יט כסלו חג הגאולה

התאריך המציין יט כסלו נקרא בשם חג הגאולה או ראש השנה לחסידות הוא מועד הניתן לזכר שחרור מייסד החסידות האדמו"ר הזקן – רבי שניאור זלמן מלאדי מהכלא הרוסי ביום זה בשנת – ה'תקנ"ט

מקור החג

באותה תקופה היה מחלוקת חריפה (עד כדי מכות מצד הליטאים כנגד החסידים ובראשם האדמו"ר הזקן) עקב הדעה שכביכול החסידים הם מכת המינים והאפיקורסים אשר לא שומרים תורה ומצוות ומסלפים את התורה הקדוש באותו זמן הלשינו מספר מתנגדים לחסידות על האדמו"ר הזקן בפני השלטון הצאר, כי הוא מורד במלכות ומסייע לאימפריה העות'מאנית שנלחמה ברוסיה.

ההלשנה התבססה בעיקר על העובדה שהאדמו"ר הזקן יזם איסוף כספי צדקה ושליחתם ליהודים בארץ ישראל ולחסידים שעלו אליה.שעל כך אמר ודיבר ועודד את החסידים על חשיבות הענין של הצדקה המביאה רווחה משמעותית לאנשי ארץ ישראל (שחיו בעוני ומחסור ובתנאים תת תזונה ורדיפה וגזירות של סחיטה מצד השליטים המקומיים – הטורקים), אבל לייהודי ארץ ישראל העיקר היה לגור בארץ ישראל הקדושה בלי להתחשב במצב הקשה.

כשנאסר, הובל במרכבה שחורה (בה השתמשו באותה עת להובלת מורדים במלכות) למבצר פטרופבלובסקיה שבפטרבורג. בהשתדלות החסידים, לאחר 53 ימים במאסר, שוחרר בי"ט בכסלו תקנ"ט (29 בנובמבר 1798). מאז מצוין התאריך בחסידות חב"ד כ"חג הגאולה", ומציין את ניצחונה של תנועת החסידות על מתנגדיה.

לאחר קריסת המשטר הקומוניסטי נמצא בארכיון הגנרל-פרוקורור של רוסיה הצארית תיק החקירה של המאסר, שבו שמורים מכתבי ההלשנה המקוריים, חוות הדעת של פקידי השלטון, הוראות הצאר, דוחות החקירה ותשובות על שאלות החוקרים שכתב הרבי בכתב ידו.

מתיק החקירה עולה כי המאסר בא בעקבות הלשנה החתומה בידי הירש בן דוד. הכותב מאשים את רבי שניאור זלמן בגיבוש חבורות של "צעירים יהודים פורקי עול", ובסיוע למהפכה הצרפתית. את הצאר הרוסי הטריד החשד לתמיכה בצרפתים והוא כתב על התיק: "אם יתברר ששיתפו איזו פעולה בהתקוממות כלשהי, אזיי מאלה לשלוח אלי מיד".

בתשובות האדמו"ר הזקן לחוקרים, המונות 23 סעיפים בלשון הקודש, הוא מסביר מהי לדעתו החסידות, מהו תפקידו של רבי, את מהות משלוחי הכספים לאחזקת היישוב בארץ ישראל ועוד. הוא כותב: "נפלה עלי קינאה ושנאת חינם בלב מקצת אנשים קנאים… ולא ידעתי מה פשעי ומה חטאתי… גם אין לי שום נחת מהנוסעים אליי, כי אין נותנים לי אפילו פרוטה אחת… אך מה יש לי לעשות, שכך חובה עליי על פי דתנו, שכל היודע מחויב ללמד למי שאינו יודע".

ייסוד היום ומנהגי החג

הרבי הריי"צ כותב כי לאחר שחרורו של הרבי נהגו החסידים לחגוג את היום ולאחל זה לזה "חג שמח". באיגרת ששיגר אדמו"ר הרש"ב, לקראת י"ט בכסלו בשנת תרס"ב, הגדיר את היום במילים: "היום הזה הוא ראש השנה לדא"ח". מאז התחיל המנהג לברך אחד את השני ביום זה "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו". ביום זה מתחיל מחזור הלימוד השנתי (המתקיים במסגרת שיעורי חת"ת היומיים) בפרקי התניא, ספרו של אדמו"ר הזקן.

האירוע המרכזי הנהוג בי"ט בכסלו (וכן ביום שלאחריו – כ' כסלו) הוא עריכת סעודות התוועדות חגיגיות.

ביום זה נוהגים ללבוש בגדי שבת, וגם הילדים הולכים לבתי הספר ותלמודי התורה כשהם לובשים חולצות לבנות. עוד נוהגים לאכול ביום זה דייסת כוסמת (בידיש: "שווארצע קאשע"), שעל פי המסופר הייתה מזונו העיקרי של רבי שניאור זלמן בהיותו במאסר. גם מתקיימת ביום זה "חלוקת הש"ס":, כל מתפלל מקבל על עצמו ללמוד במשך השנה אחת מהמסכתות שבש"ס. זאת, לפי בקשתו של האדמו"ר הזקן בסוף ספרו התניא: "חזקו ואמצו לבבכם כל המייחלים לה', גם לגמור כל הש"ס בכל שנה ושנה ובכל עיר ועיר לחלק המסכתות על-פי הגורל או ברצון… חוק ולא יעבור".

בתפילות הנאמרות ביום זה (וכן ביום שלאחריו – כ' כסלו) לא אומרים החסידים תחנון, מפני שמחת היום.

היו חסידים שביקשו לכתוב 'מגילת י"ט כסלו', שבה יסופרו אירועי המאסר והגאולה, וביקשו את הסכמתו של האדמו"ר הזקן. הוא לא הסכים ואמר: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבה ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא".

כ' בכסלו

ואולם נוהגים להמשיך ולחגוג גם את יום המחרת, כ' בכסלו. הטעם הוא, כי אמור היה רבי שניאור זלמן לבוא לאחר שחרורו אל ביתו של אחד החסידים בפטרבורג, שסייע בשחרורו, אך בטעות נכנס לביתו של מתנגד תקיף לחסידות, שהתגורר בשכנות (ולפי אחד המקורות היה מהמלשינים שהלשינו על הרבי). האיש כלא אותו בבית ודיבר בגנותה של החסידות במשך שלוש שעות, עד שהחסידים מצאוהו שם בליל כ' בכסלו. אדמו"ר הזקן כיבד את ה"מתנגד", אך התבטא לאחר מכן כי שלוש השעות הללו גרמו לו צער יותר מזמן הישיבה בבית הסוהר עצמו‏.

ביום זה גם יצא לאור ספר התניא לראשונה, בשנת תקנ"ז. ספר זה (שנדפס שנתיים קודם המאסר) מסמל בעיני החסידים את המהפכה התורנית שהתחוללה בתורת חסידות חב"ד, שלפי רבותינו נשיאנו המאסר היה ברוחניות נגד הפצת החסידות ועקב השחרור מרמז על התאוצה בה איפשר מתקופה ההיא בהפצת עוד ועוד חסידות

ראוי לציין שספר התניא ליקוטי אמרים הם בדיוק נ"ג כמספר ימי שבתו של אדמו"ר הזקן

במאסר ויצא במילים אשר בספר תהילים שבו אמר אז : "פדה בשלום נפשי" .( פרק נ"ה).

ומאחלים ומאחלת לכל אחת ואחת באתר, "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות"!

אז חג שמח ובאנה נתוועד כולנו יחד או כל אחת לחוד באזור מגוריה.