה, אם מן התורה אדרבא התורה עוד משמחת את הלב… אבל הענין כי אנשים ההם הם הרוצים לעלות אל ה,' והסולם נעלמה מעיניהם, כי אינם עובדים את ה' יתברך בהדרגה, ותופסים דבר שאין שייך להם בלי שום קריאה ורשות מן השמים." (אוהב ישראל ליקוטים חדשים ויקרא, ד"ה ויקרא.)

ולכן זהו הדרך הישרה שיבור לו האדם, שיקבל על עצמו, בישוב הדעת, קבלה שנפשו יודעת שיוכל לעמוד בזה בכל יום ויום, ויזכה לעלות 'ממדריגה למדריגה עד שנזכה לבוא למעלת אבותינו אברהם יצחק ויעקב (מתוך תפילת הגה"ק ר' אלימלך מליזענסק זי"ע.)

ד. ע"י התבוננות ולימוד בספרי יראה וחסידות

השפת אמת אמור תרמ"ג ד"ה במצות מפליג בגודל ענין מסירות נפש "משמע שבמצווה זו של מסירות נפש לקדש שמו יתברך יכול כל אדם לתקן כל מה שנברא בעבורו," דהנה אמרי' בגמ' ע"ז יז. גבי רבי אלעזר בן דורדיא שהיה בעל עבירה גדול ופעם בא לידו דבר עבירה ומסר נפשו על קדושת שמו, ואמרי' שם "בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת" והנה לכאורה יש להתבונן בזה "שהרי כל אדם נשלח לזה העולם לתקן תיקונים שונים על ידי עבודתו כפי שורש נשמתו ויעודו, ואם כן אותו המוסר נפשו כיצד תבוא נשמתו לידי תיקון, אלא וודאי שעל ידי מסירות נפשו נפעלים כל התיקונים בבת אחת"… ומוסיף השפת אמת כי כל הנ"ל נאמר במוסר נפשו למיתה למען כבוד שמו, אבל "עיקר מסירות נפש הוא כשאדם חי עלי אדמות ומתגבר באופן תמידי על הנסיונות הפוקדים אותו יום יום, יותר מהנהרג שאינו מוסר נפשו כי אם פעם אחת, אכן הוא ענין חיפזון ומהירות, אבל מה שהאדם פועל ביטול הרצונות בימי חייו ביישוב הדעת ובמתינות הוא נאה ביותר."

ובאלו הדברים יבוא האדם להתחזק בעמדו בעת עמדו בעת נסיון, שפת אמת (פרשת וישב שנת תרל"ז ד"ה במדרש וימאן- הו"ד בבאר החיים). ומבאר בהקדם דברי חז"ל במדרש (בראשית רבה פרשה פז, ה) שבעת נסיון ע"י אשת פוטיפר אמר לה יוסף הצדיק "למוד הוא הקב"ה להיות בוחר מאהובי בית אבא לעולה, לאברהם… אשמע ליך ושמא אבחר לעולה ואפסל מן הקרבן" שיש בזה "מוסר השכל ולימוד לדורות איך להתגבר על יצר הרע, שהרי אם היה הקב"ה מצוה לאדם שיעלה את עצמו לעולה בוודאי היה מרוצה לעשות כן, וכן אם היה בא אליו גוי אלם ואומר לו פלח לעבודה זרה ואם לאו אני נוטל את נפשך, בוודאי לא ימצא מי שלא ימסור נפשו על קידוש ה,' [עיין בתולדות יעקב יוסף (פרשת בא ד"ה דבר נא)שהביא בשם אשה אחת ממעזיבו'ז שאמרה "יפה בחרנו לנו את אלוקינו, אבל השי"ת גם יפה בחר בישראל שהרי פייוויש איש קל ומקדש שם ה' יתברך," וצדיקים ביארו (הובא בנטעי אשל) שמעשה שהיה כך היה, שהיה יהודי אחד קל דעת בשם 'פייוויש' ופעם גנב בבית תיפלה של הגוים ותפסוהו ודנוהו למיתה, ואמרו לו שאם יסכים להמיר את דתו לעבור לדתם יפטרוהו מעונש לגמרי, אך הוא לא הסכים בשום אופן והדליקו מדורה גדולה בחבית עם זפת והכניסוהו שמה, והוא רקד שם בתוך הזפת ושר ואמר "ב"ה איך בין א יוד, ב"ה איך בין א יוד]." ועצה זו מצא יוסף הצדיק "איך לגרש את התאווה עד שמיאן בה" דהתבונן בעצמו כי הרי הוא מוכן ומזומן למסור נפשו להקב"ה "אם כן איך ישמע לעצת היצר בדבר שאין בו סכנת נפשות" ואדרבא אם יתגבר הרי הוא קדוש מחיים כמו אותם קדושים המוסרים נפשם על קידוש ה' "והאמת כי חשבון זה מסייע לכל איש ישראל להצילו מדבר עבירה, בהיזכרו אשר הוא מוכן למסור נפשו בעבור ציווי הבורא," וזה אמר יוסף להאי רשיעותא, הלא אילו הקב"ה ביקש ממנו למסור נפשי ולעלות לעולה על גבי המזבח בוודאי הייתי עושה את רצונו יתברך שמו, וכל שכן בנסיון זה שיש בידי להמשיך לחיות שבוודאי עלי להתגבר על עצמי ולא לעבור על רצון קוני אלא לעשות לו נחת רוח.

וכדברים האלה כתב הגה"ק ה'אור לשמים' זי"ע (חוקת ד"ה עלי באר) בשם הגה"ק מלובלין זי"ע בענין עקידת יצחק שאמר המלאך לאברהם (בראשית יב, יג) 'והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו' שהראהו הקב"ה לאברהם 'איל אחר' – דהיינו שיש עוד עקידה מלבד זה ה'איל,' והוא כאשר האדם עומד ש'נאחז בסבך' היצר בעמדו בעת נסיון שהיצר הרע עומד לנגדו לשטנו מלשעות אל מצות ה,' ומושכו אחר תאוותיו, והאדם עומד על שלו ומבטל את רצונו מפני רצון הבורא יתעלה, הרי זה חשוב כעקידה ממש, ומסיק 'בקרניו' שהוא מלשון כי קרן עור פניו' שמות לד לה שהעומד בנסיון יזכה לאור הגדול.

ובאותו יסוד אמר הגאון ר"י הוטנער זצ"ל לבאר בטעם תקיעת שופר שנעשה לזכרהעקידה לקרני האיל שהיה בעקידה, ולכאורה למה לא יעשו ה'זכר' לעקידה עם המאכלת… ובהנ"ל יתבאר שפיר, כי רבים הם המסכימים לפשוט צאוורם לשחיטה למען כבוד שמו, אבל אותו קרן האיל שנאחזה 'בסבך' בקרניו, כלומר אותם הנסיונות קטנים של הימים הרגילים להעביר על מידותיו ולבלום פיו בשעת מריבה, או לעצום עיניו מראות ברע וכיוצא בו, זה יעלה בקושי אפי' יותר ממסירת נפשו בפועל.

וכן מתאר הגה"ק ה'בית אברהם' (שבועות עמוד ק"ס) מה שהיה בשולחנו של הגה"ק ר' משהמקאברין זי"ע וז"ל: "הרה"ק (ר' משה מקוברין זי"ע) הרעיש מאוד בשולחנו הק' על מאמר הכתוב 'דבר אתה עימנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א' פן נמות,' מה היה הפחד שלהם שימותו ממדריגה כל כך גבוהה מכלות הנפש לה,' הלא זה הוא התכלית אשר איש יהודי משתוקק שיזכה להגיע לזה. ומיד נתעלף עד שהיו מוכרחים לקחת אותו לחדרו. ואח"כ בסעודה שאחריה השיב על זה. שיש להשי"ת הרבה מלאכים ושרפים שעל ידי שאומרים פעם אחת שירה לפניו ית,' יוצא מהם כל הכוח והחיות שבהם עד שמתבטלים במציאות, ונדבקים באורו יתברך ולמקור מחצבתם, ומזיעה היוצא מהם בעת שאומרים שירה נעשה נהר דינור כולו אש, ובכל זה רצונו יתברך בבריאת עולם הזה שתתגלה מלכותו גם בעולם השפל על ידי העבדות של עם ישראל. ומזה יראו בני ישראל פן נמות. ולא יוכלו לקיים עוד המצוות בעולם הזה ואין זה רצונו ית' כי כלום חסר לו מלאכים ושרפים שעובדים אותו בבחינה זו, אצל המלאכים 'כד חלפא שעתא סיומא דלעלם' אבל עדב יקר אחסנתי-ה, עבידין לי-ה חטיבא בדנח ושקעתא, שתמיד עומדים בפני נסיונות חדשים שצריכים על זה מסירות נפש, ומסירת נפש תמידי זה קשה יותר ממסירת כל נפשו להשי"ת בפעם אחת, כמאמר חז"ל (כתובות לג): אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחו לצלמא"…

