כ״א באדר א׳ תשפ״ד – 29/02/2024
Getting your Trinity Audio player ready...

משולחן שלמה – עיונים ופנינים בפרשה מהגאון הינוקא רבינו שלמה יהודה בארי שליט"א

פרשת נשא – שבועות

בני קהת היו מוצאים את כל צבא של מעלה
במשכן ויוצאים עמם


נָ שֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם וגו', כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד (ד, כב-כג). הנה בבני קהת נאמר (ד, ג) 'כל בא לצבא', ואצל בני גרשון 'כל הבא לצבוא צבא', ואצל בני מררי (להלן פסוק ל) 'כל הבא לצבא'. וטעם חילוק הלשונות ביאר האלשיך, שבבוא בני קהת לקחת את כלי הקודש, מצאו שם את כל צבא מעלה עם ארון העדות, כי שם השכינה עם מלאכי המרכבה. ולכן בני קהת מתייחסים לבאים לצבא, שהוא צבא של מעלה. אך בצאתם עם הארון, השכינה יוצאת עמו גם היא. ובצאתה, גם כל צבא השמים אשר היו עמה יצאו אתה, ללכת אל המקום אשר יבחר ה' להקים שם את המשכן. וא"כ בבא בני גרשון אל אהל מועד לשאת את היריעות, לא מצאו שם את צבא מעלה, כי יצאו. אך ע"י בואם שמה לעשות מצוָתָם, לא יבצר שבאו שם גם מהמלאכים שרפי קודש, כי עדיין נשאר שם קדושה, וכפי ערך בחינת השארות שכינה שם, כן באו כפי זה מצבא מעלה. ולכן בגרשון כתיב 'לצבא צבא', פירוש שעל ידם נעשית הצבא מחדש, ועל כן רב טוב להם, שעל ידם נעשה צבא עליונה חוזרת, ומתחדשת שמה צבא, עד הסתלק משם המשכן לגמרי. ואח"כ בבא אחריהם בני מררי ימצאו שם הצבא ההוא. ולכן במררי נאמר 'לצבא', כי שם ימצאו צבא.

ביום מתן תורה נפקדו כולם בבן זכר,
ויום זה מסוגל לזרע בר קימא


וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָה וּטְהֹרָה הִוא וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע (ה, כח). כתב בתפארת שלמה (מועדים, שבועות), שזהו שאחז"ל (ר"ה טז.) שבעצרת נדונים על פירות האילן, דמבואר בזוהר הקדוש (אמור, צו.) ובכתבי האר"י ז"ל שעה"כ פסח ט; פע"ח חג המצות א) שספירת העומר הוא בסוד בדיקו דמיא דהסוטה, שנבדקת כנסת ישראל במנחת הקנאות, הוא עומר התנופה אחר הפסח. והנה כתיב 'ואם טהורה היא, ונקתה ונזרעה זרע', שהוא הולדות נשמות קדושות בעצרת, וכנרמז בתיבת 'ונקתה' שהוא אותיות תק"ן ו"ה, כי בעצרת נתקן היחוד, ונמשכין נשמות חדשות בעולם. ולכן בעצרת נידונים על פירות האילן', 'פירות' הם הנשמות זוה"ק פקודי, רכג:), ובשבועות נידונים ונמשכים נשמות חדשות וקדושות לעולם הזה.
ובנותן טעם לציין בזה לדאיתא במסכת שבת פט:) שנקרא הר סיני 'מדבר פארן' משום שפרו ורבו עליהו ישראל, ופירש"י שביום מתן תורה נתעברה אשתו של כל אחד זכר, במצוות שובו לכם לאהליכם. וכתב רש"י, ולא ידענא היכא רמיזא. ובהגהות חכמת שלמה שם כתב, ואני אומר שיש הוכחה ברורה, מאחר דילפינן מו"ק ט.) לגבי חינוך ביהמ"ק אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהן טהורות וכל אחת ילדה זכר, ק"ו במצוות מתן תורה, וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם. וכ"כ מדיליה בס' נחלת יעקב יהושע פ' ואתחנן), והוסיף ש'לכם לאהליכם' עה"כ, גימטריא 'זכר'.

שער ראשו של הנזיר נמשך ממקום עליון מאד
שאין הדינים נאחזים שם כלל, וזהו סוד שמשון


כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה' (ו, ז-ח). איתא בזוה"ק נשא, קכז:) שמה שנצטווה הנזיר לגדל פרע שער ראשו, הוא מפני שבשערותיו ממש נודע הנזיר בקדושתו, כי הם בסוד הפסוק (דניאל ז, ט) 'וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא', ובסוד הפסוק (שה"ש ה, יא) 'קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים'. וכתב האריז"ל בשעה"כ (חזרת העמידה ה) שזה ענין המורא שמים, שצריך האדם לקבל עליו שיהיה מורא אלהיו על ראשו, שהוא סוד רמ"ח איברים דאור מקיף, שהוא בגימטריא 'מורא' עה"כ, והוא ענין בחי' השכינה המקפת על ראשו של אדם ועל המוחין שלו. ולכן נאמר בשמשון 'וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ', כי שמשון הוא נזיר, והנזיר עולה עד עתיקא קדישא כדאיתא בזוה"ק (דלעיל, עי"ש), וכל בחי' אור המקיף שלו נכנסין בו בסוד פנימיות בתוכו, ואין לו על ראשו אור מקיף הנקרא מורא על גבי ראשו, אלא בתוך פנימיות ראשו. ובספר הליקוטים (שופטים ה) כתב עוד, ששערות הנזיר הם ממקום קדוש שאין שם דין כלל כאדה"ר קודם החטא, ורומזין לתגין שהם כמו זיינין, ושם הם כלי זיין לנזיר, ומשם היה כוחו הגדול של שמשון, כי סוד כוחו היה בסוד נשמת אדה"ר קודם החטא, ולאחר החטא פרחה הנשמה ההיא מאדה"ר, ולקחה חנוך, בסוד הזיהרא עילאה, והיא העומדת על האדם, בסוד הפסוק(קהלת ט,ח) 'וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר', והיא כח ה'. ולכן כאשר גלחו את שבע מחלפות ראשו, אז סר כחו מעליו, הלכה נשמה ההיא משמשון, וזהו שנאמר בו (שופטים טז, כ) 'וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו', שהוא כח אותם שערות שהיו עליו על ראשו, להציל לו מרעתו. ולכן אמר שמשון (שופטים טז, ז) 'וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם', כלומר כאדה"ר לאחר החטא.

הכהנים קבלו כח עצמי לברך את ישראל


וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲני אֲבָרֲכֵם (ו, כז). איתא בזוה"ק (רע"מ נשא, קמה.), שכאשר פורש הכהן את ידיו לברך את ישראל, שורה השכינה על אצבעותיו, כי הקב"ה מסכים עם הכהנים באלו הברכות, ומתברכים ישראל הן מלמעלה מהשכינה השורה על אצבעות הכהן, והן מברכת הכהן. וכן איתא במדרש אגדה (ו, כז) בזה"ל: כשיברכו הכהנים לישראל בשמי, לא יהו סבורין שלא יהיו מבורכים אלא מפי הכהנים, אלא וגם אני אברכם לישראל. ויש לציין בזה למה שכתב החתם סופר בדרשותיו (ח"א, צג ע"ד), על הנאמר בברכת יעקב לבני יוסף (בראשית מח, טז) 'הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק, ויִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ', כי הנה כתב הרמב"ן בראשית לא, יג) ש'המלאך הגואל' הזה הוא הקב"ה בעצמו, שכינת עוזו ית"ש. וביאר החתם סופר, ש'ברכה' הוא מלשון המשכת השפע שממשיך המברך למתברך מאת ה', כי הצדיק מברך וממשיך שפע מבריכה העליונה מאת ה' השמים, וזהו 'וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', שממשיכים שמו ית"ש על ישראל. וכאשר הקב"ה מברך את ישראל, היינו שהוא ממשיך לישראל יראת שמים, כי הנה אמרו חז"ל (ברכות לג:) 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', והצדיק המברך וממשיך שפע מהקב"ה בכל טוב, אינו יכול להמשיך לו יראת שמים, כי זה אינו בידי שמים, נמצא לפעמים הברכה לקללתו תחשב, כי 'וישמן ישרון ויבעט' (דברים לב, טו), ואז 'עושר שמור לבעליו לרעתו' (קהלת ה, יב) ח"ו, אמנם אחז"ל (ב"ב יז.) שבג' האבות ובדוד המלך לא שלט יצה"ר, ולכן אחר שברכו הכהנים את ישראל ושמו שמו של הקב"ה על ישראל, שוב מברכם הקב"ה כמ"ש 'ואני אברכם', כדי להמשיך עליהם שפע מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב, שיעשו עמהם שלא ישלוט יצה"ר, כמו שעשה יעקב ליוסף, שנגלה לו צורתו של יעקב להצילו מעבירה ב"ר פז, ז). וזהו שאמר יעקב 'הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע', שהוא הקב"ה בעצמו, הוא 'יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים', במה יברכם, 'וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק', לבטל מהם כל יצה"ר, ועי"ז 'וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ' ולא יתייראו מפיתוי אנשי הארץ ויצה"ר.

ברכת כהנים עומדת כחומה לישראל ובה מתגברים ומצליחים


ואיתא בתרגום יונתן (שה"ש ג, ז) במעלת ברכת הכהנים, שכאשר בנה שלמה את בית המקדש, אמר ה': כמה נאה ביהמ"ק הזה שנבנה לי על ידי שלמה בן דוד, וכמה נאים הכהנים בשעה שפורשים את ידיהם ועומדים על דוכנם ומברכים את עמ"י בשישים אותיות שנמסרו למשה רבם, ואותה הברכה מוסבבת להם כחומה גבוהה וחזקה, ובה מתגברים ומצליחים כל גיבורי ישראל.

ברכת כהנים עת רצון


ויש לציין בזה עוד לדאיתא בספר ארץ החיים למהר"ח ליבערזאהן אות תיח) בשם מהר"ש מאוסטרופולי, שיש ג' זמנים המסוגלים שתקובל התפילה: א. בעת פתיחת ארון הקודש. ב. בעת הגבהת הספר תורה. ג. בעת נשיאת כפים. ושלכן מי שיש לו איזה בקשה יבקש בעתים הללו, ובטח תקובל תפילתו.

מאמרים נוספים

נושאים שונים

תפילות

היי צדיק/ה ! 

זיכוי הרבים כבר עשית היום?

שתפ/י אותנו עם החברים

כל הזכויות שלך 😉

קדושים תהיו - לתקן עולם במלכות שדי