Search
Close this search box.
י״ז בתמוז תשפ״ד – 23/07/2024
Search
Close this search box.
Getting your Trinity Audio player ready...

שנה להסתלקותו של רשכבה"ג מרן הגר"ג אדלשטין זיע"א להלן הנהגותיו בימי ששי שבת

הנהגותיו של הרב הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצל בימי ששי שבת

ליל ויום שישי

מידי ליל שישי היה מוסר חבורה במעונו לתלמידי  ישיבת בית מדרש עליון, החבורה התחילה מאוחר  ונמשכה לפעמים עד השעה שתים-עשרה.  ביום שישי בבוקר היה לומד עם נכדו הג'ר יחזקאל לוי שליט"א.

היה מקפיד להסתפר בכל ערב שבת מברכים.

היה מקפיד להעביר בעצמו את החשמל לגנרטור,  עד ערב שבועות האחרון [ולא עד בכלל].  כמו כן היה מסדר לאורך כל השנים את הפלטה ובעצמו  היה מעביר את הסירים לפלטה, וכן דואג לכווין את  שעון השבת במקרר.

לכבוד שבת קודש

מרן זצוק"ל הקפיד מאד לומר 'לכבוד שבת קודש'

 על כל עניין מענייני השבת כמבואר במשנה ברורה.  כל בגד שהיה לובש לכבוד שבת היה אומר ‏ לכבוד  שבת קודש, 'לכבוד שבת קודש, גם בסעודות השבת  היה אומר ‏ לכבוד שבת קודש' על כל מאכל ומאכל.  מנהגו שהיה הולך למקווה כל ערב שבת, והיה מקפיד  שזה יהיה לאחר חצות, וכן כל ערב יו"ט. מעניין לציין  שהיה לו בגד מיוחד פראק וכובע לדרך למקווה,  (כנראה היה בזה איזשהו עניין).

היה מכין בעצמו את הבגדים למקווה, הדבר היחיד  שהסכים בשנים האחרונות שמישהו יסחוב את השקית  עם הבגדים אך ההכנה הייתה שלו בעצמו, (אולי מפני  שלא רצה שישמשו אותו, ואולי מפני כבוד השבת  שיעשה זאת בעצמו כמבואר בגמרא בקידושין).

כמו כן כל יום שישי היה נוטל ציפורנים, ואמר פעם  שאמנם כתוב שלא לגזוז צפרני הידיים ורגליים ביום  אחד אבל בערב שבת אין לחשוש לזה.

היו לו בגדים מיוחדים לשבת. הוא החליף את כל  הבגדים כפשוטו לכבוד שבת, כולל למשל חגורה או  סוודר או בגדי לילה. כמוכן כל דבר שקנולוחדש –  גם אם קנו לו משהו ליום חול – הוא היה מחדש את  זה בשבת קודש.

היה מדבר הרבה על המושג ‏  לאדם צורה אחרת בשבת קודש.

הקפיד שכל שולחן כלשהו או סטנדר יהיה מכוסה  במפה לבנה לכבוד שבת. על אף שכמעט ולא העיר  הערות אך אם הוא היה רואה קרן שולחן שאינה  מכוסה במפה – היה מיד מבקש שיכסו את זה. הוא  היה מזכיר את הסיפור עם הדיבוק בזמן החפץ חיים  שלא מצא מקום להיות בו וכאשר ראה צדיק היה  מקללו וכאשר ראה בעל עבירה נישק אותו, ובשבת  קודש לא מצא מקום להיות עד שמצא מקום שבו  השולחן היה גלוי ללא מפה.

היה מתקשר למשפחת שטינברג להזמין מיץ ענבים עד זקנה.

הדלקת גרות

באופן כללי הוא אף פעם לא ביקש שיקנו לו משהו,  הדברים היחידים שכן ביקש זה היה לכבוד שבת  קודש. וכגון פעם אמר שהפמוטים של נרות השבת  השחירו, והוא נתן כסף שיקנו חדש.

היה מקפיד להדליק נרות שבת בכל חדר וחדר בבית [גם באמבטיה ובשירותים], לא ע"י שליח אלא הוא  בעצמו כולל בחג השבועות האחרון.

בשנים המוקדמות היה מרכז את כל הנרות בחדר  אחד ומברך ומדליק את כולם, ואח'כ נוטל את הנרות  לכל חדר וחדר, אך בשנים האחרונות הנרות היו  במקומם בכל חדר, והיה מסתובב ומדליקם.

בשנים האחרונות הקפיד על שמן בשתי נרות.

קבלת שבת

כשהפסיק מחמת זקנותו לעלות לישיבה כבר לקבלת  שבת, והיה מגיע רק למעריב, עדיין היה הולך לקבלת  שבת בישיבת משך חכמה, ואמר שזה כבוד שבת  שתהיה קבלת שבת ברוב עם. אחר כך היה חוזר  לביתו בין קבלת שבת למעריב ולומד, ואח"כ יוצא  שוב מביתו ועולה לישיבה לתפילת מעריב.

כניסת השבת

היה מכניס את השבת מיד ברגע הראשון שאפשר,  דהיינו בפלג המנחה, שאז היה קם ומדליק.

מהפעמים היחידות שגער במישהו היה כשראה  שמישהו הולך להתרחץ ממש לפני שבת, הוא נזף  בו ממש.

אחד הנכדים שאל אותו ששמע שבשנים עברו היו  מכניסים את השבת בבית בשעה מאוחרת יותר,  וענה לו מרן: אז זה היה משהו אחר כשהרבנית הייתה, היא הייתה חוזרת רק אחרי שתים עשרה  וחצי מהעבודה ורק אז התחילו להכין את הכנות השבת ולכן הכניסו את השבת סמוך לזמן.

יציאות השבת

היה גוזר את הכפתורים המיותרים של כל החולצות  בבית, לא רק של שבת, מחשש טלטול. בקצה  השרוול יש שני כפתורים, והוא היה גוזר רק כפתור  אחד למרות שלא סגר את השני, שכן סבר שאחד  מיותר והשני לא. כמו"כ גזר את הכפתור האחרון  בתחתית החולצה שלא משמש לרכיסה. (וכשנשאל  מדוע לא גוזר את הכפתורים שלא השתמש בהם,  אמר שזה לא מיותר וזה נחשב חלק מהחולצה).

במשך כל השבוע היה הולך עם שעון. ואילו בשבת  כיוון שנזהר שלא לטלטל, לכן גם לא השתמש גם

לו גמרות לאורך הדרך והוא היה מקשיב.

בדרך כלל היה נוהג לשיר כמעט את כל הזמירות.  בחודש אלול היוו שרים גם אחת שאלתי בכל סעודה,  הכל לפי העניין. (בשנה האחרונה הוא הקפיד לשיר  כל פזמון רק פעם אחת ולא פעמיים כי הוא רצה  להספיק ללמוד, אמנם את כל זה הוא עשה בלי  אווירה של לחץ).

ביתו היה פתוח לרווחה. הרבה אורחים ובחורים  היוסועדים אצלו. בסעודות היה מתעניין באורחים  ושואל אותם לשמותיהם, כמו כן היה מדבר בלימוד  בסעודות. הסעודה בלילה ארכה כשעה וחצי.  אחרי הסעודה למד עם נכדו הגר"י לוי שליט"א,  הם למדו ש"ס אבל לא לפי סדר. החברותא שלהם  התקיימה למעלה מעשרים שנה עד השעות  המאוחרות של ליל שבת.

באופן כללי – עד השנים האחרונות – הוא לא הלך  בבית בשעון היד. [דרך אגב, הוה הקפיד לא לטלטל  ביום טוב, ואף שביום טוב מותר לטלטל לצורך, הוא  סבר שזה לא מוגדר כצורך בשבילו, אך שכאמור  בימות החול היה נעזר בשעון].

לישון מוקדם, בדרך כלל לא לפני שתים עשרה.

לאחר שקיבל התקפת לב, אמר שישנם שתי דרכים  לשמור על הבריאות: האחת היא דרכו של מרן  הגראי"ל שטינמן זצוק"ל שאם יש לו כוח הוא לומד  ואם לא הוא הולך לישון. השניה היא דרכו של מרן הגר"ש וואזנר זצוק'ל שחי לפי שעון מדוקדק. ואמר שכיוון שהוא מוסר שיעורים ומשועבד לישיבה,

לאחר מעריב בישיבה היה חוזר לביתו, הרבה היו לכן הוא חייב להיות צמוד לסדר יום קבוע כמו

מעכבים אותו ומדברים איתו בלימוד. היו כאלה הגר"ש וואזנר.

שהייתה להם קביעות לדבר איתו בלימוד בשעה בלילות שבת של החורף היה מספיק – מלבד הלימוד

הזאת, ולחילופין היו נכדים קבועים שהיו אומרים עם הגר"י לוי – ללמוד גם עם נכדו הגר"מ ויסבקר  שליט"א (חתן הגרצ"י אדלשטין שליט"א). לצד  החברותא היו הרבה שהצטרפו ללימוד.

בשנתיים האחרונות היה מחובר למוניטור כל הזמן  והוא עבר הרבה התקפי לב, (שרק על חלקם ידעו).  לעתים היה חש באמצע הלימוד שלא בטוב, ואז היה  קם, נשכב במיטתו, ולאחר מספר דקות קם וחוזר  ללימודו, כך הרבה פעמים.

יום השבת

היה קם בשש בבוקר והולך להתפלל בישיבה. וכבר  התפרסם, שכשהתפלל בישיבה היה יושב בקריאת  התורה, ואיל כשעבר להתפלל בישיבת משך חכמה  התחיל לעמוד. והסביר את מנהגו, שבישיבה הוא  ישב מפני כבודו של מרן הגרב"ד שליט'א שיושב,  אך במשך חכמה הוא יכול לעמוד.

בדרך כלל היה משתתף בקידושים שנערכו בישיבה  לחתנים. היה יורד ביחד עם החתן לחדר הקידושים  ודאג שישירו את השיר הרגיל ששרים לשמחת חתן.  היה מדבר בקידוש בתורנות, פעם הוא ופעם מרן  הגרב"ד שליט"א.

בדרך חזור מתפילת שחרית היו כאלה שהייתה להם  קביעות לדבר איתו בלימוד. בהגיעו לביתו למד  חברותא עם נכדו הגרב"צ גרבוז שליט'א. את הסעודה  התחיל בשעה עשר וחצי. הסעודה ארכה כשעה.  לאחר הסעודה למד שוב עם נכדו הגר"י לוי שליט"א  עד שהתעייף ואז הלך לנוח קמעא, ולאחר מכן קם,  וחזר שוב ללמוד עד מנחה.

למרות כל הקביעויות שהיו, לא היה אצלו מושג של  דלת סגורה, ותמיד כשמישהו היה דופק מישהו בדלת  היה מקדם את פניו בברכה ומשוחח איתו.

סעודה שלישית ארכה כעשרים וחמש דקות. יש  לציין שהוא לא שר סתם זמירות אלא חי אותן ממש,  ותמיד היו לו הערות על הזמירות ודיוקים שונים.

מוצאי שבת קודש

בעבר היה מתפלל מעריב בישיבה, ובהמשך התפלל  בבית הכנסת גלעד' הסמוך לביתו שם היו מתחילים  כעבור ארבעים דקות מהשקיעה את מזמור 'לדוד  ברוך. גם כשהמניין עבר לביתו היו שרים'לדוד ברוך.

הקפיד שישאירו את המפות עד אחרי חצות. וכן נהג  שלא להחזיר את הפמוטים עד חצות הלילה.

הקפיד שבמוצאי שבת תדלק כל התאורה בבית,  גם זו שלא דלקה בשבת (שכן בשבת היה החשמל  מוגבל בשל הגרנטור), והיה נוהג בעצמו להדליק  את כל מנורות הבית.

מיד לאחר הבדלה, הקפיד לגשת לארון ולקחת את  הטלית ולקפלה.

בשנים עברו היה משתתף במוצש"ק בשיעור טהרות  שנמסר ע"י הגרצ"י אדלשטין שליט"א, ובשנים  האחרונות למד שוב עם נכדו הגר"י לוי שליט"א עד  שהלך לישון. 

הקפיד על סעודת מלווה מלכה בנטילת ידים, וגם  ביום טוב היה נוהג כן. פעם אמרולו שמספרים בשמו,  ששאל את מרן החזון איש אם צריך נטילת ידים  למלווה מלכה, והחזון איש אמר שיתחרט בעולם  האמת אם לא יעשה כן, אך מרן זצ'ל אמר שהסיפור  לא היה איתו. 

מאמרים נוספים

נושאים שונים

פלא יועץ | הרה"ג אליעזר פאפו זצוק"ל | הבטיח שמי שילמד בספר שלו, הוא יהיה מליץ יושר עליו בשמים.

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי