ח׳ בניסן תשפ״ד – 16/04/2024
Getting your Trinity Audio player ready...

קשיים וניסיונות – קונטרס להתענג פרק ג'

…"ואחרי זה בא ההרגשה שמסתמא אין לו להקב"ה כל כך חשיבות בעבודתי"…

א. ביאור הנס שנעשה לכהן גדול ביום הכיפורים.

אמנם עלינו לדעת שאדרבא הקושי הזה סימן מובהק הוא שעבודתו חשובה לפני הקב"ה, וחזינן יסוד זה בעבודת כהן גדול ביוהכ"פ שבמשנה מתואר (אבות ה, ה) "עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש' 'ואחת מזה היה "שלא הזדמן טומאה לכהן גדול ביום הקדוש" ולכאורה – תמה ב'תוספות יום טוב' מה רבותא יש בזה והרי הדין נותן שביום קדוש כזה אחרי שבעת ימים שפרוש הוא מכל הבלי העולם ובנוסף היו מזרזין אותו זקני העם ופרחי כהונה (עיין במשנה ריש יומא: ובגמ' שם דף יח). הרי הדין נותן שלא יבוא לזה.

ומביא מה שכתב המדרש שמואל בשם החסיד ז"ל 'כי היצר טוב והיצר הרע מתקוטטים זה עם זה כשני אויבים, וכשאחד מהם קרוב להיות מנוצח יתחזק על עמדו בראותו כי כלתה אליו הרעה,' ומוסיף שכן נראה ש'הרבה מן האנשים בעת פטירתן יתחזקו וידברו דברים טובים כאילו הם בריאים,' [ובענין זה "סיפר הרה"ק ר' יהודה מדזיקוב זצוק"ל שכאשר ביקר את דודו הרה"ק בעל השארית מנחם מווישאווע (בנו הגדול של הרה"ק ה'אהבת ישראל' מוויזשניץ זי"ע) בחוליו אשר קודם הסתלקותו, נכנס שם אחד הרופאים ודרש בשלום דודו, נענה הרב מווישאווע ואמר "הוטב לי ואיני מרגיש כלל יסורים" כששמע הרופא את דבריו נבהל מאוד והסביר, שכאשר הגוף נלחם במחלה אמנם החולה סובל יסורים אבל זה סימן מובהק וראיה ברורה לחיות הגוף, משא"כ כשאין יסורים משמע שאף הגוף נחלש ואין בכוחו ללחום את מלחמתו ואין זה סימן טוב. וסיים ר' יודעלע ואמר בתוכחת מוסר "מדבריו למדתי גם לענין חולי הנפש, שכל זמן שהאדם מיוסר מירידתו בעבודת ה' סימן הוא כי עדיין נלחם ביצרו, אבל כשאינו מיוסר ואין לו כאב ממצבו סימן הוא שהפסיק להילחם רחמנא ליצלן, ויש לבאר על פי זה באופן דומה , שכאשר האדם נלחם בקשיים וניסיונות סימן מובהק הוא שעולה בדרך הנכונה ויש לו חיות הנפש, אך מי שאינו מרגיש בשום תקלות צריך לבדוק אחריו." '(מפי ספרים וסופרים' –פרקי אבות ה, ה]) והנה אמרו (יומא כ). שאין כוח לשטן לקטרג ביום הכיפורים, ולכן מתאמץ היצר הרע ומנסה ביום הקדוש בכל כוחו להכשיל את הכהן גדול בעת אשר מיקדש ומיטהר כדאי ליכנס ביום הקדוש לפני ולפנים ולהעתיר למחילת עוונות ישראל, ולפיכך שפיר הוצרך לנס מיוחד שלא יארע לו שום תקלה ומכשול.

ובדברי הגה"ק בעל תולדות יעקב יוסף זי"ע מצאנו הסבר לזה במשל נפלא למה הדבר דומה לשני ממלכות שיצאו למלחמה זה בזה, ואחד מתגבר על השני ונוחל ניצחונות אחד אחר השני ועיר אחר עיר נכנסים לרשותו של הכובש, ונראה בעיניהם שלא ירחק הזמן והארץ הזאת יהיה נתון תחת שלטונם, ויהי היום אחרי שחילות הכובש נחלו ניצחונות זה אחר זה, נראה פתאום שהגלגל נהפך ובבת אחת החלו חילות הנכבשים להחזיר ונשארו על מקומם תחת לנוס על נפשם ובחירוף נפש נלחמו בחילות הכובשים, והנה כל החיילים הפשוטים חושבים לעצמם שהנה נתהפך הגלגל ועכשיו עוד עלול להיות שהם ינוצחו על ידיהם, ולכן חושבים לעצמם תירוצים ותשובות שונות למה ללכת משדי הקרב, אבל ה'גענעראל' יודע שזו סימן טוב כי עכשיו הגיעו לעיר הבירה ששם התרכזו מיטב כוחותיהם ששמים את כל יהבם בזה המבצר האחרון, אמנם יודע הוא גם יודע כי אם יתגבר על הקושי הרי שעוד מעט קט יושלם הניצחון והוא יחזור לארצו עטור בכבוד וההדר.

והוא אשר דיברנו שכן הוא הדבר בעבודת ה' שכשרואה היצר את האדם שבע"ה מתחיל ללכת בדרך הישר ומתגבר על עצמו פעם ושנים לשבור מידה רעה, ויודע הוא שככל שיתמיד בזה יעשה לו הדבר כטבע שני ולכן מתגבר הוא בכל כוחו אך אל לנו להישבר מהקושי ואדרבא צריכים אנו לידע שסימן מובהק הוא זה שעל דרך הנכון אנו הולכים.

ב. סיפורים נפלאים בענין זה.

ובענין זה נביא מה שסיפר הגה"צ ר' אלימלך בידערמאן שליט"א: עני ואביון היה החסיד ר' שמואל מקארוב זצ"ל (מחשובי תלמידי הרה"ק ה'חוזה' מלובלין זי"ע,) אך קבלה היתה בידו שלא לבקש עזרה וסיוע מבשר ודם, ורק אם אחד היה נותן לו מעצמו היה מקבל, באחד הימים עמד ר' שמואל לפני פסח כשאין בידו לפורטה אפי' שוה פרוטה, ולא מצא כסף לקנות אפי' להמוכרח לכזית מצה וארבע כוסות, ואף על פי כן לא אבה לעבור ולהיפר קבלתו ולא הלך לבקש מתנת איש, וכך התקרבו ימי הפסח כשביתו ריקם. בערב פסח בי"ד בניסן נכנס הגביר ר' שלמה קאנסקיולי ז"ל אל החוזה לקבל ברכת רבו צוה עליו הרבי לשלוח תיכף את כל צרכי החג להחסיד ר' שמואל, מיד יצא העשיר ומילא עגלה גדולה ביין ומצות וכל טוב בהרחבה גדולה ושלחה בית החסיד, העגלה הגיעה לביתו שעות מעטות לפני התקדש החג, לנוכח הרחבה זו נתמלא ר' שמואל בשמחה גדולה ועצומה על שיזכה לקיים את היום בדיצה וחדוה וביותר היה שש ושמח, שלא הוצרך לעבור על הקבלה ולא ביקש נדבה מאיש. לאחר התפילה חזר לביתו מתוך התרוממות רוח ושמחה, וכך ערך את ליל הסדר במוחין גדולים ונשגבים עד מאוד, והרגיש בנפשו שמעולם לא זכה לערוך סדר כזה…

ויהי ממחרת בליל סדר של פסח, ויפל אלוקים תרדימה על ר' שמואל, ויפקח את עיניו סמוך לחצות הלילה – כשהוא עומד לפני תפילת ערבית, כאשר התעורר בבהלה הוצרך למהר להתפלל תפילת ערבית ובאמירת הגדה ושאר סדרי הלילה כדאי שיוכל לאכול את אפיקומן לפני חצות, ומה מאוד התעצב אל לבו על סדר זה שערך בחיפזון ובמהירות.

ויהי אחר הדברים האלה בנסעו אל רבו ה'חוזה' ונכנס אל הקודש פנימה, פתח הרבי ואמר 'בואו ונחשב ונראה הסדרים שעשה ר' שמואל, הסדר הראשון היה במוחות גבוהים כשהוא משוטט בשמי העליונים – זה אינו התכלית, אולם בסדר השני שערך, אין בעולם מי שיוכל לערוך סדר גדול וקדוש ונעלה כזו'… היינו שדייקא הסדר ביום השני שנערך בלב נשבר ובקטנות המוחין נתקבל בשמים לרחמים ולרצון יותר מהסדר שנערך ברוח מרוממת.

וסיפר הרה"ג ר' יוסף חיים גרינוואלד שליט"א: הרה"ק ר' וואלף קיצעס זי"ע שהיה הבעל תוקע אצל המגיד ממעזריטש שלפני ראש השנה למד את כל כוונות האר"י בעומק ענייני תקיעת שופר, ורשם לעצמו בראשי פרקים ושם בתוך המחזור, אולם כשניגש לתקיעת שופר בדחילו ורחימו, בצר לו מצא שכל הדף נעלם ממנו, ובצר לו בלב נשבר ונדכה התחיל לתקוע תקיעות בלא שיכוון מהכוונות והיחודים ולבו מר עליו על שלא זכה לכוון כל הכוונות כראוי וכיאות, ואחרי זה גילה לו הגה"ק ממעזריטש שתקיעותיו השנה עלו לרחמים ולרצון לפני אדון כל עוד יותר מהשנים האחרות שבהם כיון הכוונות הראויות לכוון.

ועלינו לדעת שדייקא ע"י הקשיים והניסיונות שהאדם עובר זוכה להתקרב יותר אל ה' וכמו שהבאנו לעיל מהדגל מחני אפרים שמבאר דברי הפסוק 'אנוכי ארד

עמך ואנוכי אעלה גם עלה,' 'אנוכי ארד עמך' כשתתן לב ותבין שאפי' בירידה גם כן אנוכי היינו ההסתרה שנסתתר עצמו ממך היינו 'עמך' הוא גם כן לטובתך, אז 'ואנוכי אעלך גם עלה,' היינו שתזכה למעלה יתירה וזהו 'גם עלה' וכן הוא ב'מאור עינים' (יתרו) "שהאדם אינו יכול לעמוד תמיד על מדריגה אחד, כי 'החיות רצוא ושוב' (יחזקאל א, יד) 'שבא ומסתלק, דהיינו כשהוא דבוק בה' ית' הוא מרגיש חיות ותענוג ואחר כך מסתלק ונופל ממדרגתו ויש בזה רזין דאורייתא בטעם הדבר למה צריך ליפול ממדרגתו, וטעם אחד הוא כדאי שיבוא אח"כ למדריגה יותר גדולה, שבכל דבר צריך להיות העדר קודם הוי-ה, וכשרוצים להגביה מדריגה יותר גדולה צריך להיות העדר קודם, לכן צריך ליפול ממדריגה שהוא עכשיו".ובזה מבאר בשפת אמת דכשהתוודע יוסף לאחיו אומר התורה (ויגש מה ג- ד) 'ולא יכלואחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו' דהיינו שלא יכלו אחיו לעמוד מפניו כי'נבהלו מפניו' בראותם על פניו הקדושה הקדושה הנוראה שקנה בהיותו בגלות מצרים, אז נבהלו ובושו, באמרם אם עלה למדריגה גבוהה במצרים – 'ערוות הארץ,' על אחת כמה וכמה היה מתעלה אילו היה נשאר בבית יעקב אבינו, לזה אמר להם יוסף 'אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מלשון יישר כוחכם שמכרתם אותי, כי הרבה יותר ממה שזכיתי בהיותי סמוך ובטוח בבית אבי, זכיתי דייקא מתוך ישיבתי בטומאת ערוות הארץ אחרי אשר עברתי קשיים ונסיונות, היה בידי לעלות מעלה מעלה במעלות קדושים וטהורים, יותר ממה שהייתי עושה אילו הייתי בסמוך על שולחן אבינו.'

מאמרים נוספים

נושאים שונים

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי