חוברת מס' 4: הַכָּרַת הַטּוֹב – הַמַּפְתֵּחַ לְשִׁמְחָה וּלִישׁוּעָה נִצְחִית

מַבּוֹא: לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב בְּכָל רֶגַע – גַּם בְּתוֹךְ הַצָּרָה

אחים ואחיות יקרים, בְּחוֹבֶרֶת מס' 1 לָמַדְנוּ אֶת הַיְּסוֹד הֶחָשׁוּב שֶׁ"אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה", בְּחוֹבֶרֶת מס' 2 הִבַּטְנוּ עַל הַצָּרָה כְּכַלֶּה שֶׁמְּקָרֶבֶת אוֹתָנוּ לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבְחוֹבֶרֶת מס' 3 הִפְנַמְנוּ אֶת כֹּחַ הַבִּטָּחוֹן בַּה' כְּמַפְתֵּחַ לְשִׁחְרוּר מִדְּאָגוֹת. כָּעֵת, אָנוּ מַגִּיעִים לְאַחַד הַיְּסוֹדוֹת הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר לְחַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה וְיִשׁוּעָה: הַכָּרַת הַטּוֹב.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, בִּמְיֻחָד בְּעִתּוֹת קֹשִׁי, אָנוּ נוֹטִים לְהִתְרַכֵּז בַּחֲצִי הַכּוֹס הַחֲסֵרָה – בְּכָל מַה שֶּׁאֵין לָנוּ, בְּכָל מַה שֶּׁכּוֹאֵב וּקְשֶׁה. אַךְ דַּעוּ לָכֶם, אֶחָי וַאֲחוֹתַי, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְעִיף עָלֵינוּ טוֹב לְלֹא הַפְסָקָה, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, גַּם בְּתוֹךְ הַנִּסְיוֹן הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא לֹא רַק מִידָּה טוֹבָה, אֶלָּא כֹּחַ רַב עוֹצְמָה שֶׁיָּכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת מַצַּב רוּחֵנוּ, לְהָפִיחַ בָּנוּ שִׂמְחָה, וּלִפְתּוֹחַ שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה וְשֶׁפַע בְּחַיֵּינוּ. הַחוֹבֶרֶת הַזֹּאת תְּלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְטַפֵּחַ אֶת הַמִּידָּה הַנִּפְלָאָה הַזּוֹ, וְאֵיךְ לִחְיוֹת בְּהַכָּרַת טוֹב אֲמִתִּית לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל כָּל דָּבָר.

פֶּרֶק א': חֲצִי הַכּוֹס הַמְּלֵאָה – הַטּוֹב הַגָּלוּי וְהַנִּסְתָּר

הַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי נוֹטֶה לְהִתְרַכֵּז בַּחֶסֶר. אָנוּ רוֹאִים אֶת מַה שֶּׁאֵין לָנוּ, אֶת מַה שֶּׁלֹּא הִצְלִיחַ, אֶת הַקֹּשִׁי שֶׁעוֹמֵד לְפָנֵינוּ. זֶה טִבְעִי, אַךְ זֶה מְבִיאָ לְעַצְבוּת, תִּסְכּוּל וְיֵאוּשׁ. הַכָּרַת הַטּוֹב, מִצַּד אֶחָד, הִיא לְשַנּוֹת אֶת מַבָּטֵנוּ: לְהַפְנוֹת אֶת הָעֵינַיִם אֶל הַטּוֹב הָעָצוּם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְעִיף עָלֵינוּ בְּכָל רֶגַע.

א. הַטּוֹב הַמֻּבְּהָק: נְשִׁימָה, בְּרִיאוּת, חַיִּים

דַּמְיְנוּ לְכֶם אָדָם שֶׁקָּם בַּבֹּקֶר וְיָכוֹל לִנְשׁוֹם לָרֵאוֹת. הַאִם זֶה מְבֻהָק? לְרֹב, לֹא נִתְיַחֵס לְכָךְ. אַךְ מִי שֶׁחָוָה קֹשִׁי בִּנְשִׁימָה, יוֹדֵעַ שֶׁזוֹ מַתָּנָה עֲצוּמָה. כַּמָּה דְּבָרִים טוֹבִים פְּשׁוּטִים אָנוּ מְקַבְּלִים בְּכָל רֶגַע נָתוּן, וְלֹא מַעֲרִיכִים אוֹתָם? הַיְכֹלֶת לָלֶכֶת, לִרְאוֹת, לִשְׁמֹעַ, לָאֱכֹל, לְיַשֵּׁן, לִקְרֹא, לְדַבֵּר – כָּל אֵלֶּה הֵם חֲסָדִים עֲצוּמִים שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְלִפְעָמִים אָנוּ רוֹאִים אוֹתָם כְּמֻבָּנִים מֵאֵלֵיהֶם.

הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא לַעֲצֹר לְרֶגַע, לְהִתְבּוֹנֵן, וּלְהַכִּיר תּוֹדָה עַל כָּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים הַפְּשׁוּטִים וְהַיּוֹמְיוֹמִיִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ זוֹכֶה אוֹתָנוּ בָּהֶם. כְּשֶׁאָנוּ מַתְחִילִים לְשַׁנּוֹת אֶת מַבָּטֵנוּ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַטּוֹב הַזֶּה, הַלֵּב מִתְמַלֵּא שִׂמְחָה וְאוֹר, וְהַעַצְבוּת נֶחְלֶשֶׁת. "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תְּהִלִּים קיח, א).

ב. הַטּוֹב הַגָּנוּז: גַּם בְּתוֹךְ הַצָּרָה יֵשׁ טוֹב

כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ בַּחוֹבָרֶת הָרִאשׁוֹנָה, אֵין רַע יוֹרֵד מִלְּמַעְלָה. לָכֵן, גַּם בְּתוֹךְ צָרָה, גַּם בְּתוֹךְ כְּאֵב, יֵשׁ טוֹב גָּנוּז. הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא לְחַפֵּשׂ אֶת הַטּוֹב הַזֶּה, גַּם כְּשֶׁקָּשֶׁה לִרְאוֹת אוֹתוֹ. נִמְשַׁל לְשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים. הַחוֹחִים כּוֹאֲבִים, אַךְ בֵּינֵיהֶם פּוֹרַחַת שׁוֹשַׁנָּה יְפֵהפִיָּה.

אולי הַצָּרָה גָּרְמָה לָנוּ לְהִתְקָרֵב לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ? אוּלַי הִיא גָּרְמָה לָנוּ לְהַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים בְּאֹפֶן שׁוֹנֶה? אוּלַי הִיא גִּלְּתָה לָנוּ כֹּחוֹת פְּנִימִיִּים שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ שֶׁקַּיָּמִים בָּנוּ? אולי היא חיברה אותנו לאנשים חדשים, או חיזקה קשרים קיימים? גַּם כְּשֶׁמָּר לָנוּ, אָנוּ צְרִיכִים לְחַפֵּשׂ בַּחֲרוּזִים הַקְּטַנִּים שֶׁל הַחֶסֶד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַרְעִיף עָלֵינוּ. כְּשֶׁאָנוּ מוֹצְאִים אוֹתָם, אָנוּ מְגַלִּים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא עָזַב אוֹתָנוּ לְרֶגַע.

ג. הַכָּרַת הַטּוֹב כְּכַלֶּה לִישׁוּעָה: "פִּי לְהַגִּיד תְּהִלָּתְךָ"

כְּשֶׁאָנוּ מַכִּירִים בְּטוֹב לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָנוּ לֹא רַק מְשַׁנִּים אֶת מַצַּב רוּחֵנוּ, אֶלָּא אָנוּ גַּם מְעוֹרְרִים שֶׁפַע בְּרָכָה וִישׁוּעוֹת עָלֵינוּ. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהִתְמַנָּה לְבַעַל תַּפְקִיד חָשׁוּב בְּמֶמְשָׁלָה. הוּא אָסִיר תּוֹדָה גְּדוֹלָה לַמֶּלֶךְ, וּמַבִּיעַ זֹאת בְּפָרָסְיָה. הַמֶּלֶךְ, מֵרֹב הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁל הַעֶבֶד, מַמְשִׁיךְ לְהַרְעִיף עָלָיו חֲסָדִים וּבְרָכוֹת. כָּךְ אָנוּ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא תְּפִלָּה עֲצוּמָה. הִיא בְּיֶדֶל עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם. כְּשֶׁאָנוּ מַכִּירִים בְּטוֹב בְּפָרָסְיָה וּמְהַלְּלִים אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, אָנוּ מְבִיאִים עַל עַצְמֵנוּ יְשׁוּעוֹת בִּגְלַל כֹּחַ הַדִּבּוּר וְהַמַּחְשָׁבָה הַחִיּוּבִית. "וַאֲנִי בְּשִׂמְחַת יְשׁוּעָתֶךָ אֲרַנֵּן" (תְּהִלִּים כ, ו). כְּכָל שֶׁנּוֹדֶה יוֹתֵר, כָּךְ נִרְאֶה יוֹתֵר יְשׁוּעוֹת בְּחַיֵּינוּ.

סִיּוּם: שִׁמְחָה שֶׁל הַכָּרַת הַטּוֹב – חַיִּים שֶׁל קְדֻשָּׁה

אחים ואחיות יקרים, הַכָּרַת הַטּוֹב הִיא אֵמוּן וּבִטָּחוֹן בְּרַחֲמָיו שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הִיא מַרְחִיקָה מֵאִתָּנוּ עַצְבוּת, מַחְשָׁבוֹת שְׁלִילִיּוֹת וְהַרְסָנִיּוֹת, וּמְעוֹרֶרֶת אוֹתָנוּ לְשִׂמְחָה אֲמִתִּית וְלִרְאִיַּת הַטּוֹב שֶׁמַּקִּיף אוֹתָנוּ. הִיא עוֹזֶרֶת לָנוּ לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל שִׂמְחָה, אֱמוּנָה, וּקְדֻשָּׁה, הַמְּקוּשָׁרִים תָּמִיד לְמָקוֹר כָּל הַבְּרָכוֹת. הַמִּשִׁיכוּ לְהִתְחַזֵּק, לְהִתְפַּלֵּל, לִבְטֹחַ בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּלְהַכִּיר טוֹב עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּחַיֵּיכֶם – וְתִרְאוּ נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת מִן הַשָּׁמַיִם!

מאת: צוות שיעורי תורה לזיכוי הרבים