וכתב הגה"ק ה'ייטב לב' (ייטב פנים הושענא רבה הקפות אות יב) דכשאדם קם בזריזות בהשכמה לעבודת ה,' הרי הוא בבחינת מסירות נפש ממש, כי נפש הוא מלשון רצון כדכתיב (בראשית כג כח) "אם יש את נפשכם," ופירוש רש"י נפשכם – רצונכם, והיינו שע"י שהאדם קם ממיטתו ומקריב את רצונו והנאתו להקב"ה הרי הוא בבחינת מסירות נפש עכ"ד.

ואחרי  שידענו גודל יקרת ההתגברות בנסיון שכמוהו הוא כמסירות נפש בפועל ממש, ויכול לתקן את כל אשר עליו לתקן ולקרוע את גזר דינו, א"כ למה בשעת הנסיון אין בכוחינו להתגבר.

והנה הבה נתבונן אם יבוא פלוני ויאמר לנו: "יש לנו עכשיו כמה דקות פניות, בוא ונדבר לשון הרע…" האם נשמע לו? פשיטא שלא! מה זאת עלה על דעתך לחטוא בחטא חמור… – "לא הבנת את כוונתי" אומר לנו ה'חבר' "לא התכוונתי שתדבר סתם כך לשון הרע… יש קרן מיוחדת שהוקמה לזאת המטרה שכל מי שידבר לשון הרע יקבל חמש מאות דאלער טבין ותקילין על כל רגע של דיבור לשון הרע… כך שאם נדבר שעה נגיע לסכום גדול מאוד…

מה היינו אומרים לאותו אדם, 'מה אתה חושב שאני אמכור את נשמתי בנזיד עדשים איזה מין הצעה אתה מביא לפני? חס ושלום. לא אדבר לשון הרע גם תמורת חמש מאות דאלער ויותר'… אבל ה'חבר' אינו מרפה – "על כל רגע לשון הרע תקבל מליאן דאלער"… – האם חושב אתה שתצליח לשכנענו גם אם תיתן לי אלף אלפים לא אסכים למכור את נשמתי לשטן, הרי אומר אני בכל בוקר וערב בכל מאודך…

כל איש יהודי אשר נשמה אלוקית חקוק בתוכו יסרב להצעתו, וא"כ איך יכול להיות שבישיבה בחברת כמה אנשים ובלהט הדברים יוצא מפינו לשון הרע ורכילות,… והכל מבלי שנקבל שום שכר?

וביאור הדבר הוא שההבדל בין שתי המקרים הוא ההתבוננות שאם בא אלינו אדם בהצעה נסרב לו כי אין אנו רוצים לעבור על מצוות ה,' אך כשאנו באמצע שיחת חברים הרי שפעמים 'מבלי משים' יוצא מפינו לשון הרע ח"ו.

ועל כן זאת העצה היעוצה ללמוד בספרי יראה וחסידות, המאירים לנו את הדרך נלך בה, וכמה יש להתרחק מלמרוד בה,' וכן כשנגיע לעת נסיון עלינו להתבונן האם ח"ו נוכל להיכשל בעבירה ולהיזהר ממנו.

ה. ע"י שמירת עיניו ומחשבתו בקדושה

ומבואר בספה"ק שאם ח"ו אין האדם שומר את עיניו בקדושה וטהרה הרי דין גרמא בנזיקין, שלא יחשק לעבוד את ה' ומאבד את ההתלהבות והחיות לעבוד את ה,' ומידה טובה מרובה אם שומר את עיניו בקדושה הרי שזוכה שיאירו עיניו בתורה וכמ"ש התפארת שלמה ששמירת העינים הוא היסוד לקדושת האדם וממליץ בזה בלשון הכתוב איה הקדשה – הוא בעינים

וכן מבואר בספה"ק בלשון הפסוק' עפעפיך יישירו נגדך ועיניך יאירו במאור התורה פניך יזהרו כזוהר הרקיע.' "הכוונה כשתשמור עפעפיך לסותמן מלהסתכל בדבר רע, אז תזכה שעיניך יאירו במאור התורה, לפי שהעוונות הוא מסך המבדיל מלהבין בתורה, וכיון שעפעפיך יישירו מלהסתכל בדבר רע, תזכה שעיניך יאירו במאור התורה" (מדרש האתמרי –עמוד שעז – הו"ד בספר קדושת העינים.)

ומידה טובה מרובה ואם שומר את נפשו בקדושה, ועוצם עיניו מראות ברע, זוכה שיאירו עיניו באור התורה, וכמ"ש ב'דברי שמואל' (פרשת ראה) 'בנים אתם לה' אלוקיכם וגו' (דברים יד, א) הנה כמו שדרשו חז"ל (ב"מ פז). בפסוק 'אברהם הוליד את יצחק' (בראשית כה, יט) שהיה קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל כי אברהם הוליד את יצחק, בדומה לזה צריכין ישראל להיות בבחינת בנים לה' אלוקיכם היינו שכל רואיהם יכירון כי הם בני קל חי, ואף שאמנם כל אחד נברא בצלם אלוקים אך עיקר הצלם הוא בפנים, ועיקר הפנים הוא העיניים כמאמר חז"ל (תענית כד). "כל כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה," על כן הכתוב אומר (דברים שם,) 'ולא תשימו קרחה בין עיניכם' לא תפגמו את העינים בהסתכלות אסורה כי רק באופן זה ישרה עליכם צלם אלוקים אבל הפוגם וכו' חס ושלום סר ממנו צלם האלוקים ודומה למת שאין עליו הצלם הקדוש".

ו. ע"י תפילה

ובעיקר עלינו לדעת תמיד ש"אחר כל העצות אין עצה כהמבקש ומתחנן לפני השי"ת, ובוטח ושוען עליו ועל חסדיו ועל גודל אהבתו לעמו בני ישראל, ומתקרב אל חסידיו ויראיו." (הנהגות יקרות להגה"ק בעל יסוד העבודה – ח"א.)

וכמה מתאוה ומשתוקק אבינו לשמוע את קולינו, כשמבקשים אנו על עבודת ה,' ומפרש הגה"ק בעל ה'בית אברהם" (הו"ד בבאר החיים פסח) את דברי דוד המלך עליו השלום (תהילים צג, ד) 'מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה,' דהכי קאמר, מקולות הזעקה והבקשה שהאדם צועק להקב"ה להינצל מן המים שרומז לתאוות רעות שהם רבים אדירים וקשה לאדם לעמוד ולהתחזק כנגדם, והוא במר לבו צועק אל ה' ומתפלל לזכות למשברי ים לקרוע את הים ולצאת מזה, כלומר שלבו סתום ומטומטם והוא יבקש שהקב"ה יקרע את ערלת הלב מעליו וכל המסכים יתפוגגו ויתבטלו, באותה שעה צריך לדעת כי אדיר במרום ה' דהיינו שיקר בעיני ה' תפילה זו יותר מכל השירות ותשבחות שמלאכים ושרפים אומרים לפניו יתברך.

ומבואר בספה"ק תפארת שלמה שכשאדם עומד ומתפלל ומבקש על נפשו, הרי שבודקין אותו אם ראוי הוא שיתקבל תפילת, אבל כשאדם מתחנן אל ה' שיושיעו מהיצר הרע שמפריעו מלעבוד את ה' תפילתו מתקבלת, אפילו אם אינו ראוי.

מאמרים נוספים

נושאים שונים

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי