הינוקא הרב שלמה יהודה שליט"א – משולחן שלמה

אנכי ה' אלהיך" (שמות כ, ב) משיעור יום א' במדבר תשע"ב

שבועות הוא מעין הגאולה דלעתיד שעולה מלכות ה' ב"ה אל הכתר והגילוי
כתב רבנו האר"י בשעה"כ ד"א) שבשבועות הוא הזמן הנעלה יותר בשנה, וביום זה בשעת התפילה בשחרית ומוסף עולה המלכות אל הכתר, והוא מעין הגאולה שתהיה לעתיד לבוא, שתעלה המלכות אל הכתר בגילוי לעיני כל הנבראים. ופשט הדברים, שבאמת מלכות ה' ב"ה תמיד מושלת בכל, ואף שנראה שמלכות ה' נעלמת ויד הגויים גוברת, אעפ"כ לעולם הקליפה כבושה תחת מלכות ה' ב"ה, אלא שהוא באיתכסיא, ולכן נחשבת מלכות ה' ב"ה כמלכות ללא תגא, היינו מלכות בלא כתר וגילוי של המלך, כי מלכות ה' ועם ישראל למטה בבזיון. אבל לעתיד לבוא תעלה המלכות מהגלות אל הכתר. ואע"פ שהבטיחנו הקב"ה שיגאלנו כמ"ש בעמוס ושבתי את שבות עמי ישראל" מכל מקום לא תהיה הגאולה אלא כשנשיב אנו את המלכות אל הכתר, כי נשמות ישראל שרשם במלכות, ועלו במחשבה בכתר של ה' ב"ה, כמ"ש בזוהר חדש מסטרא דכתר תגא איתקריאת, ובה עלו ישראל במחשבה. ובשבועות עולה מלכות אל הכתר, כפי שבמעמד הר סיני הייתה יראה גדולה בכל העולם ונכנעה הסיטרא אחרא מאוד, ולעתיד לבא יחזור הדבר להיות בגילוי שתהיה מלכות ה' ב"ה נגלית לעיני הנבראים כולם.
מלכות ה' והתורה יהיו בפאר וגילוי על ידי שיהיו ישראל נכללים בתורה ותפילה בדרך הנכון
ועליית המלכות אל הכתר תהיה על ידי התפילה והתורה, שבכח התפילה ממשיכים את גילוי התורה, ובגילוי התורה יעלו ישראל לשערי בינה, שהיא ענין קבלת התורה. וכן כתוב במשלי ב, ג) כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך", שהוא יחוד התורה והתפילה בלב של האדם. כי התורה היא כולה שמותיו של הקב"ה וזה אם לבינה תקרא'- שקורא האדם בשמותיו של הקב"ה, כי התורה היא כאם על הבנים שהם עם ישראל, כמ"ש במשלי ו, כ) ואל תיטוש תורת אימך". לתבונה תתן קולך' היינו על ידי התפילה, כי על ידי התפילה באים לשלימות השגת וידיעת התורה והולכים בה מחיל אל חיל עד אין קץ, ובזה תעלה מלכות ה' ב"ה אל הכתר, ויהיו ישראל סמוכים אצל הקב"ה בשלימות שאין שלימות אחריו.
ויום מתן תורה שהוא עליית המלכות אל הכתר, הוא ההתייחדות הגדולה ביותר של ישראל עם קוב"ה, כמ"ש שיה"ש א, ד) הביאני המלך חדריו". וזה על ידי התפילה והתורה, שעל ידי התפילה נכללים עם ישראל במלכות ה' ב"ה, וכשמקבלים את התורה, עולה המלכות יחד עם כל ישראל שמעידים על מלכות ה', ונכללת בשערי בינה. והוא יחוד אש באש, אש התפילה עם אש התורה, כי על ידי התפילה שהיא כאש עולים ונכללים בשכינה שהיא אש, ועל ידי גילוי התורה בעולם שהיא כאש שיורדת על הר סיני, הוא יחוד של המלכות שהיא כנגד התפילה עם הבינה שהיא כנגד התורה, וכמ"ש בזוהר צו בדף לד.) מלכות היא אש עולה, בינה היא אש יורדת, ונכללת המלכות בבינה. והגילוי הנורא שביום חג השבועות הוא העליה של המלכות עד הכתר שהוא ענין האות אל"ף המרמזת על אלופו של עולם, והוא התגלות דיבור ה' ב"ה שאמר אנכי ה' אלהיך", והאות אל"ף ד'אנכי' הוא גילוי הכתר כמובא בתיקונ"ז בתיקון ס"ט).
שלימות היחוד הוא שתעלה התורה והתפילה להיות נכללים באל"ף ד'אנכי ה' אלהיך' ומכח התפילה והתורה נכללת הבינה יחד עם נשמות ישראל באל"ף שהיא אלופו של עולם, כי מילוי האות אל"ף בגימט' נו"ן ע"ה והתיבות) שהם נו"ן שערי בינה. נמצא ששלימות היחוד הוא באות אל"ף שבה נכללת הבינה כמ"ש בתיקונ"ז בתיקון נ"ה) אל"ף בינה, ואמרו בזוהר בלק בדף קצג:) דאיהו רזא דיחודא, כי בה הרצון של הקב"ה ויחוד שם הוי"ה כי האות א' היא תרי יודי"ן ווי"ו שעולה כמספר הוי"ה). וכל עוד לא נתן הקב"ה את התורה לישראל הייתה זו האות אל"ף נעלמת היינו שלא היה גילוי לרצון הבורא ב"ה בבריאה, וכשנתן הקב"ה את התורה, הוציא את רצונו מן ההעלם אל הגילוי, שהיא האות אל"ף שפתח בה הקב"ה את נתינת התורה אנכי ה' אלהיך" כמ"ש באותיות דר' עקיבא נוסחא ב) ובה מתעלה הקב"ה להקרות אחד כמ"ש בזו"ח רות).
ענין המקוה הוא שיהיה בטל כעובר במעי אימו לתורה ולה' ב"ה
וכתב רבנו האר"י שם) שבשבועות קודם התפילה הולכים אל המקוה, כי צריך להטהר קודם היחוד באל"ף ד'אנכי', והטהרה בפנימיות היא הרצון וההסכמה של ישראל לקבל את התורה, שהוא ביטול גמור לנשמת התורה שהיא כל חיותנו וכעובר במעי אימו שהיא כל חיותו, וכמ"ש אם לבינה תקרא", וזה אל"ף מ"ם, שקודם שזוכה להתכללות באל"ף צריך שיכלול עצמו תחילה במ"ם שהיא ם' סאה דמקוה, ויתבטל במקוה כעובר המקופל במעי