י״ח באדר ב׳ תשפ״ד – 28/03/2024
Getting your Trinity Audio player ready...

משיחות רבינו מרן ראש הישיבה הגה"ר רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין זצוק"ל ראש ישיבת פונביז',

נשיא מועצת גדולי התורה


כוח התפילה


כוח התפילה – תפילה במחשבה

יש לדעת כי אפילו תפילה שבלב מועילה לסייעתא דשמיא, ומעשה שהיה באדם שאינו שומר תורה ומצוות
שהגיע מחוץ לארץ לבקר בכותל המערבי, ובבואו אל הכותל התעורר והתחיל לחשוב, הן אני אינני מאמין ואיני יודע שהתורה היא תורת אמת, אבל אם אכן זה אמת אני רוצה שמן השמים יעזרו לי להבין זאת, ומיד כשחשב כן ניגש אליו אחד הפעילים העוסקים בקירוב, ושאל אותו אם הוא רוצה לדעת מה זה יהדות. זהו כוח התפילה שבלב, שמיד ברגע שחשב כן בלבו זכה לסייעתא דשמיא!
ואמנם בתפילה בלב אין יוצאים ידי חובת תפילה, כי הרהור לאו כדיבור דמי, וצריכים להתפלל בדיבור שחרית מנחה ומעריב, אך בנוסף לתפילות החובה אפשר גם לבקש בלב, במשך כל היום, אדם יכול לפנות להקב"ה ולבקש ממנו בלבו, וזו גם כן בקשה שיכולה להועיל. לפעמים יכול להיות שבתפילות החובה אדם מתפלל בלי כוונה, אך במשך היום הוא גם חושב מחשבות של תפילה בלב, שהוא רוצה סייעתא דשמיא ברוחניות, והמחשבות האלה הם תפילה אמיתית מעומק הלב, ובהם יזכה לקבל את מה שהוא רוצה, ויעזרו לו מן השמים. ולעומת זה בתפילת החובה שהייתה בלי כוונה, אף שיצא בה ידי חובה, מכל מקום לא יזכה לקבל בה את מה שהוא רוצה, ואפשר שיקבל משהו אבל לא כמו התפילה שבלב. ואף שהתפילה שבלב אינה המצוה והחיוב, והיא רק במחשבה ולא בדיבור, מכל מקום כיון שהיא בקשה מעומק הלב, הרי זה מועיל יותר מתפילה בדיבור בלי כוונה, והתפילה שבלב היא התפילה שתתקבל, ובה יזכה לסייעתא דשמיא!

תפילה על תפילה

באמת צריכים גם תפילה על תפילה, להתפלל שהתפילה תהיה בכוונה, וכמו שמצינו גם הפוך, שכתב בארחות חיים להרא"ש "ומה טוב לבקש סליחה על אמרך סלח לנו בלא כוונה", היינו שצריכים לבקש סלח לנו על מה שאומרים סלח לנו בלי כוונה, כך גם להפך, אפשר לבקש רחמים שהתפילה תהיה בכוונה. וכן אנו מבקשים בברכת אהבה רבה ותן בלבנו וכו' לאהבה וליראה, שיהיה בנו יותר יראת שמים [וממילא גם התפילה תהיה יותר בכוונה] וזוהי תפילה על תפילה, תפילה על רוחניות. ובכל ענייני רוחניות אפשר לזכות עם תפילה, כמו שאמרנו בשם הגרי"ס שבדוק ומנוסה שזה עוזר, אבל צריך שהתפילה תהיה תפילה אמיתית ובכל הלב, וזה לא פשוט, אך הבא ליטהר מסייעין אותו.
המסילת ישרים בפרק י"ט כתב שמי שהוא בעל שכל נכון' לא קשה לו להתפלל בכוונה, אמנם הרי זה מדרגה,
ולא כל אחד זוכה להגיע לשכל הנכון, והעצה היא להתפלל על זה גופא, תפילה על תפילה! להתפלל שנזכה לתפילה בכוונה, ועל כך מבקשים בברכת השיבנו 'וקרבנו מלכנו לעבודתך', ועבודה היינו תפילה, שהיא עבודה שבלב, ומבקשים בזה מהקב"ה שנהיה קרובים לעבודה, ונזכה לתפילה בכוונה. אבל גם את זה צריכים לומר בכוונה, וכאשר אומרים את זה בכוונה ממש עם הלב, שאני מבקש ומתחנן על זה בתחנונים אמיתיים, אזי יש סייעתא דשמיא וזוכים להתקרב לעבודה. כיצד זוכים למדרגה של הרגשת הלב בתפילה? על זה גופא צריכים תפילה! להתפלל לזכות למדרגה של הרגשת הלב בתפילה. וכדי שהתפילה תעזור, צריך להתפלל מעומק הלב, שבאמת הוא רוצה את המדרגה הזו, וכואב לו: למה אני לא מרגיש טעם בתפילה ומדוע אינני מרגיש שאני מדבר עם מישהו?!
ומי שזה כואב לו ומבקש באמת מעומק הלב – התפילה עוזרת. ואם לא כואב לו, צריך שוב תפילה, להתפלל שיכאב לו! כי אם לא כואב לו ואינו מתפלל מעומק הלב אין זו תפילה, וצריך התבוננות ומחשבות של תפילה להגיע לזה שיכאב לו, שיהיה אכפת לו למה אינו במדרגה, ומדוע הוא לא מרגיש את האמת.

תפילה על רוחניות

שמעתי ממו"ר הגרא"א דסלר זצ"ל בשם רבי ישראל סלנטר, כי בדוק ומנוסה שתפילה על רוחניות עוזרת, כל
תפילה שאדם מבקש על ענייני רוחניות, על תורה ועל מעשים טובים, התפילה עוזרת ומתקבלת.
קנד. ולכאורה זו גמרא מפורשת ברכות נ, א) על הפסוק הרחב פיך ואמלאהו – ההוא בדברי תורה כתיב, ובפשטות זהו
כדברי הגרי"ס, שאם מבקשים תפילה על דברי תורה, זוכים לסייעתא דשמיא, וזו הבטחה, 'הרחב פיך' ומיד 'אמלאהו', ורק צריך לבקש, הרחב פיך, וכמה שתבקש – תקבל! ונמצא לפי זה, מאחר שאם מבקשים על רוחניות מקבלים, אם כן אדם שאינו מבקש הרי הוא אשם, שהוא יכול לבקש ואינו מבקש, ומראה בכך שלא אכפת לו, כי הרי היה יכול יותר להצליח בתורה, ובמעשים טובים, ובאהבת הבריות, אם רק היה מבקש ומתפלל על זה, ומדוע אינו מבקש?!
באמת אנו מתפללים הרבה תפילות על רוחניות, ורבי ישראל סלנטר היה גם עושה מנין מיוחד להתאסף ביחד
בעשרה לתפילות ופרקי תהלים מיוחדים על רוחניות, אבל גם בכל תפילה בציבור, בשמונה עשרה ובכל התפילות, יש הרבה בקשות על רוחניות, כגון אלוקי נצור לשוני מרע, וכן על תורה מבקשים בברכות התורה ובאהבה רבה, ובעוד הרבה מקומות בתפילה מבקשים על רוחניות, ואם אדם מכוון עם יישוב הדעת בכל הלב בשעת התפילה בציבור על הבקשות האלה, אזי זה בדוק ומנוסה שיש סייעתא דשמיא.

על תורה

ספר יערות דבש' לבעל התומים ח"א דרוש ד) מעיד על עצמו כי "בעת שאיני מתפלל בכוונה כראוי, כל היום אין
שמועתי בתורה מכוונת וקרעים אלביש, ולהפך אם אזעק ואשווע להשם מקירות לבבי בתפילה לחונני דעה כי דלותי עד מאד בעוונותינו הרבים, אף הוא ירחם עלי להאיר עיני בתורתו", כי ההצלחה בתורה תלויה בבקשת רחמים, ואפילו שהיו לו הכישרונות של התומים! בלי בקשת רחמים הוא לא היה מצליח בתורה.
וכן שמעתי ממרן הגרא"מ שך זצ"ל על הנצי"ב שאמר כי ביום שאינו בוכה ב'אהבה רבה' אין לו הצלחה בתורה, מפני שצריך רחמי שמים לזה, ועל ידי בקשות מעומק הלב עם בכיות זוכים להצלחה בתורה. אמרו בגמרא נדה ע, ב) מה יעשה אדם ויחכם? ירבה בישיבה ויבקש רחמים ממי שהחכמה שלו, ומבואר בהמשך הגמרא וברש"י שם כי לבקש רחמים פשיטא שצריך! והחידוש הוא שצריך גם להרבות בישיבה, אבל בלי בקשת רחמים ודאי שאי אפשר, ולא שייך הצלחה בלי תפילה, ורק שייך איזה הצלחה לפי הכישרונות, אבל זה כלום לעומת ההצלחה שיכולה להיות עם תפילה, ולכן חייבים להתפלל עבור הצלחה בתורה. בלי תפילה לא שייך, ואם אחד חושב ש'כוחי ועוצם ידי' הועיל בתורה, זה לא נכון, וכמו שבגשמיות אין כוחי ועוצם ידי, כך ברוחניות אין כוחי ועוצם ידי, וצריך סייעתא דשמיא, ובלי תפילה אין סייעתא דשמיא, כי אדם שאינו מבקש סימן שהוא חושב שהוא יכול להצליח בעצמו, וכבר אין לו סייעתא דשמיא.
[מההספד על מרן הגרא"מ שך זצ"ל:] ראינו אצל הרב שך זכרונו לברכה, שבקשת הרחמים אצלו הייתה תמידית, גם
בכל שיעור לפני שהוא אמר את השיעור היה ניגש למישהו לבקש ברכה שהשיעור יהיה טוב, אף על פי שכבר הכין את השיעור והכל היה מוכן ומסודר אצלו, עדיין צריך סייעתא דשמיא שהשיעור יהיה טוב ויהיה לאמיתה של תורה, ולא סמך על 'כוחי ועוצם ידי' ברוחניות, שזה גם כן טבע הקיים באדם, לסמוך על כוחו ועוצם ידו, אך צריכים לדעת כי לא משיגים רוחניות בכוחי ועוצם ידי, אלא צריכים סייעתא דשמיא עם זכויות, ולזה צריכים תפילה ובקשת רחמים, והוא היה ניגש לבקש ברכות מצעירים, שהיו צעירים ממנו בהרבה שנים, ממי שיכול להיות נכד שלו ביקש
ברכה לפני השיעור, וזוהי תפילה. ההצלחה בתורה תלויה לפי כמה שהאדם מבקש ומתפלל, ובאיזו כוונה הוא מתפלל, כגון בשמונה עשרה שמבקשים חננו מאתך דעה בינה והשכל, זוהי בקשה בלשון רבים, ואחרי התפילה מבקשים בלשון יחיד פתח לבי בתורתך, ובעוד הרבה מקומות בתפילה מבקשים על תורה, כפי שציין החזון איש באיגרותיו ח"ג קנא) כמה דוגמאות בזה, כגון בקדושת ובא לציון הוא יפתח לבנו בתורתו, ובפתיחת ההיכל בבריך שמיה יהא רעוא קדמך דתפתח לבאי באורייתא, ובעוד הרבה מקומות.
וזה תלוי באיזה אופן מבקשים, האם הוא סתם אומר שרוצה וטוב יהיה לו כך, או שמבקש בלשון רחמים, שמרגיש שהוא מסכן בלי תורה! וככל שהתפילה היא יותר מעומק הלב כך יש יותר סייעתא דשמיא.
התבוננתי דבר נורא, שיכול להיות אדם שהיה מצליח יותר בלימודו אם היה מתפלל יותר, ואם היה מבקש
יותר בכוונה ובתחנונים מעומק הלב כבר היה גדול בתורה שאין לשער, אך הוא לא עושה כן ואינו מבקש מספיק מעומק הלב ולכן אינו מצליח כל כך, וזה גם כן בבחינת "אפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק" שעליו נאמר כי דבר השם בזה רח"ל עיין סנהדרין צט, ב), כי אם היה מבקש הרי היה מצליח יותר, ומדוע אינו מבקש!

תפילה על כלל ישראל

מעתי על רבנית חשובה שהייתה באמריקה, ולפני הימים הנוראים שלחה מכתב לבניה שהיו כאן בארץ,
שבתפילות שהם מתפללים, לא יכוונו על עצמם, אלא על כלל ישראל, והיינו מפני שאם אדם מבקש על עצמו מי יאמר שמגיע לו, אבל כשמבקש על הכלל, גם הוא יכול לזכות ביחד עם הכלל. וכבר אמרו חז"ל (ב"ק צב, א) כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה, והיינו שזוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת בזכות מה שהוא חושב על חברו ומתפלל עליו, ואין הכוונה רק שמוציא מילים מפיו ואינו מרגיש את מה שהוא אומר, אלא שבאמת מרגיש בלבו שאכפת לו על השני, ומתוך כך הוא מבקש עליו רחמים, ומתפלל שיצליח בתורה.
מצינו בשלמה המלך (מלכים א' פ"ג) שהקב"ה שאל אותו מה הוא מבקש, ומה שיבקש יתנו לו, ואמר שלמה כי
הוא רוצה רק 'לב שומע' לטובת אחרים, לטובת העם, ולא ביקש בשבילו אלא בשביל כלל ישראל, חכמה והבנה איך להשפיע על כלל ישראל, איך לנהל את העם וכיצד להנהיג את העם. והשיבו הקב"ה כיון שביקשת רק בשביל העם, ולא ביקשת לעצמך אריכות ימים או עשירות או נפש אויביך, לכן "נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך", ובזכות זה זכה לחכמתו הגדולה, להיות החכם מכל האדם, שלא היה ולא יהיה עוד חכם כמוהו, וגם נתן לו הקב"ה עושר וכבוד, ולא היה עוד אדם עשיר ומכובד כמוהו, כל זה מפני שלא ביקש בשבילו, אלא בשביל הציבור.

ועוד רואים בשלמה המלך, שגם מאוחר יותר כשגמר לבנות את בית המקדש מלכים א' פ"ח) הוא התפלל תפילה
ארוכה מאד עם הרבה בקשות, ועל מה היו בקשותיו? על כלל ישראל! ואילו על עצמו ביקש רק משהו, שמלכות בית דוד תימשך, והזכיר זאת בקיצור, בכמה מילים, אך עיקר בקשתו וכל אריכות תפילתו הייתה עבור כלל ישראל, וכפי שמוזכר בפסוקים כל מיני בקשות שביקש, שכלל ישראל יינצלו מדבר וממגפה וכל מיני צרות שלא יהיו, ושיחיו רק חיים טובים.
כך הדרך וזו ההנהגה הראויה, להתפלל ולבקש עבור כלל ישראל. ואמנם צריכים שזה יהיה באמת, בקשה אמיתית מעומק הלב, ולא רק שבפה יהיה כך, אלא גם בלב, שבלב יהיה אכפת לו מאד וזה מה שהוא ירצה, את טובת הציבור, טובת הכלל, ואז זו הזכות. והנה בגמרא (ברכות נ, א) הובא הפסוק "הרחב פיך ואמלאהו" לענין תפילה ובקשה על תורה, ולכאורה 'הרחב פיך' משמע בשבילך, בשביל עצמך? ובאמת אין הכי נמי, וצריך לבקש גם בשביל עצמו, אבל על אחרים צריך לבקש עוד יותר! וגם זה נכלל ב'הרחב פיך ואמלאהו' – לבקש לא רק על עצמו, אלא גם על אחרים.

יש תפילות קבועות שאנו מבקשים על רוחניות, כגון בברכות התורה שמבקשים והערב נא וכו' ונהיה אנחנו
וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה, ואחר כך גם בברכת אהבה רבה מבקשים הרבה בקשות רחמים, בכל מיני לשונות של תחנונים: אבינו, אב הרחמן, המרחם, רחם עלינו! וגם בשמונה עשרה מבקשים השיבנו אבינו לתורתך, וכל הבקשות הם בלשון רבים, לא רק על עצמו, אלא על כל הציבור, על כל כלל ישראל, תפילה על כל כלל ישראל שיעסקו בתורה. והרי רבי ישראל סלנטר אמר שבדוק ומנוסה שתפילה על רוחניות עוזרת, ויש להבין אם כן למה זה לא עוזר, הרי אנו מבקשים הרבה תפילות על רוחניות על כלל ישראל, ואיננו רואים שזה עוזר, ואמנם באמת יש קצת התעוררות לתשובה, אבל זה לא כולם, והרי מבקשים על כולם, ומדוע אין התפילה עוזרת?
וכפי הנראה הסיבה היא מפני שחסר באיכות התפילה, שאינה בכל הלב, וזה לא כל כך אכפת ולא כל כך כואב לנו שיש כאלה שאינם עוסקים בתורה, ואם זה היה אכפת לנו באמת, והיינו מתפללים על זה מעומק הלב, אזי התפילה הייתה מתקבלת, וכולם היו חוזרים בתשובה ועוסקים בתורה, כפי שאנו מבקשים השיבנו לתורתך. וכן בברכת אהבה רבה שמבקשים ותן בלבנו להבין ולהשכיל וכו', ויחד לבבנו לאהבה וליראה, אם זה היה אכפת, והיו מבקשים מעומק הלב, התפילה הייתה מתקבלת!

. אם היינו כולנו מתפללים, תפילה אמיתית, שאכפת לנו וכואב לנו, אזי היינו משפיעים על כל הציבור שיחזרו
בתשובה, כי תפילה זה דבר שמשפיע, ואין זה מעשה ניסים, כמו שכתב המהרש"א בקידושין דף כ"ט שתפילה אינה נס, אלא בדרך הטבע תפילה יכולה לעזור.
אבל תפילה צריכה להיות בכוונה אמיתית, שזה באמת אכפת לי וכואב לי, וזה לא פשוט, וצריכים מדרגה מיוחדת לזה, שיהיה אכפת לי על יהודי אחר שאיני מכיר אותו, או שאני מכיר, ויכאב לי עליו למה הוא לא חוזר בתשובה ולמה שהוא לא יהיה מאושר, למה שלא יהיו לו החיים המאושרים בעולם הבא ובעולם הזה, כל אחד צריך שיהיה אכפת לו מזה! ואם היה אכפת לנו כל כך והיינו מתפללים מעומק הלב על זה, בודאי התפילה הייתה עוזרת.
ואמנם זה לא פשוט, אבל זה שייך, כל אחד ואחד שייך שיהיה אכפת לו ויצטער ויכאב לו על השני שעדיין אינו במדרגה שצריך להיות, ולא רק על חילוני, אלא אפילו שומר תורה ומצוות יכול להיות שאינו בשלמות, וכגון אדם שאינו חושש לביטול תורה, אם היה אכפת לי וכואב לי על מצבו והייתי מבקש רחמים עליו, הוא היה מתחזק, אבל זה לא אכפת לי כל כך ואינני מרחם עליו, וזו כזריות, שבאה מתוך חוסר הבנה, שלא מבינים את האכזריות שבזה. וצריך גם תפילה על זה גופא, תפילה על עצמי שאני אהיה במדרגה יותר גדולה שיהיה אכפת לי, שתפילתי תהיה תפילה זַכָּה שתשפיע על אחרים.

