כתיבת ספר תורה | הלכות סת"ם | ילקוט יוסף
אסור להעתיק קטעים מהספר ללא ציון המקור!
קיצור שולחן ערוך – ילקוט יוסף
כתיבת ספר תורה
כתיבת ספר תורה
א
מצות עשה על כל איש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. ואפילו הניחו לו אבותיו ספר תורה, מצוה לכתוב משלו, ואם כתבו בידו כאילו קבלו מהר סיני. ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו לו. וכשהוא שוכר סופר שיכתוב לו, יאמר לו שהוא ממנה אותו שליח לכתוב עבורו ספר תורה, ושלוחו של אדם כמותו. [ילקו"י החדש, על הלכות ציצית ותפילין, הוצאת תשס"ו, עמ' תקמה].
ב
אין מברכים על מצות כתיבת ספר תורה, מפני שאין למצוה זו זמן ועת קבוע. וגם אין מברכים ברכת שהחיינו בעת הכנסת ספר תורה. והמנהג שהזוכה במצות ספר תורה לובש בגד חדש ומברך שהחיינו ומכוין על מצות כתיבת ספר תורה. והסעודה שנהגו לעשות בעת הכנסת ספר תורה חדש, אף על פי שאין חיוב לעשותה, מכל מקום נחשבת כסעודת מצוה, ובפרט אם אומרים שם דברי תורה. [ילקו"י שם מהדורת תשס"ו, עמוד תקמה].
ג
גדול הכותב בעצמו יותר ממי שקנה ספר תורה מן השוק, דאמר לוי, הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה. [ילקוט יוסף ציצית ותפילין הוצאת תשס"ו, עמוד תקמז. והיינו שאין לו שכר כל כך, שיש למדת הדין לקטרג שלא טרח].
ד
מצוה להתנאות במצוות לפני השי"ת, ולכן מצוה לכתוב ספר תורה מהודר, בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן, וכורכו בשיראין נאים. ומדברי רוב הפוסקים נראה שמצות הידור אינה אלא מדרבנן, ולא מן התורה. [ילקו"י שם עמ' תקמח. ע' גמ' שבת קלג: יומא ע. רמב"ם פ"ד מהל' ס"ת. סוכה כט: רש"י ותוס' שם].
ה
מי שיודע לכתוב בעצמו ספר תורה, עדיף שיכתוב הוא ולא ימנה סופר אחר שיכתוב בשליחותו, דמצוה בו יותר מבשלוחו. אבל מי שכתיבתו אינה מהודרת, וכתיבת השליח-הסופר היא מהודרת יותר, יש להעדיף שיעשה מצוה מהודרת בכתיבה נאה, על ידי שליח, ושלוחו של אדם כמותו. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית ותפילין, מהדרת תשס"ו, עמ' תקנ].
ו
המקבל מתנה מחבירו ספר תורה כשר, יוצא ידי חובת המצוה. [ילקו"י תפילין, תשס"ו, עמ' תקנ, דמשק אליעזר קלה].
ז
מותר לקנות ספר תורה מכספי מעשר כספים. ומותר לתת ממעשר כספים להחזקת בניו בישיבות. וכן יכול האב ליתן מעשר לבנו האברך. [ילקו"י תפילין, תשס"ו, עמ' תקנ, שו"ת מעיל צדקה, כנה"ג יו"ד סי' רמט. דרישה סק"א].
ח
יש אומרים שאין הנשים חייבות במצות כתיבת ספר תורה. [וכן דעת הרמב"ם. ילקו"י ציצית ותפילין, תשס"ו, עמוד תקנב].
ט
במקומות רבים נוהגים שכאשר מכניסים ספר תורה חדש, מניחים בסוף התורה כמה אותיות מופסקות כדי לכבד תלמידי חכמים ואנשים נכבדים למלאת את האותיות בדיו, ויש להזהיר לומר קודם שיכתבו "לשם קדושת ספר תורה". ואין לנשים ולקטנים לכתוב אותיות אלה. אך נער בן י"ג שנה ויום אחד מותר לו לכתוב אותיות אלה, ואם מכרו את השלמת האותיות, וקנו זאת אנשים שאינם מהוגנים, כגון מחללי שבת בפרהסיא וכדו', והם משלימים את צורת האות, נמצא שעל ידי אותו אדם הספר תורה נעשה כשר לקריאה. והרי ישראל מחלל שבת פסול לכתוב ספר תורה. ולכן יש לנהוג שהסופר יכתוב את האותיות שלימות, ורק באמצע כל אות ישאיר חלל ריק, ואחר כך בעת חגיגת הכנסת הספר תורה ימלאו את האות בדיו, ונמצא שגם בלא כתיבה זו הספר תורה כשר, שאם יש אות באופן כזה שאינה מלאה בחללה, כיון שיש כאן צורת אות, הספר תורה כשר. ונמצא שהחילוני שממלא את האות אינו גורם להכשר הספר תורה. ויש חולקים ומצריכים שהסופר יעביר קולמוס לשמה על אותן אותיות. ויש אומרים שאין העברת קולמוס מועילה בזה. [ילקוט יוסף על הלכות ציצית ותפילין, הוצאת תשס"ו, עמוד תקנב].
י
מה שנהגו שאנשים רבים נועדים לדבר מצוה, וקונים ספר תורה כשר למהדרין בשותפות, העיקר לדינא שמקיימים בזה מצות כתיבת ספר תורה. [ילקוט יוסף על הל' תפילין, מהדורה אחרונה עמ' תקנד].
יא
המגיה ספר תורה, אפילו אות אחת, הרי הוא כאילו כתבו כולו. [ילקו"י תפילין עמו' תקנו].
יב
כופין בני העיר זה את זה לקנות להם ספר תורה. [ילקו"י על ציצית ותפילין, תשס"ו, עמ' תקנו].
יג
מי שציוה לפני מותו לכתוב ספר תורה והקדיש בעבור זה סך מסויים, ואף ייחד לו סופר והפקיד מעות אצל אחד, ואחר כך נפטר לבית עולמו, יש אומרים שהנפטר מקיים מצות כתיבת ספר תורה על ידי מה שעשה שליח שיכתוב לו ספר תורה במעותיו. ויש אומרים דמאחר ונפטר קודם שכתבו את הספר תורה, אין מעשה השליחות מועילה שייחשב כאילו קיים המצוה. ומכל מקום אין ספק שהדבר הוא לזכות הנפטר שמקיימים מצוה יקרה זו בממונו. [ילקוט יוסף שם].