הרב הינוקא בגדי כהונה בתכלית היופי, לכוונתו של הכהן, ולחמדת לב הרואים והשומעים

וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת (כח, ב). ביאר הרמב"ן שכדמות בגדי הכהונה היו לובשים המלכים בזמן התורה [כפי שהאריך בראיות מהפסוקים על כל בגד ובגד], וזהו 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', כדי שיהיה נכבד ומפואר במלבושים אלו 1 [וכ"ה ברבינו בחיי]. וכן כתב בספר חידושי תלמיד הר"ן (פ' תצוה, עמ' רג), והוסיף, שמטרת בגדי המלכות הוא לרמוז שבעבודתו יתברך ימלוכו, כמ"ש (משלי ח, טו) 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ', וע"כ רצה הקב"ה שיהיו בתכלית היופי, מזהב תכלת וארגמן ותולעת שני, ובתכלית השלימות, שתהיה אריגתם באופן הטוב ביותר (יומא עב:), ובתכלית הקיום, שאסור לקרעם, כמ"ש (שמות כח, לב) 'לֹא יִקָּרֵעַ'. ועוד ביאר, שציווה הקב"ה לעשותם בכבוד ותפארת, מאחר שבהם תלוי גמר הכפרה (יומא שם; זבחים פח:), כי על ידם מקריבים את הקרבנות המכפרים על ישראל. והוצרכו להיות בתכלית היופי, בכדי שיהיה בזה עזר וסיוע לכהנים שלא תוסח דעתם מהם, וישמרום בהדרם ויקרם, ויתאוו הרואים לאותה מעלה.

אין מכבסין בגדי כהונה

ואיתא בגמ' (זבחים פח.) דבגדי כהונה 'אין מכבסין אותן כל עיקר, שאין עניות במקום עשירות' 2, עי"ש כל הסוגיא. ועוד איתא בגמ' (זבחים יח:) 'היו מטושטשין או מקורעין ועבד, עבודתו פסולה', עי"ש כל הסוגיא. ופירש"י (שם) שהוא משום דבעינן 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת'. וכן פסק הרמב"ם (כלי המקדש ח, ד-ה), וז"ל: בגדי כהונה מצוותן שיהיו חדשים נאים ומשולשים, כדרך בגדי הגדולים, שנאמר 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', היו מטושטשין, או מקורעין, או ארוכין יתר על מדתו, או קצרים פחות ממדתו, או שסלקן באבנט, ועבד עבודתו פסולה וכו'. כל בגד מבגדי כהונה שנעשו צואין 3, אין מלבנין אותן ואין מכבסין אותן' 4 וציין מו"ר שכלשון זה ממש הוא במדרש הגדול (כח, ב), עי"ש.

בגדי כהונה אחרי משיחתם נתגדלו כמדת הכהן שנתגדל

וכתב בתפארת יהונתן (על אתר), שמאחר שהיו הבגדים צריכין להיות מכוונים למדת הכהן, לא קצרים ולא ארוכים, והכהן הנמשח בשמן המשחה היתה גודלת קומתו (ויק"ר כו, ט; תנחומא אמור ד; ילקו"ש שמו"א רמז קכז) 5, וא"כ מתחילה כשעשו בגדים לכה"ג איך אפשר לכוון מדתו, כשאח"כ יתגדל ע"י שמן המשחה. אלא שבאמת מתחילה גם הבגדים נמשחים, וגם הם הגדילו, וזה למופת חותך שהוא מפלאות ה', כי במה שגופו של הכהן הגדיל, יגידו שהוא דברי טבעי, מחמת בשורה טובה, ש'שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם' (משלי טו, ל), אבל על הבגדים לא יתכן לומר כן, ולכן הם 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', כי ה'
פעל כן במופת מופלא.

בגדי כהונה לא בלו במשך 480 שנה

עוד כתב בתפארת יהונתן (שם) טעם נוסף שנקראו 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', כי היו הבגדים נעשים בצירוף אותיות הקודש, והיו נעשים בחכמה יתירה ונפלאה כעין בגדים של מעלה, והשי"ת נתן בלבם חכמה זו. וסיים וכתב, שמאחר שלא בכל דור מצויים אנשים כאלה אשר רוח אלהים בהם כבצלאל וסיעתו, ע"כ צריך לומר שבגדי כהונה שנעשו אז, לא בלו אף לאחר כמה מאות שנה, עד שלמה שהוא התחכם ג"כ בחכמה, ולכך אמרו חז"ל ששלמה הוצרך לאבני אפוד ולא מקודם לכן, וזהו מופת על קדושת הבגדים שיתמידו זמן ארוך ת"פ שנים. [וצריך לומר שנעשה עוד נס, שיתאימו לכל כהן וכהן שיהיו עד שלמה כפי מדתו בדיוק].

עשו גם בגדים גשמיים וגם בגדים רוחניים, והרוחניים היו מכפרים

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ וגו' וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ (כח, ד). דקדק הבן איש חי בדרשותיו (ס"פ תצוה) מדחזר הכתוב ואמר 'וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ' אחר שאמר 'וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ', ועוד חזר ואמר (שמות כח, ה) 'וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב', שבגדי הכהונה שהיה בהם כח לכפר, אין הכפרה נעשית בבגדים הגשמיים, כי אם בבגדים הרוחניים, שכל בגד משמונת הבגדים היה בו צלם רוחני חופף עליו מבית ומחוץ, דוגמת צלם רוחני החופף על האדם ועל הנשמה. וא"כ האומנים העושים את המלאכה צריכים לעשות להם ג"כ צלם, ועל הצלם הזה נאמר 'בִּגְדֵי קֹדֶשׁ', אבל הבגדים הגשמיים נקראים בשם בגדים סתם. ואותם הצלמים הרוחניים נעשו על ידי קדושת המחשבה והכוונה שלהם, ולכן צוה שבעסק זה של הבגדים יהיה דבר מצוה, והיא מצות האמונה,
עי"ש כל הענין. ועוד האריך בזה במקום אחר (הקדמה לפ' ויקהל ש"ב) שע"י הכוונות ויחודים שעשו בכל מעשה ומעשה כפי שורשו למעלה, הורידו
אור קדושה על הכלים, לנתקם מן מין הגשמי ולדבקם בנצחיות. וחברו דבר גשמי, שהוא חלק הארץ, עם אור רוחני שהוא חלק שמים, עי"ש כל הענין. וציין מו"ר שכן כתב גם בספר בית יצחק רייטבורד (כח, ב) בשם ספר מי מנוחות (כח, ב), אלא שכתב שמשה כיוון את הכוונות ועשה את הבגדים הרוחניים, וה'חכמי לב' עשו את הבגדים הגשמיים. ועוד סיים וכתב שם, שזהו 'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', כי אין כבוד ותפארת יותר מזה, שילבש בגדים רוחנים, 'לכבוד' בעולם הזה, 'ולתפארת' בעולם הבא. ובנותן טעם לציין בזה לדברי האלשיך (כז, א), וז"ל: 'וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב' כו', ועל ידי כן 'לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי' (שמות כח, ג), שתדבר להם הכוונה הראויה בעשייתם לקדשו בם. וגם אחוותך תסייע, וזהו 'וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ'. וגם מהשפע שלך שתטפל בדבר ימשך שיעשו מה שלא ידעו ולא למדו לעשות מימיהם, כי אם ש 'הֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת' כו' (כח, ה), כי לא יעשו רק קיחת הדברים, ומאיתו יתברך יעשו בידיהם מאליהם. וכל זה ממך הכל, כי יאצל מן השפע אשר עליך ויושפע בהם.

היאך בגדי כהונה מכפרים, ובפרט הציץ

וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי (כח, ד). אחז"ל (זבחים פח: ערכין טז. ויק"ר י, ו) 'למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך,
מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין'. ועוד דרשו (יומא עב.) על הפסוק (שמות לה, יט) 'אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ', 'אלמלא בגדי כהונה, לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט'. ואיתא בתוס' (סנהדרין לז:) שהיו מכפרים כשעשו ישראל תשובה, ואיתא בזוה"ק (ז"ח שה"ש, פב:), שכל עזי מצח שהיו בישראל, כאשר היו מסתכלים באותיות שם הקודש שבציץ נזר הקודש, היו משברים ליבם, ומסתכלים במעשיהם. כי כל אשר היה רואה את אותיות שם ה' בולטות בציץ, היו פניו נופלים מאימת אדונו, ונשבר ליבו לפני ה'. ועוד איתא בזוה"ק (ויקהל, ריז:) שכאשר היה אדם מסתכל בציץ, היו אותיות שם ה' החקוקות בציץ מאירים בפניו לשעה קלה, והיה הכהן רואה זאת, וכאשר היה רואה אז שפני אותו אדם מאירים, ידע שהוא רצוי לפני הבורא, עי"ש .

כל ישראל כהנים, והכה"ג שליח כולם כאילו הם הקריבו כל הקרבנות עם בגדי כהונה גדולה

וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (כח, ט). איתא באגדת בראשית (פרק פ) בזה"ל: אמר רבי אחא, למה נקרא שמותן של שבטים על האבנים, אלא מפני שכולן נקראו כהנים בסיני, שנאמר (שמות יט, ו) 'וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים', אמר הקב"ה, אפשר שיהיו כולן מקריבין על גבי המזבח? אלא יהיו כולם כתובים שמותם על לבו של כהן גדול, כשיהא כהן גדול נכנס להקריב לפני ולפנים, כל אחד ואחד מהן כאילו כהן גדול לפני לבוש בגדי כהונה.

1ועוד ביאר, שזהו לכבוד ה' השוכן עמהם, שהקב"ה מייחד תפארתו על ישראל, וזהו משאחז"ל (יומא סט.) שראה אלכסנדר מוקדון את דמות דיוקנו של שמעון הצדיק מנצח לפניו בבית מלחמתו, וזו סוד הפסוק 'ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה', שיבינו מה שיעשו, עי"ש כל הענין. וכ"ה בציוני (פ' תצוה).
2וזהו אליבא דיש אומרים שם בברייתא, אמנם ת"ק פליגא עליה, וס"ל לחלק בין נתגעלו מעט דמכבסין אף בנתר ואהל, לנתגעלו הרבה דאין מכבסין אפילו במים [עי"ש בפירש"י], וכך לכאורה ס"ל לאביי, עי"ש כל הענין.
3ודקדק הליקוטי הלכות (זבח תודה, זבחים פח.) מלשונו ד'צואין' דוקא פסול, אבל אם נטף טיפה בעלמא לא מקרי צואין, ובוודאי מהני בזה כיבוס לכו"ע, וכ"ש אם נתלכלך מעט בטיט, והעבירו כשנתייבש ע"י שחיקה בעלמא. ועוד הוסיף, שבדיעבד אין לפסול עבודתו בעבור זה [אמנם לעיל מיניה נשאר בזה בצ"ע], וכ"כ בתפארת ישראל (הקד' פ"ג דמס' חגיגה, א), [וראה עוד בפירושו למס' תמיד (פ"ה, ס"ק כז)], ובביאור הגרי"פ פערלא לרס"ג (ח"ב ל"ת ריב, רלח ע"ב), ובשו"ת עין יצחק (או"ח סי' ז, ה) [אלא שאחר מכן (שם, ה) הוכיח מהסוגיא בזבחים (צה.) שהשוותה כיבוס לקירוע, דמשמע שכיבוס פוסלם אף בדיעבד, וגריעי ממשוחקים, עי"ש כל הענין], ובאבן האזל (ביאת מקדש א, יד). אמנם במשך חכמה (במדבר יט, ח) משמע שבכל עבודות, חוץ מפרה אדומה, פסול כיבוס מים אפי' בדיעבד [ולכאורה הוי מדאורייתא לשיטתו, עי"ש], וכן משמע מלשון הקרית ספר (כלי המקדש פ"ח), וז"ל: 'כל בגד מבגדי כהונה שנעשו צואים אין מלבנין אותם, ד'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת' מעיקרא בלי הפסק בעינן', כלומר שהוי ראוי ונדחה. אלא שבתוס' (סוטה טו:) איתא להדיא בשיטת אביי דלא אמרינן דנדחו, וביאר בקרן אורה (שם) שהוא מפני דבגדי כהונה הוו תשמישי מצוה, ולא מגוף המצוה, וכ"כ החזו"א (ידים סי' א, טו), ועי"ש במהרש"א. ואין כאן המקום להאריך בזה.
4וביאר המבי"ט בקרית ספר (שם) דס"ל לרמב"ם לפוסלם מ'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', ומשמע דס"ל דפסול ד'אין עניות במקום עשירות' נלמד מפסוק זה, וכ"כ להדיא (כלי המקדש סוף פ"א) דאפשר דהוא מדאורייתא [והביאו החיד"א בעין זוכר (מערכת ה, אות כא), עי"ש]. אמנם הר"ש משאנץ בפירושו לתו"כ (צו פ"ו, ח) ס"ל להדיא ד'אין עניות במקום עשירות' הוא פסול דרבנן [וע"ע בדבריו שם (צו פ"א, יב), דלכאורה משמע דהוא מדאוריתא, אמנם אינו מוכרח], וכן ביאר בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' ד) בדעת הרמב"ם, דס"ל לחלק בין נתגעלו הרבה דנפסלו מדאוריתא מ'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', לבין נתגעלו מעט, שנפסלו מטעם ד'אין עניות במקום עשירות', עי"ש כל הענין. ובאבן האזל (ביאת מקדש א, יד) ביאר בדעת הרמב"ם, דאף דלכתחלה מצוה בחדשים מקרא ד'לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת', מ"מ אינו לעכב, ואין העבודה נפסלת אלא אם הוי דרך בזיון, שהוא ההיפך מ'לכבוד', והוא במטושטשים או מקורעין דוקא, עי"ש כל הענין.
5ועוד כתב בתפארת יהונתן (ויקרא כא, יא) שע"י משיחה בשמן המשחה נעשה הכהן בריה חדשה. וכן הביא בקה"י (ערך שמן המשחה) בשם ילקו"ש (אינו לפנינו). ובמדרש תלפיות (ענף דוד, קמח ע"א) כתב, שהנמשח בשמן המשחה הזה, גם בפטירתו לא היה ניכר בו סימן מיתה, שלא היה משתנה כלל, והוא כחי השוכב על מטתו שחסר ממנו רק כח הדיבור, שקדושת השמן עצמה משעה שמשחו אותו פעל התועלת והמעלה הזו בגופו.
6לרבי רפאל ברדוגו, מחכמי מרוקו הקדומים.
7וראה עוד בזוה"ק (שלח, קעד:). ובנותם טעם לציין בזה למה שאחז"ל (תנחומא מטות ד), שצוה משה לפנחס, שאן יראו את בלעם עושה כשפים, יראו לו את הציץ והוא יפול, ואכן כך עשו לו ולכל מלכי מדין ומתו, עי"ש.