הקדושה של יום הכיפורים

עומדות אנו ערב היום הקדוש בשנה יום הכיפורים שהוא נקרא גם "שבת שבתון". ביום צום זה יש חמישה איסורים: אסור לאכול, לשתות, להתרחץ, לנעול נעלי עור ויש לפרוש מן האישה. וכן יש בו חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה. כולנו נערכות לקראת היום המיוחד הזה "אחת בשנה". היום שאסור באכילה ובשתייה, אך מצוה לאכול ביום הקודם לו, עד שמי שאוכל בתשיעי (ט' בתשרי) וצם בעשירי (י' בתשרי) מעלה עליו הכתוב כאילו התענה יומיים – תשיעי ועשירי. בתפילת מוסף ישנו "סדר עבודה" – בו מתוארת עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש.

בהיותי ילדה המתאמצת ביום כיפור להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, כאשר היה מגיע בעל התפילה לסדר העבודה, תמיד הייתי "רצה" מתוך רצון להספיק לומר את כל המילים המתארות את עבודת כהן הגדול. מתאמצת ולא כל כך מצליחה, עד שהגיעו לשיר המסכם "מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו מבית קודשי הקודשים", וכל הקהל שר בהתלהבות נרגשת, הייתי נושמת לרווחה ומדמיינת את הכהן הגדול גבוה ומרשים בלבוש לבן יוצא מן הפרוכת מאושר לאחר מאמץ העבודה, ולשון הזהורית שהפכה ללבן מתנפנפת בפתח. ויום טוב היה עושה בצאתו מן הקודש…

הרמב"ם בספר ההלכה שלו, מתאר כי הכהן האדם בדרגת הקדושה הגבוהה ביותר, ביום הקדוש ביותר – יום הכיפורים, אשר היה במקום הקדוש ביותר – קודש הקודשים. היה יוצא מן עבודת הקודש שלו לביתו. ואומרים חז"ל כי ביתו זו אשתו. הכהן הגדול שנכנס לקודש הקודשים חייב היה להיות נשוי, אך פרוש מאשתו. ועוד נאמר בזהר הקדוש כי אדם שאינו נשוי נחשב לפגום, ואין השכינה שורה עליו, וזה נחשב לכהן כמו מום.

מדוע העבודה הקדושה של הכהן הגדול ביום הכיפורים תלויה באשה?

יום הכיפורים הוא היום של שיא הקדושה הרוחנית, יום בו לא אוכלים ולא שותים, לובשים לבן, "דומים למלאכים", הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, מקום שאף אדם לא רשאי להיכנס שמה. מיד בסיומו הכהן יוצא לביתו, סעודה ענקית, מוריד את הקדושה הנעלית הזאת לחיי היום יום הגשמיים. כי זאת התכלית לקחת את הקדושה, התפילות, ההחלטות הטובות, כל המאמץ שהשקענו בימים הנוראים, בנעילה, וללכת עם זה לחיי היום יום. למשפחה, לעבודה, לסביבה. לזכור תמיד שגם אם נמצאים בשיא הקדושה אין להתנתק מהעולם, המטרה היא לעמול בעולם הזה. להשפיע את כל השפע האלוקי הלאה. לא להישאר בעולמות הרוחניים מנותקים, אלא להתחבר למציאות הגשמית ולהשפיע בתוכה!