מה זה תפילין שימושא רבא ? מתי מניחים תפילין שימושא רבא ? הקדמה קטנה, תפילין שימושא רבה אלו תפילין גדולות יותר מהתפילין הסטנדרטיות, רוב האנשים לא מניחים תפילין בגודל הזה למעט חסידי חב״ד שזוהי המידה הסטנדרטית של התפילין שלהם והם מניחים אותם בבוקר, וכן המקובלים שמניחים בבוקר זוג תפילין פצפונים רש״י ורבנו תם ביחד ובתפילת מנחה מניחים תפילין גדולות כדעת השימושא רבא. האריז״ל הקדוש אמר שמעלתם של תפילין שימושא רבא כמו רש״י ורבינו תם ביחד , אבל למרות זאת לא כולם מניחים תפילין שימושא רבא, שכן צריך להיות האדם מוחזק בחסידות כדי להניח תפילין בתפילת מנחה כששאר הציבור לא נוהגין כן, והבן איש חי חשש ליוהרא .
מאיפה הגיעה הדעה של תפילין שימושא רבא ? ספר שימושא רבא הוא חיבור עתיק המדבר בקצרה על הלכות תפילין. לא ידע לנו מי כתבו, מחברו חי בבל, דעת הרבה מרבותינו הראשון לייחס אותו לתקופת הגאונים לפני כ 1000 שנה לערך, לתקופת רבי שמעון קיירא המיוחס לו ספר הלכות גדולות, ויש אומרים שספר שימושא רבא הוא של רב שר שלום גאון. הספר כתוב בלשון ארמית והוא מופיע בפסקי הרא״ש בסוף מסכת מנחות. בספר שימושא רבא יש הלכות שונות בדין התפילין, אופן הנחת הפרשיות, איזה אותיות מתייגים, והלכות אלו לא נפסקו להלכה. הרב רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני שהיה מחכמי ספרד לפני 800 שנה לערך כתב השגות על השימושא רבא וכן מחזור ויטרי. דבריו של השימושא רבא נתקבלו במקום שהוא לא סותר את התלמוד והרמ״ע מפאנו -רבי מנחם עזריה מפאנו אמר שדברי השימושא רבא הם דברי קבלה. הדבר המרכזי שבו כן אנחנו נותנים לו משקל לדעת כמה פוסקים הוא מידת הבתים (הקציצא) שהוא אצבעיים על אצבעיים. וכן כתב הטור (מאת רבי יעקב בן אשר ׳בעל הטורים׳ נכתב לפני 700 שנה לערך ) בסימן לב׳ –
״… ואין שיעור מפורש בתלמוד לאורך ורוחב ריבוע הבתים אלא שבשימושא רבא כתב שצריך שיהיה ארבע הבתים אצבעיים על אצבעיים ולא נהגו כן אלא עושין אורך ורוחב הבתים בלא שיעור, גם גובהן…״
בספר יסודות התפילין מאת הרב יוחאי אוחיון שליט״א, מביא מחלוקת בדין מידת אצבע, שדעת הגאון רבי חיים נאה אצבע זה 2 ס״מ, ולדעת החזון איש 2.4 ס״מ. ונחלקו על איזה חלק מהתפילין נאמר אצבעיים על אצבעיים, האם על הקציצא – הבתים של התפילין שבהם מונחים הפרשיות, או שמדובא על המעברתא – החלק התחתון של התפילין שזה בעצם כל גודל התפילין. והכרעת האחרונים ששיעור זה הוא יחד עם התיתורא ואלו התפילין הרגילות שיש לנו כיום. עוד מוסיף הרב שיש שחששו לדעת השימושא רבא – המגן אברהם והאדמו״ר הזקן רבי זלמן מלאדי (בעל התניא) בשולחן עורך הרב. וכן הזכיר את גודל התפילין כשימושא רבא בספר ליקוטי אמרים ׳תניא׳ שזהו שיעור מידת הבתים. ואכן כל חסידי חב״ד מניחים תפילין בבוקר כדעת רש״י במידת בתים 40 על 40 מ״מ. יש שחוששים ומחמירים לדעת החזון איש, ויוצא שגודל הבתים לבד 48 על 48 ממ.
מובא בספר פתורא דאבא על מנהגי האריז״ל זיע״א, אומר רבינו חיים ויטאל זצוק״ל ״… ואח״כ עשה (מורי ז״ל – האר״י) זוג תפילין דרש״י כסברת שימושא רבא שהם אצבעיים על אצבעיים וחרוציהן שקועין עד מקום המעברתא באופן שיהיה כל בית ובית חלוק ומופרד מחבירו, ובעת התפירה היו חוטי הגידים מפסיקים ועוברים בתוך החריצים ממש מצד זה לצד זה, ובבוקר היה לובש ב׳ זוגות דרש״י ור״ת ובמנחה של שימושא רבא לבד, והיה אומר דתפילין אלו דשימושא רבא הם כפי ב׳ הסברות דרש״י ור״ת ועולים במקום ב׳ הסברות כי…. ״ עיין שם, כבוד אלוקים הסתר דבר…
( רבינו אשר – הרא"ש – הלכות קטנות הלכות תפלין ) ואכתוב הלכות תפילין הנמצאים ע״ש נאון ז״ל ונקרא שמושא רבא אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילי מייתי אעא טבא תרין אצבעי על תרין אצבעי כעין תרי אצבעי; ואי הוו טפי שפיר דמי, ואי הוי בציר לא פסול. ונאפיר ביה תלתא נפירין בשוה, ומפתי להון — כי היכא דניעול בהון קילפא. והויין ד' ראשין מעילאי עד מצעי. וממצעי לתתאי הוי חד. וסימניך "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים".
ועביד בכל נפירא חדא נקובתא מפיתחא לפיתחא, וה"ל ארבע נפירין דתנן תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני.
ומייתי קילפא קשה דמן בהמה טהורה — אבל דטמאה אסור דתניא עורות של תפילין בין לכתיבה בין לחפיפה בין עורות נבילות בין עורות טריפות בין בגויל בין בקלף ובלבד שיהו עבודין כהלכתן. במה דברים אמורים בעורות הנאכלים בחיין.
ומשוי פרשתא ד"קדש" לימיניה בביתא קמא ופרשתא דסמיך ליה "והיה כי יביאך" בביתא תנינא ופרשתא ד"שמע" בביתא תליתאי ופרשתא "והיה אם שמוע" בביתא רביעתא. אמר אביי אי כתביה בגויל שפיר דמי, [1] ואי לא לכתבינהו בקלפא לאפי בישרא ובגויל לאפי שערא.
(מנחות לד, א) ואמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף לה מארבע רוחותיה פסולה — ההוא לאפרושי בעלמא דתנן וחכ"א צריך שיהא בין אות לאות כמלא חוט השערה. והלכה כוותיה דאביי. ואי הוי איפכא פסולה. וכן במזוזה וכן בס"ת.
וליכרוך עליה קילפא או שולפא. ובעי למתפר להו בגידי דאמר רב פפא ובתפרן ובאלכסונן [שם לה א]. וא"ד בגידי שור איבעי להו תפר להו בגידי, בהמה דקה מהו? פלוגתא היא ולא איפשיטא לן. וענין דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא. וא"ד משמיה דרב יוסף מותר.
ותריסר תפירי ליהוו בהון לבר מדנפק ועייל. ואמר רבא אי הוו עשרה לא הוי פסולה. מאי טעמא? דמדשקלה מלכא ושמשא אשתיור עשרה. א"ר פפא משמיה דאביי אי הוו ארביסר שפיר דמי דכד מוספת מנשה ואפרים הוי להו ארביסר.
ובעי דליצור בקילפא דביתא צורת דשי"ן; דימינא תלתא רישין, ודשמאל ד' רישין. אמר אביי אי הוו איפכא פסול.
ומאן דכתב תפילין או מזוזה או ס"ת בעי למיבדק להו בחסירות ויתירות. ולא יכתב להו אלא מאן דהוי במצות דכתיב "וכתבתם וקשרתם" — כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה [וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה].
אמר רבא כל אלפא ביתא דאתוותא דתגי דהוי בתפילין — עשרים וחמש. ואלו הן:
ח"ץ ו"ס ש"י ל"מ ע"ת — בפרשת קדש; בפ"ר הז"ם א"ך ד"ק חכ"ה ט"ט — בפרשת והיה כי יביאך; ודמזוזה שעטנ"ז ג"ץ — שבעה — בפרשת [שמע] והיה אם שמוע.
והני פרשיות דאמרינן לכתוב להו בהדי הדדי ולשוינהו בדרישא.
ואי אינש דוקנא הוא כתב להו שלא מן הכתב. וכן במזוזה. הכא לא בעי שרטוט והתם בעי שרטוט.
ובעי דליפשו רצועה עד דמטא לכריסא מן ימינא, ולחדיא מן שמאלא.
וליצור ליה דמות דלי"ת. מעייף דתרתי רישין דרצועה בהדי הדדי ומעייל חד בגו חד. ורישא דהאי בעופתא דהאי [ורישא דהאי בעופתא דהאי]. ולהוי כמין דלי"ת. דא"ר יעקב א"ר יוחנן קשר של תפילין הלכה למשה מסיני.
ולהוי הנך רצועות אוכמיתא דתנן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ודדרעא הוי כולה חד נפירא באצבע דקאי בארבע אפירו ולכתוב לפרשיתא לכולהו לחד ומשוי להו בגוה וליצר ברצועה דמות יו"ד ובעי דלמטו רצועתא כדקשיר בדרעא עד אצבעתא גווייתא דתנן שיעור רצועות תפילין של יד עד שיגיע לאצבע צרדה.
ואם החליף פרשיות של תפילין זה בזה בהיפך — פסולין. ואם נפסקו ג' חוטין בתפרן — פסולין.
אמר רבא אסור לתלמיד למיחלץ תפילין קמיה רביה דכתיב "וירם יד במלך" (סנהדרין קא, ב) וא"ר יוחנן שחלץ תפילין לפניו. מאי תקנתיה? לכרוך רביה ברישא והדר כרכיה תלמיד. והכי עבדי תלמידי דר"ג.
אמר רבא לא כשר לאחותי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים.
תורה במאי בספר בראשית פסוק אחד בנביאים בשמואל פסוק אחד בכתובים בספר תהלים פסוק אחד בתלמוד תמאני מתיבא מנ"ל? דתנן שמואל הקטן אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן י"ג למצות.
אמר אביי והוא דידע לתרגומי בכולה דכתיב "ולמדתם אותם..ושמרתם אותם" — אם אין למידה אין שמירה ואם אין שמירה אין למידה.
אמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העוה"ב. אמר אביי מערב אני בו שאין גהנם שולטת בו. ואמר רב פפא אף אני מערב בו שכל עונותיו נמחלין לו.
וכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד, ב). אמר ר' יוחנן גדולה מצות תפילין יותר מן התפלה שזה תיקון חכמים וזה תיקון היוצר. ומודים חכמים לר' יוחנן. ואמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפילין וקוראין ק"ש ומתפללין באימה ע"כ.
