בטל רצונך מפני רצונו – קונטרס להתענג פרק ה'

א. כשהקב"ה רוצה להעניק לאדם שפע אזי שולח לו לפניו נסיון.

ועוד זאת עלינו לזכור כי עיני בשר לנו, ועל אף שבעמדינו בעת נסיון נראה לנו שדבר זה אינו טוב לנו בוודאי שאין הדבר כן ומבואר בספה"ק שלפעמים כשנגזר על האדם צרה או חיים קשים וכו' והקב"ה ברוב אהבתו את בנו שולח לו נסיון כדאי שאחרי זה יפקד לדבר ישועה בזכות עמידתו בנסיון. וכן מסופר מה שהיה בימי החתם סופר זי"ע.

עובדא ידענא בעת שהיה בהלו נרו של החתם סופר ז"ל על ראש כל בני אונגארין אירע כי בקהל פעזינג גייר הרב דשם גר צדק, ואחר המילה לא נפסק הדם מזובו והיה לגר יסורים קשים ומרים, וגם היה בסכנה גדולה, ולא היה באפשרות לקרוא לרופא, כי שמה היה חוק שאסור לגייר שום נכרי בלי רשות מהממשלה, והיה פחד גדול לכל היהודים הסמוכים לישוב הנ"ל אם ימות הגר צדק ויתוודע הדבר, שלא יתהווה מזה סכנה לכל היהודים היושבים בערים הללו, ונבע הרב דפעזינג להחתם סופר, ואמר הגאון שאין שום עצה רק שהוא והגר יקחו העגלה, ויסעו לנהר דונא, ושניהם יפלחו לנהר על קידוש ה,' הרב והגר שמעו והסכימו לעצה הזו, ובהיותם באמצע הדרך סמוך להנהר פגע בהם איש אחד ושאל היכן הם נוסעים כאן והלא כאן הוא סכנת נפשות מחמת הנהר השוטף וסוער, ולאחר הפצרות סיפרו לו את עצת הגאון הנ"ל, וענה להם הלה, כי הוא מוהל מומחה, ויש לו עפר שזורקים על מקום המילה ויפסוק הדם, וכן עשה ותיכף נתרפא הגר, ורצו לקחת את הזקן על העגלה ונעלם מתחת ידיהם, והבינו כי הוא הוא מלאך הברית אליהו הנביא, ובבואם לבית הגאון החתם סופר ז"ל לספר לו הנס, שאל ממנו הרב הנ"ל למה היה צריך לצוות להם לילך ולהשליך עצמם מנהר דונא, והלא היה יכול לשלוח את אליהו הנביא ישר לביתם, קפץ החתם סופר ז"ל ואמר: וכי בלי מסירות נפש אתה רוצה את אליהו הנביא, זה אי אפשר רק אחרי שמסר נפשו על קידוש ה' אפשר להשפיע את אליהו הנביא, ובזה יובן מה שאמר השי"ת למשה רבינו ע"ה מה תצעק אלי, כי בצעקה לבד אי אפשר לבוא לידי נס, רק דבר אל בני ישראל ויסעו, שיהיה להם הביטחון הגדול ומסירות נפש לילך אפילו בתוך הים, ובזכות זה ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעיהו (הובא בספר 'חמד שלמה.)'

וכן נאמר בספר חסידים (סימן יג) לפני שהקב"ה רוצה לשלוח להאדם מתנה מסוימת, כגון בן טוב, עשירות, כבוד, וכדו,' אז בא השטן לקטרג וכי למה מגיע לו לקבל את המתנה ואז נותן הקב"ה לאדם ניסיון קשה ואם יעמוד בזה הרי כי אז יכול לקבל את המתנה מן השמים.

ב. נסיון העקידה: מה שהיה נראה לעיני בשר – ומה שהיה למעשה

ומצינו כן באברהם שאמר לו הקב"ה 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת והעליהו שם לעולה,' הנה כשנתבונן בדבר נראה גודל הניסיון שאחרי שנות צפייה ארוכים שהתייאש כבר מהיות לו זרע של קיימא ואמר 'ואנוכי הולך ערירי ובן ביתי יורש אותי,' זכה לחבוק את בנו אהובו ועליו אמר לו הקב"ה 'כי ביצחק יקרה לך זרע,' ובוודאי שאין לשער גודל אהבתו שאהב אותו ואח"כ בא הקב"ה ואמר לו 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק,' ומבאר בחידושי הרי"ם דהיינו שלא יניח את האהבה שאוהב את בנו יצחק אלא ילך עם כל בחינת אהבה הגדולה ועם זה יקריב אותו קרבן אליו יתברך [בזה מיישב את קושיית הספה"ק שהקשו מהו הנסיון הגדול של העקידה והרי כל יהודי ויהודי מוכן למסור נפשו עבור הקב"ה וכמו ראינו מסירות נפש אצל עם ישראל בכל הדורות]. ובעיני בשר היה נראה כי כל תקוותו עלי אדמות להשאיר אחריו בן זכר נכזבה, כי ע"י שיקיים את רצון ה' לא יתקיים בו ההבטחה, ואכן היצר הרע עמד לדרכו לשטן לו והתגרה בו בזה [עיין דבר"י ראש השנה דרוש מב בזה] אבל אברהם אבינו לא נבהל והתחזק עצמו לעמוד בנסיון ולא להרהר אחרי מידותיו של הקב"ה, ולילך להקריב את בנו.

אמנם כשנתבונן נראה שאדרבה, וההיפך ממה שהיה נראה לעיני בשר אכן היה, ולו יצוייר שאברהם אבינו ח"ו לא היה עומד בנסיון בחשבו שעי"ז לא ישאר לו זרע הרי שלא היו נשארים ממנו דורות, כי האר"י הקדוש מביא (ספר הליקוטים פרשת וירא- חיי. – הו"ד בדברי יואל ר"ה דרוש מ"ב) שיצחק נולד בנשמתא מסיטרא דניקבא ולא היה ראוי להוליד, וכמו שאמרו בזוה"ק דבעת העקדה אחר שעמד בנסיון הוחלף נשמתו [וז"ל הקדוש (ריש פרשת נח בתוספתא) וז"ל: יצחק בשעתא דהתעקד ע"ג מדבחא נפקא נשמתיה דהות ביה בהאי עלמא וכו' ואחר כך תבת ביה נשמתיה דעלמא עילאה עכ"ל] ומבאר האר"י הקדוש שעכשיו קיבל נשמתו מסטרא דדכורא, ומאז היה ראוי להוליד.

וכן אנו רואים אצל רחל אמינו שהרי נפלה בחלקה להשתדך עם יעקב, וכמ"ש ברש"י שהיו אומרים הגדולה לגדול והקטנה לקטן, אבל אביה בגודל רמאותו החליף בבנותיו ונתן לה ליעקב את אחותה הגדולה, והוא בצדקותה מסרה את הסימנים אליה, והנה לעיני בשר היה נראה שע"י זה שהוא תוותר ותמסור את הסימנים עלולה הוא ליפול בחלקה של עשו, והיה נמנעת ממנה להיות לה שבטי י-ה ולייסד את שלשלת ישראל, אבל הוא לא עשתה את החשבונות ועמדה בנסיון, אבל האמת היה שדווקא מחמת שעמדה בנסיון נושעה, כי באמת לא נגזר עליה להיות לה זש"ק, ואכן חיכתה הרבה שנים להיפקד בדבר ישועה ומביא רש"י ש'היתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב משום שאין לו ילדים, ואף עשו הרשע עלה בלבו כן והוא שיסד הפייטן (רבי אליעזר הקליר – הו"ד ברש"י) "האדמון כבט שלא לה, צבה לקחתו לו ונתבהלה" (בשמו"ע יום א' דר"ה בפיוט אבן חוג) ובאיזה זכות נושעה? כתוב בתורה 'ויזכור אלוקים את רחל' וברש"י מבאר "זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, והיינו שמסרה נפשו על זה דבר שבעיני בשר היה נראה שח"ו עי"ז תיפול בחלקו של עשו, אבל באמת דווקא משום שמסרה נפשה וויתרה זכתה לכל.

על כן בראותינו את הדברים האלה, הבה נתחזק בעת נסיון כשעוברים אנו זמנים קשים ברוחניות ובגשמיות, ואין בנו כוח וחשק לעבודת ה,' נבין ונתבונן כי מנחה הוא שלוחה מאבינו אוהבינו שברוב אהבתו אותנו רוצה להטיב לנו, וכדאי להשתיק ולסתום פיות משטינינו ומקטרגינו נותן לנו את נסיונות האלו כדאי שנהיה ראויים לאותו גדולה.

ג. גודל שכר המתגבר על יצרו

ובגודל שכר המתגבר על יצרו בשעת נסיון דרוש דרש הגה"צ ר' אלימלך בידערמאן שליט"א את דבריו הקדושים של ה'דברי שמואל' מסלאנים זי"ע שהנה בנסיון שנתנסה יוסף צדיקא כתיב (בראשית לט, ח) 'וימאן' בשלשלת ומבאר בדרך משל שיש אדם שמרוויח את פרנסתו בעבודה אצל בעל הבית אין בזה כדאי להתעשר, ואף אם יעבוד בכל יכלתו ועל אף שיקבל ממנו ביד רחבה, שאז יהיה מזונותיו מצויין לו ברווח, אבל אם יצליח ה' דרכו וישקיע בעסק טוב, בקניית דברים יקרי ערך שירדו משוויים ומכירתם בעת שיחזרו להיות כבראשונה, ובהשקעה כיוצא בו מזה יוכל להתעשר בפעם אחת בעשירות גדולה עד בלי די. ומבאר שכן הוא הדבר גם בענייני רוחניות כי בוודאי הלומד ומתפלל ועובד את ה' לפי מדריגתו בימים כתיקונם אין לשער גודל שכרו שיקבל על זה בזה ובבא, וידוע דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא מטעם שאין בכל העולם כולו וכל ההנאות והתאוות שבו כדאי לשלם על שום מצוה שמקיים, אבל לא הרי שכרו של זה כהרי שכרו שיקבל על 'וימאן' כשעומד בנסיון ועוצם עיניו מראות ברע וכדו' בכל נסיון בעבודת ה' שאז זוכה שיפתחו לו שערי גן עדן בענין הרבה יותר גדול.