תוספת שבת קודש | מקושש העצים

כתוב בסוף הפרשה: (טו לב) ויהיו בני ישראל "במדבר" וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת, כולם שואלים למה הוצרכה התורה לכתוב שזה היה במדבר פשיטא, כל הפרשה מדברת כשבני ישראל היו במדבר? 

ויש בזה כמה תירוצים ונבארם בקצרה

1.  רש"י כתב: בגנותן של ישראל דיבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשניה בא זה וחיללה, וכן השפתי חכמים כתב שבא ללמד שמיד שבנ"י באו למדבר חילל זה את השבת, משמע ששבת ראשונה אכן שמרו, וביאר הגמ' בשבת קיח: שאמרה שאפי' שבת אחת לא שמרו ישראל, מדרשות חלוקות, ואכן תוס' בשבת פז: שאל למה נקרא שחיללו שבת ראשונה הרי נצטוו על שבת במרה שבועים לפני ואותם שמרו, ורק בשלישית חיללו בלקיטת המן, ובכ"ז נקרא שבת ראשונה.. (ע"ש). 
2. ובאיזה שבת היה המקושש? מביא המלבי"ם ספרי, שהמקושש היה באותו שבת שיצאו ללקוט המן (כ"א אייר), והשומרים שמשה העמיד לראות שישראל שומרים שבת הם התרו בו ולכן כתוב "וימצא איש" שאין מציאה ללא חיפוש, שמשה ראה שהם דואגים על המן ויצאו ללקוט ולכן העמיד שומרים, ובזה תירץ גם שאלתינו שההדגשה "במדבר" לומר לנו שזה היה בשבת ראשונה שישראל היו במדבר (ע"ש).   
3. האור החיים תירץ: עפ"י הגמ' בשבת צב: שחטא המקושש היה שהעביר ד' אמות ברה"ר, ולכאורה המדבר אינו רה"ר שלא שכיחי ששים ריבוא הולכי מדבריות ולמה חייב מיתה, וגם למ"ד שהמקושש תלש קשה איך גדלו צמחים במדבר, הרי בכיסוי הדם אין מכסים בעפר המדבר שהיא מלוחה ואינה מצמחת? ותירץ שלכן הוסיף הפסוק שישראל היו במדבר, וממילא היה שם ששים ריבוא ולכן חייב, (וכגמ' שבת ו:) ואיך היה צמח לתלוש במדבר? הבאר השקתה וגדלו גינות ופרדסים.. (ויעויין גם באור החיים בסוף הפר' ד"ה וימצאו איש שביאר כנ"ל, וד"ה ועשו להם ציצית, דברים נפלאים מאד). 

 ד. בשם השאגת אריה תירצו שיש תוס' פסחים מו: ד"ה רבה, שלשיטה שאומרים הואיל, בטלו כל איסורי מלאכות שבת שתמיד ראוי לחולה, ותירצו שכשלא שכיח לא אמרינן הואיל, וחולה שיש בו סכנה נחשב כאינו שכיח, ממילא קשה לשיטת ר' אלעזר שמותר להכין צורכי מילה בשבת, החוטב עצים בשבת יוכל לעשות בזה פחמין לאיזמל למילה, ויפטר המקושש שהרי מילה שכיחה בשבת? ולכן הוסיפה התורה שזה היה "במדבר" ושם רוב בני ישראל לא מלו, שהיה סכנה שלא נשבה רוח צפונית ולכן התחייב מיתה.  

ובזה מתרץ גם המהרש"ם (תכלת מרדכי) את הילקוט (המובא גם בדעת זקנים ובאוה"ח) שביאר שפר' ציצית נסמכה למקושש, כיון שמשה אמר לה' שהוא חילל שבת באונס שלא היה לו אות לזכרון, שהתפילין ניתנו לזכרון "למען תהיה תורת ה' בפיך", ובשבת לא מניחין תפילין ולכן שכח מהשבת, ולכן ה' אכן נתן למשה מצוות ציצית שזה יהיה זכרון המצוות גם בשבת, ולכאורה הרי שבת עצמה היא גם "אות לזכרון", אלא היא בשב ואל תעשה, וכן קשה הרי מילה היא גם לזכרון, כגמ' מנחות מג: שדוד במרחץ נזכר במילה ושמח שאינו ערום ממצוות ולמה הוצרכו למצוות הציצית? ועפ"י הנ"ל שבמדבר לא מלו וממילא לא היה את או הברית הוצרכו את מצוות ציצית. 

ה. הבית יצחק תירץ שיש דעה בגמ' מכות ז: שאין שייך להרוג רוצח אולי הנרצח היה טריפה, ותוס' ביארו שגם מחלל שבת לא היה שייך להורגו שאולי טריפה וממילא זה עדות שאי אפשר להזימה, וממילא איך הרגו המקושש במדבר אלא עפ"י תוס' בשבת כב: (ד"ה וכי) שבמדבר הענן עשה שיראו מה בחבית.. וממילא רואים על אדם האם הוא טריפה.. 

ו. עוד תירצו עפ"י תוס' בב"ב (קיט: ד"ה אפילו) שהמקושש זה צלפחד ונתכוון לשם שמים שלא יחשבו שכיון שלאחר חטא המרגלים נגזר שלא יכנסו לארץ, שוב אינם מחוייבים במצוות, עמד וחילל שבת ונענש שיראו שהמצוות בתוקפן, ואכן המהרש"א (שם) כתב שמשום הכי היה פטור מצד מלאכה שאינה צריכה לגופה, אבל כיון שהעדים שהתרו בו לא ידעו מחשבתו,וגם דברים שבלב אינם דברים, חוייב מיתה, והגר"י עמדין זצ"ל הוסיף שהרגוהו רק לצורך שעה למגדר מילתא כמו שהרגו רוכב סוס בימי היוונים למיגדר מילתא.(כגמ' סנהדרין מו) (חלקו מספר "כמוצא שלל רב")

חידוש הט"ז: כח שמירת שבת כהלכתה מועיל לכפר אפי' על חייבי כרת ומיתת בי"ד, והסבר האמרי אמת למה דוקא תוספת שבת מציל ממיתה…

וז"ל הגמ' בשבת קיח: אמר רחב"א אר"י כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו, אמר רב יהודה אמר רב אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתריה ויבוא עמלק. 

הט"ז בריש סימן רמ"ב כתב: בטור הביא הגמ' בשבת הנ"ל שכל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו, ותמה איך מדובר אם לא עשה תשובה  למה ששמירת שבת תעזור לו, ואם עשה תשובה למה נצרך לשמירת שבת? ומתרץ שאפי' שעשה תשובה יש עבירות שאינם מתכפרים עד מיתתו, ובאופן ששמר שבת כהלכתו זה מתכפר לו, ואפי' על כריתות ומיתות בי"ד!!! וביארו שלכן מיד לאחר כפרת עשיית העגל, לפני שבנ"י נצטוו על עשיית המשכן, נצטוו בשמירת השבת שיכפר להם על עוון ע"ז, והמהרש"א מבאר שנקטו ע"ז כדור אנוש, משום שהם הראשונים שעבדו ע"ז, ודייק שמוחלין לו מזה שלא כתוב מחלליה בלשון נקיבה, ועוד שכל המילה מיותרת (ע"ש), אמנם בחמד משה לא הסכים לדברי הט"ז שא"כ היה לגמ' ביומא פו. להחשיב שבת בין חילוקי הכפרה, אלא פירושו שמקילין בעונשו וכתוס' שבועות יב:, ואמנם גם כדי לזכות לזה משתלם לשומרה כהלכתה…  

והאדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור זי"ע אמר, שהמדקדק ב'תוספת שבת' הרי הוא ניצול מד' מיתות בי"ד ומכריתות, וכל כך למה, דכל עניין המיתה באה בעטיו של חטאו של אדם הראשון שאכל מעץ הדעת שאסר עליו הקדוש ברוך לאכלו, וב'אור החיים' הק' (בראשית א כט בשם מד"ר כא) כתב שכל האיסור היה רק ל'יום השישי' ואילו היה ממתין באכילתו עד כניסת השבת קודש מאז כבר היה מותר לו לאכלו אלא שהוא הקדים המאוחר. ואם כן בעת אשר אנו מקדימין וממהרים לבוא אל יום השבת קודש בקבלת 'תוספת שבת', מכפרים אנו על אותו החטא (הקדמה תחת הקדמה), וממילא פטורים אנו מעונש המיתה הנגזר בגינו, וממילא לקיום דברי הט"ז במילואם נצרכים אנו להתפלל מנחה גדולה מוקדם בער"ש ולקבל שבת כהלכתה בעוד יום..