Search
Close this search box.
י״ג בתמוז תשפ״ד – 18/07/2024
Search
Close this search box.
Getting your Trinity Audio player ready...

לימוד התורה

משיחות רבינו מרן ראש הישיבה הגה"ר רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פונביז',

נשיא מועצת גדולי התורה.


הדרך ללימוד התורה


הדרך לזכות בתורה – פה קדוש

הפה שמדברים בו דברי תורה צריך להיות פה קדוש, ואם הפה מדבר לשון הרע חסר בקדושת הפה וזה מפריע
להצלחה בתורה, ובערכין דף ט"ו הפליגו חז"ל בחומר עוון זה, והעצה היא רק לחזור בתשובה ולעסוק בתורה, שזה יביא לתיקון פגם החטא, אבל כל זמן שיש לשון הרע זה סתירה להצלחה בתורה.
בגמרא יומא יט, ב) אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודיברת בם ולא בדברים בטלים, ומשמע
שהוא זה כנגד זה, וכדי שה"ודיברת בם" יהיה בשלמות, והתורה שהאדם לומד תהיה בשלמות בכל הקדושה ששייך להיות, צריך לקיים "ודיברת בם ולא בדברים בטלים", והיינו שהפה לא ידבר דברים בטלים, כי אם מדברים באותו הפה דברים בטלים, חסר בשלמות קדושת התורה.
וזהו שאמרו בירושלמי ברכות פ"א ה"ב) "רבי שמעון בן יוחאי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאתיהיבת תורה לישראל, הייתי אומר לברוא את האדם בשתי פיות, אחד לקודש לתורה ותפילה, והשני לדברי חול" והיינו מפני שדברים בטלים מקלקלים את כוח הדיבור, וראוי שיהיה פה קדוש ומיוחד לדברי תורה. ועכשיו שנברא האדם עם פה אחד,העצה היא למעט ככל האפשר בדברים בטלים.
באיגרת הגר"א כתב שכל רגע ורגע שאדם חוסם פיו, זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער.
וחוסם פיו היינו כשרוצה לדבר דברים בטלים, אפילו לא לשון הרע, רק סתם דברים בטלים, והוא חוסם את הפה ואינו מדבר, כמו שאמרו (יומא יט, ב) ודיברת בם ולא בדברים בטלים.
ומשמע שיש להימנע מדברים בטלים לא רק בגלל ביטול תורה, אלא גם בלי זה, לא כדאי לדבר דברים בטלים, מפני שיש באדם כוח הדיבור, וצריך לקדש את כוח הדיבור, ולקדש את הפה, כמו שאמרו בגמרא על רבי מאיר 'פה קדוש' סנהדרין כד, א), וכן במעשה הדיבוק שהיה אצל החפץ חיים, אמר הדיבוק על הגה"צ רבי אליהו דושניצר זצ"ל שהוא פה קדוש, שמקדש את הפה.
וכשאדם חוסם פיו מלדבר דברים בטלים, זוכה לאור הגנוז שאין מלאך ובריה יכולים לשער, שום מלאך ובריה לא יכולים לשער מהו האור הגנוז, מששת ימי בראשית, שגנזו הקב"ה לצדיקים לעתיד לבוא, וזוכה לזה מי שחוסם פיו – ששותק ואינו מדבר.
ואם בשתיקה לבד זוכים לאור הגנוז, קל וחומר מי שלא רק שותק אלא גם מדבר בדברי תורה, ו'חוסם את פיו' בדיבור של דברי תורה במקום דברים בטלים, ודאי אין לשער איזה אור הגנוז שהוא זוכה!

הבנה בתורה הקדושה

בסנהדרין דף צ"ט כי דבר השם בזה וגו' כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ושמעתי ממו"ר הגה"צ רא"א
דסלר בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל, כי 'אפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק' זה לא רק בזמן, שיש זמן שיכול ללמוד ומתבטל ואינו לומד, אלא אפילו כשהוא לומד, אם הוא יכול ללמוד יותר בעמקות ובהבנה, שכן החיוב מלבד ידיעת התורה צריך גם הבנה, כמו שאמרו (קידושין ל, א) ושיננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, ופירש רש"י חזור עליהם ובדוק בעומקם, וצריך שיהא הלימוד עם מה שיותר הבנה, ומי שיכול להבין יותר ומתעצל מלהבין, זהו גם כן 'אפשר לעסוק ואינו עוסק', והוא ביטול תורה בהבנה.

שימוש חכמים

זמנינו יש צעירים שחושבים שאחרי שהם כבר מקבלים קצת הבנה והם בעלי סברות כבר אינם צריכים
רב, כי יש הרבה ספרים ומראי מקומות, וחושבים שהם כבר יכולים בעצמם לעלות במעלות התורה ולהתעלות ברמת ההבנה, בלי שימוש חכמים.
וזו טעות גדולה מאד, ומפורש בגמרא מגילה טז, ב) שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה, ופירש רש"י שהיה לומד תורה מפי ברוך בן נריה בבבל, והיינו שכל זמן שברוך בן נריה היה חי בבבל, לא עלה עזרא לארץ ישראל, מפני שלמד ממנו תורה בשימוש חכמים, ואף על פי שעזרא כבר היה אדם גדול מאד, שראוי היה שתינתן תורה על ידו סנהדרין כא, ב), מכל מקום עדיין צריך לשמש את רבו, ועד סוף ימיו של האדם אם יש מישהו גדול יותר ממנו בתורה צריך שימוש אצלו.
וידוע שכל הגדולים היו להם רביים, וכל זמן שהיה רבי הם לא עזבו את הרבי, כמו רבי ברוך בער ששימש את רבי חיים עד סוף ימיו, וכן הרב שך שימש את החזון איש והבריסקער רב עד סוף ימיהם.
פעם הגיע לישיבה אדם זקן שלמד עם מרן הגרא"מ שך זצ"ל בבחרותו בסלוצק אצל מרן הגאון רבי איסר זלמן
זצ"ל, לפני יותר משמונים שנה, לפני מלחמת העולם הראשונה, ואמר אותו אדם, כי כהיום כולם מכירים את הרב שך שהוא גדול הדור, אבל אז עדיין לא הכירו עליו דבר מיוחד, אולם בדבר אחד הוא זוכר שהיה מיוחד ושונה מכולם, שכל הזמן הוא הלך אחרי רבי איסר זלמן, ודיבר איתו ושאל אותו ולא עזב אותו, עם כזה שימוש חכמים! ובאמת זו הסיבה שנהיה גדול הדור, על ידי שימוש החכמים.

שימוש חכמים הוא ראשית בתורה ובדרך הלימוד, שבזה צריך שימוש שהשכל יהיה ישר ולא יתעקם, כי
האדם לבד אין לו ביקורת על השכל שלו, וכל מה שהוא חושב נראה לו ישר, וצריך מישהו שיאמר לו אם זה לא ישר, כי הוא בעצמו לא ירגיש שאין זה ישר, וכדי להיות ישר בשכלו צריך מישהו שידריך אותו. אך בנוסף לזה יש גם שימוש בכל ההנהגה, וסיפר לי לאחרונה אברך אחד שהתחיל ללמוד בקביעות עם תלמיד חכם חשוב בירושלים, והוא נוסע אליו בכל יום לירושלים, ולפעמים נשאר ללון שם, ושאלתי אותו מה אשתך אומרת על זה, שכל היום אתה לא נמצא בבית, ואמר לי שאשתו אמרה כי מאז שהוא התחיל להיות בקשר עם אותו התלמיד חכם, הוא נהיה אדם אחר, והיא שמֵ חה בזה מאד! כי שימוש חכמים משפיע על כל ההנהגה, וכשנמצאים ליד אדם גדול ורואים ויודעים איך הוא מתנהג, נעשים גם כן כמוהו.
זהו הענין של שימוש חכמים, הנוגע לתורה וגם לכל ההנהגה. וכל הגדולים היה להם שימוש. כל גדול שימש גדול אחר, ואין גדולים בלי שימוש! לכן כשנמצאים בישיבה, שימוש חכמים זה הדבר הראשון. ובכל ישיבה יש רבנים ומשגיחים וכל הצוות שיש בישיבה, וצריך להיות קשר תמידי עם הרבנים, שעל ידי זה מקבלים השפעה ויודעים איך להתנהג, וכן לשמוע את השיעורים ולחזור עליהם, שזהו השימוש בתורה.
שימוש פירושו כמו שהעבד משמש את רבו, לדעת שהוא צריך להבין את מה שהרב אומר, ואם אינו מבין
ישאל עוד פעם, זה נקרא שימוש, הכנעה עם התבטלות כלפי מה שהרב אומר, לשמוע ולהבין את דבריו, ואם אינו מבין, לשאול שוב עד שיבין. ואמנם יתכן שיהיו גם דברים למעלה מהשגתו, כי צעירים לא תמיד מבינים את כל מה שהם שומעים מהרב, ולפעמים יש דברים כאלה שקשה להבין, ואם לא מבינים, יבינו בפעם אחרת.

רב להבנה

ידוע שכל אלו שלמדו בישיבות וחזרו הרבה על השיעורים הצליחו מאד, מפני ששימוש חכמים הוא יסוד
ההצלחה. ויש לדעת כי בגיל הצעיר כשנמצאים בישיבה, עיקר ההבנה מקבלים ממה ששומעים בשיעורים, ואין זה הזמן לחפש לחדש חידושים, אלא צריכים קודם הרבה שימוש חכמים, עד שיודעים לחדש לאמיתה של תורה.
הדרך לקבל הבנה ישרה היא בעיקר על ידי שימוש החכמים, כגון שיש שתי ידיעות סותרות, ושומע מפי הרב
את יישוב הסתירה, על ידי זה מקבל הבנה שלא הייתה לו קודם, ובפעם אחרת כשיגיע בלימודו לסתירה כזו, יידע מעצמו כיצד ליישב אותה, ומבין על פי ההבנה שקיבל מרבו שאין זו סתירה, ויוכל גם להבין דבר מתוך דבר, ויתחדשו אצלו עוד דינים והלכות על פי מה שלמד מרבו.
נכנס אלי תלמיד אחד וסיפר ששמע מאחד כי את עיקר ההבנה צריך לקבל על ידי מה שמתעמק ולומד
בעצמו, ולא מתוך השיעורים ששומע בישיבה, ואמר משל למה הדבר דומה לאדם שצריך לתפור בגד, שאם יקנה בגד תפור ומוכן, לא יידע בעצמו כיצד לתפור, ואם רוצה לדעת לתפור בעצמו, צריך להשתדל ולעסוק בתפירה בעצמו עד שילמד כיצד תופרים, כך גם כשרוצה לקבל הבנה, צריך בעיקר לעסוק בהבנה בעצמו, ולא להסתפק במה ששומע בשיעורים.
ואמרתי לו כי אמנם המשל נכון, אך הנמשל בדיוק להפך, שהרי לא שייך לדעת לתפור אם לא ילמד אצל מורה לתפירה, וצריך תחילה להתלמד ממי שיודע כיצד לתפור, ואם ינסה בעצמו לתפור, לא יוציא מתחת ידו דבר מתוקן, וכך גם בהבנה ובסברא, צריך רב בר סמכא לשמוע ממנו אם הסברות שהוא אומר נכונות או עקומות, ושמא הסברות נסתרות מגמרות או מראשונים מפורשים.
ידוע ממרן הגאון רבי מאיר שמחה זצ"ל בעל ה'אור שמח' שאמר פעם, כי מה שמחשיבים אותו יותר מגאון
אחר בדורו, זהו מפני שבצעירותו היה לו רב שהיה בוחן תמיד את חידושיו, שכל חידוש שהיה מתחדש לו, היה מציע אותו בפני ה'עונג יום טוב' שהתגורר בביאליסטוק, והעונג יום טוב היה עומד על גביו ומכוון אותו איזה חידוש נכון ואיזה חידוש לא נכון. צריכים רב ומורה דרך לדעת מה היא סברא ישרה ומה היא סברא לא ישרה, ואת התועלת הזו מקבלים משמיעת השיעורים בישיבה.

השיעורים בישיבות

שמעתי ממרן הרב מפוניבז' זצ"ל כי פעם ניגש רב מבוגר אל רבו הגאון רבי אליעזר מטלז זצ"ל, ושאל אותו
לשם מה צריכים את השיעורים בישיבות, הלא כל אחד בעצמו יכול ללמוד בספר חידושי רבי עקיבא איגר, שזו ההבנה הטובה ביותר, ובשיעורים לא יתכן שיאמרו דברים טובים יותר מחידושי רבי עקיבא איגר.
ושאל אותו רבי אליעזר, האם אתה אוכל טשולנט בשבת? ואמר הן, ושוב שאל אותו, האם אתה גם יודע כיצד להכין טשולנט? והשיב כי אינו יודע, וקרא רבי אליעזר לבתו הקטנה ושאל אותה, האם את יודעת כיצד מכינים טשולנט? ואמרה כי אכן היא יודעת, ושאל אותה, מנין את יודעת? ואמרה כי היא נמצאת במטבח עם אמה בשעה שמכינה את הטשולנט, וממנה למדה וראתה כיצד מכינים.
ואמר רבי אליעזר לאותו הרב: חידושי רבי עקיבא איגר הם חידושים ערבים מאד, ודומים לטשולנט מוכן ומבושל, אבל צריכים גם להתלמד לדעת כיצד מכינים טשולנט כזה, לכן לא מספיק מה שלומדים לבד בספר חידושי רבי עקיבא איגר, אלא צריכים לשמוע מפי רב את אופן הבנת דברי הגרע"א, ומתוך השיעורים מבינים ולומדים גם כיצד לחבר חידושים כאלה – כמו חידושי רבי עקיבא איגר.
יש כמה תועלות בשמיעת השיעורים. ראשית מקבלים מן השיעורים הרבה ידיעות חשובות, ויש ידיעות שאם לומדים לבד צריכים הרבה זמן להתעכב למצוא אותם, ופעמים רבות שדברי רבי עקיבא איגר אינם מופיעים בחידושיו על המסכת, אלא בתשובה, או במקום אחר בחידושים על הש"ס, ולפעמים הענין המבוקש נמצא בתוך מערכה שלמה עם הרבה הקדמות, וכשמעיינים לבד צריכים הרבה זמן וכוחות ללמוד הכל עד שמגיעים לסברא השייכת לענין שעסוקים בו.
וגם, עיקר התועלת בשיעורים היא שמקבלים בהם הבנה ישרה, וכפי שאמר הגר"א מטלז זצ"ל, כי מי שאינו בעל הבנה, כשילמד בעצמו בספר חידושי רבי עקיבא איגר, לא יבין את עומק דבריו, רק יתפוס בצורה שטחית מה שכתוב שם, וכדי להבין את עומק הדברים צריך להיות בעצמו בעל הבנה, ולזה צריך לשמוע שיעורים מפי רב שהוא כבר בעל הבנה, ועל ידי זה מקבלים הבנה ישרה.
כדי לקבל תועלת מן השיעורים, צריכים קודם להכין היטב את הסוגיא, שעל ידי זה מבינים את השיעור באופן
ברור, ונהנים מהשיעור, וגם מרגישים ורואים כיצד השיעור מוסיף בהירות בסוגיא, כמו שמסופר על הגר"ח מוואלוז'ין שאמר פעם שיעור, ובדבריו כלל בקצרה את כל הקושיות והתירוצים של המהר"ם שיף על הסוגיא, ולזה יכולים לשים לב רק אם מכינים כראוי לפני השיעור.
ואחר כך צריכים גם לחזור על השיעורים, והתועלת בזה היא לא רק לזכירת הדברים, אלא גם לתוספת הבנה, כידוע שכל חזרה מוסיפה בהירות בהבנה, וכשחוזרים על השיעור, בפרט עם חברותא, זה מוסיף בהירות בהבנת השיעור. וככל שחוזרים יותר פעמים, מקבלים בהירות גדולה יותר. ועדיף לחזור על השיעור כמה שיותר סמוך לאמירתו, כי ככל שעובר הזמן זוכרים פחות את מה ששמעו בשיעור.
מעשה שהיה בשני תלמידים שלמדו בישיבה לפני שנים רבות, שאחד מהם היה חוזר על השיעורים, וגם כתב אותם
לעצמו, וחברו לא חזר על השיעורים, וכשראה את הראשון עסוק בחזרת השיעורים, לעג לו ואמר, מה אתה עושה, אתה חוזר על שיעורים ששמעת, ואילו אני כבר מכין שיעורים, שיהיה לי מה לומר כשאהיה ראש ישיבה. אך מה היה הסוף? התלמיד שחזר על השיעורים נעשה ראש ישיבה, ומצליח מאד, ואילו חברו שלא חזר על השיעורים, נשאר לעצמו עם השיעורים שהכין…
ולאחרונה שמעתי עובדא נוספת באחד שלמד בישיבה לפני יותר מעשרים שנה, ונעשה מגיד שיעור, ופעם אחת נכנס לשיעורו אברך בן גילו שלמד איתו בישיבה, והתפעל מאד מהבהירות הגדולה שאמר את השיעור בעניינים הקשים שבמסכת כתובות, ולאחר השיעור ניגש אליו ושאל אותו, מהיכן אתה יודע בבהירות כל כך את הדברים שאמרת בשיעור? ואמר לו, הן אני ואתה שמענו את הדברים ביחד בצעירותנו בישיבה, אלא שהוא חזר על השיעורים וחברו לא חזר עליהם, וזהו ההבדל ביניהם. יש בישיבות גם הרבה אברכים ובחורים מבוגרים ששומעים שיעור יומי, ומרגישים את התועלת המרובה שיש
להם מהשיעורים, ואין לחשוש כיצד אחר כך יידעו ללמוד בעצמם, כי אדרבה, דווקא על ידי השיעורים, ששומעים הרבה ידיעות עם הבנה ישרה, לומדים בזה כיצד ללמוד ולבסוף יכולים להיות גם מרביצי תורה, וכידוע שדווקא אלו ששמעו שיעורים גם בגיל מבוגר הם מבוקשים יותר להיות מרביצי תורה, מפני שיש להם הרבה ידיעות והבנה ישרה, ויכולים ללמד לאחרים בדרך שקיבלו מרבותיהם.
יש כאלה שנהנים מחזרת השיעורים, ורוצים לחזור יותר זמן, ושאלוני תלמידים האם אפשר להמשיך בחזרת
השיעור עד סוף הסדר השני, על חשבון לימוד הבקיאות.
והשבתי כי בגיל צעיר כשנמצאים בישיבה עיקר התועלת היא משמיעת השיעורים וחזרתם, וחשוב מאד לקבל הבנה ברורה ולרדת לעומק העניינים המוזכרים בשיעורים, שעל ידי זה מקבלים ישרות ההבנה. לכן מי שמרגיש בעצמו שהוא נהנה מחזרת השיעורים, כדאי שימשיך לחזור גם על חשבון לימוד הבקיאות, כי בחזרת השיעורים יש תועלת גדולה לקבל הבנה ישרה, ואילו את הבקיאות יוכל להשלים בזמנים אחרים.

חברותות

יש טעות מצויה בחברותות, שיש שמחפשים ללמוד דווקא עם חברותא שהוא מצוין ובעל כישרון, ולפעמים
זהו מתוך שיקולים של כבוד, שחושבים לקבל 'שם טוב' בזה שלומדים רק עם חברותות מצוינים, אך צריכים לדעת כי החשבונות האלו הם טעות. ופעמים רבות עדיף ללמוד דווקא עם מי שהוא פחות בעל כישרון ממנו, כי כשלומד עם חברותא שאינו בעל כישרון כל כך, אז החברותא הוא כמו תלמיד שלו, וצריך להסביר לו את מה שלומדים, ועל ידי זה מקבל תועלת עצומה ובהירות גדולה בסוגיא.
ויש כאלה שבטבעם מוכרחים לזה, ויכולים ללמוד דווקא עם חברותא שישמע מה שהם מסבירים, ואם ילמדו עם חברותא בעל כישרון שירצה גם הוא להסביר, זה יגרום להם לבלבול הדעת, ואמנם לזה צריכים למצוא חברותא שיהא מוכן להקשיב, ויש הרבה כאלו, וכל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו, מבלי לערב שיקולים שאינם נכונים.
לפעמים לומדים חברותא, וכשיש איזה חילוקי דעות בהבנת הסוגיא, מתווכחים על זה במשך זמן רב, וכל אחד
מבקש לשכנע את חברו שהוא הצודק בסברתו, וכך מתווכחים במשך הרבה זמן, ולפעמים עובר סדר שלם בוויכוחים.
והנה אם הוויכוח נובע משורש של נצחנות, שכל אחד רוצה לנצח את חברו, זה בודאי גרוע מאד, וצריכים להיזהר מוויכוחים של נצחנות, אבל גם אם הוויכוח הוא מתוך מידות טובות, שרוצה להעמיד את חברו על האמת, צריך לשים לב שלא להעביר הזמן סתם בוויכוחים, ואם יש לו הוכחה או ראיה שלא כדברי חברו צריך להעמידו על האמת ולומר לו, אבל אין להאריך סתם בוויכוחים שאין בהם תועלת.
ושמעתי ממרן הגר"ד פוברסקי זצ"ל שהיה לומד בחברותא עם מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל, וכשהיו מתווכחים באיזה ענין וכל אחד אמר סברא אחרת, היה רבי אלחנן אומר שאין צריכים להאריך בוויכוחים לשכנע זה את זה, אלא כל אחד יישאר בדעתו.
יש עוד דבר שנוגע למעשה בחברותות, אם חברותא לומדים טוב ומצליחים ביחד, עדיף שימשיכו ללמוד זה עם
זה, ובדרך כלל רוב החשבונות שרוצים להרוויח על ידי שמחליפים חברותא, הם חשבונות של טעות, ורק אם אין התאמה ביניהם, שכל אחד רוצה ללמוד דבר אחר, או בצורה אחרת, אז צריכים להחליף, אבל אם יש ביניהם שיתוף פעולה ולומדים טוב, עדיף שימשיכו ללמוד ביחד.
מלפנים בישיבות היו חברותות שלמדו יחד במשך שנים רבות, כי כשיש התאמה, וכל אחד מבין את השני,
זהו קשר טוב מאד, ולמה צריך להחליף, ואפילו אם סבורים שיכול להיות יותר טוב עם חברותא אחר, מי יודע אם באמת כך יהיה, ומרן הרב מפוניבז' זצ"ל אמר פעם בצחות 'שב, ואל תעשה עדיף', היינו שלפעמים עדיף לישב ולא לעשות את מה שנראה שעדיף, מפני שאי אפשר לדעת אם באמת זה עדיף.
וכשלומדים ביחד חברותא אחת במשך שנים רבות, הרי ככל שלומדים ביחד יותר זמן, הקשר ביניהם מתחזק יותר, ויש דיבוק חברים טוב מאד, ולא כדאי להפסיק וללמוד עם חברותא אחרת.
מה שנתחדש לאחרונה שמחליפים חברותות בחנוכה, זהו מנהג חדש שלא היה בישיבות אף פעם, ושנה אחת
כשקבעו בישיבה להחליף חברותות באמצע הזמן בחנוכה, שמע מזה מרן הגרא"מ שך זצ"ל, והורה ואמר שכל החברותות שקבעו לחנוכה בטלים ומבוטלים.
אמנם אם יש חברותא שאינם מתאימים ואינם יכולים להמשיך ביחד צריכים להחליף, אבל חנוכה אינו זמן מיוחד לזה, אלא בכל זמן שרואים שאין התאמה ביניהם, צריכים להחליף, או למצוא פתרון אחר.
יש מעלה בלימוד החברותא שלומדים יחד בדיבוק חברים, וכבר אמרו תענית ז, א) מחברי יותר מרבותי, אמנם
חברותא הוא מן הדברים שאין להם שיעור, ואין 'גזירת הכתוב' ללמוד כל הזמן דווקא עם חברותא, אלא כל אחד ואחד לפי עניינו, ובדרך כלל יש גם זמנים שטוב יותר ללמוד בלי חברותא, שאז יהיה רגוע ומיושב בדעתו יותר, ויוכל ללמוד מה שלבו חפץ, והכל לפי הענין.
ואמנם יש מעלה בדיבוק חברים, שהוא מארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם, אבל לזה אין צריכים כל הזמן ללמוד דווקא בחברותא, ואפשר לקיים דיבוק חברים גם כשלומד לבדו בלי חברותא, שכל פעם שיש לו קושיא או חוסר הבנה, ניגש לחברו שיושב לצדו ושואל אותו, ומברר עמו את מה שקשה לו בסוגיא.
וכבר כמה פעמים נשאלתי אם צריך ללמוד דווקא בחברותא, והשבתי כי זה תלוי כל אחד לפי מצבו, ורבים צריכים חברותא בשביל החיזוק, שאם לא יהיה להם חברותא שיחייב אותם עלולים להתבטל ולא ללמוד, אבל מי שמכיר את עצמו שילמד בהתמדה גם בלי חברותא, יכול חלק מהזמן ללמוד גם בלא חברותא.

דרך לימוד התורה – חזרה

יש עצה בדוקה ומנוסה, שהיא גם דרך לימוד התורה טובה מאד בכל מה שלומדים, בפעם הראשונה לא להתעכב הרבה, מפני שהרבה דברים שאינם מובנים בתחילה יתבררו בנקל בחזרה, ועדיף תחילה ללמוד בפשטות, ולמחרת לחזור שוב פעם שנייה, ואז יותר קל להבין את הפרטים שלא הובנו בפעם הראשונה.
ומעשה שהיה בשני בחורים שלמדו חברותא בסדר שני, והיו ניגשים אלי לשאול שאלות, ולא תמיד ידעתי לענות להם, והייתי אומר להם שיחזרו למחרת פעם שנייה, ויראו אם הענין מתברר בחזרה, ובאמת עשו כך וראו שכל הדברים שלא הבינו מתבררים להם בחזרה, והחליטו לעשות ככה באופן קבוע, וכל סוגיא שהיו לומדים חזרו למחרת פעם שנייה, והבינו בעצמם את כל הדברים הקשים.
וכעבור תקופה ממושכת שלא באו לשאול, הגיעו אלי יום אחד ושאלו בביאור דברי הר"ן בנדרים, והתפלאתי שהרי הם לומדים כל דבר פעמיים ומה ארע שבאו לשאול, ואמרו שכבר למדו פעמיים ועדיין אינם מבינים, ועיינתי וראיתי שגם אני לא מבין, ואמרתי להם שינסו מחר לחזור שוב פעם שלישית ויראו אם יתברר להם, ובאמת עשו כך ולמחרת אמרו לי שהכל התברר היטב, כי זו הייתה סוגיא מסובכת יותר מן הרגיל, ולא הספיק מה שלמדו פעמיים, אלא צריכים עוד חזרה שלישית עד שיתבררו כל הפרטים.
והטעם בזה, כי כשלומדים סוגיא עם הרבה חשבונות, אי אפשר בבת אחת לקלוט את כל הפרטים, וכשלומדים בפעם הראשונה, רק חלק מן הדברים נקלטים, עד שהמוח מתעייף, וכבר אינו יכול לקלוט עוד באותו היום, אבל למחרת המוח כבר נח מיגיעתו, וכשמתחילים שוב ללמוד מתחילת הענין, וכבר יודעים חלק מהפרטים, קל יותר לקלוט את שאר הפרטים. ויש סוגיות קשות עם הרבה מאד חשבונות ופרטי פרטים, שגם בפעם השנייה קשה לקלוט הכל, וצריכים להמתין יום נוסף ולחזור פעם שלישית כדי להבין את שאר הפרטים.
מרן הרב מפוניבז' זצ"ל אמר פעם בפתיחת הזמן, כי ארבעת הפעמים הראשונות של הלימוד אינם בגדר 'חזרה',
אלא הם תחילת ההבנה. ואמנם בצורה שרגילים ללמוד היום, שמתעכבים שבוע שלם על לימוד הסוגיא בפעם הראשונה, כמעט שאין זה אפשרי לחזור ארבע פעמים, אבל אם לומדים בצורה יותר פשוטה, כמו שלמדו תמיד, אזי אפשר לחזור הרבה פעמים, ועל ידי החזרה זה נעשה קנין.ומכבר אמרתי לבאר מה שדרשו חז"ל ( תנחומא יתרו טו) על הפסוק באיוב "אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם וגו'", שמי שבא לומר דברי תורה לציבור, צריך קודם לחזור ארבע פעמים, וכפי שנזכרו בפסוק ארבע לשונות: אז ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, ורק אחר כך ויאמר לאדם. ורואים שכל פעם כתוב במילה אחרת, ולא כתוב אז ראה ושוב ראה, ויספרה ושוב ויספרה, אלא ראה, ויספרה, הכינה, וגם חקרה, כי כל חזרה נותנת בהירות והבנה אחרת, שיש לה שם אחר.
וכשחוזרים ארבע פעמים, אפילו שחוזרים באותה הצורה שלמדו קודם, חזרה בפשטות, בלי לחקור מאי טעמא, למה אביי אומר כך ורבא אומר כך, רק חזרה על מה שהגמרא אומרת, מתוך חזרה באה ההבנה! ובכל חזרה מרגישים יותר בהירות ומקבלים יותר הבנה ויותר הבנה, ובכל פעם זה דרגה אחרת של הבנה, בתחילה זה נקרא 'ראה' כמו ראייה בעלמא, ואחר כך 'ויספרה' שכבר יש מה לספר, ואחר כך 'הכינה' וגם 'חקרה' הם דרגות נוספות של עמקות. ולכן צריכים לחזור ארבע פעמים, לא רק כדי שלא לשכוח, כי לזה מספיק גם לכתוב ולסכם את הדברים, אבל צריכים חזרה כדי לקבל את הבהירות בהבנת הדברים.

<< לעמוד הקודם – קדושת תורה

לעמוד הבא – ידיעת התורה >>

מאמרים נוספים

נושאים שונים

פלא יועץ | הרה"ג אליעזר פאפו זצוק"ל | הבטיח שמי שילמד בספר שלו, הוא יהיה מליץ יושר עליו בשמים.

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי