הלכות בורר בשבת קודש – דרך אכילת דגים וסינון מים בשבת

הרב בננסון שליט"א

מבין ל”ט המלאכות של שבת – ידועה ומפורסמת מלאכת בורר. ועניין מיוחד בה, שבעוד הרבה מלאכות אחרות אין אנו נפגשים בהן מדי שבת בשבתו – אך במלאכת בורר כל אחד מאתנו נפגש הרבה פעמים במשך כל שבת. ועוד יותר מזה – במלאכת בורר עצמה ברוב המקרים עיקר ה”מגע” שלנו עם המלאכה הזאת קורה בסעודות שבת דווקא! במילים אחרות הידיעה בהלכות בורר נצרכת לנו בעיקר בזמן הסעודה.

לכן צריך כל אדם להיות בקי היטב במלאכת בורר, ובמיוחד – בהלכות בורר הקשורות לסעודות שבת.

וראשית דבר, כמובן, צריך לדעת את הגדרים המדויקים של המלאכה הזאת.

הגדר של מלאכת בורר הוא – כשישנם אוכל ופסולת המעורבים זה בזה, ומלאכת הבורר היא להפרידם אחד מהשני. ואכן להפרידם אחד מהשני אסורה בשבת, חוץ מהמצב שיש שלושה תנאים בדבר. אם ישנם שלושה תנאים האמורים – אז הברירה הזו מותרת. אבל חשוב להדגיש, שבכל מעשה הנידון צריכים להיות כל שלושת התנאים ביחד.

ואלה הם שלושת התנאים:

א. שבורר אוכל מתוך פסולת
ב. שבורר ביד ולא על ידי כלי
ג. שבורר על מנת לאכול מייד.

והטעם של היתר הברירה בשלושת התנאים הנ”ל – כי זוהי דרך אכילה.
וכן כתבו הרבה ראשונים: הרמב”ן, הרשב”א, הריטב”א, הר”ן ועוד ראשונים. וכן כתבו המגן אברהם והט”ז, וכן מבואר בשולחן ערוך אדמו”ר הזקן.
ויסוד דבריהם הוא על פי דברי רבינו חננאל בפירושו למסכת שבת, שכיון ש”מלאכת מחשבת אסרה תורה”, היינו שמתי מלאכה מסויימת נאסרת? כאשר האדם מתכוון לעשות את המלאכה הזאת לשם מלאכה, ולא בשביל איזה דבר אחר. וכאן האדם אינו מכוון למלאכה, אלא לאכילה בלבד, ולכן אין איסור בברירה על פי שלושת התנאים האלה.

לכן ראוי לכל אדם להיזהר בדבר , כי לצערנו רבים אינם בקיים בזה די הצורך.

אכילת דגים בשבת

אסור להוציא עצמות מין הדגים אפילו כדי לאכול מיד. ואומנם יש שמקילים בזה ואומרים שמותר להוציא את העצמות מן הדגים בשעת האכילה ממש. ולמעשה נכון להחמיר. האופן הנכון של אכילת דגים בשבת – לקחת את החתיכה ואחר כך להשליך את העצמות שנשארו מידו. או ליטול ביד או במזלג את הדג מעל העצם – ואז מותר אפילו כשהוא  אוחז את העצם בידו בשעה שמסיר את הבשר ממנו.

כל הנ”ל – מדובר בעצמות גדולים, שאפשר ליטול את האוכל מעל העצם, אבל עצמות קטנים, שאפשר לעשות כן, או שיש טורח גדול בדבר – אפשר להקל להוציא את העצמות מהדג כדי לאכול מיד. ואומנם ישנם מחמירים גם בזה.

וכן אפשר להקל בזה בשביל קטנים, כדי להאכילם מיד.

עצמות הנמצאים בתבשיל – אם רוצה למצוץ את המוח שבהם או את הלחלוחית שעליהם וכיו”ב מיד – מותר להוציאם מהתבשיל, ויש מחמירים. אבל אם אינו רוצה למוצצם מיד – אסור להוציאם מהתבשיל לכל הדעות.

עצמות שנתרסקו בתוך התבשיל, ונתרככו עד כדי כך שנעשו ראוים לאכילה – אין עליהם שם פסולת, ולכן מותר לבררם מהבשר, ויש מחמירים.

מותר להוציא דגים מן הרוטב כדי לאכול מיד,   אף על פי שעל ידי זה מונע את קלקולם.

מותר לשפוך את הרוטב מקופסת דגים וכיו”ב, ויש מחמירים דווקא להשאיר מעט מהרוטב בתוך הקופסה, שאז אין זה בורר, כי עדיין האוכל והמשקה מעורבים.

בורר במים – מסננת

ברז שהותקנה בו מסננת, אם המים ראוים לשתיה גם ללא הסינון – מותר להשתמש בה, גם אם דרך בני אדם לקבוע תמיד את המסננת. אבל באיסטניס שאינו שותה כלל בלי מסננת – אסור להשתמש בה. וכן מותר להשתמש במכשיר לטיהור המים שאינו פועל על ידי החשמל. אמנם יש מי שמחמיר שאין להשתמש במכשיר לטיהור המים.

ברז עם מסננת, במקום שנמצאים תולעים קטנים שאינם נראים לעין – אף על פי שאי אפשר לשתות את המים בלי המסננת, אף על פי כן מותר להשתמש במסגרת כדי לשתות מייד.

הנוהגים בשעת שתית המים או שאר משקים לשפוך מעט מהכוס קודם ששותה מפני חשש רוח רעה (כמ”ש בגמרא מסכת חולין, ובשער המצוות להאר”י פרשת עקב) – מותרים לעשות כן בשבת, ואין כאן איסור בורר.

מי שאינו נזהר לסנן מים לעצמו – מותר לסננם למי שמחמיר שלא לשתותם בלי סינון.

אם נפלו לתוך הכוס דברים שאין ראוי לאכלם – אם אינם משוקעים אפילו במקצת, וצפים על פני המים מותר להסירם מן המשקה, ואין בזה משום בורר.

אמנם דברים שנפלו לתוך הכוס, והם משוקעים בתוך המשקה אפילו במקצת – אסור להסירם משם, ונכון לקרב אותם לדופן הכוס על ידי הטייתה או על ידי רוח פיו, ואז לשפוך אותם מתוך הכוס עם כמות גדולה של משקה, ולא לסמוך על ההיתר לקחת את הפסולת עם מעט משקה מן הכוס על ידי כף, כמו שפסק אדמו”ר הזקן בסידורו.

מותר לשפוך את הקצף שנוצר בשבת בקצה כוס משקה, שהרבה מחמירים שלא לשתותו, כי הקצף והמשקה הם מין אחד, וכל איסור של בורר הוא בתערובת שני מינים, ולא בתערובת מין אחד.