לבטוח בהשם יתברך שהוא הזן ומפרנס

תורת הבטחון – פרשת יתרו -באדיבות גליון תורת הביטחון

לֹא תִגְנֹב

שמות פרשת יתרו פרק כ' פסוק יב'

פי' רש"י שהקרא קאי בגונב נפשות. אולם הספורנו כ ' וז"ל, "בכלל
גנבה גנבת נפשות וגנבת ממון וגנבת דעת הבריות, אף על פי שעיקר
האזהרה על גנבת נפשות, דבר הלמד מענינו, כמו שלמדוהו ז"ל
)סנהדרין פו", עכ"ל. הרי, הגם שעיקר הקרא קאי בגונב נפשות, מ"מ גם
גניבת ממון הוא בכלל "לא תגנוב" שהוא אחד מן עשרת הדברות.
העשרת הדברות הם הכלל של כל התורה כולה
הנה איתא בזוהר הקדוש )ח"ב דף צ"ג ע"ב( שעשרת הדברות הם הכלל
של כל התורה כולה. א"כ יש לבאר קצת מן היסודות שאיכלל בכל
דברה ודברה. וע"כ בעזהי"ת נבאר קצת מן היסודות שאיכלל בכלל
"לא תגנוב".

גניבה הוא רק מחסרון אמונה ובטחון בה'

הנה שורש השרשים של איסור גניבה מיוסד על עיקרי יסודות
האמונה והבטחון בהשי"ת. וכן האריך הבית הלוי )בקונטרס הבטחון(
וז"ל, "והנה ממדת הבטחון, לבד מצוה זו עצמה, עוד יוצא לו תועלת,
כי הבוטח השלם ינצל מכמה גופי עבירות, ינצל מחנופה וכו', גם ינצל
מכל עבירות שבין אדם לחבירו בעניני ממון כמו גזל, ואונאה, וענשן של
מדות ורבית", עכ"ל.
והביאור בזה, דהנה אנו מאמינים באמונה שלימה, שכל מזונותיו
של אדם קצובים לו מראש השנה. ואי אפשר כלל וכלל לשנות גזירת
ה' יתברך ]ע"י השתדלות, אבל ודאי אפשר לשנות הגזירה ע"י בטחון,
ותפילה, ומעשים טובים[. והגם שכבר נגזר עליו מזונותיו הקצובים לו,
מ"מ גזירת הבורא היא שלא יקבל השפע כי אם ע"י עשיית
השתדלותו המוטלת עליו. וכל השתדלות שאינו נעשה באופן הכשר
ביותר, פשוט, שאינו בגדר חובת השתדלות. וא"כ זו הטעות של הגונב
מחבירו, שהרי הוא אינו מאמין שכל מה שכבר נקצב לו ישיג באופן
המותר, ואינו צריך לעשות שום דבר אשר אינו באופן היתר להשיג
פרנסתו. ונמצא שהוא כופר בעיקר השגחת השי"ת, שאינו מאמין
ובוטח בהשי"ת שישיג כל מזונותיו באופן היתר.

טעם לחובת השתדלות

ויש להוסיף דבעבור ניסיון זה נתחייב כל אחד ואחד לעשות
השתדלות לצורך פרנסתו. דהנה החובת הלבבות האריך לבאר אחד
מן הטעמים שחייב לעסק לצורך פרנסה וז"ל, "מפני שחייבה החכמה
בחינת הנפש בעבודת האלהים ובהמרותו, בחן אותה במה שמראה זה
ממנה, והוא הצורך והחסרון אל מה שהוא חוץ לה ממאכל ומשתה
ומלבוש ומעון ומשגל, וצוה אותם לחזר עליהם להביאם בסבות
המוכנות להם על פנים מיוחדים ועתים ידועים. ומה שגזר הבורא
שיגמר לאדם מהם, יגמר וישלם בהשלמת הזדמנות הסבות, ואשר

לא גזר לו להגמר בהם, לא יגמר, וימנעו ממנו הסבות. ונתבררו ממנו
העבודה והעברה בכוונה ובבחירה לאחת מהנה מבלתי האחרת ,
ויתחייב אח"ז הגמול והעונש ואפילו לא גמר בהם המעשה", עכ"ל.
הרי מבואר מדברי החובת הלבבות, שכל עניני העולם שצריך
האדם להשתדל בהם, בין לענין פרנסה, בין לענינים אחרים, אינו אלא
נסיון לנסות את האדם אם יעמוד בניסיון. וזהו הבחינה הגדולה,
ואיכלל בזה כמה וכמה נסיונות, ואחד מן הנסיונות הוא שהקב"ה
רוצה לראות, אם ישא ויתן באמונה בלי גזל או רמאות וכדומה.

השתדלות על פי התורה

הנה מי שבאמת מאמין באמונה שלימה שכל פרנסתו הוא מאת
הקב"ה, ואין מי שיכול להפסידו אפילו פרוטה, יודע שאינו צריך
לעשות דברים האסורים לצורך פרנסתו. אבל מי שאינו מאמין
באמונה שלימה בהקב"ה שהוא הזן אותו ומפרנסו, 'חושב' שפרנסתו
תלוי אך ורק בעסק ההשתדלות לצורך פרנסתו, וע"כ הוא מרבה יותר
מדי בעשיית השתדלות ]ומבואר מדברי המדרש ביוסף הצדיק,
שרבוי השתדלות הוא חטא ואכמ"ל בזה[, וגם עוסק בכל עניני פרנסה
ברמאות וגניבה וכדומה. וע"כ זהו הנסיון, אם הוא מאמין באמונה
שלימה בהקב"ה, שהקב"ה הוא המפרנסו, יעשה רק עסק שהוא על
פי דיני תורה, שהוא יודע, שהקב"ה יפרנסו באופן היתר, ואם חו"ש
יעשה דברים אשר אינו על פי דרך התורה מראה שחסר לו בעיקר
אמונתו ובטחונו בהשי"ת.
וזהו שורש של החטא של גניבה. דמי שגונב מחבירו אינו מאמין
ובוטח שה' הוא הזן ומפרנס את כל העולם כולו, ויזמין לכל אחד ואחד
פרנסתו באופן היתר. וע"כ זהו הטעם שאיסור גניבה הוא בכלל עשרת
הדברות, שידוע שיסוד כל התורה כולה הוא האמונה בהשי"ת.

הגנב כופר בהשגחת השי"ת יותר מגזלן

ויש להוסיף עוד על זה, דבעשרת הדברות נאמר "לא תגנב" ולא
נאמר "לא תגזול", מפני חילוק הדרגה שיש ביניהם בכפירה בהשגחת
השי"ת. דהנה איתא בב"ק )עט, ע"ב(: "שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן
זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן? אמר להן: זה השוה
כבוד עבד לכבוד קונו, וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו, כביכול,
עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה
שומעת", ע"כ.
והק' הגרי"ז )פרשת כי תצא( לכאורה בעינינו הדבר תמוה דאדרבה
אדם שלא ירא כבר גם מבני אדם היה צריך להיות עונשו יותר גדול?
ותירץ, אכן כד דייקינן חזינן עומקו של הדבר, גזלן לא עושה חשבונות,
איננו מחשב בדבר, מה שנראה לו עושה, ואילו גנב כבר עושה
חשבונות, הוא ירא מבני אדם ומחשב בדבר איך לעשות שלא יראוהו
בעשותו העבירה, ואדם שמחשב ועושה חשבונות ואעפ"כ איננו ירא
מאלקים במעשיו, רואים דב חשבון ומחשבה הוא מעלים עין מיראת

אלקים, אבל אדם שלא מחשב כלום, אין מעשיו מוכיחין עליו 'רק אין
יראת אלקים', דאדם זה לא מחשב ולא בחשבון עשה מעשיו.
והקשה הבן יהוידע דאה"נ חלוק גנב מגזלן לענין "העין" הרואה
אותן, אבל במאי חלוק לענין האוזן שומעת? ותירץ וז"ל, "ונראה לי
בס"ד דכפר זה בתרתי, חדא – חשב אין עין רואה את מעשיו ולכך גנב,
ועוד היה לו לחוש על צעקת הנגנב, שצועק וקובל ומוסר דין למעלה
לפני הקדוש ברוך הוא לעשות משפט בגנב וכתיב בכיוצא בזה כי אם
צעק יצעק אלי שמע אשמח צעקתו )שמות כב, כב( ולכן נמצא שכפר גם
בזה שחשב אין אזן שומעת צעקת בני אדם", עכ"ל.
הרי מבואר מכל דברי חז"ל, דהכפירה של גנב הוא הרבה יותר
מגזלן. דחוץ מעצם המעשה שעשה, שאינו מאמין שהקב"ה הוא הזן
ומפרנסו ואינו צריך לגנוב לצורך פרנסתו, מ"מ גם אינו מאמין
שהשי"ת משגיח על כל מעשיו, ואינו מאמין בשכר ועונש, שהרי הוא
ירא מבן אדם ואינו ירא מהשי"ת. ולא עוד, אלא אינו מאמין שהשי"ת
משגיח לצעקת הנגנב, דאילו כן לא היה גונב ממנו. וזהו עיקר יסודות
האמונה שצריך כל יהודי להאמין בהשגחת השי"ת.

חסרונותיו של אדם קצובין

הנה אם יהודי כבר הפסיד ע"י שאחד גנב ממנו, הרי החובה עליו
להאמין שכל מה שהפסיד הוא כולו בהשגחת השי"ת. וכבר אמרו
חז"ל )ב"ב י, ע"א(: "כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה, כך
חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה", ע"כ. וחו"ש לומר שאותו
מעשה גניבה היה שלא בהשגחת השי"ת, שהרי "אני מאמין באמונה
שלימה שהבורא יתברך שמו, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא
לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים". ואין שום כח לבן אדם
לעשות שום דבר אשר אינו בגזירת השי"ת. ואילו עשה בן אדם שום
דבר להפסיד חבירו, ע"כ אותו הפסד כבר נגזר עליו מן השמים.

אין שום כח לבעל בחירה

הנה יסוד גדול נמצא בספר ר' יוסף זונדל מסלאנט )עמ' קל"ז( וז"ל,
"אמר הרב הגאון רשכה"ג מוהר"ח זלה"ה מוואלאזין, שמעתי מחסיד
ז"ל ]הגאון והחסיד במאמר זה הוא הגר"א[ וגם אני אמרתי כן אפי'
מנערותי שזה טעות מה שמורגל בפי העולם ]וגם ברמב"ם איתא כן[
שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזירת הבורא, רק שבכל דבר
נגזר על האדם באיזה אבן ינגף, אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל
בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב, אבל אם לא נגזר לו מן השמים אין
בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה", עכ"ל. הרי, דאם לא נגזר מן
השמים שיבוא על האדם שום דבר רע, או שום הפסד, אין בעל
בחירה יכול לגרום לו שום רע בשום פנים ואופן. ורק אם נגזר על
האדם מן השמים שיבוא לו שום פגע רע או הפסד, זהו מה שהבעל
בחירה יכול לבחור, דהיינו, האופן שיבא על האיש אותו רע.

סיבה לבטוח בהשי"ת

וזהו אחד מן הסיבות שצריכין לבטוח בה', לידע "שכולו מסר בידו,
ואין ביד אחר שום כח לעשות לו שום דבר אשר אינו כפי רצון

השי"ת". וכן כתב החובת הלבבות )שער הבטחון פ"ג( וז"ל, "שאין ביד
אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו, כי אם
ברשות הבורא יתברך, כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד ויהיה כל
אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני
שמקוה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם יכול על
תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק בטחונו בו כפי יכלתו, אף על פי
שהוא בוטח בשאריתם, ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו, כי אם אחד
מהם בלבד, על כרחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת
מזולתו. וכן כשירגיש האדם, שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים
אלא ברשות הבורא ית', ישוב לבו מיראתם ותקותם, ויבטח על
הבורא לבדו", עכ"ל. הרי, אם יחשוב אדם שיש כח ביד אחד לעשות
דבר אשר אינו ברצונו של השי"ת, יפסיד כל תורת הבטחון, דא"א לו
לתלות בטחונו בהשי"ת, שהרי יש כח לאחר.

שר הביטחון לשמור מן הגנבים

בנוהג שבעולם מי שיש לו הרבה כסף או דברים יקרים וכדומה,
ורוצה לשמור אותם מן הגנבים, הרי הוא שוכר 'שר הביטחון' לשמור
נכסיו. אולם, זה לא יועיל כלל כנגד גזירת השי"ת, דאם כבר נגזר
שיפסיד ממונו לא יועיל שום בן אדם לשמור נכסיו מהגנבים ושאר
הפסדים. אולם יש עצה אחת שמועילה, והיינו – לבטוח בהשי"ת!
שהוא בעל הרחמים, ואפילו אם כבר נגזרה הגזירה שיפסיד ממונו ע"י
גנבים וכדומה, מדת הבטחון בכוחה לשנות כל גזירות שבעולם!
ואיתא בזוהר הקדוש )ח"ב דף כב, ע"א( דהבוטח בה' אין שום רע יכול
לשלוט עליו וז"ל ]מתרגום [: בטחו בה' עדי עד – כל ימי האדם צריך
להתחזק בקדוש ברוך הוא, ומי ששם בו בטחונו ותקפו כראוי, לא
יכולים להרע לו כל בני העולם. שכך אמר דוד אלקי בך בטחוני אל
אבושה אל יעלצו אויבי לי", עכ"ל. וא"כ הבוטח בה', אפי לו אם היה
ראוי שאחד יגרום לו איזה גניבה והפסד, מ"מ מדת הבטחון מצילה
אותו ומגינה עליו מכל רעה שבן אדם יכול לעשות לו!

שמירה למעלה מדרך הטבע

ויש להוסיף עוד, דמי שיש לו 'שר הביטחון', הרי הוא יכול לשמור
נכסיו רק באופנים שבדרך הטבע, אבל אינו יכול לשמור נכסיו למעלה
מדרך הטבע, אין זה ביכלתו, ושייך כמה וכמה אופנים שלא יהיה
ביכולתו לשמור נכסיו. אבל מי שבוטח בה', והשי"ת שומר אותו מכל
פגע רע, הרי הוא נשמר למעלה מדרך הטבע! וכן האריך המלבי"ם
)תהלים צא( וז"ל, "אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים
שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב
אל הטבע, כי רק בעצמי אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע … כי אין
שמירתך ע"י מלאכים ושלוחים בענין קרוב אל הטבע רק ע"י ה' בעצמו,
כי אחר שבי חשק אפלטהו בעצמי מן הצרה, הגם שיהיה במקום סכנה,
וע"י שידע שמי, שהיא מדרגה יותר גדולה מן החשק, שזה כבר השיג
את חשקו וידע שמי, אשגבהו שעוד יתגבר על המזיקין", עכ"ל. הרי
שמי שבוטח בהקב"ה, הקב"ה בעצמו שומר אותו, ואינו מניח
שמירתו להמלאכים. ואותו שמירה שהקב"ה שומר, אינו שמירה
כדרך הטבע, אלא שמירה למעלה מדרך הטבע. נורא למתבונן!