משיחות רבינו מרן ראש הישיבה הגה"ר רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פונביז'

נשיא מועצת גדולי התורה

---

תפילות

---

תפילת האם על בנה

שמעתי מעשה שהיה בילד בעל כישרון חלש שלא היה מצליח בלימודים בחיידר, ויום אחד השתנה והתחיל
להבין ולתפוס מהר, וביררו את הענין עם אמו, ואמרה כי לפני ארבעים יום קיבלה על עצמה איזה הנהגה טובה, ולא אמרה מה היא ההנהגה, ועכשיו זה היום הארבעים, ובו ביום ראו את השינוי על הילד, אך הוסיפה ואמרה שגם הילד בעצמו התפלל הרבה על הצלחתו, והתפילה על רוחניות עוזרת.
ויש נוסח תפילה שהחזון איש נתן לאשה אחת שרצתה שבנה ילמד והוא לא רצה ללמוד נדפס בקובץ איגרות ח"א עד) שתבקש בברכת שמע קולנו "יהי רצון מלפניך השם אלוקי ואלוקי אבותי שתרחם על בני… ותהפוך את לבבו לאהבה וליראה שמך ולשקוד בתורתך הקדושה ותסיר מלפניו כל הסיבות המונעות אותו משקידת תורתך הקדושה ותכין את כל הסיבות המביאות לתורתך הקדושה" כי אתה שומע וכו', וזוהי תפילה לאם שתתפלל בשביל הבן, והיא בודאי מתפללת מכל הלב, ותפילה כזו מתקבלת.

דמעות של סבתא

מרן החזון איש זצ"ל סיפר מעשה באחד שבצעירותו לא היה בעל הבנה כלל, ולא הבין אפילו רש"י פשוט
בחומש, ואחר כך פתאום התחיל להבין, ונעשה תלמיד חכם גדול ורב עיר בחוץ לארץ, ואמר החזו"א כי הוא זכה לזה בזכות שהסבתא בהדלקת הנרות בכתה שהנכד יצליח בתורה, ובזכות הדמעות של הסבתא קיבל חשק ללמוד, ואף שהיה בעל כישרון חלש מאד, זכה לסייעתא דשמיא לקבל הבנה עד שנהיה רב.
ואם בדמעות של הסבתא זוכים כך, קל וחומר אם האדם בעצמו בוכה על הצלחה בתורה, בודאי זוכה לסייעתא דשמיא שאין לשער, ומעשה שהיה באחד שבילדותו נכנס לבית הכנסת בזמן שלא היו שם אנשים, ופתח את ארון הקודש והתפלל בבכיות עצומות שהוא רוצה הצלחה בתורה, וזה עזר! הוא התפלל מכל הלב ובכה בדמעות שיזכה להצלחה בתורה, ובאמת זכה ונעשה גדול בתורה מפורסם.

ריבוי בתפילה

הסייעתא דשמיא שעל ידי התפילה תלויה באיזה אופן וכמה פעמים מתפללים ומבקשים רחמים, ומצינו במדרש
(עיין מדרש תהלים פ"ד וירושלמי ברכות פ"ט ה"א) כי מלך בשר ודם אם מבקשים ממנו פעם אחת והוא לא עוזר, ומבקשים עוד פעם והוא שוב לא עוזר, אם חוזרים ומבקשים פעם שלישית הוא כועס, שהרי רואים שאינו רוצה לעזור, ולמה מטריחים עליו ומבקשים שוב ושוב, אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדרבה כתוב תהלים פא, יא) הרחב פיך ואמלאהו, והקב"ה רוצה שהאדם ירבה בתפילה.
ככל שאדם מרבה לבקש, כך יש יותר תקווה שתתקבל תפילתו, וכן מצינו במשה רבינו, שהתפלל תקט"ו תפילות
כמנין ואתחנן שיזכה להיכנס לארץ ישראל, ואם היה מוסיף להתפלל עוד תפילה אחת היה נענה בתפילתו, אלא שהקב"ה אמר לו "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה", שלא ימשיך להתפלל עוד, כי אם היה ממשיך להתפלל היה מקבל את מה שביקש. ומצינו גם אצל יצחק אבינו שכתוב "ויעתר יצחק להשם לנוכח אשתו", ופירש רש"י: ויעתר – הִ רְ בָּה והפציר בתפילה, וכן מצינו במשה רבינו כשפרעה ביקש ממנו שיתפלל אל השם שיסורו ממנו המכות, אמר לו משה שמות ח, כה) הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל השם וגו', ולהלן שם כו) ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל השם, ופירש רש"י: נתאמץ בתפילה וכו' וירבה להתפלל.

בקשה

שמעתי ממרן הרב מפוניבז' זצ"ל שהביא דברי הגמרא (ב"ק ג, ב) שאדם נקרא 'מבעה', והיינו מבקש בלשון ארמית, ואמר הרב כי רואים מכאן שמהותו ומציאותו של אדם זה 'מבקש', שהוא מבקש ומתפלל להקב"ה, וזוהי שלמות האדם! אדם צריך להיות תמיד במצב של תפילה, ואז הוא 'אדם', ובזה יזכה לטוב הנצחי. כתוב בספרים שאם אדם אינו מבקש, סימן שהוא סבור כי הדבר תלוי בידו, וכאילו הוא יכול להצליח בעצמו ללא סייעתא דשמיא, ומי שחושב שאינו זקוק לעזרה לא עוזרים לו מן השמים, אלא מחנכים אותו שיראה כי אינו יכול להצליח בכוחו ועוצם ידו, וכדי שיעזרוהו מן השמים צריך להתפלל ולבקש רחמים. צריכים לדעת כיצד לבקש, ואי אפשר לתת הוראות לריבונו של עולם תן לי את זה, כי אדם אינו יכול לדעת מה הדבר שטוב לו ומה הוא צריך, ולא יבקש על פרט מסוים אני רוצה ללכת לישיבה הזו, כי אולי לטובתו עדיף שילך לישיבה אחרת, וצריך לבקש באופן כללי על הצלחה בתורה, אך לא לקבוע אני רוצה את הפרט הזה בצורה כזאת, וכן בשאר בקשות בכל ענייני רוחניות וגשמיות.

הודאה

בהודאה יש שני חלקים, הא' לשון מודה על האמת, וב' אמירת תודה, והיינו הכרת חיוב ההודאה למי שעושה לנו
טובה. ובתפילה אנו אומרים, מודים אנחנו לך שאתה הוא וכו' צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור, וכל זה הוא הודאה על האמת, שאנו מכירים ומודים שהאמת היא 'שאתה הוא' צור חיינו, וכל מה שיש לנו אינו בדרך הטבע אלא חסדי שמים. ואחר כך ממשיכים נודה לך ונספר תהלתך, וזוהי כבר אמירת התודה, על חיינו, ועל נשמותינו, ועל נסיך, על הכל אנו אומרים תודה. בחזרת הש"ץ אומרים מודים דרבנן', מודים אנחנו לך שאתה הוא השם אלוקינו ואלוקי אבותינו אלוקי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית, והיינו הודאה על האמת, שאנו מכירים ומודים שהכל בידי שמים. ואחר כך ממשיכים, ברכות והודאות לשמך וכו' על שהחייתנו וקיימתנו, ומזכירים בזה שני עניינים: 'שהחייתנו' ו'קיימתנו', וכן בברכת שהחיינו: 'שהחיינו וקיימנו', ויש להבין מה הם שני עניינים הללו? ובפשטות הביאור הוא, כי 'שהחיינו' היינו הודאה על החיים עצמם, אך לפעמים יכול להיות שאדם חי אבל הוא לא מתפקד, והוא משותק ואינו יכול לעשות פעילות, ועל זה ההודאה 'על שהחייתנו' מה שאנו חיים, 'וקיימתנו' שאנו גם קיימים ויש לנו כוחות לתפקד ולעשות מה שצריך. ומסיימים ואומרים על שאנחנו מודים לך, וביארו המפרשים (עיין סוטה מ, א) דהיינו הודאה על מה שאנחנו יכולים להודות! כי לא כל אחד יכול להודות, ולמשל חס ושלום אם אין כוח הדיבור אזי אי אפשר להודות, וגם על זה אנו אומרים תודה, על עצם הדבר שאנו יכולים להודות. כתוב בחובות הלבבות עבודת האלוקים פ"ו) שלפעמים אדם מזכיר בפיו לשון הודאה, וכוונתו היא כוונת מבקש, שהוא מודה להקב"ה מפני שרוצה לקבל עוד טובות ממנו, ולא מפני שמרגיש באמת את חיוב ההודאה, ולשון ההודאה הוא שקר, שאינו מרגיש באמת שכל הטובות שיש לו הם חסדי שמים ולא בדרך הטבע.

תפילה על חולים

כתב בספר היראה לרבינו יונה (אות של"א) ויתפלל בכל יום כפי צחות לשונו על כל חולי בני ישראל שיתרפאו
ועל הבריאים שלא יחלו וכו', היינו גם אלו שלא ביקשו ממנו שיתפלל עבורם, ואינם קרובי משפחה שלו, יתפלל עליהם שיתרפאו ויהיו בריאים, ולכן מבקשים רפאנו בלשון רבים, על כל חולי ישראל. ובאמת זה לא פשוט, זוהי מדרגה גדולה מאד, לחשוב ברפאנו על הכלל, ולא רק על עצמו, שהוא ברוך השם בריא, וגם בני משפחתו בריאים, אבל יש אחרים הזקוקים לרפואה, והוא מתפלל עליהם שיתרפאו.יש חיוב לבקש רחמים לא רק על עצמו, אלא על כל אחד ואחד! להתפלל על הבריאים ועל החולים, על הבריאים שימשיכו להיות בריאים, ועל החולים שיהיה להם רפואה שלמה, וזהו חיוב גמור מצד ואהבת לרעך כמוך, שיהיה 'כמוך', כמו שאתה רוצה להיות בריא ומבקש רחמים על עצמך, כך תבקש רחמים גם על אחרים, ואהבת לרעך כמוך! זה חיוב חמור וגדול מאד, וכל מי שמאמין באמונה שלמה שהכל בידי שמים, זה מחייב אותו לבקש רחמים על כל אחד ואחד, על הבריאים ועל החולים רחמנא ליצלן, שיהיו בריאים.
וכבר אמרו חז"ל יבמות עט, א) שלושה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים, וגומלי חסדים, היינו שמידת הרחמים זה טבע של עם ישראל, ויהודי אם אינו מרחם זה נגד הטבע שלו, ואם כן זו ממש אכזריות, כי הטבע זה לרחם, והוא אינו מרחם, וצריך לרחם ולבקש רחמים, כטבעם של ישראל רחמנים וגומלי חסדים.
קפה. ידוע שרבי ישראל סלנטר אמר, שתפילה על רוחניות, בדוק ומנוסה שזה עוזר, כי על רוחניות אין קצבה, ומה
שאדם רוצה מידות טובות והתמדה בתורה זה לא על חשבון אחרים, וכיון שאינו מפריע לשום אדם בזה, ודאי שהתפילה עוזרת. ואם כן גם בתפילה על ישועה לאחרים, שאדם מתפלל על הגשמיות של אחרים, כגון בענין המחלה, שהוא אינו נוגע בדבר, ואינו מבקש לעצמו אלא בשביל אחרים, ודאי שבכוח התפילה להועיל. ובאמת יש תפילות על אחרים, וכבר נדפס בסידורים נוסח תפילה על חולים. מאם היינו מתפללים בכל הלב ובכל הכוונות, מתוך רחמנות ומתוך צער על אלו שמצטערים מהמחלה, התפילה הייתה מתקבלת! ורק צריכים שתהיה תפילה בכל הלב, שבאמת יהיה אכפת מזה. וחייבים בזה מצד ואהבת לרעך כמוך, להשתתף בצער אחינו בני ישראל, ולהצטער ולבקש רחמים בתפילה שמן השמים ירחמו עליהם, זהו חיוב גדול וחזק מאד על כל אחד מאיתנו! ואמנם כן אומרים תהלים אחרי התפילה, פרק אחד לאחר כל תפילה, אבל תלוי איך אומרים את זה ובאיזו כוונה אומרים את זה, וצריכים חיזוק בזה, ואם היינו מתחזקים כולנו כמו שצריך בתפילה על החולים, התפילה הייתה מתקבלת.

הזכרת זכויות

שישיבת מיר הייתה בשנחאי, היה אחד מבני הישיבה חולה מסוכן והרופאים התייאשו מחייו, ומרן המשגיח
הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל אמר שיחת חיזוק בפני תלמידי הישיבה לרפואתו, והביא את דברי הגמרא בשבת דף ל"ב תנו רבנן מי שחלה ונטה למות וכו', ואפילו תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדים עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול, ואמר המשגיח "וכי אין לבחור זה מלאך מליץ אחד מני אלף שיהא מליץ יושר עליו, האם אין לו מצוה אחת שתעמוד לזכותו להצילו מן הסכנה?" – כך דיבר ברבים ללמד זכות לרפואתו של התלמיד, ואחר כך עמדו כל בני הישיבה והתפללו לרפואתו, ובאמת נתרפא ויצא מכלל סכנה.
קפח. וכן זכורני פעם אחת שמרן הרב מפוניבז' זצ"ל היה בחוץ לארץ, ונתעורר מצב של סכנה לבריאותו וחשבו
לעשות איזה ניתוח שיש בו סכנת חיים, וכאן בישיבה היה ליל שבת, והמשגיח הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל נשא דברים בפני בני הישיבה, ואמר כי בדרך כלל לא כדאי לאדם שיספרו ויגידו את זכויותיו, ועדיף שיהיו הזכויות נעלמות ולא ידועות, אבל יש מצבים וזמנים שכדאי לפרסם את הזכויות, אם האדם נמצא במצב של סכנה צריכים ללמד עליו זכות ולספר את זכויותיו, והתחיל הרב דסלר למנות ולהזכיר את זכויותיו ומעשיו הטובים של הרב זצ"ל, ובאמת הסוף היה שהבריא ולא היה צריך את הניתוח.

שיתפלל החולה על עצמו

ידוע כי כשהיו באים אל החפץ חיים לבקש ממנו שיתפלל על חולה, היה אומר לחולה שיתפלל תחילה הוא
בעצמו, שאם אינו מבקש מדוע שיבקשו בשבילו, הרי הוא זקוק לישועה, ויכול לבקש ממי שבידו להושיע אותו, ומדוע אינו מבקש בעצמו?! וענין זה תלוי בדרגת האמונה והביטחון של כל אחד ואחד, שמבין שאין מי שיכול לעזור לו זולת הקב"ה, ורק ממנו אפשר לבקש, שהכל בידי שמים, וכתוב בחובות הלבבות כי אדם החושב שבהשתדלות אחרת יוכל להשיג את מה שמבקש, זהו חיסרון באמונה.

מעלת התהילים

ידוע לי על אחד שהיו לו ייסורים, ושאל את מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א מה העצה לכך, ואמר לו רבי
חיים שיאמר בכל יום עשרה פרקי תהלים, ובאמת זה עזר, והקשיים עברו, על ידי הזכות של עשרה פרקי תהלים.
אם כן מסתבר שגם עכשיו, שיש את מחלת הקורונה, אם יאמרו עשרה פרקי תהלים בכל יום, הרי זה לא הרבה, ואין זה קשה, לומר עשרה פרקים בכל יום, ואם הציבור יתחזקו בזה, מסתבר ויכול להיות שזה יעצור את המגיפה! ורבי חיים שליט"א אמר כן בתור עצה, ואולי זו הייתה גם ברכה, אבל זה גם עצה, לזכות כל הציבור, וזוהי העצה איך לעזור לציבור, לעצור את המגיפה.

שליח ציבור

כתוב בשולחן ערוך לגבי שליח ציבור (או"ח נג, יא) שליח ציבור שמאריך בתפילתו כדי שישמעו קולו ערב,
אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להשם יתברך בנעימה, תבוא עליו ברכה וכו', אבל אם מכוון להשמיע קולו ושמח בקולו הרי זה מגונה". ושמעתי ממרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל שבקלם אמרו, כי כששליח ציבור ניגש להתפלל, הרי שומעים אותו איך שהוא מתפלל, ויש מהשומעים שיכולים להבין האם הוא אומר בכוונה וחושב על מה שהוא אומר, או שהוא אומר סתם וחושב באותו הזמן על דברים אחרים. וכשמתפלל ביחידות, אף אחד לא יודע איך הוא מכוון בתפילה, ואז יותר קשה לכוון, אבל אם הוא שליח ציבור, כולם שומעים איך שהוא מתפלל, וירגישו אם הוא מכוון או לא מכוון, ועל ידי זה יותר קל לו לכוון. ועל זה כתב השולחן ערוך כי תלוי מה המטרה ולשם מה הוא רוצה להיות שליח ציבור: האם מפני שהוא נהנה מהכבוד שיש בזה, ואמנם לאחר שהוא כבר שליח ציבור הוא גם מכוון, אבל הסיבה שהוא שליח ציבור אינה בשביל לכוון, אלא מפני הנאת הכבוד שיש לו מזה, ואז הרי זה מגונה.
אבל יש אדם אחר, שרוצה לכוון בתפילתו, ובתור עצה לכך הוא ניגש להיות שליח ציבור, שעל ידי זה יהיה מוכרח להתפלל בכוונה, וכשזוהי כוונתו ומטרתו זה דבר טוב מאד. אבל אם המטרה היא לשם כבוד ורק שיחד עם זה יש גם כוונה, כבר אין זה בשלמות (עיין מוסר ודעת ח"ב עמ' קב וח"ג עמ' ר).

תפילת החזון איש

מרן החזון איש כותב באיגרת הלימוד והתפילה קשורים זה בזה, עמל הלימוד עוזר לאור
התפילה והתפילה עוזרת את הלימוד", ופעם אמר על עצמו שהתאמץ ועבד על תפילה לא פחות ממה שהתאמץ בתורה, והרי ידוע כמה שהתאמץ בכל כוחו ביגיעת התורה, לחשוב ולברר כל דבר עד תומו, ולא הסיח דעתו אפילו לרגע מריכוז המחשבה בדברי תורה, וכך גם התאמץ בתפילה שיהא מרוכז בכל כוחו בעבודת התפילה.
היה מאריך בשמונה עשרה, וכמדומני שהיה מתיישב מיד לאחר שפסע לאחוריו, כיון שהתאמץ מאד בתפילה ולא היה בכוחו להמשיך לעמוד, ופעם היה אחד שביקש לראות את תפילתו של החזו"א, ועמד בסמוך מבלי שירגיש בו, ושם לב איך שהוא מתפלל, ויצא בהתפעלות גדולה ואמר כי רואים שתפילתו היא משהו מיוחד.
וידוע כי פעם ניגשו אליו באמצע שמונה עשרה לשאול שאלה בענין של פיקוח נפש, וניסו כמה פעמים לדבר אליו
ולא שמע עד שהיו צריכים לנענע אותו להפסיקו מן הריכוז בתפילתו. עד כדי כך היה מרוכז עם כל החושים בעבודת התפילה! וכמו שכתב בשולחן ערוך או"ח צח, א) על חסידים ואנשי מעשה שהיו מגיעים בתפילתם להתפשטות הגשמיות – שלא הרגישו כלל שיש להם גוף מרוב שהיו דבוקים בתפילתם, וצריכים לזה הרבה הכנה והתבוננות על ידי מחשבות, וכל אחד ואחד יכול להתקדם בזה לפי דרגתו. החזון איש היה עומד בקדושת ובא לציון, ולא כתוב בהלכה דבר כזה שצריך לעמוד, ופעם שאלוהו על כך למה הוא עומד? ואמר כי הוא לא יכול לשבת, הוא לא יכול! כשהוא מדבר על המלאכים הוא חי ומרגיש את זה, כאילו שהוא רואה את המלאכים אומרים קדושה, וריבונו של עולם עומד שם, וכיצד שייך לשבת?! – עד כדי כך הייתה בהירות האמונה, שכבר היה בדרגה כזו שהוא כמוכרח לעמוד ואינו יכול לשבת. ידוע לי מעשה שהיה שמרן החזון איש זצ"ל שיתף עמו עוד אחד להתפלל על בחור צעיר שהיה צריך חיזוק,
שיתחזק ויצליח ברוחניות, ואכן התפילה עזרה והוא התחזק, ואמנם שם היה את כוח תפילתו של ה'חזון איש', אבל לא רק החזון איש אלא כל אחד ואחד שרוצה הצלחה ברוחניות, יכול להצליח על ידי תפילה אמיתית, אם באמת הוא מתפלל בלב שלם, מתוך אמונה שלמה, והתפילה היא תפילה כעומד לפני המלך, עם תפילה אמיתית זוכים סייעתא דשמיא לקבל את מה שצריך.

התפשטות הגשמיות

בשולחן ערוך (או"ח צח, א) כתב שחסידים הראשונים היו מגיעים בתפילתם להתפשטות הגשמיות, שלא הרגישו
כלל שיש גוף, רק הנשמה פועלת ומדברת. עד כדי כך שייך ריכוז וכוונה כזו בתפילה. אם זה כתוב בשולחן ערוך זה שייך! וגם בדורות האחרונים היו גדולים כאלה, ויש דרגות בזה, עם יותר כוונה ויותר כוונה.
יש הרבה דרגות של תפילה בכוונה, וכגון מה שכתב בשולחן ערוך שיש מדרגה של התפשטות הגשמיות בשעת
התפילה, שהמתפלל לא מרגיש כלל שיש לו גוף, וכל החושים הגשמיים בטלים אצלו. וכן כתב גם בספר הכוזרי מאמר ג פרק ה). וכבר סיפרנו המעשה שהיה עם מרן החזון איש זצ"ל, שבשעת התפילה דיברו אליו ולא שמע, כי כל החושים הגשמיים לא פעלו אצלו, מרוב שהיה שקוע בתפילתו. וכן היה מעשה עם מרן הגרי"ז זצ"ל, שפעם אחת שכח לומר יעלה ויבוא בשמונה עשרה, והוא היה מתפלל בקול בשביל הכוונה, והעומדים לצדו שמעו שהוא שוכח, וצעקו ואמרו לו יעלה ויבוא, אך הוא לא שמע, וכשסיים תפילתו אמרו לו ששכח, ותמה: אם כן למה לא אמרתם לי?! כי הוא לא שמע את מה שדיברו אליו. אלו הן מדרגות של התפשטות הגשמיות בתפילה, ואמנם יש עוד הרבה מדרגות קודמות לזה, שתהיה עבודה שבלב, וגם מקום התפילה, במקום רינה שם תהא תפילה ברכות ו, א), ובמקום קבוע שם ו, ב), ובמקום שלומדים שם ח, א), ולהתפלל בציבור, ולהוסיף כוונה, להרגיש יותר ויותר את מה שאומרים.

<< לעמוד הקודם -כוח התפילה

לעמוד הבא – חיזוק לתפילה >>