שבת קודש
"אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם"
השבת קודש היא הסוד של עם הנצח, היא הלב של עם ישראל, היא זו שמבדילה אותנו מהגויים ומזכה אותנו בקדושה ואורה וקרבת השם. אך להגיע לזה צריך להתחבר לשבת קודש להבין את משמעותה, את עוצמתה, לדעת איך לשמור אותה ולקבל את האור העצום שהשם יתברך לקח מהאוצר שלו והעניק לנו. וזה החלנו בעזרת צור גואלנו להבין קצר יותר מהי המתנה הגנוזה שאדון השמים והארץ נתן לנו בחמלתו:
אמר לה הקדוש ברוך הוא לישראל, אם תזכו לשמור שבת מעלה אני עליכם כאילו שמרתם כל המצות שבתורה, ואם חללתם אותה מעלה אני עליכם כאילו חללתם כל המצות, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ו) שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע, בעת שאדם שומר את השבת גוזר גזירה והקב"ה מקיימה, שנאמר (שם נ"ח) אם תשיב משבת רגלך, מה כתיב אחריו, אז תתענג על ה', כמה דתימא (תהלים ל"ז) ותתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך. ולא עוד אלא כל מה שאתה אוכל בעולם הזה אינו אלא מן הפירות אבל הקרן קיימת לך לעולם הבא, שנאמר והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר. (מדרש רבה כה טז)
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חָמַל עַל עוֹלָמוֹ וּבְאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַּׁבָּת קודש שֶׁהִיא שְׁבִיתָה וּמְנוּחָה, שֶׁהוּא קְדֻשָּׁה גְּבוֹהָה וְנֶעֱלֶמֶת מְאֹד שֶׁאֵין מַגִּיעַ לְשָׁם שׁוּם פְּגַם. כִּי שַׁבָּת קְבִיעָא וְקַיְּמָא וְאֵין קְדֻשָּׁתָהּ תְּלוּיָה בְּיִשְֹרָאֵל שֶׁיְּקַדְּשׁוּ אוֹתָהּ וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל, כִּי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת קְבוּעָה תָּמִיד מֵעַצְמָהּ, כִּי לְשָׁם אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגַם, כִּי זֹאת הַקְּדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת הוּא בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה וְנֶעֱלֶמֶת מְאֹד מְאֹד…
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת י:): מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִתְּנָהּ לְיִשְֹרָאֵל לֵךְ וְהוֹדִיעֵם וְכוּ', וְזֶה הַמַּאֲמַר הוּא מִקֹּשִׁי הַהֲבָנָה, כִּי הֲלֹא כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת הֵם כֻּלָּם מַתָּנוֹת טוֹבוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבִפְרַט מַה שֶּׁמַּסִיק: מַתַּן שְֹכָרָהּ לֹא עֲבִידָא לִגְלוּיֵי, הֲלֹא גַּם כָּל שְֹכַר הַמִּצְווֹת אֵינָם גְּלוּיִים לָנוּ בָּזֶה הָעוֹלָם, כִּי שְֹכַר מִצְוָה בְּהַאי עַלְמָא לֵיכָּא, רַק אָנוּ מַאֲמִינִים בִּשְֹכַר עוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר עַיִן לֹא רָאֲתָה וְכוּ'. אַךְ השַׁבָּת הוּא מַתָּנָה טוֹבָה מִבֵּית גְּנָזָיו שֶׁגְּנוּזָה וּצְפוּנָה יוֹתֵר מִשְֹּכַר כָּל הַמִּצְווֹת, כִּי הִיא בְּחִינַת קְדֻשָּׁה הַקְּבוּעָה וְקַיֶּמֶת לָנֶצַח, בְּחִינַת תְּשׁוּבָה בְּחִינַת יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי קְדֻשָּׁה זֹאת יְכוֹלִין לְתַקֵּן הַכֹּל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (פִּרְקֵי דְּרַבִּי אֱלִעֶזֶר): כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת כְּהִלְכָתוֹ מוֹחֲלִין לוֹ עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ, מָחוּל לוֹ. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת יֵשׁ תִּקְוָה לְהָעוֹלָם, כִּי אֲפִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּדוֹר אֱנוֹשׁ מוֹחֲלִין לוֹ. וְזֶה עִקַּר מַתַּן שְֹכַר שֶׁל שַׁבָּת, שֶׁעַל-יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת יָכוֹל כָּל אֶחָד לִזְכּוֹת לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, אֲפִלּוּ אִם פָּגַם מְאֹד, אֲבָל זֶה הַסּוֹד שֶׁהוּא בְּחִינַת מַתַּן שְֹכָרָהּ שֶׁל שַׁבָּת גָּנוּז וְסָתוּם מְאֹד וּצְרִיכִין לְקַבְּלוֹ עַל-יְדֵי הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת משֶׁה שֶׁהִזְהִיר לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וְכוּ' לֵךְ וְהוֹדִיעֵם. הַיְנוּ שֶׁיּוֹדִיעֵם מַתַּן שְֹכָרָהּ כִּדְמַסְקוּ שָׁם בִּגְמָרָא כַּנַּ"ל. שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי צָרִיךְ משֶׁה לְהוֹדִיעָם וְלִלְמֹד עִמָּהֶם הַרְבֵּה לְהוֹדִיעָם וּלְהַכְנִיס בְּלִבָּם קְדֻשַּׁת שַׁבָּת שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּשׁוּבָה שֶׁיֵּדְעוּ וְיִקְבְּעוּ בְּלִבָּם שֶׁתָּמִיד יְכוֹלִין לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא, בִּבְחִינַת אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ וְכוּ'
(ליקוטי הלכות לרבי נתן מברסלב הלכות שבת ה"ז אות ז – תוכן דבריו זצ"ל )
מובא בספר תנא דבי אליהו הנביא זכור לטוב – אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א'), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששת ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט'), לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד, שנאמר (ישעיה ס"ו) ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. (פרק א)
דבר אחר זכור את יום השבת לקדשו, במה אתה מקדשו, במקרא ובמשנה במאכל במשתה וכסות נקיה ובמנוחה, שכל המענג את השבת כאלו הוא מכבד להקב"ה, שנאמר (ישעיה נ"ח) וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, ללמדך אם קראת לשבת עונג אז לקדוש ה' מכובד. (פרק כו)
לקט שיעורי תורה – מבוא לשבת קודש
דברי חיזוק נפלאים בענין כבוד השבת וסגולתה הנלמד מתוך מעשה דרשב”י
דברי חיזוק נפלאים בענין כבוד השבת וסגולתה הנלמד מתוך מעשה דרשב”י
מפי הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט”א
מתוך הספר הנפלא על שבת קודש ‘שבת בשמחה’
החידוש הנורא של מרן הגראי”ל שטיינמן זצוק”ל
לגבי היציאה מהגיהנום
בחורף תשס”ו זכתה שכונת רמת אלחנן לארח בקרבה את מרן
ה’אילת השחר’ זצ”ל, שבא להביע את הערכתו לתושבי השכונה על
שקיבלו עליהם להקדים את זמן קבלת השבת ב-10 דקות, ועמדו
בכך. ‘לא קל היה לאנשי הקהילה לשמור על התקנה, ולמרות זאת
התחזקנו בכך’, אמר רבינו המרא דאתרא למרן הגראי”ל, וציין
שמדובר בקהל גדול של אנשים נשים וטף, שכולם מקדשים שם שמים באהבה ומקבלים את השבת בזמן שנקבע על ידי הרבנים.
מרן ה’אילת השחר’ בירך את הקהל בחום רב, ואמר שראויים הם
לברכה על כך, ושהשבת שהיא מקור הברכה מְ בָ רֶ כֶ ת בעצמה את
כל מי שנזהר בשמירתה. מלוויו של הגראי”ל סיפרו שראש הישיבה
היה נרגש בבואו לרמת אלחנן, ולמרות היום הקשה והעמוס
שעבר עליו באותו יום בו התקיימה העצרת, והגם שהיה עייף
ותשוש באופן מיוחד, הטריח את עצמו להגיע לשכונה, וזאת כדי
להביע בכך את הערכתו והוקרתו למאות המשפחות המקיימות
את תקנת הרבים מדי שבת בשבתו. העצרת ההיא נקראה לציון
מלואות שנה לתקנה של גדולי ישראל על הקדמתה של קבלת
שבת ב-10 דקות לפני הזמן המקובל בבני ברק. מאז שהוכרז על
התקנה, הקפידו תושבי רמת אלחנן לקבל את השבת 10 דקות
לפני הזמן, וגם צופרי השבת בשכונה מופעלים בזמן זה. מיד
לאחר הפעלת הצופרים, אפשר לראות כבר את כל התושבים
מגיעים בהמוניהם אל בתי הכנסת, ופותחים בתפילת מנחה.אין
ספק שחיזוק זה מעורר סניגוריה גדולה על קהל-הקודש, שכן
באמת הדבר אינו קל, וכרוך בחיזוק תמידי, מדי שבוע בשבוע.
הדבר גרם חיזוק רב בכל ענייני השבת, ואי-אפשר שלא לציין
שגם בשכונות אחרות בבני ברק, ובארץ כולה, קיבלו על עצמם
את התקנה הזו.
החילוק בין בבל לשאר המקומות
הננו מביאים כאן קטעים מתוך דברי מרן ה’אילת השחר’
זצ”ל, שנאמרו בעצרת ההתעוררות בבית הכנסת המרכזי. כפי
ששמעתי – אמר הגראי”ל – במשך השנה שעברה כיבדו כאן
את השבת, לכן נרחיב קצת במעלת המכבד את השבת. הנה
הגמרא במסכת שבת )קי”ט א'( אומרת: ‘בעא מיניה רבי מרבי
ישמעאל ברבי יוסי, עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין )מה
היא הזכות שבגללה התעשרו(? ‘אמר לו, בשביל שמעשרין,
שנאמר עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר )התורה מעידה
שע”י שמעשרים מתעשרים(. שבבבל במה הן זוכין )היות ובבל
אינה חייבת בתרומות ומעשרות, במה הם זוכין(? אמר לו,
בשביל שמכבדין את התורה. ושבשאר ארצות במה הן זוכין,
אמר לו, בשביל שמכבדין את השבת’. נמצא שכשיש לאדם
עשירות, על-כרחך יש לזה סיבה. אין עשירות סתם! לכן הסביר
רבי ישמעאל כי בארץ ישראל זכו לכך בזכות המעשר, ובבבל
בשביל שמכבדין את התורה, ובשאר ארצות בזכות שמכבדין את
השבת. והחילוק בין בבל לשאר מקומות הוא, משום שבבבל יש
תורה ויש תלמידי חכמים, ובשאר ארצות שאין שם תורה ואין
תלמידי חכמים, לכן ׁשָ אַ ל במה זוכין, ואמר לו בשכר שמכבדין
את השבת.
ממשיכה הגמרא ואומרת, ‘דאמר רבי חייא בר אבא, פעם אחת
נתארחתי אצל בעל הבית בלודקיא, והביאו לפניו שולחן של זהב
מַ ׂשּוי ששה עשר בני אדם )שהיה השולחן כבד כל-כך, שנצרכו
ל-16 בני אדם כדי לשאת אותו(, ושש עשרה שלשלאות של כסף
קבועות בו, וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות בו,
ועליו כל מיני מאכל וכל מיני מגדים ובשמים, וכשמניחים אותו
אומרים לה’ הארץ ומלואה, וכשמסלקין אותו )בגמר הסעודה(
אומרים השמים שמים לה’ והארץ נתן לבני אדם. ‘אמרתי לו
)לבעל הבית(, בני, במה זכית לכך? אמר לי, קַ ּצָ ב הייתי, ומכל
בהמה שהיתה נאה אמרתי זו תהא לשבת )הוא כיבד את השבת,
ולכן זכה לכזו עשירות מופלגת(. אמרתי לו אשריך שזכית, וברוך
המקום ׁשֶ ּזִ יּכְ ָך לכך’. רואים כמה גדולה היא מצוות כיבוד השבת,
שהרי יש הרבה מצוות גדולות בתורה, כמו מצות ציצית, מצות
תפילין, ועוד, ובכל זאת חז”ל לא אומרים שהן מביאות לעשירות.
ואע”פ שבדרך כלל הקב”ה לא משלם שכר בעולם הזה, אלא
הצדיקים מקבלים את השכר לעולם הבא, וכאן ג”כ בודאי שמקבל
שכר גם בעולם הבא, אבל משמע כי אפילו שמקבל גם בעולם
הבא, זוכה גם בעולם הזה לשכר גדול. עשירות מופלגת שכזו לא
יכולה לבוא על האדם אלא בזכות שמכבד את השבת.
עוד ראיתי שהחפץ חיים מביא בספר ‘שם עולם’ )חלק א’,
סוף פרק ד'( בשם גדול-הדור אחד, שרוצה לחדש חידוש גדול
מאד. הרי ידוע ומפורסם הוא שאדם ששמר שבת, אפילו אם
יש לו ח”ו עבירות שצריך לקבל עליהם גהינום, בשבת הוא
אינו נמצא בגיהנום. ועד כמה ששמר יותר על השבת, כך
מתחשבים בו בענין הגיהנום. ולמשל, אדם שהקדים לקבל את
השבת שעה קודם, אזי משעה לפני שבת כבר אין לו גיהנום.
ומצטט החפץ חיים מגאון אחד חידוש גדול עוד יותר, והוא,
שהחישוב בשמים נעשה משעה שהתחיל לעסוק בצרכי שבת,
ואפילו ביום שישי בבוקר, יוצא מהגיהנום. החידוש שבכך הוא,
משום שבפשטות אנחנו היינו מבינים שרק הזמן הקרוב לשבת,
יכול להיחשב כבר כשבת, ולכל היותר מפלג המנחה אפשר
להבין שנחשב כמו שבת, אבל ביום שישי בבוקר?! אבל הגאון
ההוא אומר שאפילו בבוקרו של יום שישי, כיון שהתחיל להכין
צרכי שבת, כבר לא יהיה לו גיהנום. והחפץ חיים מביא את זה,
ומשמע שזה דבר המתקבל על הדעת, אפילו שלא מצינו סימוכין
לכך בגמרא ולא במדרשים, בכל זאת מעצם העובדה שהחפץ
חיים, רבן של ישראל, מביא את דבריו של אותו גאון, משמע
שהוא סובר שהדברים נכונים.
לפי זה, אדם שיש לו עבירות, והוא צריך להיות בגיהנום, ואולי
אפילו שנים עשר חודש, בכל זאת כיון שמיום שישי בבוקר החל
לעסוק בצרכי שבת, לא יהיה לו גיהנום מהזמן ההוא! עד כדי
כך! ‘ואתם יודעים מה-זה לא להיות בגיהנום מיום ששי בבוקר’?!
- אמר מרן הגראי”ל. ולא מצאנו דבר זה בשאר מצוות, ומוכח
מכאן שמצוות השבת היא מיוחדת מאוד.
מה הניח דעתו של רשב”י ביציאתו מן המערה?
עוד מצינו במסכת שבת )ל”ג ב'( שהגמרא מביאה את הסיפור
עם רבי שמעון בן יוחאי שהיה במערה שתים עשרה שנה, יחד
עם בנו רבי אלעזר, וכשיצאו ראו אנשים שזורעים, התפלאו
כיצד מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, וכל מקום שנתנו
בו עיניהם, מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם, להחריב
עולמי יצאתם? חִ זְ רּו למערתכם. חזרו רשב”י ובנו למערה,
וישבו שם שנה נוספת. והנה, לאחר מכן נחה כבר דעתו של
רבי שמעון, אבל כנראה שלא לגמרי, והנה לפתע הוא רואה יהודי
זקן רץ עם שתי חבילות הדסים לכבוד שבת, כדי להריח בהם.
שאל אותו רשב”י מדוע הוא זקוק לשתי חבילות, והשיב – אחת
כנגד זכור ואחת כנגד שמור. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו,
רְ אֵ ה כמה מחבבין ישראל את המצוות, ואז נחה דעתם. אם
נתבונן בדבר נראה שרשב”י לא התפעל מיהודי המניח תפילין,
או ממי שלובש ציצית; מה גרם לו להתפעלות? – יהודי המחבב
את השבת. כשראה את היהודי המעניק שימת-לב מיוחדת
לכבודה של השבת, היה זה בעיניו של רשב”י כל-כך שווה-ערך
עד שנחה דעתו. לפי זה, איזה אושר יש לאדם כשנותנים לו
אפשרות לעסוק בדבר כה יקר כמו כבוד השבת! אושר שבאמת
אי-אפשר לתארו! ועוד זוכים בשל כך לעשירות מופלגת!
למה דווקא לפני כניסת השבת החליט הילד
להפוך את כל הבית?
אינספור מאמרים נכתבו כבר בענין שמירת השבת, והחובה
המוטלת על כל בעל-בית לדאוג לסיים את כל המלאכות בביתו
זמן-מה לפני כניסת השבת, כדי לא להכנס חלילה לספק-ספיקא
של חילול שבת. והנה, לא פעם נשמעות טענות כמו “למה בדיוק
עכשיו נשבר הברז”, או “למה דווקא לפני כניסת השבת החליט
הילד להפיל את הבקבוק ולשברו לרסיסים ולהפוך את כל
הבית?”… צריך לזכור שיש יצר-הרע מיוחד הפועל דווקא ברגעים
קדושים אלה ומשתדל בכל יכלתו להחטיא את שומרי השבת,
על ידי שהוא מעמיס עליהם עבודות של הרגע האחרון. כאן הוא
דואג לשבור את הברז, לקלקל את מכונת הכביסה, ואולי גם את
מערכת התאורה, ודואג להכניס מקלות בגלגלים. – ברגעים אלה
פותח היצה”ר את המשרד הראשי שלו. דווקא אז הוא מפעיל את
כל פקידיו.
בודאי! דווקא עכשיו!
אלה הרגעים של היצר הרע, בהם הוא מפעיל את כל כוחו,
ועלינו להתחכם נגדו ולהיות ערוכים למלחמה זו. לדעת שאם
הוא מפעיל שרירים, הרי שגם לנו ניתנו כוחות מתאימים
מלעילא, כדי שיהא סיפק בידינו להשתלט ולהתגבר עליו. לא
סוד הוא שבנושא זה אין כל הבדל בין ימי הקיץ לימי החורף.
כמו שבימים הקצרים, כששבת-קודש פורסת את כנפיה כבר
בשעה 4 ,נכנסים הכל ללחץ רק ברגעים האחרונים, כך בימי
הקיץ, וגם בעת הפעלת שעון הקיץ, כשהשבת נכנסת יותר מ-3
שעות מאוחר יותר, מתמהמהים הכל עד לרגע האחרון, ורק אז
מסדרים את הבית ומתארגנים לקבלת שבת.
מצווה הבאה בעבירה
ומאידך, בימי הקיץ קיימת סכנה נוספת המורגשת בעליל בבתי
עמך ישראל. בשעות הארוכות של אחר-הצהרים בימי ששי יש
ההולכים לחַ לֵ ץ את עצמותיהם ברחיצה בים, כדי להבריא את
הגוף העמֵ ל במשך ימי השבוע על התורה ועל העבודה. אבל
מי אמר שצריך לחזור מהים באוטובוס האחרון? איזה היתר יש
להיות בין אלה ‘הסוגרים את הים’? והמראה הזה חוזר על עצמו
מדי יום שישי של ימות הקיץ; בשעה שבבתים רבים כבר נפרסה
המפה הצחורה, והילדים כבר לבושים בבגדי השבת ומוכנים
לקבל את פני שבת-מלכתא, באותם רגעים יש רבים העושים
דרכם מחופי הים לבני ברק! במקרה הטוב הם יגיעו לביתם
מחצית השעה לפני השבת, ואז לא יוותרו גם על טבילה במקווה.
