Search
Close this search box.
י״ג בתמוז תשפ״ד – 18/07/2024
Search
Close this search box.
Getting your Trinity Audio player ready...

התורה

משיחות רבינו מרן ראש הישיבה הגה"ר רבי ירחמיאל גרשון אדלשטיין שליט"א ראש ישיבת פונביז',

נשיא מועצת גדולי התורה.


קדושת התורה


קדושת התורה

מצינו בחז"ל (סוכה כח, א) על יונתן בן עוזיאל, שבשעה שהיה יושב ועוסק בתורה כל עוף הפורח עליו מיד היה נשרף,
וזהו מכוח קדושת התורה, שעל ידי עסק התורה הייתה שם קדושה, והקדושה היא אש.
כמו שמצינו בירושלמי הובא בתוס' חגיגה טו, א) שכאשר נולד אלישע בן אבויה, עשה אביו סעודת ברית מילה והזמין את התנאים רבי אליעזר ורבי יהושע, והיו שם עוד אנשים שדיברו סתם דברים בטלים, אבל רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו "אינהו בדידהו ואנן בדידן", אנחנו נדבר בדברי תורה! וישבו ועסקו בתורה וירדה אש מן השמים והקיפה אותם, עד שבא בעל הבית ואמר להם וכי אתם רוצים לשרוף את ביתי, ואמרו לו חס ושלום, רק ישבנו ועסקנו בדברי תורה, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני, וממילא הייתה אש, כי דברי תורה באש ניתנו. ומבואר כי תורה במדרגה של תורה, תורה בשלמותה בקדושתה, יש עמה אש.
וזהו שאמרו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף הפורח עליו מיד נשרף. ואמנם הוא עצמו לא נשרף, כי הוא והתורה אחד הם. וגם בגדיו לא נשרפו, כי גם הבגדים הם חלק מגופו, מפני שהוא צריך את הבגדים, וגם הבגדים מתקדשים עמו. כל צרכי אדם קדוש מתקדשים.

חשיבותה

לימוד התורה זה דבר עצום, דבר מיוחד, כנגד כולם, יותר מכל המצוות, התורה מקדשת את האדם יותר מכל
המצוות, והאדם שלומד תורה צריך לדעת שהוא מתקדש כעת, בשעת עסק התורה הוא מתקדש ודבוק בהקב"ה, והקב"ה יושב כנגדו ושונה עמו
 (תדא"ר פי"ח), מי שלומד תורה הקב"ה גם לומד איתו, וגם מלמד אותו, כפי שאנו אומרים בחתימת הברכה 'המלמד תורה לעמו ישראל', ומזכירים מלמד בלשון הווה, שהקב"ה גם עכשיו מלמד ועוזר לנו להבין את התורה, וכל מי שלומד, יש לו סייעתא דשמיא להבין את מה שהוא לומד.
התורה חשובה עוד יותר מבית המקדש, שהרי הקב"ה הקדים את חורבן בית המקדש כדי שיהיה יותר תורה בכלל ישראל,כמו שאמרו בגמרא (גיטין פח, א) מאי דכתיב וישקוד השם על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק השם אלוקינו, משום דצדיק השם אלוקינו וישקוד השם על הרעה ויביאה עלינו? אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת וכו', ופירש רש"י: וזו היא צדקה שמיהר והחריב ביתו כדי להגלות דורו של צדקיה לבבל בעוד שחכמי גלות יכניה קיימים שילַמדו תורה לאלו הבאים אחריהם לפי שרוב חכמי התורה גלו עם יכניה וכו', ע"כ, והיינו שהקב"ה הקדים את חורבן בית המקדש כדי שיהיה יותר תורה! ומשום שהתורה היא יותר מבית המקדש, ואמנם בית המקדש גם כן משפיע קדושה, אבל תורה יש גם בלי בית המקדש, ואילו בלי תורה אין בית המקדש.
ואמרו חז"ל (ברכות ח, א) מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד, וביאר
הרב מפוניבז' שגם בזמן שהיה בית המקדש קיים הייתה השכינה שרויה בארבע אמות של הלכה, אלא שאז היה גם בית המקדש וגם ארבע אמות של הלכה, ולאחר החורבן נשאר רק ארבע אמות של הלכה ששם השכינה שרויה, וזה כמו שבית המקדש קיים, ואין זה פחות מבית המקדש, אלא זהו גופא הבית המקדש.
וכמו שאמרו חז"ל אבות ג, ו) עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה ביניהם, ואפילו חמישה, ושלושה, ושניים, ואפילו אחד, כשעוסק בתורה שכינה עמו, ובעשרה קדמה שכינה ואתיא (ברכות ו, א), כלומר שהבית המקדש נמצא היכן שעוסקים בתורה, וכל מקום תורה הוא בית המקדש, ונחשב שיש בית המקדש.

במעי אמו

מלמדים אותו כל התורה כולה, ואחר כך קודם לידתו בא . מצינו בגמרא )נדה ל, ב( שכל ילד כשהוא במעי אמו
מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו את כל מה שלמד, ולכאורה לשם מה מלמדים אותו ומה התועלת בלימוד זה אם אחר כך הוא שוכח את הכל? והפירוש בזה כי הרי התורה מקדשת את האדם, כל אחד שלומד תורה מתקדש, שהעוסק בתורה שכינה שרויה עמו (אבות ג, ו), ובעשרה קדמה שכינה ואתיא (ברכות ו, א) , השכינה נמצאת עם מי שלומד תורה, וכך גם העובר שלמד את כל התורה לפני שנולד, הרי הוא נתקדש בזה, והלימוד קידש אותו, ואף על פי ששכח אחר כך את מה שלמד, מכל מקום הקדושה כבר קיימת בו, ונשמתו נתקדשה בקדושת התורה, והקדושה הזו היא הכנה להצלחה בתורה, שעל ידי זה כשנולד יש לו את כל האפשרויות להצליח בתורה.

רגע של תורה

צריכים לדעת את חשיבות התורה, כל רגע של תורה, אפילו אם יש רק דקה אחת ללמוד, זה כדאי! וכשאדם עוסק בתורה הוא מתקדש. בדרך כלל אלו שעוסקים בתורה לא יודעים את המדרגה שלהם, וצריכים לדעת את זה, שעסק התורה מקדש את האדם, אמנם גם מעשי המצוות מקדשים, אבל התורה מקדשת יותר מכל המצוות והמעשים הטובים, ובכל רגע שאדם לומד הוא דבוק בקדושה.
שמעתי בלומז'ה מהמשגיח הגה"צ רבי אבא גרוסברד זצ"ל כי הגאון מווילנא לפני פטירתו התוודה על 'רגעים של ביטול
תורה', והיינו שעשה חשבון שבמשך כל חייו היו כמה רגעים של ביטול תורה, רק רגעים! ולא שעות, זה גם כן ביטול תורה!!! ועשה תשובה עם וידוי על זה.

מצינו בגמרא (ברכות נג, א) תנו רבנן היו יושבין בבית המדרש והביאו אור לפניהם בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך לעצמו וכו', ומפרשת הגמרא שם הטעם של בית שמאי מפני ביטול בית המדרש, והיינו שאם אחד יברך ויוציא את כולם, זה יגרום ביטול תורה דרבים, שכולם יצטרכו לענות אמן על ברכתו, ולכן עדיף שכל אחד יברך לעצמו, כדי למנוע ביטול תורה.
והרי על כמה ביטול תורה מדובר? על ההבדל הקטן מאד בין אם כל אחד יברך לעצמו או שאחד יוציא את כולם, וגם זמן מועט כזה נחשב לביטול תורה, ומחמת זה אמרו שכל אחד יברך לעצמו. וזכורני ששמעתי פעם ממרן הרב מפוניבז' שהביא בשם החפץ חיים שלמד מדברי הגמרא הללו מהו ביטול תורה.
ואמנם שם מדובר על ביטול תורה של ציבור, ויתכן שביטול תורה של ציבור חמור יותר, אך על כל פנים רואים בזה את חומר הענין של ביטול תורה, עד כמה צריכים לנצל כל רגע ורגע לתורה.

גודל החיוב לעסק התורה

עסק התורה הוא דבר מאד נעים ומעניין ומתוק מדבש, שכל אחד עוסק בו לפי כוחו, מה שמעניין ומושך
אותו, וישנם הרבה חלקים בתורה, הלכה ואגדה, גמרא משניות ומדרשים, וכל אחד מה שמושך אותו הרי זה מעניין ומתוק, וכיון שזה כל כך מעניין ומתוק, אם לא עוסקים בזה החטא יותר חמור, כי זה דבר שקל לקיימו!

וכמו שהביא רבי ישראל סלנטר באיגרותיו אור ישראל ז-ח) מדברי הגמרא במנחות מג, ב) גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת, היינו שיש ציצית לבן ויש תכלת, ומי שאינו לובש לבן עונשו יותר ממי שלא לובש תכלת, כי התכלת הוא יקר וקשה להשיגו, וכיון שזה קשה החטא פחות חמור, אבל לבן שקל להשיגו, מי שאינו לובשו זה חטא יותר חמור, וכל מה שהדבר יותר קל הרי זה חטא יותר חמור למי שמבטלו.
וכך גם עסק התורה, כיון שהוא דבר לא קשה, ואדרבה זה מעניין ומושך ומתוק מדבש, דבש וחלב תחת לשונך, וגם יש לזה סקרנות, וזה מעניין מאד, לכן החטא יותר חמור אם מתבטלים.

מתיקות התורה הקדושה

הנה על דברי תורה נאמר תהלים יט, יא) הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים, ויש להבין אם כן למה לא כולם לומדים תורה, הרי זה ערב ומתוק מדבש, יותר מדבש.
וכן יש להבין מהו שמבקשים בברכות התורה 'והערב נא השם אלוקינו את דברי תורתך בפינו', הרי באמת זו המציאות, שדברי תורה ערבים ומתוקים, ומדוע צריכים להתפלל ולבקש על זה.
אבל במציאות רואים שאף על פי שדברי תורה ערבים ומתוקים, לא כל אחד זוכה להרגיש את המתיקות, ויש כאלה שהלימוד קשה להם ואינם מרגישים מתיקות בתורה, וזה גורם שאינם לומדים בהתמדה, ולכן מי שאין לו מתיקות צריך להתפלל ולבקש רחמים לזכות להרגיש את מתיקות התורה.
אבל באמת הרי כולם מתפללים ומבקשים 'והערב נא', וגם מי שיש לו כבר מתיקות מבקש את זה, והענין בזה מפני שיש הרבה דרגות במתיקות, וכמו שיש מתיקות של דבש ויש מתיקות יותר מדבש, כך גם בתורה עצמה יש הרבה דרגות של מתיקות, וגם מי שזוכה ומרגיש כבר מתיקות בתורה, יכול לזכות לדרגות גבוהות יותר של מתיקות שאין לשער, ועל זה מבקשים 'והערב נא', שנזכה לתוספת מתיקות, ונרגיש עוד יותר ויותר ערבות בדברי תורה.
יש להבין למה מבקשים על מתיקות התורה, וכי לא עדיף ללמוד לשם מצוה, מתוך קושי ועמל התורה, שיש על
זה יותר שכר, כמאמרם (אבות ה, כג) לפום צערא אגרא, ואם אדם מבקש על מתיקות, לכאורה הרי זה אהבת עצמו, שהוא רוצה ליהנות מדברי תורה, ומדוע שלא ילמד בלי מתיקות, לשם שמים, לקיים מצות תלמוד תורה.
אכן מזה שמבקשים והערב נא מוכח שיש חיוב של מתיקות, ואדרבה עיקר מצות תלמוד תורה היא ללמוד מתוך הנאה ומתיקות! כמו שכתב האגלי טל בהקדמה "כי עיקר מצות לימוד התורה היא להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעים בדמו, ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה". וכן כתב בחידושי רבי אברהם מן ההר (נדרים דף מח) לגבי מודר הנאה מחברו, שמותר לו ליישב בסוכתו של חברו, ואין זה נקרא שנהנה ממנו, מפני שמצוות לאו ליהנות ניתנו. אבל ללמוד תורה ממנו אסור לו "שלא שייך למימר במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות, שעיקר מצוותו היא ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו".
ונתבונן מהו המקור לזה, ומהיכן יודעים שהמצוה היא ללמוד עם מתיקות. ונראה, שהרי חיוב תלמוד תורה הוא
ללמוד כל היום וכל הלילה, כמו שכתוב "והגית בו יומם ולילה", ובגמרא מנחות דף צ"ט מובא ששאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל את רבי ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יוונית, קרא עליו המקרא הזה לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יוונית. והרי לא שייך במציאות שאדם יעסוק בתורה כל היום וכל הלילה בלי הפסק אם לא ירגיש מתיקות בזה, ולכן ברא הקב"ה את התורה עם מתיקות וערבות גדולה כל כך, כדי שאדם יוכל לעסוק יומם ולילה בתורה, מתוך המתיקות שיש בה, ובכך יקיים את נפשו ויזכה לחיי נצח.
וזהו מקור החיוב ללמוד עם מתיקות, כי רק כך שייך לעסוק בתורה יומם ולילה. ולכן מבקשים בברכות התורה 'והערב נא' שנזכה להרגיש את מתיקות התורה, וזהו המשך לתחילת הברכה ציוונו לעסוק בדברי תורה', כיצד לעסוק? על ידי והערב נא! כי הערבות היא הנותנת כוח לעסוק בתורה בלי הפסק.
יש כמה תנאים הנצרכים כדי להרגיש את מתיקות התורה, ראשית צריכים לדעת את ערך וחשיבות התורה,
וכשם שבזהב ובפז, אם אדם לא יודע את חשיבותם וערכם, הוא לא חומד אותם בלבו, כך גם דברי תורה הנחמדים מזהב ומפז רב, צריך לדעת את חשיבותם, ולהבין עד כמה הוא מתקדש בהם.
ועוד תנאי, שתהיה ההכנה הראויה לתורה, ומי שנמשך אחרי שאיפות גשמיות אינו מרגיש את מתיקות התורה כראוי, כמו שכתב בחובות הלבבות חשבון הנפש פ"ג) כי אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא הן כשתי נשים צרות זו לזו, ומי שאוהב את הגשמיות והנאות העולם הזה – לא שייך שתהיה בו אהבה לרוחניות.
ועוד דבר ידוע, שהמתיקות תלויה בצורת הלימוד, אם לומדים באופן המושך את הלב, מתוך סקרנות לדעת ולהבין. ומי שאינו לומד מתוך סקרנות, רק כופה ומכריח את עצמו ללמוד מפני שמפחד מעונשי הגיהינום או מפני דעת הבריות], לא שייך שירגיש מתיקות בזה, וכידוע שאם אדם עושה דבר בכפייה, סופו לשנוא זאת, לכן צריך ללמוד באופן המתאים לפי טבעו, שאז הלימוד יותר מעניין, ומרגיש את המתיקות בזה.
יש מדרגות במתיקות, כמו שידוע מהגר"א שיש שני חלקים במצות תלמוד תורה, הא' עצם העסק בתורה, וב'
ידיעת התורה 
כמו שאמרו קידושין (ל, א) ושיננתם שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך והיינו ידיעת התורה והבנתה, ואמר הגאון מווילנא, שאם הייתה רק מצות עסק התורה הוא היה לומד כל החיים משנה אחת, כי יש בזה מתיקות גדולה שאינה נמאסת, בכל פעם שלומדים יש יותר מתיקות, ומי שהוא בעל מדרגה מרגיש יותר את המתיקות בכל פעם שחוזר על תלמודו, ועל זה נאמר (תהלים יט, יא) מתוקים 'מדבש' – יותר מדבש.
וכן מצינו בגמרא בכמה מקומות (פסחים עב, א ועוד) תני מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא בכיסיה, היינו ששמע איזו הלכה, הלכה פשוטה מאד, וחזר עליה ארבעים פעמים, עד שהייתה דומה אצלו כמו שמונחת בכיסו, וגם לאחר שחזר ארבעים פעמים, זה לא היה משעמם לו, ועדיין הרגיש מתיקות בזה.

מעלת הסקרנות לתורה הקדושה

לימוד התורה יש בו מתיקות וגם סקרנות. ה'סקרנות' היא בלב, שדברי תורה מושכים את הלב, כמו שכתב רש"י
על הפסוק דברים ו, ו) אשר אנכי מצווך היום – כדיוטגמא חדשה שהכל רצין לקראתה, ו'מתיקות' היא בפה כמו שכתוב (יחזקאל ג, ג) ותהי בפי כדבש למתוק, בכל מילה של תורה שמוציאים מהפה יש מתיקות! ועל זה מבקשים בברכות התורה והערב נא השם אלוקינו את דברי תורתך 'בפינו'.
וזהו שכתוב "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים", נחמדים היינו בלב, כמו שמצינו לשון רש"י בסוף פרשת שלח שהעין רואה 'והלב חומד', שאדם הרואה דבר יפה – לבו חומד ונמשך לזה, וכך גם דברי תורה נחמדים, היינו שהלב חומד ונמשך לדברי תורה, וזוהי הסקרנות שבתורה, ויש גם מתיקות בפה, להוציא דברי תורה מהפה ולחזור עליהם שוב ושוב.
זכורני שמרן הגאון רבי אליעזר מן שך זצ"ל רצה פעם לראות ספר התרומות שמביא דברי הרמב"ן באיזה ענין, והאחרונים
הביאו את דבריו, אך הרב שך ביקש לראות את הרמב"ן בפנים, בספר התרומות, וזה היה בשעת לילה מאוחרת, ואמרתי לו כי מחר בבוקר יפתחו את אוצר הספרים בישיבה ויוכל לראות שם, אבל הוא אמר, הרי אצל הרב מפוניבז' שגר בסמוך גם כן יש ספר התרומות, ואפשר להביאו משם כבר עכשיו, והתבטא ואמר: הלא הרמב"ן נמצא כאן בסמוך, ואני לא אלך? הרי אני יכול ללמוד אצל הרמב"ן! זהו כוח הסקרנות לתורה.
שמעתי שהגאון רבי נפתלי טרופ זצ"ל ראש הישיבה בראדין אמר פעם כי ממה נפשך איך אפשר לישון, מי שלא
יודע ש"ס הרי צריך לדעת ש"ס, ויש לזה סקרנות גדולה מאד, וזה 'חיוב' שהוא גם 'מעניין', וכיצד אפשר לישון? ומי שכבר יודע ש"ס גם כן כיצד אפשר לישון, וכי מי שש"ס שלם מונח בראשו יכול לישון?!
אם אדם יעשה חשבון כמה זמן מתבזבז על דברים של מה בכך, מתוך סקרנות לדברים בטלים, יש טבע של
סקרנות, שהאדם סקרן מטבעו, אבל צריך שהסקרנות תהיה לדברי תורה, לדעת מה התורה אומרת, ומה אומר הש"ס, ולא לבזבז זמן על דברים בטלים, אפילו כשעוברים ברחוב ומתעכבים לקרוא מודעות, זה גם כן בזבוז זמן, וכי הדברים הכתובים במודעה נוגעים אליו?
 וכהנה יש הרבה דברים שמבטלים זמן מתוך סקרנות.
וצריכים לשים לב על זה, שכל הזמן יהיה מנוצל, ושלא יהיה זמן שאינו מנוצל, לנצל את הזמן מתוך סקרנות לידיעת התורה והבנתה, וכי לזה אין סקרנות? הרי זה מעניין ומושך מאד, לדעת את כל המסכת שעוסקים בה, ללמוד ולחזור כמה פעמים, גמרא רש"י תוספות ומפרשים, זה מאד מעניין!

האם צריך כישרון ללימוד התורה הקדושה ?

כל אחד יכול להיות גדול בתורה, ואין זה משנה כמה הוא כישרוני, אם יותר כישרון או פחות כישרון, הכישרון
אינו עיקר, אלא הזכויות! ועם זכויות יש הצלחה בתורה לכל אחד ואחד, וכבר היו מעשים ידועים בבעלי כישרונות חלשים שנהיו גדולי תורה מאד, בזכות הזכויות שלהם, והזכויות הם מידות טובות, ויראת שמים, עם התמדה, כל אחד לפי כוחו, ולא יותר מהכוחות, על ידי זה יש סייעתא דשמיא וזוכים להצלחה בתורה.
מרן החזון איש זצ"ל שאל אותי פעם על תלמיד אחד איך הוא, ואמרתי שהוא בעל כישרון, אך הוא לא מצליח,
ואינני מבין מדוע, ואמר לי החזון איש: כישרון אינו חריפות, ובעל כישרון זה לא מי שיש לו שכל חד וחזק, אלא כישרון הוא לשון 'הכשר', אדם כשר, עם כשרות, וכמו הכשר לקבלת טומאה, שהוא ענין תיקון, זה נקרא כישרון, שהאדם מתוקן ומוכשר לתורה, ויכול להיות מי שהוא בעל שכל חריף, אבל אישיותו אינה מושלמת, ואינו מוכשר לתורה, וההצלחה אינה תלויה בחריפות השכל אלא בכשרות האדם.
שנינו באבות שם ג, ט) כל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת, ובפשטות 'חכמה' זה תורה ו'מעשיו' זה
מעשים טובים, אבל באמת התורה עצמה היא גם כן 'מעשה', שצריכים ללמוד ולעסוק בתורה! וביטול תורה זהו חסרון מעשה, ומי שהוא בעל כישרון ואינו לומד כמה שהוא יכול, הרי זה בכלל חכמתו מרובה ממעשיו, שהמעשים שלו אינם לפי התורה, וכבר אין חכמתו מתקיימת, אפילו שהוא בעל כישרון.
ולעומת זה, מי שהוא פחות בעל כישרון, אך הוא לומד כמה שהוא יכול, זה נקרא מעשיו מרובים מחכמתו, כי הוא עושה כמה שהוא יכול, ולומד בהתמדה, לפי כוחו כמובן, כי אסור להתאמץ יותר מהכוחות, ואם מתאמצים יותר מהכוחות אחר כך נשברים וזה מזיק, אבל אם זה לפי הכוחות ובשלמות, אזי אפילו שהוא חלש בכישרונותיו, מכל מקום כיון שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת, ומצליח בתורה. כך המציאות.
ואדרבה, לכן מי שהוא יותר בעל כישרון צריך יותר להשגיח על המעשים, וכאמור 'מעשים' כולל גם את
ההתמדה בתורה, ללמוד בהתמדה, ואם ההתמדה היא בשלמותף אזי הוא מצליח!

ומרן החזון איש זצ"ל אמר פעם לאחד שיידע כי הגדולים לא היו 'עילויים', ולא הכישרוניים ביותר נעשו לגדולי הדור, אלא המושלמים, היינו מי שמעשיו מרובים מחכמתו.

וישנם בעלי כשרונות גדולים מאוד שלא מנצלים כראוי את כישרונותיהם, וחסר אצלם 'במעשים', כגון שיש קצת בטלה, או מעשים אחרים שאינם בשלמות, ולכן אינם מצליחים. ומצד שני יש מי שאינו כל כך גדול בכישרון, אבל כיון שמעשיו בשלמות כבר יש סייעתא דשמיא יותר מהכישרונות! ורואים את זה, דברים ידועים, בצעירים שלא היו בעלי כישרונות, ולבסוף נהיו גדולים יותר מבעלי הכישרונות.

לעמוד הבא – הדרך לזכות בתורה >>

מאמרים נוספים

נושאים שונים

פלא יועץ | הרה"ג אליעזר פאפו זצוק"ל | הבטיח שמי שילמד בספר שלו, הוא יהיה מליץ יושר עליו בשמים.

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי