חוברת מס' 2: מִתּוֹךְ הַצָּרָה – הַחִיבּוּר לַבּוֹרֵא וְגִילּוּי הָרַחֲמִים

מַבּוֹא: יְחִידָאִיּוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה וּכְמֵיהָתָהּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ

אחים ואחיות יקרים, בְּחוֹבֶרֶת מס' 1 לָמַדְנוּ אֶת הַיְּסוֹד הֶחָשׁוּב שֶׁ"אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה", וְשֶׁכָּל הַיִּסּוּרִים, אֲפִלּוּ אֵלֶּה הַנִּרְאִים לָנוּ קָשִׁים מְאֹד, הֵם בְּעֶצֶם מַתָּנָה שֶׁל אַהֲבָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, שֶׁבָּאָה לְזַכֵּךְ וּלְקַדֵּם אוֹתָנוּ. אַךְ אֶחָי וַאֲחוֹתַי, לֹא דַּי בִּידִיעָה זוֹ בִּלְבַד. אֶת הַיִּסּוּרִים, צָרִיךְ לַהֲפֹךְ לְכַלִּים שֶׁל עֲלִיָּה רוּחָנִית, לְמָנוֹף שֶׁמְּרוֹמֵם אוֹתָנוּ וּמְקָרֵב אוֹתָנוּ לָאֲמִתָּה שֶׁל חַיֵּינוּ.

בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד וְאֶחַת מֵאִתָּנוּ שׁוֹכֶנֶת נְשָׁמָה אֱ-לוֹקִית, חֵלֶק אֱ-לוֹקַהּ מִמַּעַל. הַנְּשָׁמָה הַזּוֹ, בְּעֶצֶם מַהוּתָהּ, כּוֹמֶהָה וְרוֹצָה לְהִתְחַבֵּר לִמְקוֹרָהּ – לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, בְּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁמָּלֵא בְּהֶסַּח הַדַּעַת וּבִלְבּוּלִים, אָנוּ שׁוֹכְחִים אֶת כְּמֵיהָה זוֹ וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנָּה. אַךְ דַּוְקָא בְּרִגְעֵי קֹשִׁי וְצָרָה, כְּשֶׁכָּל הַמִּסְמָכִים הַחִיצוֹנִיִּים כּוֹשְׁלִים, הַנְּשָׁמָה מִתְעוֹרֶרֶת בְּתוֹכֵנוּ בִּצְעָקָה וּבְגַעְגּוּעַ אֶל בּוֹרְאָהּ.

הַחוֹבֶרֶת הַזֹּאת תְּלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְנַתֵּב אֶת הַצָּרָה לְכַלִּים שֶׁל קְרִיאָה לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵיךְ לִמְצֹא אֶת הַקֶּשֶׁר הֶעָמֹק בְּיוֹתֵר לְבּוֹרֵא הָעוֹלָם דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַכְּאֵב, וְאֵיךְ לְגַלּוֹת אֶת הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים וְהָאֲמִתִּיִּים שֶׁלּוֹ הַמִּתְגַּלִּים בְּעִתּוֹת קֹשִׁי.

פֶּרֶק א': כְּשֶׁכָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעָלִים – שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ

לְעִתִּים, כְּשֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּצָרָה, אָנוּ חוֹוִים תְּחוּשָׁה שֶׁכָּל הַדְּלָתוֹת נִסְגָּרוֹת בִּפְנֵינוּ. אָנוּ מְנַסִּים לִמְצֹא עֵזְרָה אֵצֶל בְּנֵי אָדָם, אֵצֶל רְפוּאוֹת, אֵצֶל כֹּחוֹת טִבְעִיִּים – וְלִפְעָמִים, שׁוּם דָּבָר לֹא עוֹזֵר. הַיֵּאוּשׁ מִתְגַּבֵּר, וְאָנוּ חוֹשְׁבִים שֶׁאֵין מוֹצָא. אַךְ דַּעוּ לָכֶם, אֶחָי וַאֲחוֹתַי, שֶׁדַּוְקָא בְּרִגְעִים כָּאֵלּוּ נִפְתָּח אֶלֵּינוּ שַׁעַר אֶחָד גָּדוֹל, שֶׁאֵינוֹ נִנְעָל לְעוֹלָם: שַׁעַר הַתְּפִלָּה, שַׁעַר הַבֶּכִי, שַׁעַר הַחִיבּוּר הַיָּשִׁיר לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

א. הַיִּסּוּרִים כְּהִזְדַּמְּנוּת לִתְפִלָּה מֵעֹמֶק הַלֵּב

מָשָׁל לְאָדָם שֶׁלֹּא שָׂם לֵב לַשָּׁעוֹן שֶׁלּוֹ. הוּא מַמְשִׁיךְ בְּשִׂמְחָתוֹ וַעֲסָקָיו, וְהַשָּׁעוֹן עַל יָדוֹ. פִתְאוֹם, הַשָּׁעוֹן נוֹפֵל, נִשְׁבָּר. רַק אָז, כְּשֶׁהַשָּׁעוֹן שָׁבוּר, הוּא מַרְגִּישׁ בְּחֶסְרוֹנוֹ הָאֲמִתִּי. כָּךְ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הַיִּסּוּרִים פּוֹעֲלִים עָלֵינוּ. כְּשֶׁחַיֵּינוּ שְׁקֵטִים וּרְגִילִים, אָנוּ עֲסוּקִים בְּיוֹם יוֹם, וְלִפְעָמִים אָנוּ שׁוֹכְחִים אֶת בּוֹרֵא הָעוֹלָם, אוֹ מִתְפַּלְּלִים תְּפִלָּה שֶׁל שָׂפָה בִּלְבַד, לְלֹא כַּוָּנָה אֲמִתִּית.

כְּשֶׁמַּגִּיעָה צָרָה, הִיא מְנַעֶרֶת אוֹתָנוּ. הִיא גּוֹרֶמֶת לָנוּ לְהָבִין שֶׁכֹּחוֹתֵינוּ מֻגְבָּלִים, שֶׁאֵין עַל מִי לִסְמֹךְ אֶלָּא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ. דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַקֹּשִׁי הַזֶּה, כְּשֶׁהַלֵּב נִשְׁבָּר וְהַנֶּפֶם מִתְמוֹדֶדֶת, אָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּתֹם לֵב, בִּצְעָקָה פְּנִימִית אֲמִתִּית. תְּפִלָּה כָּזוֹ מִתּוֹךְ מָצוֹק נִשֵׂאת לְמַעְלָה יָשָׁר אֶל כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהִיא עוֹשָׂה רֹשֶׁם גָּדוֹל בְּיוֹתֵר. "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ – עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָהּ" (תְּהִלִּים קיח, ה).

ב. בְּכִי שֶׁל תְּפִלָּה: "שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ"

בְּמִסֶּכֶת בְּרָכוֹת (לג ע"א) לָמַדְנוּ כִּי "שַׁעֲרֵי דְּמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ". מָה הַכַּוָּנָה? הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁלִּפְעָמִים, הָאָדָם כָּהֶה כָּל כָּךְ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֲפִלּוּ אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל בְּמִלִּים. הַצָּרָה כְּבֵדָה מִנְּשׂוֹא, וְאֵין כֹּחַ לְהוֹצִיא אֲפִלּוּ מִלָּה מֵהַפֶּה. בְּרִגְעִים כָּאֵלּוּ, הַדְּמָעוֹת הֵן הַתְּפִלָּה הָאֲמִתִּית בְּיוֹתֵר. דְּמָעוֹת שֶׁל צַעַר, שֶׁל תִּסְכּוּל, שֶׁל בֶּכִי עָמֹק – הֵן עָלוֹת לְמַעְלָה כְּקְטֹרֶת סָמִים, וְהֵן פּוֹתְחוֹת אֶת כָּל הַשְּׁעָרִים הַחֲסוּמִים.

הַבֶּכִי מְבַטֵּא אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים שֶׁלָּנוּ וְאֶת הַכָּנָעָה הַשְּׁלֵמָה לִפְנֵי הַבּוֹרֵא. הוּא מַרְאֶה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵין לָנוּ עַל מִי לִסְמֹךְ אֶלָּא עָלָיו, וְשֶׁאֲנַחְנוּ בּוֹטְחִים בּוֹ בִּמְלֹא הַמּוֹבָן. דְּמָעוֹת שֶׁל יְהוּדִי יָקָרוֹת מִפְּנִינִים אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הֵן עוֹשׂוֹת "רוֹשֶׁם" עָצוּם, וְהֵן מְעוֹרְרוֹת רַחֲמִים גְּדוֹלִים בְּמַעְלָה. לָכֵן, אֶחָי וַאֲחוֹתַי, אַל תִּתְבַּיְּשׁוּ לִבְכּוֹת. תְּנוּ לַדְּמָעוֹת לִזְרֹם – הֵן יְבִיאוּ אֶת הַיְּשׁוּעָה.

ג. הַצָּרָה כְּכַלֶּה{כלי} לְקָרֵב אֶת הָרְחוֹקִים

אֶחָד מֵהַדְּבָרִים הַנִּפְלָאִים שֶׁל יִסּוּרִים הוּא כֹּחָם לְהָשִׁיב לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ אֶת אֵלֶּה שֶׁרָחֲקוּ מִמֶּנּוּ. כְּשֶׁהַכֹּל "דּוֹלֵק" וְהַחַיִּים קַלִּים, לִפְעָמִים אָנוּ שׁוֹכְחִים אֶת מַטְּרַת חַיֵּינוּ וְלֹא חוֹשְׁבִים עַל בּוֹרֵא עוֹלָם. אַךְ כְּשֶׁמַּגִּיעָה צָרָה גְּדוֹלָה, כְּשֶׁהַגַּלִּים מְאַיְּמִים לְהַטְבִּיעַ אֶת הַסִּיפָה, הָאָדָם מִיָּד מִתְעוֹרֵר. הוּא מֵבִין שֶׁאֵין לוֹ עַל מִי לִסְמֹךְ בָּעוֹלָם, וְהוּא קוֹרֵא לְמָעְלָה, בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ.

רְאֵינוּ זֹאת בְּדּוֹרוֹת קוֹדְמִים, וְגַם בְּדוֹרֵנוּ, כַּמָּה וְכַמָּה רְחוֹקִים שָׁבוּ לַאֲבִינּוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם דַּוְקָא מִתּוֹךְ הַצָּרוֹת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּאַהֲבָתוֹ הָעֲצוּמָה, מוּכָן לְהָבִיא עָלֵינוּ קֹשִׁי קָטָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, אִם זֶה יְבִיא אוֹתָנוּ לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְקַבֵּל חַיֵּי נֶצַח בָּעוֹלָם הַבָּא. הֲרֵי זֶהוּ חֶסֶד שֶׁאֵין לוֹ סוֹף.

סִיּוּם: הָרַחֲמִים שֶׁמִּתְגַּלִּים בַּקֹּשִׁי

אחים ואחיות יקרים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַמְתִּין לִתְפִלָּתֵנוּ. הוּא כּוֹמֵהַּ לְקֶשֶׁר עִמָּנוּ, כְּמוֹ אָב הַכּוֹמֶהַּ לְקוֹל יְלָדָיו. דַּוְקָא כְּשֶׁאָנוּ בְּצָרָה, אָנוּ מְגַלִּים אֶת כֹּחַ הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּנוּ בּוֹ, אֶת עֹצֶם חַסְדָּיו וְרַחֲמָיו שֶׁמִּתְגַּלִּים אָז בְּאֹפֶן מֻחְשִׁי. זִכְרוּ תָּמִיד שֶׁאֵין יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל. גַּם כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁכָּל הַדְּלָתוֹת נִסְגְּרוּ, שַׁעַר הַתְּפִלָּה פָּתוּחַ, וְדְּמָעוֹתֵינוּ מַמִּישׁ מַבִּיעוֹת אֶת רְצוֹנֵנוּ הַפְּנִימִי לִגְאֹל עַצְמֵנוּ וּלְקָרֵב אֶת הַיְשׁוּעָה. הַמִּשִׁיכוּ לְהִתְחַזֵּק, לְהִתְפַּלֵּל, וְלִבְטֹחַ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – וְתִרְאוּ נִפְלָאוֹת!

מאת: צוות שיעורי תורה לזיכוי הרבים