משיחות רבינו מרן ראש הישיבה הגה”ר רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין שליט”א ראש ישיבת פונביז’

נשיא מועצת גדולי התורה

---

חיזוק לתפילה

---

תפילתי מקובלת

מעשה שהיה עם החזון איש, שבא אליו אדם ואמר כי הוא חולה, והרופאים אומרים שצריך ניתוח, וברכו החזון איש שהניתוח יצליח, וזה היה לפני תפילת מנחה, ואחר כך נשאר אותו אדם להתפלל מנחה בביתו של החזון איש, ואחרי תפילה קרא לו החזון איש ואמר לו שעכשיו אחרי תפילת מנחה כבר אין צורך בניתוח. והיינו מפני שהחזון איש התפלל עליו, והרגיש שתפילתו מתקבלת! כמו שמצינו בגמרא ברכות לד, ב) דבר כזה על רבי חנינא בן דוסא, שהיה מתפלל על החולה והיה אומר אם יחיה או ימות, כי הוא היה מרגיש בתפילתו אם היא נתקבלה או לא נתקבלה, וכך גם החזון איש הרגיש בתפילתו שהתפילה נתקבלה, עד כדי כך שהיה בטוח שאין צורך בניתוח! וכמו תפילתו של התנא רבי חנינא בן דוסא. מסופר על רבי עקיבא איגר (אגרות סופרים נ”ו) שביקשו ממנו להתפלל עבור חולה, והוא התפלל ואמר ‘התפללתי ולא נעניתי, ואולי יש טעות בשמות’, והיינו שהרגיש בתפילתו שהתפילה לא נתקבלה, והבין מזה שכנראה יש טעות בשם החולה, כי התפילה עצמה לא היה בה חיסרון, ולפי הטבע היה צריך להיות שירגיש שהתפילה נתקבלה, ואם לא נתקבלה – זהו מחמת סיבה אחרת שאינה תלויה בו, שיש טעות בשמות.

תפילת וברכת צדיק

צריך להבין כיצד הועילה תפילת משה רבינו על כלל ישראל, הלא תפילת האדם על עצמו מועילה מפני שהוא
בעצמו מתרומם בתפילתו ומוסיף דרגות באמונה, ועל ידי התפילה מוסיף זכויות לעצמו שתתקבל ותיענה בקשתו, אבל בתפילה על אחרים הלא הם עצמם לא הוסיפו שום זכויות, וכיצד תועיל התפילה עבורם.
ומו”ר הגה”צ רא”א דסלר זצ”ל ביאר בזה בג’ אופנים. הא’ כי תפילת משה רבינו על כלל ישראל הייתה מתוך אהבת הבריות שלו, שהרגיש כי חייו אינם חיים אם יהיה כיליון ח”ו, וכאדם המאבד את קרובו שמצטער צער רב בזה, וכעין שכתב המסילת ישרים בפרק י”א “ואהבת לרעך כמוך ממש”, כך הייתה מדרגת אהבת הבריות של משה רבינו, ומתוך כך ביקש רחמים על כלל ישראל והפציר בתפילה עבורם. ולכן הועילה תפילתו על כלל ישראל, מפני שהוא עצמו הצטער בצערם, והצער של משה רבינו כבר היה סיבה מספקת למנוע את הצרה מכלל ישראל, כי הקב”ה דברים לב, ד) הצור תמים פעלו, ואינו מעניש אדם באופן שייגרם צער או הפסד לזולתו שאין הצער מגיע לו, ומאחר שמשה רבינו הצטער עם ישראל ולא היה מגיע לו צער כזה, לכן הועילה תפילתו לפוטרם מן העונש.
והנה כל זה הוא בזמן שהצדיק מצטער, אבל לפעמים הצדיק לא מצטער ובכל זאת מועילה ברכתו, וצריך ביאור בטעם הדבר. וביאר הרב דסלר כי בקיום ברכת הצדיק יש גם גילוי כבוד שמים, שרואים את ההשגחה, שהקב”ה נותן לצדיק את מבוקשו, וזה מביא לחיזוק האמונה. וטעם נוסף ביאר הרב דסלר, כי בתפילת הצדיק וברכתו לרשע יש הנהגת מידות טובות, שהוא מוסר נפשו ומתפלל עבורו, ומהנהגה זו נמשך השפעה של מידות טובות על הרשע לשנות את דרכו, וזה עצמו כבר סיבה לזכות שתתקיים הברכה. וראה מה שכתב בזה בספר מכתב מאליהו ח”א עמ’149
יש אנשים שחושבים שצדיקים יכולים לעשות כל מה שהם רוצים, כביכול זוהי ‘סגולה’ לקבל את ברכת הצדיק,
כמו שיש אבנים שהם סגולות לכל מיני עניינים, ואינם מבינים כי הצדיק אינו פועל דבר בכוח עצמו, ורק מן השמים מתחשבים בתפילת הצדיק, וכפי שהאריך בספר מכתב מאליהו הנ”ל.
ושמעתי בשם אחד מגדולי הצדיקים, שכשהיו באים לבקש ממנו ברכה היה קורא את הפסוק “אלוקים אתה ידעת לאיוולתי ואשמותי ממך לא נכחדו; אל ייבושו בי קוויך השם אלוקים צבקות אל ייכלמו בי מבקשיך אלוקי ישראל”, ואמר, אלוקים, הרי אתה יודע את האיוולת והשטות שלי, ואתה יודע שאני אשם ואיני זכאי, ואני מבקש ומתפלל עבור אלו מפני שהם ‘קוויך ומבקשיך’, ואותך הם מבקשים ולא אותי, אלא שאין להם אומץ לבקש בעצמם, אבל הרי יודע אתה האמת שאני אוויל ואין לי שכל ויש לי חטאים ואשמות, ומכל מקום תתחשב בבקשתם מפני שהם קוויך ומבקשיך, וכי הם אשמים במה שאינני ראוי לזה, ומדוע צריך שיהיה להם בושה וכלימה בגללי, וראוי שתתקבל תפילתם בשכר האמונה.

חייבים להתפלל חזק על הגאולה

חייבים להתפלל ולבקש מעומק הלב על הגאולה, ועל כפרת עוונות כלל ישראל, כמו שכתב הרמב”ן בביאורו על
פרק הנה ישכיל עבדי (ישעיה נג, ו) על הפסוק כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו: יאשים את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי העולם, ומשים כל אחד כוונה לעצמו ביתו ועסקיו, וראוי להם להיות בוכים ולהתפלל לפני השם לילה ויום שיכפר על עוון ישראל ויחיש קץ הגאולה, כי המשיח בתשובה יבוא מיד, ואם לאו יתאחר עד הקץ הבא עליו בשבועה וכו’, עכ”ל. היינו שכלל ישראל אשמים בהמשך החורבן, מפני שאינם בוכים ומתפללים להקב”ה שיכפר על עוונות הכלל, שיש שנאת חינם וביטול תורה ועוד עבירות בשוגג ובמזיד, וצריכים להתפלל להקב”ה ולבקש רחמים מלפניו שיערה רוח טהרה על הכלל שיחזרו בתשובה ויתכפרו עוונות כלל ישראל, כפי שאנו מבקשים בתפילה ‘השיבנו’ בלשון רבים, והיא בקשה על הכלל, שכל מי שצריך לחזור בתשובה ישוב בתשובה שלמה, ואם היינו בוכים ומתפללים באמת מכל הלב כבר הייתה הגאולה באה.
והנה הרמב”ן בודאי היה מתפלל על זה מעומק הלב, וכן כל הגדולים והצדיקים, אבל הכלל לא מתפללים מספיק, ומה יעשו גדולי הדור שאין דורם דומה יפה עיין תענית כד), לכן העצה היא להתפלל ולבקש רחמים על הדור, ואם מבקשים רחמים מכל הלב זוכים לישועה.

פיוטים

פיוטי הסליחות נתחברו לא בזמן התנאים והאמוראים ולא בזמן הנביאים, שאז עדיין לא היו סליחות, ורק מאוחר
יותר מזמן הגאונים ואילך יש סליחות, ויש כמה סליחות שחיברו הגאונים, או הראשונים, אבל קודם לזה בזמן התנאים והאמוראים לא היו סליחות. ויש להתבונן אם כן למה עכשיו יש, ומדוע אנו חייבים יותר מהם?
ונראה הטעם בזה, מפני שהסליחות באות לעורר, ובזמן האמוראים לא היה צורך בסליחות, כי הייתה התעוררות גם בלי הסליחות! ורק מאוחר יותר הייתה ירידת הדורות וכבר היו צריכים סיבות נוספות להתעוררות – על ידי הסליחות, אבל קודם לא היו צריכים איזה סיבות, כי היו מתעוררים לבד.
הקינות שאנו אומרים בתשעה באב רובן מתקופת הראשונים, אבל בזמן התנאים לא היה צורך בקינות, כי גם
בלי זה הרגישו את האבלות, רק אחר כך הייתה ירידת הדורות, שכבר לא מרגישים כל כך את האבלות, לכן תיקנו לומר קינות לעורר ההרגשים להתאבל על החורבן. ובכל יום בתפילה אנו מבקשים ‘ולירושלים עירך ברחמים תשוב’, וכן בברכת רצה ‘והשב את העבודה לדביר ביתך’, אבל אין זו קינה אלא תפילה, ואנשי כנסת הגדולה לא תיקנו לומר קינות, רק מאוחר יותר הוצרכו לזה מפני ירידת הדורות.
גם מה שנוהגים בשבת לשיר זמירות, יש הרבה זמירות מגדולי הראשונים, כגון ברוך השם יום יום, שהוא מרבי
שמעון הגדול, רבי שמעון ברבי יצחק, שהיה בעל רוח הקודש, וחיברו את הפיוטים ברוח הקודש, ובדורות שלפני זה לא היה צורך בזמירות ופיוטים, כי היו מתעוררים גם בלי זה, אבל במשך הזמן הייתה ירידת הדורות, והוצרכו לחבר זמירות ופיוטים כדי לעורר ההרגשים ולקבל חיזוק.

ניגונים

הניגונים מעוררים להרגיש יותר את תוכן המילים, כמו בימים נוראים שמתפללים עם ניגונים שיש בהם הרבה
רגש, וזה מעורר להרגיש יותר את אימת הדין וקדושת הימים הנוראים, ויש מקומות שמתפללים לא רק עם ניגוני רגש, אלא גם גונים של שמחה, ואמר לי אדם אחד שהניגונים האלו מעוררים אותו, ומרגיש שהוא עומד לפני המלך ושר לכבודו, וזה גם הענין בזמירות של שבת, שהניגון משפיע ומעורר את הלב.

זמירות שבת קודש

יש להתבונן מה המצוה בזמירות של שבת, ואיזו מצוה מתרי”ג מצוות מקיימים בזה, וזכורני ששאלתי
פעם יהודי אחד מן החסידים מה המצוה שמקיימים בזמירות, והתרגז על השאלה ואמר מדוע לחקור חקירות, הרי דבר פשוט הוא שצריכים לשיר זמירות בשבת, אכן יש מקום להגדיר איזו מצוה מקיימים בזה.
והג”ר דוד צבי הילמן זצ”ל אמר לבאר בזה, כי בשבת יש מצוה זכור את יום השבת לקדשו”, ולפי דעת רוב הראשונים זכירה על היין היא רק מדרבנן, והמצוה מדאורייתא היא לזכור את השבת בדברים, ולא מצינו שיעור לזה כמה דברים, אלא ככל שאדם מוסיף יותר לדבר על מעלת וקדושת השבת, הרי הוא מקיים בזה מצות עשה של זכירת שבת בדברים, ומצוה זו מקיימים גם על ידי זמירות של שבת, שמזכירים בהם קדושת השבת, כגון כל מקדש שביעי, מנוחה ושמחה, מה ידידות מנוחתך, ועוד הרבה זמירות כיוצא בזה. אמנם הרי יש גם זמירות שלא מזכירים בהם כלל ענין שבת, כגון קה ריבון עלם, שבתחילתו מזכירים שבחי הקב”ה, ובהמשך מבקשים בקשות פרוק ית ענך מפום אריוותא וכו’, למקדשך תוב וכו’, ובזה לא שייך לומר שמקיימים מצות זכירת שבת בדברים, כי אין מזכירים בזה מקדושת השבת כלל.
ואמר הגרד”צ כי בזמירות אלו יש ענין אחר, שמקיימים בהם מצות עבודה שבלב, כמו שאמרו חז”ל תענית ב, א) עבודה שבלב זו תפילה, והתפילה כוללת שלושה חלקים: שבח, בקשה, והודאה, כגון בשמונה עשרה, שלוש ברכות ראשונות הם שבחיו של הקב”ה, וברכות האמצעיות זה בקשות, ומודים זה ברכת ההודאה, וכך גם בזמירות ישנם שלושה חלקים אלו: שבח, בקשה, והודאה, וזה כמו תפילה, שאם שרים את המילים בהרגשת הלב, מקיימים בזה מצות עבודה שבלב. והנה לפי זה צריכים בזמירות לכוון ולשמוע מה שאומרים, כי אם לא מבינים זו לא זכירה, וצריך לזכור
ולהבין את מה שאומרים, וגם עבודה שבלב צריכה להיות עם הלב, ושרים את הזמירות בניגון ובנעימה כדי לעורר את הרגש ולחזק העבודה שבלב, ולכן גם בתפילה מתפללים עם ניגונים, וידוע מהמהרי”ל הלכות יום כיפור ועוד) שיש ניגונים מיוחדים לכל תפילה במסורת מדורות הראשונים, וכמדומה שיש אומרים שחלק מניגוני התפילה מבוססים על שירת הלויים בבית המקדש, והניגונים מעוררים להרגיש יותר את תוכן המילים. מעשה שהיה במרן הקהילות יעקב זצ”ל שבאו אליו ואמרו לו, האיך מותר לשיר פסוקים בשמחות, הרי התורה אומרת עשאוני בניך ככלי זמר סנהדרין קא, א). והקפיד ואמר, ‘וכי גם זה אתם רוצים לבטל, את מעט ההתעוררות שיש, גם זה שלא יהיה…’?! כי הזמירות מביאות לידי התעוררות, המשפיעה גם על הפנימיות. ועוד מעשה שהיה עם מרן החזון איש זצ”ל שישב פעם בשמחה ושרו ‘יבנה המקדש’ בניגון וברגש זמן רב, ואחד המשתתפים חשב אולי זה מפריע למרן, ושאלו אם כדאי שיפסיקו לשיר, וענהו מרן ‘הרי הם בונים את בית המקדש’, ולא הייתה דרכו לומר בדיחות, אלא כך האמת, שאם שרים יבנה המקדש, זוהי תפילה עם רגש שמבקשים ומתפללים על בית המקדש, והתפילה יכולה לעזור.

להשכים ולקום מוקדם לתפילת שחרית

יש דבר הנוגע לתפילה, להשכים ולקום בזמן לתפילת שחרית, ובמשנה ברורה כתב “יהיה זהיר מאד לקום
שעה ולכל הפחות חצי שעה קודם קריאת השמש לבית הכנסת כדי שיוכל להכין עצמו להתפלל בציבור ובנקיות”, ולכן צריכים לישון בזמן, ולא בשעה מאוחרת מדי, שאם ישנים מאוחר קשה לקום בזמן, ואפילו אם קמים בזמן מרגישים עייפות וקשה להתפלל כראוי, והשינה בזמן אינה עצלות אלא זריזות!

להתפלל במקום שלומדים בו תורה

רבים שואלים מהו הענין המיוחד להתפלל בישיבה, הרי ישנם הרבה מניינים ישיבתיים בבתי כנסיות שמתפללים
בהם עוד בני ישיבות, והתפילה שם היא בצורה רגועה ביישוב הדעת ובכוונה כמו בישיבה, ומדוע אין לזה מעלה כמו תפילה בישיבה. והטעם בזה, על פי מה ששנינו במסכת תמיד ( לא, ב) כי התפילה בבית המקדש הייתה בלשכת הגזית, והיינו מפני שלשכת הגזית היא מקום התורה ששם ישבו הסנהדרין ועסקו בתורה, ואף על פי שאמרו יומא (כה, א) כי לשכת הגזית הייתה חציה בקודש וחציה בחול, בכל זאת לענין תפילה זה עדיף מתפילה בעזרה הקרובה יותר להיכל, מפני שלשכת הגזית היא מקום ישיבת הסנהדרין לעסוק בתורה, והתפילה במקום תורה עדיפה יותר מקדושת מחנה שכינה! כך מפורש הטעם בתפארת ישראל על המשניות שם.
עד כדי כך אפילו בבית המקדש, לא די בקדושת בית המקדש, אלא עדיפה התפילה במקום התורה, ולכן אפילו שבתי כנסיות הם מקדש מעט, מכל מקום אין קדושתם חשובה כבתי מדרשות שהם מקומות התורה.
בטוחני שאם יעשו ביקורת ובדיקה, ימצאו ויראו כי אותם אלו שיש להם קביעות להתפלל בישיבה הם אנשים
אחרים לגמרי, וכל התורה שלהם טובה יותר משל אלו שאינם מתפללים בישיבה. גם אנשים מבוגרים, אפילו מבוגרים מאד, שבאים בקביעות לתפילה בישיבה, סיפרו לי שהתפילה בישיבה היא תפילה אחרת, והם מרגישים את הטעם בתפילה בישיבה יותר מכל מקום אחר. ומפני גודל המעלה בתפילה בישיבה, שהיא כמעלת התפילה בלשכת הגזית שבבית המקדש, לכן היצר הרע מתחזק ביותר להפריע לזה, ועושה את כל המאמצים להקשות את התפילה בישיבה, ותחילת ההפרעה היא כשהולכים לישון מאוחר, וידוע שהחפץ חיים היה מכבה את האור בישיבתו בלילה כדי שילכו לישון, והיה אומר כי היצר הרע הוא שמפתה ללמוד בשעות אלו, כדי שיהיה עייף למחר או שיאחר את זמן התפילה.
אף על פי שיש עוד מקומות שמתפללים בכוונה ויישוב הדעת, התפילה בישיבה מעלתה גדולה יותר, להתפלל
במקום הלימוד, כמו שאמרו ברכות ו, א) במקום רינה שם תהא תפילה, ואמרו שם ח, א) אמר אביי וכו’ כיון דשמענא להא דאמר רב חייא בר אמי וכו’ לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא, לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. ועוד הפליגו חז”ל במעלת הקובע מקום לתפילתו שם ו, ב). ובדוק ומנוסה שמי שקובע תפילתו בישיבה הצלחתו גדולה יותר! מי ששומר על סדרי הישיבה ובא לתפילה בזמן ואינו מאחר, זה נותן הצלחה גדולה. וביותר מי שבא אפילו לפני הזמן, ומקדים לבוא, דקה לפני התפילה, כשבאים דקה קודם אין לשער מה שזה מוסיף, וכן בסדרי הלימוד, לבוא דקה קודם, ואמנם אם באים במדויק זה גם כן טוב, אבל התועלת הגדולה מאד היא אם מחשיבים את סדרי הישיבה ומקדימים קצת, זריזים מקדימים! וזה נותן הרבה מאד.

חינוך לתפילה

היה עובדא בתלמיד בישיבה קטנה, שהיה לומד כראוי, אבל בתפילות לא היה מתפלל בישיבה, אלא בבית כנסת,
וההורים חשבו להכריחו להתפלל בישיבה, אך כששאלו את מרן הגראי”ל שטינמן זצ”ל אמר להם, כי אם הם רוצים שבנם יישאר יהודי, אל יכריחו אותו, כי אם יכריחו – זה יגרום לתוצאה הפוכה. ולפעמים ילד אין לו טעם בתפילה, מפני שלא ראה אצל אביו מה היא תפילה, ולא קיבל חינוך כראוי על תפילה, או שהכריחו אותתפלל. יש גם ילדים בחיידר או בישיבה קטנה, שמתפללים בקלות ראש, בלי רצינות כראוי, והסיבה לזה מפני שאינם יודעים את ערך וחשיבות התפילה, ולא שייך להכריח אותם להתפלל כראוי, רק צריכים ללמוד איתם הלכות תפילה, ולהסביר להם מה זה תפילה, ומה היא הקדושה שיש בתפילה, שיבינו את הרווח בזה, למה כדאי להתפלל בכוונה, ומה מפסידים אם לא מתפללים כראוי.
שאלה: כיצד מחנכים תלמידים לתפילה שיתפללו כמו שצריך, זה חלק קשה מאד בחינוך… רבינו שליט”א:
להסביר להם את פירוש המילות, מה כתוב בתפילה. וגם את עצם הענין שמדברים עם הקב”ה, שמבקשים ממנו, ומשבחים אותו, כל אחד לפי הבנתו, לפי הבנת התלמידים מה זה תפילה, שבתפילה יש בקשות ושבחים וגם הודאה, ואדם צריך להודות, וצריך לבקש, וצריך לשבח.
שאלה: המציאות היא שקשה לילדים להתפלל מילה במילה, כיצד אפשר עוד לחזק את זה? רבינו שליט”א: אכן זה קשה שילדים יתפללו בכוונה, אבל אפשר להרגיל אותם לאט-לאט, לא את כל התפילה, אלא קטע קטן, חלקים מסוימים בתפילה, שאותם יאמרו בכוונה. להתחיל מקטעים קטנים.
שאלה: ילדים בכיתות גבוהות שכבר מתפללים בבית המדרש, ויש שמדברים בשעת התפילה, או שלא מתפללים כראוי, האם צריכים להעיר להם על כך? רבינו שליט”א: להעיר בצנעה. לדבר עם כל אחד לחוד ולומר לו שזה לא כדאי לך ולא מכבד אותך, ומזלזלים בך כשאתה מתנהג כך. לבוא אליו מצד כבודו, וגם בתור שזה חטא כמובן, אבל גם שזה לא מתאים לך, ולא כדאי לך. הכל לפי הענין.

בבין הזמנים

צריכים בבין הזמנים להקפיד גם על התפילה בציבור, שיהיה מקום קבוע וזמן קבוע לתפילה, בכל מקום
שנמצאים, בבית או במקומות אחרים, להתפלל וללמוד במקום שיש ציבור שלומדים ביחד בזמנים האלה, כמה שאפשר יותר במקום קבוע, שיהיה יותר בכוונה, ועל ידי זה ההרגשה מאד מאושרת! גם צריכים זריזות לקום בזמן לתפילה, ומי שישן יותר ממה שצריך זוהי עצלות, כמו שכתוב (משלי ו, ט) “עד מתי עצל תשכב”, וכל אחד יודע כמה צריך בשביל בריאות הגוף, ויש לשמור על זמני התפילה ולהתפלל במקום קבוע, שמצינו בחז”ל (ברכות ו, ב) שיש מעלה מיוחדת בקובע מקום לתפילתו, וראוי להתפלל במקום שהציבור מתפללים ביישוב הדעת ובמרגוע, שזוהי תפילה אחרת לגמרי.

יהי רצון מלפני השם יתברך שיחזק אותנו שנתפלל על כל דבר מעומק הלב, בכוונה גדולה ובדבקות גדולה אמן!

<< לעמוד הקודם -חיזוק לתפילה

לעמוד הבא – דרכי החיזוק >>