Getting your Trinity Audio player ready...

בכח של 'בעל בחירה'

הוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים
וַיִּשְׁמַע רְׁאוּבֵן וַיַצִּלֵהוּ מִּיָדָּם וַיאמֶר לא נַכֶנּוּ נָּפֶש. וַיאמֶר אֲלֵהֶם רְׁאוּבֵן אַל תִּשְׁפְׁכוּ דָּם הַשְׁלִּיכוּ אֹּתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶה אֲשֶר בַּמִּדְׁבָּּר וְׁיָּד אַל תִּשְׁלְׁחוּ בוֹ לְׁמַעַן הַצִּיל אֹּתוֹ מִּיָּדָּם לַהֲשִּיבוֹ אֶל אָּבִּיו. (לז,כא-כב)

פי' רש"י: "והבור רק אין בו מים – ממשמע שנאמר והבור רק, איני יודע שאין בו מים, מה תלמוד לומר אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו," עכ"ל.

והקשו המפרשים מהא דקי"ל ביבמות (קכא, א:) "נפל לבור אריות אין מעידין עליו שמת, לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת," א"כ צ"ב, איזו הצלה יש כאן שראובן רצה להצילו ע"י שביקש שישליכוהו לבור מלא נחשים ועקרבים, הרי בודאי ימות שם? ועל זה בא האור החיים הקדוש לבאר הצלתו של ראובן וז"ל, "ויצילהו מידם – פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון, ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים, והוא אומרו 'ויצילהו מידם,' פי' מיד הבחירי, ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו' כי הבחירה תבטל הדבר, ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דבר," עכ"ל.

האור החיים בא לבאר מה היה התועלת בזה שראובן השליך את יוסף לאחד מן הבורות כדי להצילו, הרי היו בבור נחשים ועקרבים שיכלו להרגו, וא"כ לא היה שום תועלת בזה, וליכא שום הצלה, וע"ז בא האור החיים וביאר שהטעם שביקש שישליכו את יוסף לבור, "שבעל בחירה יכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמים."

אין כח לבעל בחירה

ובפשטות משמע מדבריו שבעל בחירה בכוחו לפעול דבר אשר לא נגזר מן השמים, שהרי יש לו בחירה, וע"י בחירתו יכול להרוג גם מי שלא נתחייב מיתה, וזו היתה התועלת במה שהשליכו את יוסף לבור. אולם, חלילה וחס להבין דבריו כפשטן, שהרי אנו מאמינים באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא הבורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ואם נימא שבעל בחירהיכול לפעול ולעשות איזה פעולה אשר אינו בגזירת השי"ת, נמצא שהשי"ת אינו "לבדו" עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, שהרי יש כח אחר, והיינו כח של בעל בחירה. לא יתכן כלל וכלל שהמאמין בהשי"ת באמונה שלימה יאמר כך. חלילה וחס לומר שיש כח לבעל בחירה לעשות דבר אשר אינו בגזירת השי"ת. וע"כ, אין לסתור ולאבד עיקרי האמונה מדברי האור החיים. [ויש עוד מקורות בדברי חז"ל שנשמע כן, אבל לא יתכן כלל ועיקר להבין דבריהם כפשטן].

טעם איסור נקמה

ידוע דברי הספר החינוך (מצוה רמ"א) בביאורו לענין "איסור נקמה" שהאריך לבאר שכל האיסור מיוסד על עיקרי האמונה בהשי"ת שכל פועלה שאחד עושה הוא אך ורק מאת השי"ת וע"כ אסרה התורה לנקום בו וז"ל, "משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום(שמואל ב' טז, יא:) הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא. ועוד נמצא במצוה תועלת רב להשבית ריב ולהעביר המשטמות מלב בני אדם, ובהיות שלום בין אנשים יעשה השם שלום להם," עכ"ל.

הרי מפורש להדיא בדבריו, שחובת האמונה להאמין, שגם מה שנעשה ע"י בעל בחירה, גם זה כולו נגזר מאת השי"ת, והבעל בחירה אינו סיבת הרע, רק השי"ת שהוא "עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות."

וכ"כ החפץ חיים (שמירת הלשון שער התבונה פ"ז) לבאר הטעם של איסור נקמה, והוסיף דבר נפלא שאמרו חז"ל שבאותה שעה שאמר דוד המלך "ה' אמר לו קלל" – זכה להיות הרגל הרביעי למרכבה. דברים נוראים!

כל חבלה ג"כ בהשגחתו ית'

וכן מבואר היטב הך יסוד בחפץ חיים על התורה (שמות כא, יט) וז"ל, "ורפא ירפא. ובחז"ל (ב"ק פח, א) מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות. פרש"י שם וז"ל, "ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי." ויעוי' בתוס' שם (ד"ה שנתנה רשות וכו.)' מכל זה מוכח להדיא, שכל עניני צער שמזדמן לאדם, ואפילו אם אחד מחרפו ומגדפו הכל הוא מן השמים, אלא שמגלגלין חוב ע"י חייב, וכמו שאחז"ל על הפסוק והשבות אל לבבך שעונותיך הם המחרפים אותך. ולא עוד אלא אפילו אם אחד הכהאותו במזיד, זה ג"כ השגחה מלמעלה אלא שמגלגלין. וראי' ברורה לזה, הוא מהכתוב הנ"ל, המדבר בענין מריבה בין איש לרעהו, ככתוב וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו. וא"כ המוכה בעצמו הוא ג"כ חייב, שהלא לא היה צריך לצאת לריב עם חבירו, ואעפ"כ מכנה הגמ' את ענין ההכאה הזאת בלשון "רחמנא מחי." אלא ע"כ דגם ענין שכזה ג"כ מן השמים. וכן מצינו בדוד שקלל אותו שמעי בן גרא ויסקל אותו באבנים ועפרו בעפר, השיב דוד, ה' אמר לו קלל. וכ"ז עושה הקב"ה לטובת האדם, כדי שיכופרו עונותיו ע"י העלבון, ואינו צריך ליתן לב לזה כלל להשיב תשובה למחרפו, אלא אדרבה יודה לה' על שנזדמן לו כפרה כזאת, וע"ז אמרו ז"ל (גיטין לו, ב) הנעלבין ואינן עולבין וכו' עליהן הכתוב אומר ואהביו כצאת השמש בגבורתו," עכ"ל. הרי מפורש להדיא בדברי החפץ חיים, שאפילו אם חבל בו בעל בחירה, הוא כולו אך ורק מאת השי"ת, ואין לבעל בחירה שום כח כלל לפעול דבר אשר לא גזר השי"ת.

טעות גדולה

וכן מפורש שזהו "טעות" לומר שבעל בחירה יכול לפעול דבר שלא נגזר מן השמים, בספר תולדות ר' יוסף זונדל מסלאנט (עמ' קל"ז) וז"ל, "אמר הרב הגאון רשכה"ג מוהר"ח זלה"ה מוואלאזין, שמעתי מחסיד ז"ל [הגאון והחסיד במאמר זה הוא הגר"א] וגם אני אמרתי כן אפי' מנערותי שזה טעות מה שמורגל בפי העולם שבעל בחירה יכול לעשות לאדם בלתי גזירת הבורא, רק שבכל דבר נגזר על האדם באיזה אבן ינגף, אבל בבעל בחירה לא נגזר איזה בעל בחירה יעשה לו לטוב ולמוטב, אבל אם לא נגזר לו מן השמים אין בעל בחירה יכול לעשות לו מאומה," עכ"ל. הרי, דאם לא נגזר מן השמים שיבוא עלהאדם שום דבר רע, או שום הפסד, אין בעל בחירה יכול לגרום לו שום רע בשום פנים ואופן. ורק אם כבר נגזר על האדם מן השמים שיבוא לו שום פגע רע או הפסד, בזה יש מקום לבעל הבחירה לבחור, דהיינו, ע"י מי יבוא עליו מה שנגזר עליו והאופן שיבא על האיש אותו רע.

וכן הוא להדיא בדברי בגמ' (שבת לב, א:) "תנא דבי רבי ישמעאל: כי יפל הנופל ממנו (ממנו) ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית, שהרי לא 'נפל' והכתוב קראו "נופל." אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב," ע"כ. הרי, להדיא שבעל בחירה אין בכחו לעשותשום דבר אשר לא נגזר מששת ימי בראשית, רק ע"י בחירתו יכול להיות הוא השליח להביא הרעה על אדם שכבר נגזר עליו.

ויש להוסיף מה שכתב החובת הלבבות (שער הבטחון פ"ד) שאפילו מי שהמית את עצמו, כגון ששתה סם המות – ומת, גם אותו מיתה הוא בגזירת השי"ת, והוא נתבע על זה שהמית עצמו. כמו שמבואר מדברי הגמ' לעיל שמדין מגלגלין חובה ע"י חייב נתבע אם אחד המית את חבירו, הגם שאותו מיתה כבר נגזרה, מ"מ ע"י בחירתו הוא היה האופן שמת, וע"ז נתבע בשמים, כמו כן מי שהמית את עצמו, ג"כ מיתתו הוא בגזירת שמים, ונתבע עליו על זה שהוא היה האופן שמת.

יסוד הבטחון

ובאמת, יש להביא ראי' ברורה שאין עליו תשובה, שא"א לומר כלל ועיקר, שבעל בחירה יכול לפעול דבר שלא נגזר מן השמים. שהרי, לכו"ע יש חובה על כל יהודי לבטוח בה' [ונחלקו הראשונים מהיכן נלמד, ואכמ"ל בזה.] ואחד מן היסודות הנצרכות מאוד למדת הבטחון, היינו שיהיה מי שסומך עליו בר סמכא. שהרי, מי שאינו בר סמכא א"א לסמוך עליו. וא"כ אם נימא שבעל בחירה יכול לפעול דבר שלא נגזר מן השמים, הרי נמצא דלא יתכן כלל וכלל לסמוך על השי"ת ולהיות "בטוח," שהרי הוא ית' אינו בר סמכא, שיש כח לבעל בחירה, ובעל בחירה יכול לבטל גזירת השי"ת. וע"כ מעצם מצות וחובת הבטחון יש ראי' ברורה שאין עליה תשובה, שבעל בחירה אין בכחו כלל לעשות שום פעולה אשר אינו בגזירת השי"ת.

וכן האריך החובת הלבבות (שער הבטחון פ"ב) שאחד מן התנאים להיות בוטח הוא, שיהא כולו נמסר ביד מי שבוטח עליו וז"ל: "שיהיה ענין הבוטח כולו מסור בידו, ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו ולא להטיב אליו, ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור, אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו. וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על הענין הזה, יהיה יותר ראוי לבטוח עליו," עכ"ל.

וכתב החובת הלבבות (בפ"ג) שתנאי זה נמצא אך ורק בהשי"ת וז"ל, "שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו, כי אם ברשות הבורא יתברך, כי העבד כשיהיה לו יותר מאדון אחד ויהיה כל אחד מהם יכול להועילו, לא יתכן לו לבטוח על אחד מהם, מפני שמקוה התועלת מכל אחד מהם. ואם יהיה אחד מהם יכול על תועלתו יותר משאריתם, יהיה חוזק בטחונו בו כפי יכלתו, אף על פי שהוא בוטח בשאריתם, ואם לא יוכל להועילו ולהזיקו, כי אם אחד מהם בלבד, על כרחו יבטח עליו לבדו, מפני שאינו מקוה תועלת מזולתו. וכן כשירגיש האדם, שלא יועילנו ולא יזיקנו אחד מהנבראים אלא ברשות הבורא ית,' ישוב לבו מיראתם ותקותם, ויבטח על הבורא לבדו, כמ"ש: אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לותשועה," עכ"ל. הרי להדיא בדבריו, שגם מה שנעשה ע"י בעל בחירה הוא כולו בהנהגתו, דאי לא כן, לא שייך כלל ועיקר לבטוח בה,' שהרי אינו נמסר לגמרי בידו.

מבעל בחירה צריך זכויות הרבה

וע"כ מבואר מכל הנ"ל שחלילה וחס להבין דברי האור החיים כפשוטו, ולסתור עיקר האמונה בהשי"ת "שהוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים." וע"כ דברי האור החיים צ"ב טובא. וכבר עמד מרן שר התורה הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א (דרך שיחה פרשת וישב) על דברי האור החיים וכתב: "לא יתכן שיהרג אדם אם לא שנגזר עליו מן השמים, אלא שכנגד בעל בחירה צריך יותר זכויות להנצל, וישפעמים שנגזר על האדם מיתה ויש לו זכות שמעכבת, ובבעל בחירה צריך זכויות יותר," עכת"ד. וכעין זה איתא בדברי הנצי"ב (הרחב דבר) וז"ל, "ואמנם חלילה לומר שאין ביד ההשגחה העליונה לשמור גם מבחירת האדם, אלא כך יש לנו לומר דלזה בעינן זכות יותר," עכ"ל. ומקור לדבריהם הוא מפורש בדברי הזוהר (ח"א דף קפה,) ובאמת כל דברי האור החיים מיוסדים על דברי הזוהר, וכד מעיינת היטב בדברי הזוהר מבואר היטב הך חילוק, שלגבי בעל בחירה צריך זכויות יותר להינצל ממנו, משא"כ להינצל מן החיות אינו צריך זכותים כ"כ.

ועדיין יש לבאר, שאם בעל בחירה אינו יכול לפעול שום דבר אשר אינו בגזירת השי"ת, מדוע צריך זכויות יותר להינצל מבעל בחירה, ואילו להינצל מחיות רעות אינו צריך זכותים כ"כ, סכ"ס הרי הכל בגזירת השי"ת.

הכל תלוי באמונתו

ויש ביאור נפלא מהגאון רבי אברהם יעלין זצ"ל בספרו ארך אפים [וקיבל הסכמה על ספרו ממרן החפץ חיים,] שבא לבאר דברי הזוהר וז"ל (ויוסף אברהם סי' ז אות א:) "דהנה נודע מספרים דהשגחת הש"י על האדם הוא כפי אמונת האדם בהשגחתו ית,' ולכן בכל סכנה מדבר שאינו בעל בחירה, קלה הצלתו של אדם כשר, מפני שהאדם אינו משים אז אל לבו לבקש רק מהש"י, והרי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, ולכן בנקל יכול האדם להנצל אז כי הוא מבקש אז באמת מכל קירות לבו רק להשי"ת כי אין לו מאחר לבקש, אבל כשהאדם הוא בסכנה מנזק אדם, אזי קשה הצלתו, משום שכשהאדם הרואה שחבירו רוצה לעשות לו רעה, נדמה לו אז שזה

תולה בבחירת אדם זה, והוא עומד ומתחנן לאדם זה שלא ירע לו, ומסיח אז דעתו מאמונת השגחתו ית' שהכל לבדו הוא וכל מה שחבירו עושה ויעשה לו אין זה תלוי כלום ברצון חבירו, וחבירו זה אינו אלא כרגזן ביד החוצב בו, שהגרזן אין לה בעצמה שום יכולת רק החוצב בה, ולפי זה כשחבירו רוצה לעשו לו רעה אין באמת לבקש רק להבורא ית,' ואף שבאמת רצונו ית' שנעשה בכל ענין גם קצת דרך הטבע למען לא תתבטל הבחירה, ומה"ט הצורך ג"כ לבקש לפני האדם הרוצה להרע לו, אבל כל מחשבת האדם צריכה להיות שידע ויזכור שאין זה תלוי רק בהבורא ית' לבדו ויעשה הבקשה לחבירו רק טפל ותהיה רק משפתיו ולחוץ, ועיקר תפלתו ובקשתו מקרב לבו לא תהיה רק להבורא ית' לבדו, וידע ויזכור היטב כי "אין עוד מלבדו," אבל סתם ע"פ רוב הרי הדרך שאף אדם כשר וצדיק עושה אז העיקר טפל והטפל עיקר והוא עומד ומתחנן מקרב לבו לפני חבירו הרוצה להרע לו, וחושב אז שזה תלוי ברצון חבירו, ולכן מה"ט ממילא סרה אז השגחתו ית' ממנו ויכול ליפול ביד אדם זה.

וזהו שפירש הזוה"ק בכונת ראובן שציוה להשליך את יוסף אל הבור אף שגם שם יהיה בסכנה גדולה מהנחשים ועקרבים שהיו בבור, משום שחשב ראובן כן, שאם ישליכו אותו אל הבור הרי בודאי יצעק שם יוסף מאוד להשי"ת להצילו מהנחשים ועקרבים, ולא ישים אל לבו שום בטחון אחר, יפנה בכל לבו רק לה' לבדו, ולכן גם השי"ת יפנה אליו מפני תפלתו בכל לבו אליו, ובצירוף זכות אבותיו, ויצילהו שם מהנחשים ועקרבים, אבל אם יהיה ביד אחיו הרי יפנה יוסף בבקשתו אל אחיו לבקש מהם רחמים שיניחוהו בחיים, ויסיר אז אמונתו מהשגחתו ית' שהכל אך בידו ולעשות עיקר התפילה רק אליו, ולכן ממילא תסור ג"כ השגחתו ית' ממנו, ולב אחיו ידע ראובן כי כל בקשותיו אליהם לא יועילו כי כבר הוסכם ביניהם שלא ירחמו עלו, ולפ"ז הרי בודאי יהיה נהרג ולכן בחר להשליכו אל הבור," עכ"ל הזהב.

ה' צילך

להרחיב דבריו, ידועים דברי המדרש (הובא בנפש החיים שער א' פרק ז:)' "ה' צלך על יד ימינך. היינו שכמו שנטיית הצל של איזה דבר, הוא מכוון רק כפי תנועות אותו הדבר לאן נוטה. כן בדמיון זה כביכול הוא ית"ש מתחבר לנטות העולמות כפי תנועות ונטיית מעשי האדם למטה," ע"כ. הרי, הנהגת השי"ת תלוי כפי דרגתו של כל אחד כמה פונה להשי"ת. וכדברי החובת הלבבות (ריש שער הבטחון:) "ומי שבוטח בזולת ה' מסיר האלהים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו," עכ"ל. שכל זה הוא הנהגת השי"ת, שהשגחתו של כל אחד ואחד תלוי כפי דרגתו שפונה להשי"ת. ומי שהוא שלם במדת האמונה ובטחון, א"א כלל לשלוט בו שום רעה, ואפילו בעל בחירה, כדמבואר בדברי הנפש החיים בביאור דברי הגמ' (חולין ז, ב) בההיא איתתא שרצתה לפעול כישוף על ר' חנינא, ור' חנינא אמר לה: "שקולי, לא מסתייעא מילתיך, אין עוד מלבדו כתיב." וביאר הנפש החיים, שכוונתו לומר דכיון שהוא שלם במדת האמונה ובטחון בהשי"ת, והיה ברור לו שאין שום שליטה אחרת, רק השי"ת הוא בעל הכוחות כולם, ע"י אמונה זו לא שייך שתשלוט בו שום רעה – ואפילו ע"י בעל בחירה.

ומי שאינו שלם במדת האמונה ובטחון, זהו סיבה שתהא השגחתו וגזירתו של השי"ת שישלוט בו רעה. ומי שעולה על דעתו מחשבה שבעל בחירה בכוחו לפעול פעולה, זה סיבה שהשי"ת יגזור עליו שישלוט בו רעה מאותו בעל בחירה. ואינו מכח עצם בחירתו של הבעל בחירה, שהרי בעל בחירה אינו יכול לפעול כלל דבר שלא נגזר מאת השי"ת, רק מכח חסרון האמונה בהשי"ת זו היא סיבה שיגזור השי"ת שתבא עליו רעה מאת הבעל בחירה. ונמצא, דלעולם בעל בחירה אינו יכול לפעול כלל מה שלא נגזר. והכל תלוי כפי האדם עצמו מה עולה על דעתו, אם יפנה דעתו להשי"ת או לא.

וא"כ, מי שנמצא בסכנה מבעל בחירה, ותולה כל הצלתו אך ורק בהבעל בחירה, אז השי"ת מסלק השגחתו, ועל פי גזירת השי"ת ראוי לבא עליו רעה. ובשביל להינצל מהך רעה צריך האדם זכויות הרבה, כמו שצריך האדם זכותים לזכות לדבר שאינו ראוי לו. כמו דאיתא בגמ' שבת (לב, א) שמי שאינו ראוי לנס, אם נעשה לו נס מנכין לו מזכויותיו.

ולפי זה מובן היטב בטוב טעם ודעת דברי האור החיים, שאין כוונת האור החיים לומר שבעל בחירה בכוחו לפעול דבר אשר לא נגזר מאת השי"ת, אלא שראובן רצה להציל את יוסף, וע"כ כל זמן שהצלתו תלוי ביד בעל בחירה, אפשר שישים יוסף תקותו ובטחונו באחיו שהם יצילוהו, ועי"ז השי"ת יגזור עליו שישלוט בו רעה, שזהו הנהגת השי"ת שהשגחתו של כל אחד תלוי כפי דרגתו שפונה להשי"ת, וע"כ ראובן השליכו לבור שהיה מלא נחשים ועקרבים, משום שידע שעי"ז יוסף יתלה כל בטחונו אך ורק בהשי"ת, ולא בבשר ודם, ויזכה להנצל ולא ימות.