בוודאי – כבודה של השבת הוא זה… ואל בית הכנסת הם יגיעו
רק בדקה האחרונה, ואולי מאוחר יותר, וזה במקרה הטוב…
הבה נחשב חשבונו של עולם:
האם לא כדאי לצאת מוקדם יותר, ולשוב הביתה שעתיים-
שלוש לפני כניסת השבת, להתכונן היטב בכל הפרטים הנצרכים
לקבלת שבת, להספיק אפילו לחטוף תנומה קלה, ולהגיע לבית
הכנסת ערים ורעננים, שמחים ומאושרים במתנה הטובה שהעניק
לנו בורא עולם, אותה נתן רק לנו ולא לגויי הארצות? ישמש לנו
הסיפור המופלא שהובא לעיל על ריפויו של הילד ע”י שמירת
השבת – לתמרור ולמופת, וילמדנו עד כמה יש להתחזק בקבלת
שבת בזמן, ולא להכנס חלילה לספיקות כלשהם. אם בכוחה
של השבת לרפא חולים כאלה שגם גדולי הרופאים אמרו להם
נואש, בודאי שיש בכוחה להביא בכנפיה רוב טוב ואושר בכל העניינים.
כל השבת נראית אחרת אם פורסים את המפה כבר בשעת חצות.
והרווח הוא לא רק בענין המפה. אווירה של קדושה תעטה על כל
בני המשפחה שישתו לרוויה ממימיה המטוהרים של שבת המלכה.
הדברים בעלון נלקחו מתוך הספר ‘שבת בשמחה’
בעריכתו ובאדיבותו של הרב משה מיכאל צורן
( מתוך העלון הנפלא תוספת שבת שנה ג’ גליון 124 באדיבות העורך )
עין איה, שבת א טו
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
מובא בגמרא הקדושה מסכת שבת דף י' עמוד ב
"תניא נמי הכי לדעת כי אני ד' מקרשכם, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל, לך והודיעם."
השבת וקדושתה אין פעולתה השלמה על שומריה נכרת בכל ערכה מיד, כי היא מובילה אותם אל מטרתם בדרך הארוכה של הזמן ההוה אל העתיד. יסוד ההשתלמות המגעת להמין האנושי בכללו ולאומה הישראלית בפרט, מהשרשת הידיעה שהשם יתברך הוא היוצר כל, העושה את כל המעשים, שמזה יבא השורש של הכרת הטובה, שיוכל אמנם להשתלם רק לעתיד כאשר החיים יבאו למטרתם, עד שלא יוכל איש להסתפק על הטובה השלמה של השפעת החיים, כי יהיו מלאים כל טוב חמרי ורוחני, רק אז יוכל כחה של הכרת טובה להיות למעז לכל ההליכה המוסרית. והנה מי זה יוכל לקבל חיים שלמים, שאין בהם צרה ויגון, רק ששון ושמחה וכל טוב, רק האדם השלם שקנה לו החיים בקדושתם. והנה לולא כבר שתל השם יתברך את כח הקדושה בנו, עד שבטוחים אנו שסוף סוף נוציא את אשר שם בנו בכח, אל הפועל, לא היתה השבת יכולה להביאנו אל התכלית הרצויה. אמנם מאחר שהננו בטוחים שקנין החיים בקדושתם יבוא לנו, מפני ששתל בנו אדון כל הנשמות אותו היתרון הנקדש, על כן אנו צריכים לקדושת השבת להשריש בנו את הכח של הכרת הטובה, באותו האופן הרם שהוא ראוי להיות על פי גודל הטובה של החיים בשלמותם. והנה השלמות העתידה של החיים השלמים שתהיה לעתיד לבא היא גנוזה וידועה רק לבוראם יתעלה, אם כן מתנת השבת הטובה היא גנוזה, ומונחת היא בבית גנזיו. אמנם מתי תוציא השבת את פעולתה עלינו, כשנדע את תכליתה הרחוקה והנעלה, שאם תחסר לנו הידיעה שאנו מוכנים לקנות חיים שלמים של קדושה, שמצדם יהיה ראוי כח של הכרת הטובה לבורא כל יתברך, להיות העמוד של כל דרכי השלימות האנושית, לא תוכל השבת להביא לנו את פריה. על כן עם השבת בערך מתנה, הוטלה על הרועה הנאמן החובה להודיענו ערך השבת בעתיד, ערכו השלם כשיבא למטרתו, למען נרכש לנו בכל שבת חלקים חלקים מאותה הקדושה העתידה שתבא על ידי קיבוץ הפעולות הפרטיות שרכשה לה כנסת ישראל בכללה על ידי שמירת שבתותיה בכל הדרך הארוכה הזאת, עד בואה ליום שכולו שבת. אם כן הידיעה של התכלית היא עצמה מסייעת לקרבנו אל התכלית, כי השבת מורה על השלימות האנושית הגנוזה בה בכח, שלא יצאה אל הפועל מסבת החטא. שהרי לולא שנפל האדם במוסריותו, עד שיצרו אורב לו תמיד וצריך הוא לגזירת "בזיעת אפיך תאכל לחם", למען יהיה מוטרד בטרפו ויגיעת דבר אחר מסייעת גם כן להשכיח ממנו עון, על כן לפי טבע האדם עכשיו שנפגע כבר, הרי הטורח ועמל המלאכה היא שלימות לו. אמנם לא לזה נוצר, כי עוד יבא אל גמר תעודתו שלא יהיה צריך לעזר ההטרדה החומרית בעמל המלאכות הרבות, שצרכי החיים בצירוף קלקולי הטבע הזקיקוהו להן, אז יהיה לו העונג האמיתי, המנוחה, למען יתענג על ד' ועל טובו. אם כן השבת בקדושתה תזכיר לאדם שעומד הוא לעלות אל מעלה רוממה, שתהיה קדושת מדותיו מעשיו ודעותיו קבועות בו, ו"נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה", עד שתהיה המנוחה והעונג המתלוה עמה ראויה לו. זאת היא מתנה, שעם הידיעה לאן פניה מועדות, תוביל את המחזיקים בה אל מטרתה. אבל בבלי דעת, אם לא יכיר האיש הישראלי שיש יתרון לאדם, שעוד יבא זמן ויקום במעלה עליונה ורוממה הרבה ממה שהוא עתה, עד שהקדושה האלהית, ההליכה בדרכי ד' ועשות הטוב האמיתי יהיה כל ענוגו וחשק לבבו. גם זאת שסאת היכולת והחכמה תתגדל ותתרחב ויכיר את הוד ערך הטוב והצדק ואת גבוליהם הרחבים, מה יוכל להוציא מן השבת ואיזה קדושה עליונה יוכל להכיר ביום מנוחה, אם יחשוב שכל שלימות תעודתו אינה כי אם עמל מלאכה וכשרון המעשה שתחת השמש, איכה יקרא ענג ויום קדוש ליום אשר יבטלהו מתעודתו באסרו עליו כל מלאכת חרש וחושב. על כן הידיעה בתעודת השבת, כי על ידה יודע כי ד' הוא מקדשנו, הוא עשה לנו הנפש הזאת שבתוכה יש סגולה גנוזה, שעם כל נפילתה וערמת דשן החומריות הצבור עליה, תתנער ותחגר עז על ידי דרך הקודש ששם לפניה יוצרה בלכתה בתורת ד'. על כן השבת היא אות ברית כללי, כולל כלל התורה וכל מגמת פני הקדושה העליונה הגנוזה.