תפילה בלשון רבים

בכל התפילה מזכירים דברים שאנו רחוקים מהם, כגון 'כי לישועתך קיווינו כל היום', ולכאורה וכי באמת
כך המציאות שכל היום לא מסיחים דעת מהציפייה לישועה, וכיצד מותר לומר דבר שאינו נכון? ומסתבר כי ההיתר לומר כן הוא מפני שמבקשים בלשון רבים, והכוונה בזה על כל כלל ישראל, שבתוך כלל ישראל יש באמת יחידים כאלה שמקווים כל הזמן לישועת השם.
בשמונה עשרה יש הרבה בקשות בלשון רבים, כגון השיבנו, סלח לנו, חננו, והם כולם בקשות בשביל הציבור
ולא בשביל עצמו, ורק בסוף התפילה מבקשים בלשון יחיד אלוקי נצור לשוני מרע וכו', שזו כבר בקשה פרטית, אבל כל התפילות הם בשביל אחרים ולא רק בשביל עצמו, ואמנם הוא עצמו גם כן כלול בזה, כי לשון רבים כולל את כולם, אבל הבקשה היא בלשון רבים, על כלל הציבור, והוא עצמו אינו העיקר. יש מקום אחד בתפילה שמזכירים בלשון יחיד, בסוף שמונה עשרה בברכת אלוקי נצור מבקשים 'פתח לבי בתורתך', וכן שאר הבקשות שם בלשון יחיד נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תידום ונפשי כעפר לכל תהיה. וצריך להבין מדוע אין מבקשים בלשון רבים כמו בכל התפילה. וכפי הנראה זהו מפני שתפילת 'אלוקי נצור' אינה חלק מברכות התפילה אלא בקשה לאחר התפילה, ובזה עדיף לבקש בלשון יחיד כדי לחזק הכוונה, כי כשאדם מבקש באופן פרטי על עצמו, הלב מרגיש יותר את מה שחסר לו 'פתח לבי בתורתך' וכמה שצריך סייעתא דשמיא לזה, וכדי לחזק הכוונה מבקשים בלשון יחיד, אבל בברכות התפילה עצמה מבקשים בלשון רבים, לא רק על עצמו אלא על כל כלל ישראל.

תפילה על הילדים

באיגרת הגר"א כתב כי חס ושלום בקלקול הבנים ייענשו אב ואם מאד", היינו שההורים אחראים על חינוך
הילדים, ואם יש איזה קלקול, הם אשמים בזה. ולכאורה הרי יש מקרים שההורים מחנכים כראוי, ואף על פי כן יש חברים לא טובים שמשפיעים לרעה, ומה הם אשמים בזה?
ויתכן כי התביעה על ההורים היא, שהיו צריכים יותר להתפלל שלא יארע קלקול כזה, כמו שמצינו מכות יא, א) שיש תביעה על הכהן הגדול שהיה צריך לבקש רחמים על דורו שלא תהיה בהם רציחה, ומי שיכול להתפלל ואינו מתפלל הרי הוא אשם, וגורם את הקלקול בזה שאינו מתפלל. וזו הסיבה שכתב הגר"א כי ההורים נענשים על קלקול הילדים, כי לא מספיק מה שנותנים חינוך טוב, וצריכים גם להרבות בתפילה שלא יארע שום קלקול. כתב המשנה ברורה ( סימן מ"ז ס"ק י') ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות, ויכוון מאד בברכת אהבה רבה, ובברכת התורה בשעה שאומרים אנחנו וצאצאינו, וכן כשאומר בובא לציון למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה", וכן באהבה רבה כשמבקשים ותן בלבנו להבין ולהשכיל וכו', מבקשים בלשון רבים – על כלל ישראל, וגם הצאצאים כלולים בבקשה זו, שיזכו להבין ולהשכיל בדברי תורה. ומי שאינו מתפלל על הצאצאים, או אפילו אם מתפלל אבל לא מכל הלב, הרי הוא אשם ונתבע על הקלקולים הנגרמים כתוצאה מכך.

מאמרים נוספים

נושאים שונים

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי